מעל בימת הכנסת

נאום בעת הדיון על מדיניות ממשלת ישראל בנושא יהדות ברית המועצות כז חשון תשמ"ו (11.11.85)

נאום בעת הדיון על מדיניות ממשלת ישראל בנושא יהדות ברית המועצות
כז חשון תשמ"ו (11.11.85)

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יוסף הצדיק נשלח על-ידי אביו הזקן לחפש את אחיו. הוא מגיע לשכם, פוגש שם אדם ואומר לו: את אחי אנוכי מבקש. לעומתו עומד קין ושומע את השאלה של הקדוש ברוך הוא: אי הבל אחיך? וקין משיב: לא ידעתי. השומר אחי אנוכי?

חברי הכנסת, קול דמי אחינו צועקים אלינו מן אדמת הרשע, ברית-המועצות. שלושה מיליוני יהודים, אחים ואחיות, נתונים בכלא הסובייטי האכזרי. מונעים מהם לשמור את הדת היהודית; התורה הקדושה נתונה באזיקים; יהודים יושבים במחנות ריכוז; איום השמדה פיסית מרחף על ראשם. התמונה הזאת שאני מחזיק בידי, שהתפרסמה השבוע בעיתון, של יהודי העומד כשהוא שותת דם לאחר שקיבל מכות במוסקבה - תמונה זאת מסמלת את אחינו בברית-המועצות, והם, אחינו, הם יושבים בדיכאון ומחכים, בכיליון עיניים הם מחכים ואלינו הם נושאים את עיניהם. אשא עיני אל אחי היהודים, יהודי העולם, מדינת ישראל. מירושלים יבוא עזרי. זאת התפילה של היהודי במוסקבה, בלנינגרד, בקייב, בברית-המועצות.

חברי הכנסת, אל לנו לשפוך גופרית ומלח על הרוסים, כי הרי אנחנו אשמים. הרי הפושע האמיתי הרלבנטי במלחמת העולם השנייה לא היה העולם הלא-יהודי האדיש, כי אם היהודים בעולם החופשי שידעו ושבידיהם היה להרעיש את העולם בהפגנות מרשימות ומתמידות, במרי אזרחי בוושינגטון, בדיוק כפי שעשו כעבור ‎20 שנה למען הכושים, ולא עשו כן, לא הפגינו, לא הרעישו למען יהודים. ההיסטוריה תקבע שהם עמדו על דם רעיהם. כך גם היום. מה לנו ולרוסים? הרי אנחנו אשמים. ידינו שלנו, ידינו שפכו את הדם הזה. אני מאשים את ממשלת ישראל במדיניות של שתיקה והשתקה. אני מאשים את ממשלת ישראל במדיניות ששמה את האינטרס הצר של המדינה, כביכול, מעל לחירות של אחים ואחיות בברית-המועצות.

דעו, חברי הכנסת, שאין בזה חידוש. שערי רוסיה נפתחו בימינו לא הודות לממשלת ישראל כי אם למרות ממשלת ישראל. עובדה היא שרק אחרי שנותקו היחסים בין ישראל למוסקבה בשנת ‎1967 ורק אחרי שנסגרה השגרירות במוסקבה, רק אז התחיל המאבק למען שחרורם של היהודים בברית-המועצות.

אני זוכר, לאה סלובינה, שעלתה לארץ כבר בשנת ‎1969, דיברה ב-‎3 בינואר ‎1973 במועצה הציבורית למען יהודי ברית-המועצות וסיפרה איך ב-‎1964 היא הגיעה למינסק ודיברה שם עם הנציג של השגרירות הישראלית במוסקבה וביקשה ממנו לעזור להם, ליהודים שם, לציונים. וזאת היתה התשובה של מר בן-חיים, כך היא אומרת: הפעולה שלכם עשויה להפריע ליחסי ישראל עם ממשלת ברית-המועצות.

בנימין גור, אזרח ישראלי, ביקר ברוסיה ב-‎1966. כשהוא חזר הוא דיבר כאן עם שאול אביגור, שהיה ראש המשרד הממשלתי שטיפל בעניינים של יהודי רוסיה. וכך אמר שאול אביגור: אין אנו מעוניינים להתנגש עם ברית-המועצות בגלל אנשים אחדים שאנו או קרוביהם מעוניינים להביאם ארצה.

אני זוכר שבניו-יורק, למרות המדיניות של הממשלה כאן, הליגה להגנה היהודית יצאה לרחוב ויהודים פשוטים, צעירים, הם הם שהעלו את הנושא לכותרות, הם הם שפתחו את השערים בסופו של דבר.

ההיסטוריה חוזרת על עצמה. דווקא עכשיו, עכשיו עכשיו, יש צורך בהפגנות מתמידות, ברעש, בלחץ, בצעקות בכל העולם. בואו וראו את התועלת שיצאה מהפגנות כאלה למען הכושים בדרום-אפריקה. כמה יהודים מפגינים למען הכושים בדרום-אפריקה ואיפה הם למען היהודים בברית-המועצות? אך אין הפגנות ואין רעש, והממשלה כאן אשמה. כולנו יודעים שהממסד היהודי בגלות, ברחבי העולם, הממסד הזה מסתכל על הממשלה, על ירושלים. הם מחכים לאות מכאן, והאות שבא מציון הוא: שקט, בלי רעש, בלי הפגנות. במקום לתפוס את ססמתו של יוסף הצדיק: "את אחי אנוכי מבקש", נדבקנו לקין: "השומר אחי אנוכי?" ההיסטוריה לא תסלח לנו. ה', הקדוש ברוך הוא לא ימחל לנו.

אני פונה לממשלה ותובע ממנה לגייס את יהדות העולם למאבק נמשך, מתמיד וקולני, לשבת על הכבישים, לחסום את הדרכים בוושינגטון, בלונדון, בפריס, מול השגרירויות הרוסיות. אם יהודים מטופשים מוכנים להיעצר מול השגרירות של דרום-אפריקה בוושינגטון למען אנשים שבבוא היום יקימו מדינה אנטי-ציונית, איפה היהודים הטובים שיהיו מוכנים להרעיש ולהזיז את העולם למען אחים ואחיות?

וליהודי העולם אני פונה בבקשה: אל תישארו שבויים בידי מדיניות ממשלת ישראל.
התחזקו אתם ופנו עורף למדיניות הישראלית של שתיקה והשתקה. תצהירו על עצמאותכם, תצאו לרחוב, תתפללו לקדוש ברוך הוא לעזרה ואז תצהירו: "את אחי אנוכי מבקש".