מעל בימת הכנסת

נאום בעת הדיון על הקיטוב בין דתיים לחילוניים כח חשון תשמ"ו (12.11.85)

נאום בעת הדיון על הקיטוב בין דתיים לחילוניים
כח חשון תשמ"ו (12.11.85)

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמי שאינו, בוודאי, בעל בריתו, אני רוצה להודות לחבר הכנסת שבח וייס על נאומו היהודי והמרשים. סירחון השנאה עולה מהם, וריח השטנה עולה מכל רמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם. השנאה העיוורת והשטנה הפתולוגית לדת ישראל, לקודשי ישראל ולתורת ישראל, החל מהלעג לחוק החזיר, המשך בבוז לציציות השוטרים, ועד לצחוק הפרוע על איסור מכירת חמץ בפסח.

נציגי ההתייוונות בעיתונות, בטלוויזיה וברדיו, בקרב חוגים אינטלקטואליים בקיבוצים, ובמיוחד בבית האומלל הזה, שואפים להרוס, לרמוס, להשמיד, לשים קץ לתורת משה. הם מחפשים בנרות כל אפשרות וכל הזדמנות לחרף ולגדף, להשמיץ ולהכפיש את שמם של רבני ישראל, גדולי התורה והיהדות האמיתית גופה.

יהודי שהיה מגיע לכאן בעת דיון בנושא דתי, היה מסתכל ומאזין לחילול השם המופץ ללא בושה, היה מסופק שמא הוא נמצא ברייכסטג הגרמני של ‎1936 או בסיים הפולני של פילסודסקי. פניהם ושמותיהם הידועים לשמצה מוכרים לכולנו, שרידי הערב-רב, אלוני הסרק, שמאלנים אכולי שנאה עצמית. המחלה שבתוכם דוחפת אותם להתאבדות, אך קודם כול לזעוק: תמות נפשי עם היהדות. זאת הבעיה היום בישראל.
נמצאים בתוכה, בתוכנו, בתוך הבית הזה מתייוונים אכולי שנאה עצמית שלא מסוגלת להסתגל ליהדות שלהם, שהפכו ל"כולו חמץ". הם חייבים, בגין מחלת נפשם, להילחם ולהיאבק יום יום ובכל נושא נגד כל נושא דתי, אלוקי, קדוש.

חוק נגד חזיר? - הם מתנגדים לו. מצא מין את מינו. חוק נגד חמץ? - אך טבעי הוא שזה שהוא "כולו חמץ" יילחם למען מינו.

השמצת היהדות ורבני האומה עוברת כל גבול. לפני כמה חודשים עלו לכאן נציגי ר"צ ומפ"ם. החוח מגן-שמואל שלח אל הארז אשר בשמים לאמור: "לכה, נתראה פנים"...
רן הגנן, ידידו של אודי האדיב, וחברת הכנסת חייקה גרוסמן, שטרחה כל כך הרבה, וכל כך הרבה שנים, למען רצח חוקי של עוברים במעי אמותיהם, הם עלו לכאן. הם עלו על הבריקדות למען יהודי אתיופיה. אכפת להם מיהודי אתיופיה? אכפת להם מההזדמנות להכות ברבני ישראל. הם דיברו על אהבת ישראל. הם. אלה וסיעתם שחטפו אנשי אצ"ל ולח"י ומסרו אותם לבריטים; אלה שלא חשו טיפה של רגשות אשמה כאשר מנהיגי השמאל רצחו בדם קר את דה-האן; אלה שפתחו באש על "אלטלנה" ורצחו בדם קר יהודים כאשר ראש הממשלה עמד כאן וצרח: "אשרי התותח הקדוש"; אלה שפתחו באש על יהודים, אך לא פתחו פה במשך שנים נגד סטלין, אשר השמיד את היהדות. עזות מצח. חוצפה שאין כמוה.

נציגי השמאל הפאשיסטי, פלוגות הסער המרקסיסטיות, שבשנות ה-‎40 וה-‎50 רצחו את נשמותיהם של מאות אלפי עולים מעדות המזרח. ילדי תימן, איפה הם? מה קרה להם? איפה הם עכשיו? רצחו את נשמותיהם, הורידו מהם את יהדותם, שבמשך אלפיים שנה היתה לבושם היחידי, השאירו אותם עירום ועריה, מתבוססים בדם נשמותיהם. ערכיהם היו לשממה "כי השתות יהרסון, צדיק מה פעל"? ועתה, וירד העיט על תורתנו הקדושה. המתייוונים והמגויים קוראים תיגר על תורת ישראל, ואין גבול לחוצפתם. אבל, ברוך השם, אין אלה בכנסת מייצגים את העם האמיתי, ואל העם עלינו לפנות.

חובה קדושה, אתגר עליון מוטל עלינו, לרוץ אל העם הטוב הזה, העם שנהרס על-ידי המתייוונים והמתגויים ולהתחנן לפניהם ולזעוק להם: אחים ואחיות, הזמן אוזל. יום השם, הגדול והנורא, מגיע. שובו בנים שובבים, שובה עד השם אלוקיך.
אהבת ישראל ליהודי התועה, שהודח ממסילת הישרים, זה צו השעה; לקרב לבבות, אך להבין שבלי כפיפת הגו תחת עול המצוות אידינו כסופה יאתה, חס ושלום.

חובה עלינו להסביר לעם ישראל שלגבינו, עם השם הקדוש והעליון, אין מושג גויי ואווילי כגון "תחיה ותן לי לחיות". רבותי, הקדוש ברוך הוא לא ייתן לנו לחיות בהפקר, בחופש פרוע כפי שאנו רוצים. אם בחוקותי תלכו - - - ונתתי שלום בארץ.
ואם בחוקותי תמאסו, צרה וצוקה ימצאנו. זה חוק הברזל של היהדות. אם לא תהיה תורה, לא יהיה שלום, ולא שלווה ולא מנוחה.

זאת ועוד: כלל גדול בתורה קובע, כי כל ישראל ערבים זה בזה, וחטאת ראובן מביא עונש גם על שמעון. ועוון הזולת מביא אסון גם עלי. אין "תחיה ותן לחיות", כי כולנו באותה סירה, עונש קולקטיבי, חס ושלום, נגזר על עם נבחר.

סוף דבר, הכול נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם. כי המצווה אשר אנוכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך לעשותו. לעשותו, יהודים, קומו ונעשה.