מעל בימת הכנסת

הצעת חוק יום הזכרון לשואה הרוחנית, התשמ"ו -1986 ט"ז תמוז התשמ"ו (23.7.86)

הצעת חוק יום הזכרון לשואה הרוחנית, התשמ"ו -1986
ט"ז תמוז התשמ"ו (23.7.86)


אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני ‎40 שנה הסתכלו שרידי העם היהודי על יבשת שלמה, שרק לפני זמן קצר היתה הומה ומהמה - יהודים, ישיבות, בתי-כנסת, תרבות חיים, חיים יהודיים - ופתאום ליל החושך. בא כשואה הפחד והאיד כסופה וכאכול קש לשון אש, שורשם של העם היהודי כמק היה; שוד ושבר, אנקה ואנחה - שואה; השואה הפיסית הנוראית של הגויים.

ומתוך כבשן האש, המשרפות ותאי הגזים, שסימלו בחרפה ובגידוף את שפלותם של עם ישראל ואת חילול שמו של אלוקי ישראל, קמה מדינת היהודים - כהתחלת התהליך של קידוש השם, כתשובה לגויים הלועגים ומחרפים: איה נא אלוקיהם. והמדינה ביד על כס יה נשבעה, קבעה יום אזכרה לקדושים שנספו, שאת גופותיהם נטלו הגויים. השואה הפיסית שלקחה מעם ישראל כשישה מיליונים מבניה ומבנותיה זכתה במדינת ישראל לאזכרה שנתית הנקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

אך מה לגבי השואה השנייה? חברי הכנסת, איפה האנדרטאות, הטקסים ויום הזיכרון לשואה זו? מה עם השואה הרוחנית שהיתה דווקא במדינת היהודים, כאשר יהודים שהחזיקו בידיהם את השלטון היהודי הראשון מאז אלפיים שנה גרמו לנטילת נשמותיהם של מאות אלפי יהודים אחרים, רובם עולים חדשים מארצות ערב, ארצות המזרח? עולים חדשים אלה, שהגיעו ארצה רובם ככולם שומרי תורה ומצוות, ששמרו בגלות על גחלת היהדות במשך מאות בשנים, יהודים קדושים וטהורים, שעלו כאן עם כבוד המשפחה, כבוד העם, כבוד התורה והכבוד העצמי, הוכנסו על-ידי השמאלנים - מפא"י, מפ"ם, משה קול, והקול אכן קול משה והידיים... - למעברות, למוסדות, לקיבוצים, למסגרות שלא אפשרו להם להמשיך את חייהם הרוחניים. הם סבלו מלחץ כלכלי ומאיומים מצד מדריכים ופקידים.
הם הוכרחו לרשום את ילדיהם בבתי-ספר חילוניים, שם קיבלו ערכים זרים ונוכריים, שם נטלו מהם את יראת השם ועול המצוות, כבוד המשפחה והכבוד העצמי. יהודים מסוג השמאל והשריד רצחו את נשמותיהם של אחים ואחיות.

חברי הכנסת, במדינת ישראל, במדינת היהודים היתה שואה, שואה רוחנית.
והתוצאות ברורות, אפשר לראות אותן כל יום: יהודים שלא טעמו טעמו של פשע הושלכו לפשע, לסמים, והיתה התמוטטות של ערכים יהודיים, ציוניים ואנושיים. ולשואה זו - אין יום זיכרון.

אמרו חז"ל: מנין שהמחטיא את האדם גרוע יותר מן ההורגו? שההורג, הורג בעולם הזה ויש לו - לנהרג - חלק לעולם הבא. והמחטיא, הורגו בעולם הזה ובעולם הבא.

חברי הכנסת, הקדוש ברוך הוא קבע נורמות, ערכים ומושגים לעם ישראל. יהודי שאיבד את נשמתו, שנפל קורבן למסיתים ולמחטיאים שהובילו אותו למוות רוחני - יהודי זה איבד את שני עולמיו, נהרג בעולם הזה וגם בעולם הבא. זאת היא נקודת הראות של היהדות האמיתית. בשביל העם היהודי הרס רוחני, הרג רוחני ושואה רוחנית גרועות לאין ערוך אפילו מהשואה הפיסית הנוראית כגון זו שביצעו הנאצים יימח שמם וזכרם.

חברי הכנסת, הגיע הזמן להנציח את השואה הרוחנית כדי שלא נשכח וכדי שלא לתת לשמאל, הערום מכל ערך יהודי, לנסות להצטייר כאנשי מוסר, אתיקה ודמוקרטיה, כדי שכל העם ישמעו ויראו ויבינו מה עוללו להם השמאלנים ויחזרו לדרכי הסבא והסבתא, ישראל סבא, לאבינו שבשמים.

ובכן, אני מציע את חוק יום הזיכרון לשואה הרוחנית, התשמ"ו, ובו נאמר:
"א.
החל משנת התשמ"ז יצוין במדינת ישראל יום י"ג באדר, דהיינו, תענית אסתר, כיום הזיכרון לשואה הרוחנית, לזכר היהודים שעלו ארצה מארצות המזרח וכן לזכר שרידי השואה האירופית שנפלו קורבן לכפייה אנטי-דתית על-ידי גורמים ממשלתיים ומפלגתיים;
ב. יום הזיכרון לשואה הרוחנית יהיה יום זיכרון ממלכתי וכל האיסורים הקשורים ליום הזיכרון לשואה ולגבורה יחולו עליו.
ג; יום הזיכרון לשואה הרוחנית יתחיל בשקיעת החמה אור ליום שחלה בו תענית אסתר ויימשך עד לשקיעת החמה, אור ליום פורים דפרזות;
ד. הכנסת תקדיש שעתיים ביום זה לזיכרונות מתקופת השואה הרוחנית".