מעל בימת הכנסת

נאום בעת הדיון על עריכת טקסי נישואין פרטיים ע"י שולמית אלוני בניגוד לחוק. י"ד כסלו תשמ"ז (16.12.86)

נאום בעת הדיון על עריכת טקסי נישואין פרטיים ע"י שולמית אלוני בניגוד לחוק.
י"ד כסלו תשמ"ז (16.12.86)


אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה בך", דברי שלמה המלך בשיר השירים. "שובי שובי השולמית". נכון שלמדנו כי רשעים אפילו על פתחו של גיהנום אינם חוזרים בתשובה, ומכל מקום "שובי שובי השולמית".

אמת כתוב: ככלב שב על קאו כסיל שונה באולתו", ואף-על-פי-כן "שובי שובי השולמית".

ודאי שנאמר: אם תכתוש את האוויל במכתש בתוך הריפות בעלי, לא תסור מעליו איוולתו. ולמרות הכול, "שובי שובי השולמית".

ארבע פעמים מזמין הפסוק את השולמית "שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה בך", ארבע פעמים כנגד שולמית ויוסי, ורן, ודדי. הכנופייה של הארבעה.

"שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה בך". על הפסוק הזה אומרים חז"ל: אומרים אומות העולם לישראל עד מתי אתם מתים ונהרגים על אלוקיכם, כמו שנאמר: כי עליך הורגנו כל היום. בואו אצלנו ונעשה אתכם דוכסין ואפרכין, ונחזה בך ותהיו מחזה של העולם.

עכשיו אפשר להבין את התסביך של שולמית, כי למען האמת כל אדם אובייקטיבי העוקב אחריה עומד המום, נדהם מאין השנאה הזאת ליהדות, מאין השנאה העצמית הזאת? מה מקורה? ממה היא נובעת? ממש מחקר רציני לדוקטורט בתחום הפסיכולוגיה האבנורמלית. אך על-פי הפסוק "שובי, שובי השולמית, שובי, שובי ונחזה בך" ועל-פי המדרש אפשר לרדת לסוף דעתה האומללה של הגברת.

עם ישראל מקדש שם שמים במשך אלפיים שנה, מוסר את נפשו על תורת השם. היהודים מתים ונהרגים על קידוש השם, ולמרות הכול אינם מוכנים לנטוש את תורתם, יהדותם, מצוות השם. פוגרומים, אינקוויזיציות, מסעי צלב, שואות - כל אלה אינם מסוגלים להניא את היהודי מדבקותו באמונתו, ביהדותו. ואז משנים הגויים את הקו. בהבנה ברורה שהעם היהודי הוא עם קשה עורף במובן החיובי, עיקש ועקשן מול כל הניסיונות לשבור אותו, הגויים פונים עכשיו ליהודים בפנים אחרות לגמרי: יהודים יקרים, עד מתי תמשיכו להיבדל ממנו, מהעולם, לחיות בשבטיות, בבדלנות, בהינתקות משאר עמי תבל, כעם לבדד ישכון? בואו ונחיה ביחד, בשוויון; נתחתן, נבנה עולם אוניברסלי של כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, עולם שבו לא אכפת לאיש המושג "יהודי" או "לא יהודי". "שובי, שובי השולמית ונחזה בך" - נשבור את המחיצות, את המחסומים, את ההבדלים, נקים עם אחד של הומניסטים ללא שבטיות.

אבל השולמית המקורית - היהודים האמיתיים - מבינה. השולמית של ישראל סבא מסרבת להזמנת ההתאבדות של הגויים. וכך ממשיך המדרש: "משיבים להם לישראל: 'מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים'. כלום יש בכם כוח לתת לנו כאותה מעלה של הר-סיני שהיו בו מחנות, מחנה ישראל ומחנה מלאכי השרת?". השולמית האמיתית דוחה בשאט-נפש את ההזמנה להתבוללות, לטמיעה, להתאבדות רוחנית. לעולם נקבל על עצמנו - היא טוענת - עול מלכות שמים, עול מצוות, ואם לא יהיה מנוס מזה, נמסור את עצמנו על קידוש השם. אבל מצווה אחת לא נשנה, לא נעוות, לא נרמוס. זאת היא השולמית היהודית.

אך בכל דור ודור קיימת איזו שולמית מעוותת, מזויפת, הסובלת משנאה עצמית ומתסביכי נחיתות ומתחשק לה לברוח מהיהדות הצרה, להיות ככל הגויים. היא שבוייה בידיה של דחיפה פנימית המדרבנת אותה, המאלצת אותה להרוס, להשמיד, למגר את יהדותה. ממש מחלה נפשית. זאת היא השולמית שלפנינו, השולמית המסכנה, המכריזה מלחמה נגד הקדוש ברוך הוא ונגד תורתו. החוח אשר בלבנון שלח אל הארז לאמור: לכה נתראה פנים... את סבורה, שולמית, שתוכלי להרוס את קודשי ישראל? "יושב בשמים ישחק, השם ילעג למו".

"שובי, שובי השולמית" - שובי לאלוקייך שבשמים, שובי לחיק היהדות. "שובי, שובי ונחזה בך" - כחוזרת בתשובה המקבלת עליה עול מלכות שמים. ואם לאו, דעי: "צדיק לעולם בל ימוט, ורשעים לא ישכנו ארץ". דעו זאת, את והכנופיה של ר"צ. אתם רצים, ואנחנו רצים. אתם רצים לבאר שחת, אנחנו רצים לשלטון במדינה ולחיי העולם הבא.