מעל בימת הכנסת

הצעת סיעת כך להביע אי אמון לממשלה בשל סירובה להחרים את החשמן הנוצרי ה' טבת תשמ"ז (6.1.87)

הצעת סיעת כך להביע אי אמון לממשלה בשל סירובה להחרים את החשמן הנוצרי
ה' טבת תשמ"ז (6.1.87)


כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, יוונים נקבצו עלי, אזי בימי חשמנים. כן, יוונים נקבצו עלי, אזי בימי חשמנים, והנה בעיצומו של חג החנוכה, החג המסמל את ניצחונה האדיר והאלוקי של תורת ישראל על עובדי עבודה זרה, שניסו להילחם נגד השם ונגד משיחו, להשכיח מישראל את תורתו ולהעבירם מחוקי רצונו; בעיצומו של חג זה, המנציח את המנצחים היהודים, את ניצחונה של היהדות, את גבורתם וגדולתם של החשמונאים - ויבוא החשמן או'קונור, שליח הווטיקן, מרכז ההתנגדות והאיבה הדתית הנצחית כלפי תורת השם אלוקי ישראל.

ויבוא החשמן הקתולי ובידיו הוראות ברורות מהווטיקן, שלא יעז לנקוט שום צעד שממנו תשתמע חס ושלום הכרה במדינת ישראל. ויבוא החשמן הקתולי ובידיו הוראות ברורות מהאפיפיור, שלא להיפגש פגישה רשמית עם שום נציג ישראלי במשרדו, שמא יגידו בעולם שאכן הכיר הכס הקדוש שלהם במדינת ישראל.

יוונים נקבצו עלי בעת ביקורו של החשמן, קתולים יוונים, קתולים רומאים, נקבצו עלינו שוב כדי לפרוץ את מגדלינו, כדי להחליש את מדינת ישראל, להכחיד את זהותה, לנסות ולהביא לשקיעת החמה שלה.

ובכן, החשמן הקתולי מגיע לירדן ונפגש שם עם המלך הקטן והבלתי לגיטימי של מדינה בלתי לגיטימית - בארמונו, בעבר הירדן המזרחי של ארץ-ישראל, קרי: ירדן, במרכאות. אין הוא חושש שמא יראו בביקורו ביקור רשמי, כי זהו אכן ביקור רשמי. רק בעבר הירדן המערבי, לרבות מדינת ישראל, רואה החשמן הפורץ כיבוש, דיכוי וסבל.

ובכן, הוא מגיע למחנה פליטים ואומר באנחה: אי-אפשר לבוא לכאן בלי להשתתף בסבל הפלשתינים. ויבוא החשמן לגשר-אלנבי, ויעבור ל"שטח הכבוש", ויקפיד הקפדה  גמורה על ההוראה מהווטיקן, לסרב לבקר מנהיגים ישראלים במשרדיהם.

חברי הכנסת הנעדרים, האם העלבון ששופך החשמן הנוצרי על בני החשמונאים מדאיג את הנשיא? חס ושלום, נשיאים ורוח - ועלבון אין. למרות הבושות שהנוצרי ממיט על ראש מדינת ישראל, מזמין הנשיא שלנו את החשמן לביתו, לביקור פרטי ובלתי רשמי; בדיוק כפי שהוא רוצה. ויבוא החשמן, אך קודם לכן הוא מוריד את גלימתו החשמנית המפוארת. הוא מגיע לביתו של הנשיא ככומר פשוט, ומעניק לו ולעם היהודי סטירת לחי, כאשר הוא מכריז מול צבא של כלי תקשורת: "הוזמנתי הבוקר לביקור בלתי רשמי אצל נשיא המדינה בביתו, ואני מבין שזהו מקום מגוריו. אם אין זה כך, כי אז נעשתה שגיאה גסה. אמרתי בצורה ברורה ביותר שלא יהיה זה מתאים לבקר את הנשיא באופן רשמי בלשכתו בירושלים". כך, סטירת לחי. מנה יפה של סופגניות חשמניות ממולאות עלבון האכילנו היווני, הפורץ את מגדל הכבוד הלאומי של מדינת ישראל.

אך מנהיגינו, ממשיכי המסורת המכובדת של הגטו וה"שטעטעל", מקיימים את המלים: ונפשי כעפר לכול תהיה, ולכבוד הנוצרי מאמץ שמעון פרס אופי נוצרי ונותן לו את הלחי השנייה. אף שהוא שמע את דברי הבוז של החשמן, הוא מקבל, שמעון פרס, היהודי מקבל את העלבון הנוצרי ומזמין את הנציג הזה של הווטיקן לביתו, שם הוא מחייך ואומר לו: ברוך בואך כאדם.

כבוד היושב-ראש, אי-אפשר לעבור בשקט על הבושות האלה כלפי מדינת ישראל ועם ישראל. יוונים נקבצו עלי? מתיוונים נקבצו עלי אזי בימי החשמן הנוצרי; בעיצומו של חג החנוכה, המסמל את גאוות היהודים כלפי דתות כוזבות ותועות.

הביקור הזה של החשמן הנוצרי הוא המשך קו עקבי של הכנסייה הקתולית מאז הקמת מדינת ישראל.

הוגים אינטלקטואלים מדיניים מסוג אבא אבן שאין לו הופכין מבלבלים לנו את המוח ומסבירים את הסירוב הקתולי בנימוקים פוליטיים: בווטיקן יש צורך לשמור על האינטרסים שלהם בארצות ערב. החשמן עצמו אומר בצער שקט, שההכרה בישראל עלולה, חס ושלום, להביא לידי טבח של נוצרים במזרח התיכון. דאגה כזאת לא שמעתי עשר שנים בלבנון.

הגיע הזמן להסביר לכל יהודי את הסיבה האמיתית לאיבה ולסירוב העיקש מצד הכנסייה להכיר במדינת ישראל.

לעמדת הווטיקן אין שום קשר לפוליטיקה או לשלומם של הנוצרים במזרח התיכון.
בשביל הכנסייה, מדינת ישראל אינה סתם עוד מדינה. זאת לא בעיה פוליטית כי אם דתית-תיאולוגית. השאלה שנתעוררה כאשר קמה מדינת ישראל לתחייה היתה יסודית לגבי הכנסייה, היא סיכנה וערערה את עצם הלגיטימציה של הדת הנוצרית.

בשביל הכנסייה, אנחנו לא סתם עוד מדינה. אנחנו מדינת היהודים, המדינה היהודית. משך מאות שנים של צרה ליעקב, של גלות וסבל, שחלקם הארי בא ישר מצד אותה כנסייה אכזרית - מסעי צלב, אינקוויזיציות, פוגרומים - החזיקה הכנסייה בדוגמה יסודית, שאמרה כי הסבל הזה של היהודי הוא רצון אלוקי, עונש מן השמים בגלל סירובם של היהודים לקבל על עצמם את הנצרות. החטא המדומה הזה - טענו הנוצרים והכנסייה - יעמוד לעולם כמחסום בפני כל שיבת ציון, בפני כל ניסיון יהודי להחיות את המדינה היהודית. רק הסכמת היהודית להמיר דתם ולהתנצר תשחרר אותם מהעונש האלוקי, כביכול, של עם נע ונד, הסובל שואות איומות. הדוגמה הזאת, שהיהודים לעולם לא יחזרו לארצם עד אשר יתנצרו, היתה מאז ומעולם אבן הפינה של הדת הנוצרית ושל הכנסייה הקתולית.

לכן, מה רבה התדהמה, ההלם הרוחני, כאשר בשנת התש"ח-‎1948 חוזרים היהודים לארץ-ישראל, מקימים את הבית הלאומי היהודי, "הבלתי-אפשרי". מה הן ההשלכות האיומות של העניין על הדת הנוצרית, לכנסייה, שאלפי דורות קבעה שציון, ירושלים, לעולם לא יחזרו לחיק היהדות?

היגון הקתולי - וזאת המלה: יגון - אינו פוליטי כי אם דתי. מדינת היהודים מהווה איום וסכנה לעצם אמיתה של הנצרות. משום כך, אי-אפשר לכנסייה להכיר בנו, במדינת היהודים, במצב של היום. היא חייבת לחשוב כי המצב הוא רק ארעי. הוא יתחלף. ולא, היא חייבת לשכנע את עצמה, כי ירושלים היא ישראל האמיתית.

לכן נפגש האפיפיור עם רב הטבחים ערפאת. לכן נפגש החשמן עם חוסיין, והכול בניסיון נואש למצוא דרך לשים קץ לסטייה הדתית ששמה מדינת ישראל, או לפחות להסיר מהריבונות היהודית את ירושלים.

זאת הסיבה לכך שהחשמן הנוצרי בא לארץ בדרך שבא. זאת הסיבה לכך שהכנסייה לעולם לא תכיר בנו.

כבוד היושב-ראש, קיימת מלחמה, מלחמת קודש בין היהדות לבין הנצרות ובין האסלאם, והיא המפתח לקביעת עתידנו. ניצחונו של עם ישראל, ניצחונה של היהדות, יהווה קידוש שמו של הקדוש-ברוך-הוא אלוקי ישראל, הוכחה שהשם הוא האלוקים, אין עוד מלבדו. את זאת מבינים החשמנים ברומא ובעולם ואת זאת מבינים החשמונאים היהודים המאמינים, שומרי תורה ומצוות. את זאת לא מבינים המתייוונים, שנקבצו עלינו, היושבים בחלונות הגבוהים של הממשלה. מתייוונים נקבצו עלינו אזי בימי חשמנים.

בתקופה משיחית זו מתעורר הקדוש-ברוך-הוא ומתכונן להשקות את הגויים מכוס התרעלה: כי כוס ביד השם, ויין חמר מלא מסך, ויגר מזה אך שמריה: ימצו, ישתו כל רשעי ארץ.

על המנהיגים של המדינה להצהיר באוזני הכנסייה ונציגיה: ארץ-ישראל הינה ארצו של אלוקי ישראל, ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור. ואתם, נציגי הכנסייה, כנסייה החותרת תחת קיומה של המדינה היהודית, אינכם רצויים בארצנו, לא לביקור רשמי ועל אחת כמה וכמה לא לביקור פרטי.

אנו מקבלים את ההנחה של הכנסייה, דבר שכבר נאמר על-ידי חז"ל בתורה שניתנה לנו אלפי דורות לפני הקמת הדת הכוזבת, שהיא התורה האחת והיחידה שנאמרה מפי אל, על הפסוק: ולאום מלאום יאמץ. אומרים חז"ל: "אם יאמר לך אדם - - - חרבה קיסרי - רומא - וישבה ירושלים, או חרבה ירושלים וישבה קיסרי, תאמין, שנאמר: ולאום מלאום יאמץ". קרוב לאלפיים שנה חרבה ירושלים וישבה רומא. היום, בחסדי השם וכקידוש שמו, חזר העם היהודי לירושלים, ולרומא מחכה העונש האלוקי על שפיכות דמיהם של עשרות רבבות יהודים: "ונקיתי, דמם לא נקיתי".

בשביל החרפה והבושות שהזמינה הממשלה היהודית מצד החשמן הנוצרי, אני, ככוהן מזרע החשמונאים, מציע אי-אמון לממשלה.

היו"ר א' נחמיאס:
----------------
תודה לחבר הכנסת מאיר כהנא. חברי הכנסת, אנו ניגשים להצבעה.

(מחיאות כפיים ביציע הקהל)

היו"ר א' נחמיאס:
----------------
אני מבקש מאלה שמחאו כפיים ביציע לצאת מייד ולעזוב אותו. בבקשה לעשות כן.

(ח"כ מאיר כהנא יוצא מהאולם כדי להזדהות עם מוחאי הכפיים)

חברי הכנסת, אנו ניגשים להצבעה. מי להצעת סיעת "כך" להביע אי-אמון לממשלה בשל סירובה להחרים את החשמן הנוצרי?

ה צ ב ע ה

בעד ההצעה להביע אי-אמון לממשלה - אין
נגד - רוב

הצעת סיעת "כך" להביע אי-אמון לממשלה לא נתקבלה.

היו"ר א' נחמיאס:
----------------
ההצעה נדחתה פה-אחד.

שבח וייס (המערך):
-----------------
אפשר להציג שאלה ליושב-ראש בעניין זה?

היו"ר א' נחמיאס:
----------------
בבקשה.

שבח וייס (המערך):
-----------------
האם כאשר בעל ההצעה איננו באולם יש צורך לקיים הצבעה על הצעת אי-אמון?

היו"ר א' נחמיאס:
----------------
כן, על כל הצעה יש צורך להצביע.