מעל בימת הכנסת

נאום בעת הדיון על הצעת סיעת התחיה- צמת להביע אי אמון לממשלה כז שבט תשמ"ו (3.2.86)

נאום בעת הדיון על הצעת סיעת התחיה- צמת להביע אי אמון לממשלה
כז שבט תשמ"ו (3.2.86)

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
אדוני היושב-ראש כנסת נכבדה לפני יותר מ-‎2500 שנה עלה יהודי על במה בירושלים להוכיח לעם נבל ולא חכם, לעם שפחד מהגוי כאשר הוא ריק מכל אמונה וביטחון באביו שבשמים, וכך אמר ישעיהו הנביא: "הוי בנים סוררים נאום ה' לעשות עצה ולא מני - - - ההלכים לרדת מצרים ופי לא שאלו, לעוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים. והיה לכם מעוז פרעה לבושת, והחסות בצל מצרים לכלמה - - - לא לעזר ולא להועיל כי לבשת וגם לחרפה".

נציגי כנסת הקטנה שמעו שמוע, ואולי תבינו את דברי הנביא: "לא לעזר - - - כי לבושת". העזר שהפך כולו ל"כנגדו", כנגדנו. העזר שהפך ללא יועיל, לבושת, לשר הערבים, הרואה את הסיכוי היחיד להתקדמותו הפוליטית בשלום המזויף, המכוער, השקר עם מצרים. לא לעזר כי לבושת. זה שסומך על משענת הקנה הרצוץ, אשר בהישברה, ובקעה לנו כל כתף.

ראש הממשלה, הפרס המעופף, שעמד כאן עם הדמגוגיה המקצועית שלו, והממשלה האומללה שאיבדה כל תחושה של כבוד לאומי, מאמצים כולם את קו הבושת. הבושה הלאומית, חרפת ישראל, חילול השם.

המצרים, שעליהם כבר אמרו חז"ל במכילתא "טוב שבמצרים הרוג", שונאי ישראל הם, עם ישראל ומדינת ישראל גם יחד. מתאווים הם לראות בהשמדת מדינת היהודים. מתונים - אין ערבים מתונים. אפשר להצביע על שני סוגי ערבים: הטיפשים והפיקחים. הטיפש אומר בגלוי את מה שהוא חושב בלבו: להשמיד את ישראל, היהודים לים. הפיקח, הערמומי, הסאדאת, המובארק, החוסיין, חכמים הם. כי הם הרי חושבים בדיוק אותו דבר, אך מחשבתם הזדונית טמונה בחיק הלב, עד כי יבוא הרגע המתאים, הרגע של "איטבח אל-יהוד".

ההיסטוריה עוד תכתוב, חס ושלום, באותיות אדומות של דם יהודי את פרשת קמפ-דייוויד. החזרת סיני, הטעות, הפשע הכי נורא שנעשה על-ידי ממשלות ישראל.
ממשלת הליכוד, עם שמעון פרס והמערך - תמורת שבח, תהילה וחנופה למנחם בגין ודברי אהבה ואחווה לישראל - סגדה, התרפסה, התמוגגה, השטתחה לפני המצרים וזרקה להם את סיני. סיני - הגדול פי שניים וחצי מכל מדינת ישראל, סיני שריחק את חיל פרעה ועבדיו, את רכבו ואת פרשיו מאות קילומטרים מארצנו. סיני - עם הנפט שחסך לנו מיליארדים. סיני - עם בסיסיו המשוכללים והתמרון הצבאי. סיני - שפתח בפעם הראשונה את הדלת למצרים לרכוש נשק אמריקני, נשק שעוד נרגיש על בשרנו, על בשר בנינו, חיילי צה"ל, חס ושלום. את כל זה נתנו בגין ופרס, הליכוד והמערך למצרים. ותמורתם קיבלנו שגריר מצרי מקהיר, שזה שלוש שנים יושב במצרים, בקהיר. עם מבולבל, עם נבל ולא חכם.

מה לא עשו לנו? מה לא עושים לנו? אין קץ ללגלוג, לצחוק, לבושת, לכלימה, לחילול השם. לפני שנתיים, בתוך שבוע אחד, הופיעו שתי הודעות בעיתונות. באחת שמענו על דברי המלך חסן ממרוקו - עוד מתון - שירה מהמותן, כאשר הוא מצטט את חוסני מובארק, שאמר לו, ואני מצטט את המלך: "חוזה השלום אפשר למצרים לקבל בחזרה את כל מדבר סיני, אך מאז הושלמה הנסיגה הישראלית - אין למצרים עוד עניין בהסכמי קמפ-דייוויד". הדבר לא הוכחש. בכתבה השנייה נתבשרנו על קבוצה של צלמים ישראלים שהלכו לבקר בקהיר, ובליל שבת תכננו לחלל את השבת ואת קודשי ישראל בבילוי במועדון לילה. וכאשר הופיעה זמרת ורקדנית בטן, קם אחד מהישראלים המכוערים והמטופשים והגיש למצרייה דגלון ישראל. והיא? אני מצטט: "באה לשולחננו, וזרקה את הדגלון הישראלי בהפגנתיות מלאת בוז", כיאה לאזרח עם כבוד לאומי. והתגובה? תגובת הטיפשים הישראלים, שרידי הגטו הישראלי, אלה שיצאו מהגלות כאשר הגלות נעוצה חזק חזק בתוכם, ואני מצטט: "היינו המומים, ממש בהלם. איש מהנהלת המועדון או מישהו אחר לא התנצל לפנינו, אלא הכול עברו על תקרית מעליבה זו לסדר-היום". הוי, תייר ישראלי, מתייוון מכוער. והרי אתה וממשלתך עברתם לסדר-היום על זה ועל דברים חמורים פי אלף.

בביקורו של חוסיין במצרים, לפני שנה, הסכים אתו נשיא מצרים, מובארק, ובכותרות בחדשות הופיע: "להחליף את קמפ-דייוויד" - עברנו על כך לסדר-היום.
בינואר ‎1983, אמר ראש ממשלת מצרים: "על ארצות-הברית להטיל סנקציות על ישראל", בגלל ההתנחלויות - עברנו על כך לסדר-היום. לפני שבוע, בנאומו לפני הפרלמנט האירופי בשטרסבורג, אמר הנשיא המצרי: "הטרור האש"פי לגיטימי" - עברנו על כך לסדר-היום. חייל מצרי, בעידוד חבריו למדים, רצח שבעה יהודים, והמצרים מנעו מרופאים להגיש עזרה לנפגעים, ועד היום לא קיבלנו הסבר או דוח מקהיר - עברנו על כך לסדר-היום. בכנס בין-לאומי בז'נבה הצטרפה מצרים לעוד שני מתונים, ירדן ומרוקו, והתנגדה להגדרת השואה כרצח עם - עברנו על כך לסדר-היום. המצרים נוגחים ספינות ישראליות במפרץ אילת, מכים יהודים, משפילים אותם - אנו עוברים על כך לסדר-היום. תיירים יהודים מבזים את עצמם ואת עמם בביקורים במצרים, אך המצרים מאשרים לעיתון ‎JOURNAL STREET WALL, כי אכן יש איסור על תיירות לישראל - אנו עוברים על כך לסדר-היום. אדרבא, כתגובה הולמת וכיאות לעם נבחר ומטופש, הודענו לפני חודש ימים, כי חווה חקלאית חדשה תקום במצרים על-ידי מומחים מהארץ. אנו מתירים למצרים להקים בנגב אנדרטאות לזכר חלליה שניסו להשמיד את מדינת ישראל.

העזר שהיה לבושת, והפרס שהיה, לצערנו, ראש הממשלה, והיונים, ושוחרי השלום, והמתייוונים, והערב רב, מחפשים כל הזמן מוצא מהסבך. ותמיד עולה אותו פתרון: הרי אנו אשמים, אנו. חייבים לתת להם את טאבה והמשיח יבוא. חייבים לשפר את זכויות הפלשתינים בשטחים, ואז המצרי לא ייצר לנו.

כנסת קטנה, לאן נוליך את החרפה? כל מדינה עם קצת כבוד עצמי, עם קצת גאווה לאומית, עם קצת הכרת קידוש השם, היתה מגיבה בהחזרת הסגל הדיפלומטי מקהיר, בניתוק מוחלט של יחסי מסחר, תיירות ותרבות, ובפתיחת מסע הסברה בקרב יהודי העולם שיכפיש את שמה של מצרים, ראשית אויבינו והמסוכנת שבשונאינו.

המצרים אינם רוצים את טאבה, כפי שלא רצו שנצא מלבנון, כפי שאינם רוצים שנשפר את התנאים של תושבי השטחים וכפי שאינם רוצים שנצא מיהודה ומשומרון. בסופו של דבר, המצרים רוצים לחסל את המדינה היהודית. מי שנותן להם את טאבה מוכיח להם את חולשתנו ומקרב, חס ושלום, את המלחמה הבאה.