מעל בימת הכנסת

נאום בעת הדיון על הצעות להביע אי אמון לממשלה בשל החלטותיה בפרשת ראש השב"כ כ"ג סיון תשמ"ו (30.6.86)

נאום בעת הדיון על הצעות להביע אי אמון לממשלה בשל החלטותיה בפרשת ראש השב"כ
כ"ג סיון תשמ"ו (30.6.86)


אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "יככה ה' בשגעון ובעורון ובתמהון לבב, והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה, ולא תצליח את דרכיך" - פסוק בתוכחה בחומש.
רק קללת אלוקים של שיגעון לאומי וטירוף ממלכתי ועיוורון עממי יכולה להסביר את התופעה של עם ומדינה המשסעים את עצמם כשסע הגדי, הגוזרים את עצמם לגזרים; הגוזרים על עצמם גזר-דין של התאבדות לאומית בשביל שני ערבים מחבלים, ארורים ומקוללים, שהם אינם הרע של אף אחד כאן, שחטפו אוטובוס כדי לרצוח יהודים בדם קר, וכאשר רצו לעשות לנו - כך עשינו להם.

ברור שאין הסבר הגיוני שיזכנו להבין את המנטליות של חלק מהעם שהפך לנבל ולא חכם, הרץ כאיילה שלוחה לשלוח יד בנפשו הלאומית ולהשליך את נפשו ביגון שאולה. על מה ועל מי? אני מצטט יהודי יקר בשוק מחנה-יהודה - "הרב כהנא", הוא אמר לי, "הורסים את המדינה בשביל שתי חתיכות נבלות". זה בשוק, לא בכנסת, אנחנו תרבותיים...

בידי המתייוונים ועוכרי ישראל הנמצאים כאן בתוכנו הפכנו לעם מקולל בשיגעון נפשי. אכן תוכחת האלוקים, שכולם כאן בזים לה, כבר התחילה את תהליכה הנוראי.

שמעתי היום את חבר הכנסת רמון - אחד ממובילי המירוץ לטירוף, מראשי המקרקרים. הפכנו כל יום במדינה שלנו ליום כיפור קטן, כאשר רבבות שמאלנים, כמו חבר הכנסת הזה, המלאים עבירות כרמון, מכים על חטא מדומה, בונים לעצמם כותל מערבי לדמעות בכי פרטי ומייללים על מותם של שני ערבים מחבלים. אין כמו העם הזה, אין כמו עם ישראל. כאשר הוא עולה, הוא עולה מעלה מעלה. מי יוכל להגיע למעלות של קדושה וטהרה וגדלות והתגדלות של העם הזה? וכאשר הוא יורד, רבותי חברי הכנסת, אין עם בעולם שיכול להתחרות בשפלותם של יהודים כגון אלה, שנדבקו במחלות הנפש של רגשות אשמה, פסיכוזות, תסביכים חולניים, שנאה עצמית כה אדירה, עד כי עשרות מומחים בפסיכולוגיה אבנורמלית רצים בהתרגשות ללמוד אותם.

אני רוצה לקבוע עכשיו, שהאסון הפוקד היום את המדינה המסכנה הזאת איננו רק מחלת נפש של השמאלנים, שבאה היום לידי ביטוי בהצעות אי-אמון של מפ"ם - מפלגת הפועלים המאוחדת, שהיתה אכן מאוחדת כל כך הרבה שנים בסגידה חולנית לצורר היהודים סטלין הרשע הזה; או ר"צ - אנו רצים והם רצים, הם רצים לבאר שחת, ומודים אנו לאבינו שבשמים שלא שם חלקנו כהם; או חד"ש - עליהם כבר נאמר בתלמוד, שחד"ש אסור מן התורה - הבובה של מוסקבה, כנופייה אנטי-ציונית, שונאי ישראל; או מפלגת מתחבקי ערפאת, שבעזרת השם, בעתיד לבוא, אנו נדע איך לטפל בה ובתומכיה.

אנחנו, תנועת כך, קמים היום להביע אי-אמון לממשלה ולאלה הנחשבים לשפויים לאומיים, לבעלי עמדה לאומית אחראית - אלה שחננו את ראש השב"כ ועוד שלושה עובדי השירות הבכירים. וכי זאת היא עמדה לאומית, יהודית, שראוי לתמוך בה? וכי יש כאן רק שתי עמדות - האחת הדוגלת בחוק ומוסר והשנייה שמודה כי אכן היתה כאן הפרת חוק, אך מעמידה מעליה את ביטחון המדינה? לא ולא. עמדת היהדות שוללת מכול וכול את שתי העמדות האלה. לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, אמר הנביא.

חנינה? על מה? חנינה באה על פשע שנעשה. איזה פשע? איזה פשע? מי שנתן את ההוראה לחסל את שני המחבלים האלה שבאו לרצוח יהודים, ומי שביצע את ההוראה - מגיע לכולם שירי שבח והודיה של עם ישראל, צל"שים על עבודתם, עבודת השם יתברך, עבודת קודש למען עם ישראל. חנינה? הוקרה, רגש של כבוד.

פיטרתם, אחרי שנים של שירות נאמן, שירות של מסירות נפש, יהודי שנתן מחייו לעם ולמדינה. זרקתם אותו ככלי אובד, כדי שישתכח מהר כמת מהלב. זו עמדה לאומית?

בחנינה הנדיבה הזאת הדבקתם כתם של פשע, של חרפה ושל בושה על יהודים טובים ואמיצים; כתם נצחי. תתביישו. המדינה נפלה בידיהם של עוכרי ישראל, כאשר כלי התקשורת החולניים עומדים בראש המתאבדים הלאומיים. אכולי שנאה עצמית אימצו את התרבות של הגויים, את מחשבותיהם המעוותות, מושגי צדק ורחמנות כביכול, שעומדים בסתירה מוחלטת לערכי היהדות וההיגיון הבריא של כל עם נורמלי. לא ייתכן שלאלה יהיה מושג אמיתי של רחמים. הרי כבר כתוב במשלי "ורחמי רשעים אכזרי".

היללה שאותה אנו שומעים היום מארבע כנפות הבגד השמאלני, הבגד הבוגדני, על חוק, מוסר, צדק ורחמים כלפי מחבלים שנכנעו - ו"רחמי רשעים אכזרי". ובגלל הרחמנות המזויפת הזאת על אויבינו, על שונאינו ועל משנאינו, יביאו השמאלנים האלה, האכזריים, אכזריות ואסון על יהודים חפים מפשע. וכדברי חז"ל - "מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סופו שנעשה אכזרי במקום רחמן". רחמנות? על הפסוק "ואכלת את כל העמים - - - לא תחס עינך עליהם" אומר הרמב"ן, מגדולי המפרשים, רעיון עצום, אלוקי. הוא אמר: לא תחוס, כי ברחמנות הטיפשים יאבד כל משפט. שומו שמים, איזה מושג אדיר, אלוקי הוא זה. רחמנות של טיפשים שכבשה היום את הארץ, רחמנות שדרכה יאבד כל משפט. בוכים כאן על ערבים, על מחבלים. מה קרה לנו? עם נבל ולא חכם.

דברי הרמב"ן, דברים של יהודי שהבין את התועבה, את השיקוץ ואת הניבול של רשעות, והבין את החסד, ואת הצדק ואת הרחמים האמיתיים הטמונים במצווה של "ובערת הרע מקרבך".

חברי הכנסת, עליתי כאן בניסיון להחדיר לתוככם קצת הבנה. הערבים אינם הבעיה של מדינת ישראל; לא הערבים. היהודים - הם הבעיה; יהודים חולניים, יהודים אחוזי רגשות אשמה, שנאה עצמית, שרוצים להרוס את המדינה. אני עומד כאן ומתנצל בשם היהודים הטובים שבשוק בפני ראש השב"כ: חטאנו לפניך, פשענו לפניך. בעזרת השם, כאשר יהודים שפויים יגיעו לשלטון, עוד תשרת את העם כפי שעשית עד עכשיו.