מעל בימת הכנסת

הצעת סיעת כך להביע אי אמון לממשלה כ"ה תשרי תשמ"ז (28.10.86)

הצעת סיעת כך להביע אי אמון לממשלה
כ"ה תשרי תשמ"ז (28.10.86)


גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, עליתי היום לתבוע את עלבונם של עם ישראל, תורת ישראל ובסופו של דבר מדינת ישראל. עליתי היום למחות נגד תועבה שנעשתה בהיכל זה, בבית-המחוקקים היהודי של מדינת היהודים. זועק אני היום חמס נגד החירוף והגידוף כלפי דת ישראל, שאילו היה קורה במוסקבה או בפרלמנט אחר של איזו מדינה גויית היה מביא להתקוממות יהודית, להפגנות ואולי לאלימות.

אך מעשה זה של גידוף אירע לא אצל הגויים כי אם כאן, בחדר הזה, על-ידי חבר כנסת שנולד יהודי ובנוכחותו של יושב-ראש הכנסת הלל, שישב בשלווה, שמע, שתק והפך לשותף שקט לעלבון ולביזיון, וכך נגזר עליו מאמר חז"ל: "מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, הוא נענש עליו".

ראשית, רצוני להסביר את חומרת הפשע של יהודי המחרף ומגדף, המבזה את קודשי ישראל. ב"יורה דעה", הלכות קריעה, סימן ש"מ, אומר המחבר: "השומע ברכת ה'" - קללת ה', חס ושלום - "חייב לקרוע - את בגדיו - והוא שישמענה מישראל - - - הרואה ספר תורה שנשרף" - בזרוע, בכוח - "או תפילין או אפילו מגילה אחת מהנביאים או מהכתובים, קורע שתי קריעות" - אחת על הכתב ואחת על הגוויל. כלומר, יהודי שיושב ושומע ניאוץ שמו של הקדוש-ברוך-הוא חייב לקרוע את בגדיו כאות אבל, בכי ומחאה.

משום כך, כאשר נתבקש הרב מפוניבז', זכר צדיק לברכה, להיות בכנסת בשנת התש"ח אמר: לא אוכל לעמוד בהוצאות. וכאשר שאלו אותו: אילו הוצאות? הוא אמר: כל יום יקום פה איזה רשע ויחרף ויגדף, ואני אצטרך לקרוע בגד אחר. לא אוכל לעמוד בהוצאות.

ייתכן שעל דברי הנאצה והחרפה ששמענו בבית הזה ב-‎5 באוגוסט השנה אין חובה הלכתית לקרוע בגדים, אך ללא שמץ של ספק על דברי החירוף והגידוף חובה על כל אחד בכנסת, על כל יהודי, לזעוק חמס, לזעום ולתבוע צעדים מיידיים נגד הרשעים שניאצו את קדושת ישראל.

ביום ההוא עלה לדוכן חבר הכנסת מתי פלד, אדם שלא אחת מיהר להתחבק עם הנאצי, הערבי יאסר ערפאת, שר הטבחים של אש"ף, נושא דגלו של אש"ף, שעליו הססמה האמיתית של הפלשתינים: "אדבח אל יהוד" - לשחוט את היהודים. עם השרץ הזה, ערפאת, נפגש פלד. מצא מין את מינו. אתו התחבק והתנשק. אתו ישב וסעד, אתו ירק לתוך קברותיהם של יהודים שנרצחו על-ידי אש"ף. מתי פלד, שותפו של חבר כנסת ערבי, מיעארי, שאינו מסתיר את איבתו, את שנאתו לציונות ואת תקוותו לשים קץ למדינה הציונית, השייכת לעם היהודי. מתי פלד, אלוף במילואים. אל תקרי "אלוף" כי אם "עלוב".

ב-‎5 באוגוסט עלה מתי פלד לכאן וכך דיבר. הוא קבל על תורת ישראל: "מי שיסית נגד נישואי תערובת ינסה לשמור על פולחן של דת". חבר הכנסת שאקי אמר: "מדויק... וזה מה שאנחנו רוצים". מתתיהו פלד: "בדיוק. בוודאי, בוודאי, אצטט לך זאת מ'מיין קאמפף'", של היטלר, יימח שמו. שאקי: "איך אתה משווה את התנ"ך ל'מיין קאמפף'?" מתתיהו פלד: "אני משווה מכיוון שגם הוא" - היטלר, יימח שמו - "התנגד לנישואי תערובת מאותה סיבה". תיפחנה עצמותיו של אדם המשווה את התנ"ך ל"מיין קאמפף".

יושב על-ידו יושב-ראש הכנסת שלמה הלל, דמוקרט, ובמקום לקום בחרדה ובזעם ולתבוע מהעלוב שבמילואים לחזור בו, להתנצל, הוא פונה לחבר הכנסת שאקי ואומר: "חבר הכנסת שאקי, אני מבקש ממך לא להפריע עכשיו". איזו מידה של סובלנות, איזה אדם גמיש, ממש מבית-הלל. שומע שמשווים את התנ"ך ל"מיין קאמפף" ומוחל על כבודה של תורת ישראל. כמה שונה ומשונה התעלמותו זו מהתנהגותו רק זמן קצר קודם לכן אותו ערב, כאשר בעת נאומו של ויקטור שם-טוב קרא חבר הכנסת כהנא קריאת ביניים. מייד צועק היושב-ראש: "חבר הכנסת כהנא, אתה לא תפריע כאן". כהנא עונה. שלמה הלל: "אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה". כהנא: "או". "או", מלה קטנה, תגובה שאפילו בית-שמאי היה עובר עליה לסדר. אבל אלוף הסובלנות, מר הלל, שומע "או" ואומר, אני מצטט מהפרוטוקול: "אני קורא אותך לסדר פעם שנייה, ואם תפריע עוד פעם, תצא מהאולם, ואתה לא תגיד לי עוד פעם 'או', מפני שאז אני אוציא אותך בכלל". סוף ציטוט.

"אוציא אותך בכלל" - בכלל מה? בכלל מהכנסת, מהמדינה, מהעולם? בכלל.
סבלנות, סובלנות, איך שאני מקנא בדרכי הנועם של היושב-ראש שלמה הלל. את המלה "או" הוא הצליח לשמוע ממרחק של ‎10 מטר. אבל את מלות הנאצה, החירוף והגידוף של מתי פלד ממרחק של ‎2 מטרים - לא שמע.

חברי הכנסת, אני טוען שחייבים לפעול בצורה נמרצת נגד מתי פלד, המחרף ומגדף, ואני קובע כאן חד-משמעית, ששלמה הלל אינו ראוי לכהן כיושב-ראש כנסת ישראל. לא רק בגלל זה, גם בגלל מעשיו שלו גופא.

לפני שנה הגשתי שתי הצעות המצטטות מלה במלה את דברי הנשר הגדול, המפרש, המחוקק הרם - הרמב"ם. הצעת החוק הראשונה - חוק ההבדלה בישראל - באה כדי לבלום את חילול השם של הטמיעה, ההתבוללות, דברים שהתפשטו היום כנגע צרעת בתוך מדינת היהודים. בנות ישראל מטמאות את עצמן עם גויים. אנחנו יושבים בשקט. ובכן, ציטטתי מלה במלה את הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק י"ב. כך אומרת הצעת החוק: "ישראל שבעל לא-יהודייה דרך אישות או ישראלית שנבעלה ללא-יהודי דרך אישות הרי אלו ייענשו מן התורה. ישראל הבא על לא-יהודייה דרך זנות ייענש מדברי סופרים - - - כי דבר זה גורם להידבק בגויים שהבדילנו הקדוש-ברוך-הוא מהם ולשוב מאחרי השם ולמעול בו". מלה במלה מהרמב"ם.

הצעת החוק השנייה - חוק השררה בישראל - מלה במלה מהרמב"ם, הלכות מלכים, פרק א', הלכה ד': "לא יעמידו מלך בישראל עד שתהיה אמו מישראל - - - ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות בישראל, לא שר צבא - - - אפילו ממונה על אמת המים שמחלקה ממנה לשדות - - - כל משימות שאתה משים לא יהיו אלא מקרב אחיך". מלה במלה מהרמב"ם.

מה עשה יושב-ראש הכנסת? - פסל, בעזות מצח פסל את הרמב"ם וקבע שהרמב"ם הוא גזעני.

היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
סליחה, לפי סעיף ‎72, אני יכולה גם להפסיק את דבריך וגם להוציא אותך מהישיבה אם אתה לא תפסיק לפגוע - - -

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
גברתי, מה שאת רוצה - - -

היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
תסלח לי, רגע אחד, עכשיו אני מדברת.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
קצת אובייקטיביות, קצת - - -

היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
אם לא תפסיק ותקשיב לי - אם לא תפסיק לפגוע בכבוד היושב-ראש.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
אין לו כבוד. הוא פגע בכבוד הרמב"ם.

היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
אני מבקשת ממך להפסיק את דבריך ולרדת מן הדוכן.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
אני לא ארד.

היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
בבקשה, אני מבקשת להוריד אותו.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
משהו אחר.

(סדרני הכנסת ניגשים לחבר הכנסת מאיר כהנא.)


מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
השקץ הזאת, המפ"מניק הזאת.

עדנה סולודר (המערך):
--------------------
איזו חוצפה זאת.

(סדרני הכנסת מבקשים מחבר הכנסת מאיר כהנא לרדת מן הדוכן.)

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
אני שמעתי.

תתביישי את, תתביישי. נצא, אבל בעזרת השם נשלם לך - - -