מעל בימת הכנסת

הצעת סיעת כך להביע אי אמון בממשלה על המצב בהר הבית כה שבט תשמ"ו (4.2.86)

הצעת סיעת כך להביע אי אמון בממשלה על המצב בהר הבית
כה שבט תשמ"ו (4.2.86)

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "על זה היה דוה לבנו, על אלה חשכו עינינו, על הר-ציון ששמם, שועלים הלכו בו" - קינת ירמיהו הנביא המתאבל על חורבן הבית, על הר-הבית השמם. "שועלים הלכו בו" - חורבן הבית, שיאו של חילול השם, עוזו של הקדוש-ברוך-הוא בשבי ותפארתו ביד צר. ונעים זמירות ישראל, דוד המלך, שהבין כי על הר-הבית הזה תיבנה קדושת ה', יהיה כינון וקביעת מלכותו - "כי לה' המלוכה ומשל בגוים" - קורא: "ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי". ובשמחה של התרוממות הוא שר: "רוממו ה' אלוהינו והשתחוו להר קדשו כי קדוש ה' אלוהינו". וכן: "גדול ה' ומהלל מאד בעיר אלוהינו הר קדשו".

הר הקודש, הר ציון, הר הבית - הסמל של הוד תפארתו, מלכותו, גבורתו, אמיתו, קיומו של ה' אלוקי ישראל, של ה' שהוא האלוקים; הר-הבית - קידוש שמו של הקדוש-ברוך-הוא. אך מתי? כאשר הוא בידינו. לכן, אותו נעים זמירות ישראל, שהתרומם בשמחה רוחנית בהתגאותו בקדושת ה' של הר-הבית כשהיה בידינו, ישב לעפר ושפך את כאב לבו לפני אלוהי ישראל כאשר השועלים הלכו בו: "הרימה פעמיך למשאות נצח, כל הרע אויב בקודש. שאגו צרריך בקרב מועדך, שמו אותתם אתות - - - שלחו באש מקדשך, לארץ חללו משכן שמך - - - עד מתי אלהים יחרף צר, ינאץ אויב שמך לנצח".

דוד המלך, ירמיהו הנביא, אבי-אבות האומה, ידעו, הבינו, כי ישיבתו של הקדוש-ברוך-הוא, תכנון ביתו, ארמונו, על הר הקודש הם ההוכחה לגדולתו, לקדושתו, למלכותו. הר-הבית, אשר בידינו, הוא קידוש שמו של ה' אלוקי ישראל, כי אז הוא האלוקים, כי אז אין עוד מלבדו. ואבי-אבות האומה הבינו, שהר-הבית, מקום המקדש, מקום מלכותו, כאשר הוא בידי הגויים, כאשר שועלים הלכו בו - אין חילול ה' יותר נורא מזה, אין ניאוץ ואין גידוף ואין כלימה יותר מזה. מי ששולט בהר-הבית יקבע בסופו של דבר את גורלה של ארץ-ישראל כולה. מי שהר-הבית בידיו קובע את קדושת ה' או חילולו ויביא עלינו את הגאולה הגדולה או את האסון הנורא.

ההיסטוריה אינה דבר של מה בכך, אינה הפקר ואנדרלמוסיה. יש יד המכוונת, יש כוח המנהיג, המדריך, המוביל. מה שיהיה - בידו של בורא העולם הוא. והקדוש-ברוך-הוא, שרק הוא העניק לנו את המדינה הזאת ורק הוא יקבע את גורלה, החזיר את עמו לארצו לא בגלל זכויותיו - "לא למענכם אני עושה בית ישראל, כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם". הקדוש-ברוך-הוא, שהבטיח לנו את השיבה הביתה, את הגאולה הסופית, קבע לנו גאולה על אף ש"לא זכו", וכמו שאמרו חז"ל: "לא זכו בעתה". הווי אומר: אף אם לא מגיעה לנו גאולה בגלל עוונותינו הרבים, מכל מקום בגלל חילול שם הקדוש-ברוך-הוא, המתבטא בחירוף ובגידוף של הגויים, שרואים בחולשתו של ישראל, בביזיונו, בהשפלתו את אי-מציאותו ואי-קיומו, חס ושלום, של אלוקי ישראל, משום כך התנשא אלוקי ישראל בקנאתו ובחמתו נגד הגויים המחללים את שם קודשו.

וכך אמר הנביא: "קנאתי לציון קנאה גדולה וחמה גדולה קנאתי לה - - - שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלם ונקראה ירושלם עיר האמת והר ה' צבאות הר הקדש". עתידה של מדינת ישראל תלוי בקידוש ה' או, חס ושלום, בחילולו. ניצחונו, עליונותו והתגדלותו של אלוקי ישראל מהווים קידוש ה' והוכחה למלכותו, ויביאו את הגאולה הסופית, כאשר השפלת עם ישראל, נסיגתו וכלימתו מהוות חילול ה' שימיט עלינו, חס ושלום, טרגדיה ושואה שלא ראינו דוגמתן. והר-הבית, הר הקודש, מקום המקדש, הוא המרכז, הוא המוקד, הוא המבחן לקידוש ה' או לחילולו.

באותו יום גדול ונורא, באייר התשכ"ז, יום שנקבע כחג לדורות, יום שחרור ירושלים, כאשר שמענו את המסר המרגש והלא-ייאמן: "הר-הבית בידינו, הר-הבית בידינו", הודינו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. ראינו את היד החזקה, את הזרוע הנטויה של ה' אלוקי ישראל, כאשר הישמעאלים נסים בהלם ובאימה. חיל אחז יושבי פלשתין, אימה ופחד - את שועלי הר-הבית. בכינו בדמעות של אושר. לא האמנו למשמע אוזנינו.
"וה' מציון ישאג ומירושלים יתן קולו." ואנחנו שמענו את השאגה, וכל אוזן בישראל האזינה לקול. הר-הבית בידינו, ואלוקי ישראל נקדש לעיני ישראל, וישמעאל וכל העמים. שחרורו של הר-הבית, של מקום המקדש, היה הצעד ההכרחי בקידוש ה' ובידיעת הגויים כי אכן ה' הוא האלוקים. מי לא הבין באותו רגע שבידינו להביא את הגאולה, שהר-הבית שבידינו פתח לפנינו את הדרך להגשמת הנבואה: "כי קרוב יום ה' על כל הגוים". "כי כאשר שתיתם על הר קדשי ישתו כל הגוים תמיד, ושתו ולעו והיו כלוא היו; ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש וירשו בית יעקב את מורשיהם". הר-הבית בידינו.

הר-הבית בידינו? איפה? לקחנו את הקודש וחיללנו אותו. לקחנו את החזון והפכנו אותו לשקר ולדבר של מה בכך. לקחנו את הגאולה והחלפנו אותה באסון לאומי המתקרב ובא. והכול בגלל הננסים, הגמדים, קטני-אמונה, מחוסרי אמונה, אלה שכפרו ובגדו בה' אלוקי צבאות והשליכו את יהבם על הגויים, נדיבים בשר ודם.

הר-הבית בידינו? ממשלת המתייוונים דאגה מייד להחזיר את מקום מקדשנו, את הר-הבית, למרצחים שונאי ישראל, הווקף והמופתי הידוע לשמצה כשונא ישראל המתאווה להשמידנו.

שר המשטרה דאז שלמה הלל, שממשיך להעכיר את קודשי ישראל בשנאתו לתורה וליהדות, כאשר הוא מוקיע את ה"גזענות" כביכול נגד ערבים, משבח את תושבי יבנאל על סירובם לקבל לתוכם יהודים חרדים. אותו הלל, שהעז לפסול שתי הלכות של הרמב"ם כ"גזעניות", שתומך בהריסת המחיצות בין יהודים לגויים שנבנו על-ידי אבותינו ואבותיו בבבל במשך אלפי שנים, אותו הלל, בתור שר המשטרה, היה הראשון שמנע מיהודים להתפלל על הר-הבית. הלל וסיעתו החזירו למוסלמים את הריבונות ואת הבעלות על הר-הבית, חיללו את הקודש, חיללו שם שמים. אכן, אל תקרי 'הלל' כי אם 'חלל'.

היו"ר א' נחמיאס:
----------------
חבר הכנסת כהנא, למה לך, זה כבר לא יפה, לקחת שמו של בן-אדם ולהפוך אותו כרצונך. כל מה שאמרת, ציטטת - ניחא. ציטטת טוב, ציטטת נכון, מסכימים אתך, לא מסכימים אתך - זה עניין אחר. אבל האם היית רוצה שייקחו את שמך ויעשו ממנו שם אחר?

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
מה לא עשו לי כאן? עשו זה כבר.

היו"ר א' נחמיאס:
----------------
אני מבקש ממך דרך-ארץ.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
גם אני מבקש. או שיש איזון או שאין איזון.

היו"ר א' נחמיאס:
----------------
אני רק מדבר על שמו של האדם, לא יותר. ראית שלא הגבתי על כל מה שאמרת.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
פחד מהגוי. התרפסות וסגידה לפניו. דור יתום שפניו-מנהיגיו כפני הכלב.
הר-הבית? אם נכריז את ריבונותנו, את בעלותנו; אם נתיר ליהודים להתפלל שם; אם נכריז שמקום המקדש הוא אתר יהודי והמוסלמים חיללו אותו במצח נחושה ובבוז מופגן כשבנו מסגדים שם - הוי, הוי, מה יאמרו הגויים? איך יגיבו המוסלמים בכוויית, באינדונסיה, בבנגלה-דש? איך יגנו אותנו באו"ם? מה יאמרו הגויים?

עם שפל, דור המדבר, דור של עבדים, שבראשו צועד ראש ממשלה, ראש המתייוונים, ללא אמונה בה', ללא ביטחון באלוקי ישראל, הפרס המתרפס, הכופר, סמל הגלות, שרק אתמול השפיל את עצמו ואת עצמנו, את המדינה, לעיני כל הגויים כשאמר: "אנחנו זקוקים ומתחשבים באירופה". קטן אמונה, מחוסר ביטחון באלוקי ישראל.

הר-הבית בידיהם, בידיהם של שונאינו הישמעאלים, המוסלמים הצמאים לדמנו.
הר-הבית בידיהם של הווקף והמופתי, דור המשך של רוצחים ומרצחים, יימח-שמם, של שנות העשרים, השלושים והארבעים. הר-הבית בידיהם. הם עושים ככל העולה על רוחם, בונים, עוקרים, מטשטשים כל זכר מהמקדש ומהיהודים במקום. בכספם של שליטי אסלאם סעודים יושבים עשרות מוסלמים בריונים שכל תפקידם הוא למנוע בכוח, בדם אם אפשר, מיהודים להתפלל.

ממשלת פרס, ממשלת שמיר, ממשלת הזוג המוזר, ממשלת המתייוונים, ממשיכה את מדיניות הכלימה והחרפה של קודמותיה - אשכול, גולדה מאיר, רבין, פרס, בגין, שמיר, ליכוד ומערך - זו חילול ה' וזו גידוף ה', זו נבלה וזו טרפה. והכול נרשם. עין רואה ויד כותבת, וכל חילולי ה' בספר נכתבים ונזכרים.

חילול ה'. חברי כנסת מותקפים על-ידי בריונים מוסלמים המקרקרים: "מוות ליהודים". במקום לפזרם בזרוע נטויה ולעמוד על זכותם של יהודים להתפלל על הר-הבית - מוציאים את היהודים, בורחים משם. חילול ה'. אם יהודי ירצה לטייל בהר-הבית, לצלם, לבקר - ירשו לו בעלי-הבתים המוסלמים; אך אם ינסה להתפלל - אוי ואבוי לו.

ומפקד משטרת ירושלים שיקר לוועדת הפנים של הכנסת כאשר אמר להם: "יהודים יוכלו להתפלל במניין על הר-הבית". מי שמבקש אוטונומיה לערבים כבר ימצא אותה על הר-הבית. הם השולטים שם, הם הריבונים, הם בעלי-הבית. חילול ה'.

אנו מתרפסים בפני המופתי, סעד א-דין עלמי. מפחדים לנגוע בו. הכול מותר לו, כל התבטאות, כל הסתה, כל גזענות. הוא הפך למעין "כל נדרי": כולהון יהון שרן"...

בדיוק לפני שנה איים המופתי הזה בחרם על כל מוסלמי שימכור אדמות או בתים ליהודים. איפה היה יושב-ראש הכנסת? האין זאת גזענות? איפה היה הנשיא הדגול, המקיים את הפסוק "ובשכבך ובקומך" כאשר הוא שוכב וקם כל יום עם "גזענות" בראשו?
איפה היה שר החינוך והתרבות, החכם מכל אדם - הנבון - לצרוח כדרכו בקודש: גזענות?
איפה היה הרב פרס - לא פרץ, פרס - שמעון פרס, שאתמול פסק מפה, מעל הבמה, מי לא יהודי, כאשר הוא קבע שגזען אינו יהודי. למה לא פסק גם מי לא מוסלמי? או שמא מותר למוסלמי להיות גזעני?

פניתי למשטרה. הגשתי תלונה על הסתה נגד המופתי. קיבלתי תשובה מלשכת המפכ"ל, אני מצטט: "זה אינו מהווה עבירה פלילית". חילול ה'.

לפני כמעט שש שנים הכנסת העבירה חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל. מה כתוב בו? - "המקומות הקדושים יהיו שמורים מפני חילול וכל פגיעה אחרת ומפני כל דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם." זה חוק כנסת, חוק-יסוד. לעג לרש. עוד שקר גס, עוד חילול ה'.

אנשי כנסת הקטנה, שרי ראש הקטן, דור אביו שבשמים יקלל, דור טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ.

היו"ר א' נחמיאס:
----------------
סליחה, אבקש ממך, די בגידופים, עד מתי? מה זה כנסת קטנה? מה זה שרי ראש קטן?

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
אני מצטט פסוק ממשלי, פרק ל': "דור אביו יקלל - - - דור טהור בעיניו ומצאתו לא רחץ". זה פסוק ממשלי.

מה היה קורה אילו מאיר כהנא היה נוסע מחר למכה ועל המקום הכי מקודש לאסלאם היה בונה בית-כנסת? לא טמפל כמו במנהטן, וגם לא בית-כנסת כמו ברחוב המלך ג'ורג', נגיד "שטיבל", בית-כנסת קטן. מה היו אומרים המוסלמים, ובצדק, כי הרי להם יש כבוד, כבוד הדת, כבוד הלאום. הם מאמינים. הממשלה הזאת, המתייוונים, סר צלם, סר מהם כל ריח ורוח של אמונה, של ביטחון בה', של יהדות. הם יביאו עלינו, חס ושלום, שואה, שכל שומעה תצילנה אוזניו.

לא ניתן להם, לא ניתן להם, עם מחשבותיהם הנוכריות והזרות, להרוס את העם והמדינה. אני מבטיח להם מאבק למען הר-הבית, למען קידוש ה'.
אתמול הגשנו הצעת חוק, המעבירה את הסמכות על הר-הבית מהווקף לרבנות הראשית ותובעת את כל זכויותיהם המלאות של היהודים, לרבות בית-כנסת בשטח שרבני המדינה יקבעו כי מותר להגיע אליו.

ביקשתי גם מאנשי בחוץ-לארץ לפתוח במסע ביחד עם נוצרים אדוקים למען זכותו של העם היהודי להר-הבית. בעזרת ה', אנו עומדים להגיע להר-הבית, לממש את זכותנו כפי שהובטח בחוק-היסוד. אני מצפה מהמשטרה שתכבד את החוק במלואו.

לסיום, על אפם ועל חמתם של השועלים בהר-הבית והשועלים הקטנים בממשלה, המחבלים בכרמים, כרם ישראל, נגשים את חזון הגאולה, את חזון הנביא: "ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה".

אני מציע אי-אמון לממשלה הזאת.