מעל בימת הכנסת

הצעה לסדר היום מס' 3228 נשיאות הכנסת, הרמב"ם והיהדות ו' טבת תשמ"ו (18.12.85)

הצעה לסדר היום מס' 3228 נשיאות הכנסת, הרמב"ם והיהדות
ו' טבת תשמ"ו (18.12.85)

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בעתיד הקרוב אמור בית-המשפט העליון של מדינת ישראל להחליט אם לאשר את הכרזת המלחמה של מדינת היהודים על היהדות.

בחודש כסליו, חודש הניצחון של המכבים שומרי ההלכה על היהודים המתייוונים עוכרי ישראל, במירוץ מטורף ובניסיון למנוע את הצגתן של שתי הצעות חוק מטעם סיעת כ"ך, העבירה כנסת ישראל, בחיפזון של מצרים, תיקון לתקנון המעניק ליושב-ראש הכנסת את הזכות לפסול כל חוק שבעיניו המתוחכמות מצטייר כגזעני. ברור שכל הגדרה של "גזענות" אינה מופיעה בתיקון האווילי והזדוני הזה.

ואומנם באותו חודש הוגשו שתי הצעות חוק של סיעת כ"ך ונפסלו, בחסותו של התיקון המגוחך, מן הסיבה שהן "גזעניות", לפי פסק-דינו של בית-הלל.

הבעיה היא, שההצעות האלו נוסחו בכוונה בלשון שבמובן המלא של המלה אינה מקורית. הנוסחאות של שני החוקים שנפסלו ואשר הוקעו כ"גזעניים" - החוק המכונה
"חוק השררה בישראל" וכן "חוק ההבדלה בישראל" - נלקחו כמעט מלה במלה מהעבודה ההלכתית הענקית, הקדושה והמקודשת, שמפיה חיו וחיים דורות ומאות של יהודים, "המשנה תורה", הוא ה"יד החזקה" של "הנשר הגדול", רבנו משה בן מימון, הרמב"ם זצ"ל.

אגב, העובדה ששר המשפטים הכריז על השנה הזאת כשנת הרמב"ם רק מוסיפה לאבסורד ולתחושה שאכן נפלנו לידיהם של חכמי חלם.

שתי ההצעות האלו נבחרו בקפדנות ובכוונה, במטרה ברורה להעלות על נס את הנושא, את העימות שללא ספק יהיה הכי גורלי למדינת ישראל ולעם ישראל של ימינו.
בית-המשפט העליון של המדינה, מדינה שקמה לתחייה על-ידי עם שבמשך אלפיים שנה שמר על הגחלת של שיבת-ציון רק דרך דתו, אמונתו ותורתו, יצטרך עתה להחליט אם אותה יהדות של דורות ומאות, של התנ"ך, של התלמוד, של הפוסקים, של הרמב"ם, של אבותיהם של ישראל סבא, אותה יהדות ששמרה על חזון שיבת-ציון, הינה גזענית. שומו שמים!

החוק הראשון שהוגש הועתק כמעט מלה במלה מהרמב"ם, הלכות מלכים, פרק א', הלכה ד': "לא יעמידו מלך במדינת ישראל עד שתהיה אמו מישראל, שנאמר: לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא אחיך הוא. ולא למלכות בלבד, אלא לכל שררות בישראל, לא שר צבא ולא שר חמישים, אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות; ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל, שנאמר: מקרב אחיך תשים עליך מלך".

חברי הכנסת, החוק היהודי עתיק היומין שמקורו בתורת משה על-פי השם ושמגביל את השררה בארץ-ישראל רק לעם ישראל, ליהודים, עומד בניגוד ישיר לדמוקרטיה המערבית שלפניה סוגדים, כורעים ומשתחווים מתייווני מדינת ישראל. מאמציהם הנואשים וההיסטריים לצייר את המצע של סיעת כ"ך כאיזו פילוספיה גזענית חדשה הנקראת "כהניזם" אינם אלא ניסיונות מבוהלים להתחמק מהמציאות הנוראה - דהיינו, שקיימים ניגודים וסתירות מובהקים בין תפיסתם הגויית המערבית המתייוונת לבין היהדות.

כמו כן לגבי ההצעה השנייה. גם היא נלקחה מהרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ב, א', ב': "ישראל שבעל לא יהודייה דרך אישות, הרי אלו ייענשו מן התורה. ישראל הבא על לא יהודייה דרך זנות, ייענש מדברי סופרים, כי דבר זה גורם להידבק בגויים שהבדילנו הקדוש ברוך הוא מהם ולשוב מאחרי השם ולמעול בו".

האמת היא, שה"כהניזם", כביכול, יצר עינוי והלם נפשי ליהודי המתייוון, זה שמואס ביהדות של אבותיו, אך מחוסר אומץ לא מסוגל להודות בזה. בדיוק כמו שבתחילה גילה ה"כהניזם", כביכול, את הסתירה הבולטת בין הציונות הקוראת למדינה יהודית ויהי מה לבין הדמוקרטיה המערבית התובעת להכיר בזכותו ובריבונותו של הרוב, בלי הבדל דת ולאום, היום בא אותו "כהניזם", כביכול, ומכריח את יהודי המדינה והעולם כולו להתמודד עם המציאות של ניגוד היהדות לערכים ולמושגים נוכריים וזרים שאימצו שרידי הערב-רב של ימינו. זהו עינוי נפש פילוסופי ורוחני איום למתייוונים, ואין פלא שהוא הוליד אובססיה ושנאה פתולוגית ל"כהניזם" הכופה עליהם את שעת האמת וההגינות.

שתי ההצעות האלה נלקחו מתורת השם. הן הביאו סוף סוף לעימות ולהתמודדות החיונית, היא ההתמודדות אשר תובעת הגינות אינטלקטואלית ועמדות כנות וברורות, היא ההתמודדות שתכריח את היהודים בישראל ובעולם כולו למחוק את הטשטוש ואת הזיוף ולהגדיר ולקבוע את צורתה ומהותה של מדינת ישראל: או מדינה יהודית, או מדינה הדוברת עברית אבל בנוסח שבדיה או פורטוגל או "טיים סקוור", מדינה ככל המדינות הזולות, גוי ככל הגויים - או מדינה נבחרת, קדושה וסגולית.

לפני יותר מאלפיים שנה עמד יהודי נביא, אליהו, על הר-הכרמל והטיף ליהודים של זמנו, שיצרו שעטנז דתי נוח של פולחן עבודת השם והבעל וכך אמר: עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים? אם השם האלוקים, לכו אחריו; ואם הבעל, לכו אחריו. חזרנו כעת לאותו שלב.

תנועת כ"ך לא תיתן לעם היהודי לחיות עם הלוקסוס של זיוף דתי, לאומי ואידיאולוגי, משום שאלוקי ישראל, בורא העולם והמשלם גמול ועונש על הסירוב של העם הזה ללכת בדרכיו ולקבל על עצמו את עול מלכותו, אלוקים זה לא ייתן לנו. הוא דורש מאתנו החלטה, ואם לא - הוא מכין לנו, חס ושלום, ייסורים ואסונות שעוד לא ידענו כמותם.

חברי הכנסת, יהודים היושבים כאן, קיימת סתירה יסודית ונפשית בין היהדות לבין ערכי הגויים שאומצו על-ידי המתייוונים, שרידי הערב-רב. על עם ישראל, על מדינת ישראל לבחור.

בעוד זמן קצר יצטרך בית-המשפט העליון של המדינה היהודית להחליט אם לאשר את הכרזת המלחמה של יושב-ראש הכנסת, נשיאות הכנסת, הכנסת עצמה, המדינה, על היהדות.
ההשלכות הן איומות לעם, למדינה, לגורלנו. אני קורא לדון בוועדת הכנסת בכובד ראש ובדחיפות בנושא זה וכן בתיקון לתקנה שהביא אותנו למצב המביש הזה. קריאתו של משה רבנו עליו השלום, שחזר עליה מתתיהו במלחמתו נגד המתייוונים דאז, נשמעת שוב: מי להשם, אלי.