מעל בימת הכנסת

נאום בעת הדיון על הצעות סיעות התנועה לזכויות האזרח ולשלום, הרשימה המתקדמת ותנועת כך להביע אי אמון לממשלה ו' כסלו תשמ"ו (19.11.85)

נאום בעת הדיון על הצעות סיעות התנועה לזכויות האזרח ולשלום, הרשימה המתקדמת ותנועת כך להביע אי אמון לממשלה
ו' כסלו תשמ"ו (19.11.85)

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבעיה איננה הבעת אי-אמון לממשלה בגין המשך כהונתו של אריאל שרון, כי אם בגין המשך כהונתה של הממשלה גופה.

בתורתנו הקדושה נאמר: "ואת אלה תשקצו מן העוף, לא יאכלו, שקץ הם: את הנשר ואת הפרס. כל שרץ העוף ההולך על ארבע, שקץ הוא לכם".

לפני שבוע ימים הלך הפרס ועלה על חבצלת השרון. וכך צפצף העוף על הפרח הנחמד של הליכוד: העלבת אותי, איך תעז לומר שאני למעשה נוכל פוליטי המוכן להידבר עם אש"ף, המסכים לוויתורים מרחיקים לכת על ארץ-ישראל? אם לא תתנצל - תפוטר מייד.
ואז, אז אלך לאן שאני מחויב ללכת. כך אמר.

איזו הזדמנות פז החמצת, אריאל שרון. איזו הזדמנות, סוף סוף להזמין את הפרס ללכת בדיוק לאן שהוא מחויב ללכת.

היו"ר ד' תיכון:
---------------
חבר הכנסת כהנא, מבקשים שלא תעלוב בראש הממשלה, לפחות לא מעל הדוכן.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
קשה לי להאמין שאחרי מה שאומרים על מאיר כהנא כאן, זה ייחשב עלבון. על כהנא מותר לומר נאצי, פשיסט וגזעני. וזה עלבון?

היו"ר ד' תיכון:
---------------
תתקדם, תתקדם.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
נתקדם. לדאבוננו חבצלת השרון, פרח הליכוד, הוכיח שוב שבעימות עם עוף עיקש המגלה את הציפורניים, דווקא הוא הפך לעוף ההולך על ארבע. ביום רביעי בשעה שש אמר הפרח הנלכד: "אני מוצא לנכון להבהיר, כי אם דברים שאמרתי התפרשו כפגיעה אישית בראש הממשלה, אני מביע בזאת את התנצלותי לפניו". אך הפרס לא מסתפק במועט.
העוף מבקש כניעה, מפלה. "על מפלתו ישכנו כל עוף השמים". הוא גומר ואומר: "והציקותי לאריאל והיתה תאניה ואניה". הוא דורש כניעה גדולה יותר, התנצלות מבישה יותר. ו"מלך ישראל" הולך ככבש תמים לקראת העוף ושבעים הזאבים של המערך. הוא מתקן את ההתנצלות ואומר: "אני תומך במדיניות הממשלה כפי שנקבעה בקווי היסוד, כמובן".

אך חיל פרס ומדי, שיכורי ניצחון למדי, תובעים מהפרח המלוכד והכמעט מתפוצץ לשתות עוד מכוס התרעלה - את כולה. ואכן מתנצל שר הביטחון לשעבר, שלאחר שאיבד את שררתו נעלם גם ביטחונו. ההר הגדול הפך ל"והיה השרון כערבה". והיה השרון לשפלה, לשפלות. הוא מתרפס לפני הפרס, וזה מסכים להעניק לו פרס: תוכל להישאר בממשלה, אך הוזהרת, על תעז לפתוח פה נגד עוף טמאים בארץ.

ובכן שר המסחר מוסחר ונשאר על כנו, כעבד המשמש את הרב כדי לקבל פרס. הוי אריאל, אריאל, אילו היית עומד איתן מול העוף הזה, שהוא וממשלתו אכן ממשלת עבריינים פוליטיים הם, כדברי הזמיר, ואילו עמדת על דבריך והכרזת: אכן מדובר בממשלה של "כל שרץ עוף ההולך על ארבע לפני וושינגטון" - אזי יכולת להיות ארי-אל, נושא דגל האומה, מקדש שם שמים; ארי-אל חירף נפשו על ארץ-ישראל. אך נרתעת. אתה שהלכת על ארבע לפני הפרס, פחדת להעלות את ארץ-ישראל השלמה על ראש שמחתך, מעל לשררה, מעל לכיסא. נסכלת, מלך ישראל, לא שמרת את מצוות ה' אלוקיך. נתת לעופות הטמאים את הלגיטימציה, את האפשרות לבגוד בארץ-ישראל, בארץ הקודש. נתת להם אפשרות להכשיר את המדינה הפלשתינית הארורה, לטבול את השרץ הפלשתיני ב"מקווה" הכשרה של רבת-עמון, של חוסיין, הערבי הערמומי, זה שהרס את בתי-הכנסת ובתי-העלמין היהודיים בירושלים, שהשפיל את כבוד ישראל, שניאץ את קדוש ישראל.

הוי, אריאל, אריאל, הרי לא אמרת, אף לא מקצת הגנאי שהיית צריך להכריז בפניהם, בפני ממשלת האחדות השקרנית. נסכלת, "מלך ישראל", ואילו עמדת כארי-אל, כי עתה הכין את ממלכתך אל ישראל.

הממשלה הזאת חייבת ליפול, על כל העופות הטמאים שבתוכה. על הקן הטמא חייבים להכריז: "סורו, סורו, צאו משם, טמא, אל תגעו - - - הברו נושאי כלי ה'". הממשלה הזאת - וכוונתי לשני בעלי השמחה, המערך והליכוד - הביאה ומביאה על מדינת היהודים ועל היהודים בתוכה טרגדיה ושואה, חס ושלום. צמד החמד פרס ושמיר, העוף השוכן בין הקוצים, הזוג המוזר, מהווים אסון לאומי. הממשלה הזאת משקרת, מזייפת. "לעולם לא נדבר עם אש"ף, לעולם" - מצפצף הפרס, והנה הסכים "העוף", שארצות-הברית תחליף את דרישתה בת עשר השנים, שאש"ף יכיר בזכות קיומה של ישראל, בהסכמה למשא-ומתן ישיר עם ישראל. ודעו, שאם יסכים לזה "רב הטבחים" ערפאת, בוודאי ובוודאי ייכנע העוף ההולך על ארבע ללחץ הגויים, יישב וידון אתם על חלוקת ארץ-ישראל.

והרי, הוא כבר הסכים לזה, עם המלך הקטן, הערמומי, המתון - "מתון". אין ערבי מתון. קיימים שני סוגי ערבים: פיקחים וטיפשים. הטיפש אומר בדיוק מה שהוא חושב: לחסל את המדינה הציונית,"אדבח אל יהוד". הפיקח - חוסיין, פרייג', שואפים לזה, אך כפיקחים וממולחים, כבעלי ניסיון, היודעים שלעת עתה לא ניתן להגשים את החזון, הם סומכים על הפרס, על שרידי הערב רב כאן. דגל ירדן יונף על הר-הבית, יהודה ושומרון יהיו הקונדומיניון של ישראל וירדן, יהיה משא-ומתן על הגולן - יהיה, יהיה.

שמעון פרס והממשלה האומללה הזאת כבר הרסו את הקונסנסוס בעם. הם טיפחו אשליות בקרבנו, שכנעו את צעירינו בשקר של "שלום אפשרי" עכשיו, אם רק נוותר על שטחים. הם זרעו את זרעי הפורענות: נכונות השמאל לסרב לפקודות צה"ל, יש גבול לכל דרישה לאומית, לשרת בצבא, לשרת בשטחים - בלבול מוחות הצעירים, המסופקים בצדקת זכותנו להיות ביהודה ובשומרון, בעזה ובסופו של דבר בצפון תל-אביב.

למעשה הקפיאו את ההתנחלויות. גזרו על הערים ביהודה ובשומרון גזר-דין של "יודנריין", ואם מדובר כאן בכנסת על גזירות נירנברג, מה נגיד לגזירה הזאת, יהודה ושומרון "יודנריין"? במעשיהם, רמזו לעולם על חולשת המדינה: "אנחנו פוחדים מלחץ הגויים". הם התחילו בקרבנו את ה"ווייטנמיזציה" של מדינת ישראל, כאשר השרידים ואלוני הסרק בכנסת, אלה הרצים לבאר שחת, יקרקרו מראש כל גג, בשם המוסר וההומניזם: לסרב לציית להוראות צה"ל בלתי מוסריות וגזעניות, ויביאו את העם - הם הם, השמאלנים - לידי מלחמת אחים.

מכף רגל ועד ראש אין בה מתום, בממשלה, ממשלת העופות הטמאים. הרסו את העם בישראל. היום, יהודים פוחדים ללכת בערב דרך שער-שכם לכותל המערבי. מפקד טנק ששירת שנתיים בלבנון, ויצא משם בלא פגע, בריא ושלם, נדקר בסמוך לשער-שכם. יהודים פוחדים ללכת לעיר העתיקה בעכו. היום פוחדים יהודים לנסוע בלילה דרך כפרים ערביים בגליל. הורים פוחדים היום לתת לילדיהם לשחק בחוץ בערב, וכאשר הילד בושש לבוא הביתה, ההורים נאחזים אימה - שמא, שמא, שמא. חיילים פוחדים היום לחכות בטרמפיאדות. זו הצלחתו הגדולה ביותר של אש"ף. הם הצליחו להחדיר פחד לתוכנו, לתוך העם היושב בציון, העם שנטש את הגלות, את הגטו ואת הפחד, וכשחזר לארצו הקים שוב גטו, מפחד. זה חלקנו מכל עמלנו, זאת הצלחתם של פרס ושמיר - גם זה עוף, בת היענה, המתעלם מהטרגדיה ושקוע רק בספירה לרוטציה.

כמו כן, מינה פרס שר בישראל, שר הערבים, הלוא הוא ה"עזר" כנגדנו, עזר ויצמן שנפל מגדולתו ומחפש נואשות עוד עץ להיתלות בו, והוא הפך לשר הערבים. אין כמעט חטא שלא מותר להם לעשות, השר ויצמן מתעלם מכל ההתבטאויות נגד המדינה, נגד הציונות, נגד צה"ל, ממש "שר מרע". ערבים בנו ללא רשיון בגליל והוציאו נגדם צווי הריסה - הרי עזר "כנגדם" לבטל את הצווים הגזעניים. הערבים מסח'נין בוכים על "שטח ‎9". מלכתחילה הם תפסו את הקרקעות.

אמנון לין (המערך):
------------------
- - -

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
מלכתחילה הם תפסו אותן, חבר הכנסת לין. והם מאיימים לפעול באלימות.
יושב-ראש המועצה בסח'נין - אולי מחר תהיה גם היא עיר כמו אום-אל-פחם, קהילה קדושה אום-אל-פחם - מאיים באלימות, והרי עזר טס לעזרתו. אום-אל-פחם, קן השרצים, מוקד שנאת ישראל, הופכת לעיר, הודות לשר השובב, הנחמד. ומה אכפת לו אם ראש העירייה הוציא כרוז שטנה נגד צה"ל? אין חטא, אין פשע במגזר הערבי. עזר הצדיק, מוחל על כבודו אפילו כאשר שוברים לו את השמשות ברכב שלו. הוא הפך לצדיק - "ונפשי כעפר לכל תהיה", אף אם ישברו את השמשות של המדינה, אף אם ישברו את המדינה.

אותו פרס, העומד כחומה בצורה על כבודו, מול חבצלת השרון - מוכן משום מה להצטרף ולוותר על כבודו, כאשר מדובר על עלבונות ובושות מצד המצרים. מה לא עשו לנו המצרים? מה לא עשו לנו? הזלזול המופגן של החזרת השגריר למצרים, קבלת הפנים המפוארת לרוצח ערפאת, מאמרי שטנה המופיעים בכל יום בעיתוני קהיר, הפגנות שטנה, הכוללות שרפת הדגל של ישראל מול השגרירות הישראלית. מתעללים ביהודים, בתיירים, רוצחים יהודים בדם קר. והפרס - הופך לצדיק, לחסיד, מוותר על כבוד העם והמדינה. המצרים פורצים בצחוק של בוז וממשיכים להצטייד בנשק אדיר ומתוחכם, נשק שבעתיד הלא רחוק יהיה מכוון, חס ושלום, כלפי צה"ל וכלפי מדינת ישראל.

הליכוד ומנהיגו יצחק שמיר פשטו את הרגל. הם הסכימו מלכתחילה לממשלה הזאת ובכך הם החיו אדם שהוא פגר מת. שמעון פרס הובס בבחירות בשנת ‎1977, בשנת ‎1981, בשנת ‎1984. אדם שהיה שנוא על הציבור, אדם שהגיע לסוף דרכו הפוליטית. והנה נס גדול היה פה. הליכוד, שמיר, החיו את המת.

קמה ממשלת אחדות לאומית. לא לצאת מלבנון - זה שקר; לא להציל את הכלכלה, כי אם להציל את עצמם מהשד של שרון. שמיר מסכים לתת לפרס לכהן כראש הממשלה בתנאי, בהבטחה, בשבועה - השבועה של שמעון פרס - שלאחר שנתיים הוא ימסור את כס המלכות לשמיר, לליכוד, למפלגת אריק שרון. הוי, פתי יאמין לכל דבר.

מה שהצליח הליכוד לעשות הוא להחיות את הפגר, להעניק לו את המעמד של ראש הממשלה, דבר שאוטומטית מביא לו הערכה, רגשי כבוד מאותם המונים שרק אתמול ראו בו, ובצדק, אסון ונוכל פוליטי.

מאז, בולע הליכוד כל צפרדע פוליטית ואידיאולוגית. הבגידה בארץ - בארץ-ישראל - בעיצומה. שמיר, בת היענה, טומן את ראשו בחול ולא רואה כלום, לא רוצה לראות כלום. העיקר להגיע לרוטציה.

הוי, חכמים בעיניכם, חברי הליכוד, העולה על רוחכם היה לא תהיה. שמעון פרס לעולם לא ייתן לכם - הוא ייתן לכם גט, גירושין. הזוג המוזר יתגרש, אבל לא לפני שאתם, אנשי הליכוד, במו ידיכם תצטיירו בציבור, ובצדק, כפוליטיקאים קטנים שבגדו בעקרונות התנועה.

אני קורא לממשלה, ממשלת בוגדי ארץ-ישראל: התפטרו. הנכם שותפים ברצח אידיאולוגי וגם ברצח פיסי של יהודים. אני קורא לכם להתפטר.

אני קורא לאריאל שרון, המובס והמושפל, שהופיע שלשום בלוס-אנג'לס ובקול דממה דקה, כאשר איום הפרס מרחף עליו הצהיר: אני מאמין בממשלת האחדות, אזור אומץ - אתה לא מאמין בה, אף אחד לא מאמין בה. חזור בך. חזור בך.

אני קורא לכנסת הזאת להבין, שאם אנחנו לא נפיל את הממשלה הזאת - קום תקום מדינה פלשתינית. שמעון פרס מכשיר את הדרך. אתם, חניכי ראש בית"ר, אתם תהיו שותפים בטרגדיה.