מעל בימת הכנסת

הצעת סיעת "כך" להביע אי אמון לממשלה בשל אדישותה לסכנה הפיזית המאיימת על המדינה ויהודיה כו טבת תשמ"ו (7.1.85)

הצעת סיעת "כך" להביע אי אמון לממשלה בשל אדישותה לסכנה הפיזית המאיימת על המדינה ויהודיה
כו טבת תשמ"ו (7.1.85)

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
אדוני היושב-ראש, כנסת ריקה, "לא תעמוד על דם רעך, אני ה'" - ההכרזה המרעישה והמתנשאת של הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, צו הברזל האלוקי, כאשר רש"י הקדוש מוסיף: "לא תעמוד על דם רעך לראות במיתתו ואתה יכול להצילו".

אדוני היושב-ראש, איפה הם? איפה היהודים חברי הממשלה, השותפים השקטים של המרצחים הערבים? איפה נציג ממשלת יהודים העומדים על דם רעיהם היהודים? איפה נציג ממשלת ישראל, ממשלה השותפה בשקט לרצח יהודים, לפיגועים, לסבל והרס חיי משפחות?

איפה נציג הערב-רב המתייוונים העומדים על דם רעיהם, כאשר כל שבוע עוד רצח, כל יום עוד פיגוע ורואים במיתתם של יהודים ובידם להצילם, אך תפיסתם הגויית מונעת את זאת מהם וגוזרת עליהם עוד דמים ועוד דמים ,חס ושלום, וממשלת הזלה עומדת על דמם?

איפה נציג הדמים? איפה הזוג המוזר, הצמד המגועל ליכוד-מערך, הפרטנרים, השותפים השקטים של המרצחים הערבים; תנועת החרות, בית"ר - הדר, תגר, למות או לכבוש את הכיסא? היהודים מתים ואלה עומדים על דמם וכובשים את הכיסא. ממשלה עייפה, אומללה, חסרת אונים, ריקה, בזויה, שפלה, ממשלת דמים העומדת על דם היהודים.

אדוני היושב-ראש, ארבע מי יודע? ארבע אני יודע, ארבע נפשות יהודיות שנשארו ממשפחת יעקב פפיאשווילי - אשה ושלושה ילדים קטנים. יעקב פפיאשווילי עלה מגרוזיה לארץ-ישראל, יעקב פפיאשווילי עלה לארץ-ישראל לחיות במדינה היהודית בכבוד, בגאווה, סוף סוף כאדון בבית-שלו. יעקב פפיאשווילי, נהג המונית שנרצח בדם קר על ידי ערבי בלוד. נכון, בלוד. הוא לא נפל בלבנון שמשם הוציאונו שמעון פרס, יצחק שמיר ויוסי שריד, דיינו. הוא לא נפל ביהודה ושומרון, "השטחים הכבושים" של המטופשים, הוא נפל בלוד, עיר המחכה בתור לקרקוריהם של תרנגולות השמאל והמתייוונים, מקרקרי הקירות, קירות המדינה והעם, קרקוריהם של התרנגולים בבני אדם, התרנגולים של הבית הזה, בית-בוקיא.

ארבע מי יודע? ארבע אני יודע - האשה והילדים. הייתי שם בבית-לנחם אותם את האבלים האומללים, המסכנים, שחשבו שהם עולים ארצה להתרומם, ובמקום זה מצאו את עצמם מרומים וערומים, יהודים שקנו חלום בלהות כאשר חשבו שהם רוכשים חזון, חזונה של שיבת ציון. מכל קבלני הבניין, מכל בוני הבתים המופיעים מדי יום, יום יום, בעיתונות כשהם פושטים את הרגל, בורחים מן הארץ, נתפסים בתרמיתם, אין קבלן בניין אחד, אין בונה בית-אחד בארץ יותר רמאי, יותר נוכל, יותר שקרן מממשלות ישראל, מנושאי דגל הציונות שמכרו לעם ישראל שקר ותרמית בשם בית-יהודי לאומי גאה וחזק ומכובד, בית-משוחרר מכל הפחדים והאימים של הגלות. ציונות שקמה וקראה לעם בגלות: עלו למדינת ישראל מקור הביטחון לעם ישראל, שורש הגאווה הלאומית; החליפו את בתיכם הרעועים בגיטו, בגלות, בתים העומדים על בסיס של פחד הגויים, של לב רגז וכליון עיניים, תחליפו אותם בבית-לאומי בארץ-ישראל, בית-של צבא הגנה לישראל, של משטרת ישראל, של משמר הגבול בישראל, אלופים, קצינים, ביטחון; בית-שאתם וילדיכם תסתובבו בו שלווים ושאננים,אין מחריד. את החזון הזה, את הבלוף הזה מכרו ליהודי הגולה קבלני בניין, בוני בית-- גינדי, קלרין, בן-גוריון, שרת פרס ושמיר - את הבית הזה הלאומי, את החזון הזה קנו בשמחה ובאושר מאות אלפי יהודים תמימים בגלות: בגרוזיה של יעקב פפיאשווילי, במרוקו, בלוב, בסוריה, בעירק, בתימן, בפרס. "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" - כך שרו התמימים האלה שקנו את הבית הלאומי של בן-גוריון-גינדי, ממשלת ישראל - פרס-שמיר-קלרין.

לעג לרש - יצאנו מהבית של הגלות, מבית-של פחד, כאשר פרס-שמיר-גינדי העניקו לנו בית-חדש של פחד.

עלינו מהגלות ומהגטו ומצאנו עצמנו בתוך בית-חדש, אבל למעשה זה אותו הגטו וזו אותה הגלות. אימה ופחד, כן - אימה ופחד. יהודים היום בארץ פוחדים להסתובב לבד בערב, יהודים פוחדים לתת לילדיהם לטייל ולשחק בערב ברחוב. חיילים פוחדים לעמוד בטרמפיאדות, שמא, שמא.

שכחנו כבר את שמותיהם. יומיים לפני רציחתו של יעקב פפיאשווילי נרצח עוד יהודי, עוד נהג מונית, אברהם לוי. בדרך נס הוא ניצל. איפה זה היה? על יד שעלבים, יישוב שעדיין לא נכלל בשטחים הכבושים של חבר הכנסת יוסי שריד, שולמית אלוני, מפ"ם ושאר עוכרי ישראל.

חודש לפני כן נרצח בדם קר חייל בשם משה לוי הי"ד. הוא נרצח ונשרף שלושה קילומטר מביתו בפתח-תקווה שעוד תיהפך לעמק עכור.

לפני חצי שנה טילפן לביתו בראש העין חייל בשם עקיבא שאלתיאל הי"ד ואמר לאביו שהוא עומד חמישה קילומטר מביתו ויגיע תוך רבע שעה. גופתו הגיעה ברכב של צה"ל לקבורה.

החייל משה תמם הי"ד אשר עמד ותפס טרמפ בצומת בית-ליד. אנשי המשטרה סיפרו לי מה עוללו רוצחיו לגופתו. מעשים המהווים הוכחה ברורה לתורתנו הקדושה שאמרה על ישמעאל: "והוא יהיה פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו".

חייל - חייל, קורבן - קורבן. דוד בוקרה הי"ד נאסף במכונית בצומת השרון על-ידי שני ערבים שאחד מהם אזרח ישראלי מנצרת, אותה עיר של הערבי הטוב חבר הכנסת תופיק זיאד. גופתו המבותרת של החייל התגלתה כעבור כמה חודשים.

חייל - חייל, קורבן - קורבן. החייל אבי ברונברג הי"ד תפס טרמפ ליד ואדי ערה, האזור של אום אל פחם, העיר של עזר וייצמן - עזר כנגדנו, שנודעה באהבתה ואהדתה ליהודים. יוק!

חייל - חייל, קורבן - קורבן. החייל דוד שמיר שנאסף על-ידי רכב בטרמפיאדה של כרם שלום, אותו קיבוץ המייצג את כל ההתגויות והסכנה הפנימית למדינת ישראל.

פלגי מים תרד עיני על כל החיילים שלא הלכו מחיל אל חיל, כי אם מחיל אל חיל ורעדה, חיל אחז את יושבי צה"ל.

הבן שלי חזר ממילואים והראה לי דף שקיבל מצה"ל כמו כל חייל. אמרתי לו: נו, איפה זה? תן לי לראות, אולי זה ייתן קצת גאווה לאומית. דף של צבא הגנה לישראל. והנה, מה כתוב שם? - "חייל, מטרת אגרת זו להפנות את תשומת לבך לסכנות האורבות לך בדרכים". ממש התמוגגתי מהכבוד הלאומי, ממש כמו מינסק או פינסק או ברוקלין -
פחד, בושה, חילול השם.

זה סוף הציונות, זו פשיטת הרגל הסופית של הציונות.

גם אזרחים - אין לי מספיק זמן לנקוב בשמות כולם: יוסף אליהו, לאה אלמקייס, מאיר בן יאיר, מיכל כהן, רויטל סרי, רון לוי, דני כץ, זכריה קרני, ועוד כהנה וכהנה, השם ינקום דמם.

פחד, פחד. אש"ף הצליח, הם החדירו לתוכנו את הפחד. אנו פוחדים היום. בושה, חילול השם. זה הניצחון של ערפאת. יהודים פוחדים היום לטייל בעיר העתיקה דרך שער שכם, לא מתקרבים לשם, וזה בירושלים, בירת ישראל. פחד, בושה, חילול השם.

אין יום שלא שומעים על זריקת אבנים, על זריקת בקבוקים על אוטובוסים ועל מכוניות הנוסעות בשטחים או על אוטובוס הנוסע בקו ‎25 לנווה יעקב כאן בירושלים. פחד, בושה, חילול השם.

יהודים, דעו: מה שקורה כאן היום בארץ, זה חילול השם. אנו חייבים היום ברגע זה להבין את המשמעות של מדינת היהודים שקמה הודות לחסדי השם בשנת תש"ח.
אנחנו לא עם ככל העמים, לא מדינה ככל המדינות. המדינה הזאת קמה לא משום שמגיע לנו, אלא משום שכתוב ביחזקאל תסריט להקמת מדינה יהודית ושיבת ציון, על אף שזה לא מגיע לנו: "ואפיץ אותם בגויים ויזרו בארצות ויבואו אל הגויים אשר באו שם ויחללו את שם קודשי". פסוק מיחזקאל.

מה זה "ויחללו את שם קודשי"? בגלל זה שהם היו בגלות, אוטומטית מדובר בחילול השם? למה? הייתי לפני חודש ימים בברוקלין. חילול השם? בתי-כנסת, בתי-מדרש, רבנים, אדמו"רים, מקוואות, שטריימלעך - מה זה חילול השם?

והוא ממשיך: "ויחללו את שם קודשי ואומר להם" - בזה שהגויים אמרו עלינו בגלות: עם השם אלה ומארצו יצאו, אמרו זאת בלגלוג, זה עם השם? ואנחנו הצלחנו לגרש אותם מארצם. רבותי, מהו המושג הזה של חילול השם? כאשר הגוי רומס את היהודי, דורס, משמיד, מקיים מסעי צלב, אינקוויזיציות, פוגרומים, אושוויץ, אז הגוי אומר: אילו אכן היה אלוקים בישראל, הוא לא היה נותן לי לעשות זאת. משמע, שהוא לא קיים. שפלותם של ישראל, חילול שמו הוא.

משום כך ממשיך הנביא: "ואחמול על שם קודשי אשר חיללו בית-ישראל בגויים אשר באו שם. לכן אמור לבית-ישראל: לא למענכם אני עושה, בית-ישראל - זה לא מגיע לכם. זה היה מגיע למפא"יניקים? לאלה? למחללי קודשי היהדות? להם מגיע? לא, לא למענכם כי אם לשם קודשי אשר חיללתם בגויים, וקידשתי את שמי הגדול. איך? בהיקדשי לכם לעיניכם ולקחתי אתכם מן הגויים והבאתי אתכם אל אדמתכם.

יהודים, המדינה הזאת קמה לקדש שם שמיים. איך? בכוח היהודי. אם שפלותם של ישראל מתפרשת על-ידי הגויים כחילול השם, אז הכוח של עם ישראל, הכוח של צה"ל, ניצחון - כל אלה הם קידוש השם.

מה שקורה היום הוא נסיגה מקידוש ה'. אנחנו במו ידינו מחללים את שם ה'. חובה עלינו להתעורר בתשובה, להשתחרר מההתגויות ומההתיוונות של הממשלה, מוכרי הבתים של קלרין, גינדי, פרס ושמיר, ולבנות בית-יהודי אמיתי נאמן, גאה, מפואר.

עלינו להבין שהרוצחים אינם יושבים בטוניס או בלוב. הרוצחים בפועל נמצאים כאן, בתוך המדינה. אני לא שונא ערבים, אני אוהב יהודים. כאשר ערבים בתוכנו שופכים את דמנו, מכניסים בנו פחד לאומי, בושה וחילול ה', מנסים לשבש את הגאולה - אי-אפשר לשבת בחיבוק ידיים. אם חז"ל קבעו כי "הבא להרגך השכם להרגו", לפחות שנתבע: הבא להרגך השכם לסלקו.

אני תובע אי-אמון לממשלה בגין חוסר אונים וחולשה לפי רצח יהודים, רצח שבעוד חמש שנים יהפוך את המדינה לצפון אירלנד, חס-ושלום. אני תובע שהממשלה תדון בכובד ראש בתוכנית של חלופי אוכלוסין. לא גירוש, חילופי אוכלוסין.

לפני ‎37 שנים עלו ארצה ‎800000 יהודים מארצות ערב. עכשיו הגיע הזמן לסיים את התוכנית. קלטנו את היהודים מארצות ערב, הבה נעביר את הערבים מכאן לארצותיהם. "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם היו מסיקים ביניכם וצנינים בצידיכם".