מעל בימת הכנסת

הצעה לסדר היום הדיינים שקראו לאי הכרה בפסיקת בג"ץ בנושא הגיור. א' אדר תשמ"ז (2.3.87)

הצעה לסדר היום הדיינים שקראו לאי הכרה בפסיקת בג"ץ בנושא הגיור.
א' אדר תשמ"ז (2.3.87)


כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפנינו במלוא בהירותו המאבק האמיתי, העיקרי, העקרוני, של עם ישראל ושל מדינת ישראל, של שני המחנות הלוחמים על דיוקנו של עם ישראל, על צביונה של מדינת ישראל. לפנינו לא רק השאלה הצרה והמצומצמת של סמכותם של רבנים ודיינים, דהיינו האם יש לבית-משפט חילוני, ולו העליון, סמכות לדון ולהכריע בשאלת דתו של אדם - אם הוא יהודי או לא. לפנינו השאלה המרכזית, התובעת מאתנו לעלות על הבריקדות ולהילחם ללא פשרה וללא ויתור. לפנינו השאלה שתכריע את עתידנו כעם וכמדינה, שתקבע האם יביא לנו הקדוש ברוך הוא את הגאולה השלמה, הנצחית, בהוד, בתפארת, בגאון, או יקדים אותה, חס ושלום, בייסורים ובאסונות נוראים ואיומים, כעונש על סירובנו לקבל את עול מלכותו, פקודיו, חוקיו ומצוותיו.

לפנינו השאלה האם תורת השם, מצוותיו והלכותיו של אלוקי ישראל, יקבעו את חיינו כעם וכמדינה, או האם פסקיהם וקביעותיהם של בשר ודם, אנשים הנוגדים את ההלכה, המסרבים ללכת בדרכה, הסותרים את דברי השם אלוקי ישראל, ישלטו במדינת ישראל.

זאת השאלה העומדת לפנינו. זאת השאלה העומדת, למעשה, מאחורי הכרוז שפרסמו הרבנים והדיינים, וזאת השאלה שתחרוץ את גורלם של עם ישראל ומדינתו. משום כך עליתי לקבוע בבית הזה, בית-המחוקקים של מדינת ישראל, את עמדת תורת ישראל בנדון.

העם היהודי נהיה לעם ברגע מאוד מיוחד, כאשר מול הר-סיני הכריז הקדוש ברוך הוא: "ועתה אם שמוע תשמעו בקלי, ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגלה מכל העמים - - - ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש - - - ויענו כל העם יחדו ויאמרו: כל אשר דבר ה' נעשה". ובאותו רגע, ואך ורק בגלל קבלת עול מלכותו, נוצר ונברא עם ישראל.

עם ישראל קיבל מצווה של "ממשלה", שלפיה חובה לכבד ולציית לממשלה יהודית שהיא הסמכות, בה במידה שהיא מכבדת ומצייתת לחוקת עם ישראל, התורה. וכך הוזהרנו: "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו - - -". והרמב"ם מסביר את המצווה באומרו: "כבוד גדול נוהגין במלך ומשימין לו אימה ויראה בלב כל אדם. כל המורד במלך ישראל - - - וכן כל המבזה את המלך, יש למלך רשות להורגו". עד כדי כך מורם כבוד המלך, כבוד הממשלה היהודית. ובכן, סמכויותיו וזכויותיו של המלך-הממשלה ברורות, אך כך גם מגבלותיו: "והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת - - - למען ילמד ליראה את השם אלוקיו לשמר את כל דברי התורה הזאת - - -ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל".

חברי הכנסת, העם חייב לכבד את ממשלתו ולציית לה, אך ממשלתו חייבת ללמוד "ליראה את השם" ו"לבלתי סור מן המצוה", כי תורת הקדוש-ברוך-הוא היא הסמכות העליונה, מעל ומעבר למלך בשר ודם. ואם ממרה הממשלה, אם ממרה המלך, את דברי התורה, אין עוד תוקף לסמכויותיה, וכדברי חז"ל בסנהדרין: "כתיב (יהושע): כל איש אשר ימרה את פיך - - - יומת. יכול אפילו לדברי תורה?" - כלומר, יכול אפילו תצווה עליו שיפר דברי תורה? - "תלמוד לומר: רק חזק ואמץ". אם כן, בכל מקום שכתובה המלה "רק", היא באה למעט, להוציא מן הכלל. וכך מפרש רש"י: "שאם בא המלך לבטל דברי תורה, אין שומעין לו". והרמב"ם קובע כלל זה להלכה במלים אלה: "המבטל גזירת המלך בשביל שנתעסק במצוות, אפילו במצווה קלה, הרי זה פטור. למה? דברי הרב ודברי העבד - דברי הרב קודמין. ואין צריך לומר" - ממשיך הרמב"ם - "אם גזר המלך לבטל מצווה, שאין שומעין לו".

ובכן, דברי חכמים כדרבונות. "אין שומעין לו", אין שומעין למלך, אין שומעין לבג"ץ. וכבר נדונה שאלת הדמוקרטיה, שלטון הרוב, במסכת סנהדרין. כשצר סנחריב על ירושלים רצה רוב העם, בניגוד לצו השם, שלא להיכנע, דווקא להתמסר. כך כתוב: "והיה חזקיהו חוכך בדעתו. אמר: שמא חס-ושלום נוטה דעתו של הקדוש-ברוך-הוא אחרי הרוב? כיוון שהרוב מתמסר עלינו גם כן להתמסר? בא הנביא ישעיהו ואמר לו: לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר, ואת מוראו לא תיראו ולא תעריצו, כלומר, קשר רשעים הוא, וקשר רשעים אינו מן המניין". עד כאן. פירוש: הקשר, המניין, מספר הרשעים ההולכים נגד התורה, אין להם משקל וחשיבות אפילו הם רוב.

חברי הכנסת, רוב העם, ואפילו רוב מוחץ, ההולך נגד דין תורה; בג"ץ ההולך נגד דין תורה; כנסת ההולכת נגד דין תורה; מלך וממשלה ההולכים נגד דין תורה - אינם מן המניין, כי הם המפירים את החוק. מי שהולך בניגוד לתורת השם הוא זה שמפר את החוק, הוא המבזה את השלטון, את הדיין, את דיין הדיינים, מלך מלכי המלכים. וזאת היא הנקודה המרכזית בנושא הזה.

הדיינים והרבנים שקראו שלא להכיר בפסיקת בג"ץ, שסתרה והעליבה את חוקת עם ישראל - התורה, הלכו בעקבות ההלכה. ואני, כרב בישראל, מצטרף אליהם. הם קידשו שם שמים. תחזקנה ידיהם.

המאבק היום הוא על צביונה של המדינה הזאת. אני קורא לכל יהודי החרד לתורת השם להצטרף למאבק זה. הניצחון בו יבוא אך ורק על-ידי נכונות למסירות נפש, לקידוש השם. וכמו שאמרו חז"ל בספרא: "מסור את עצמך וקדש את שמי".

ולרבנים ולדיינים המכובדים - פסוק מירמיהו: "אל תחת מפניהם פן אחתך לפניהם. ואני הנה נתתיך היום לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחמות נחשת על כל הארץ למלכי יהודה לשריה לכהניה ולעם הארץ. ונלחמו אליך ולא יוכלו לך, כי אתך אני נאם השם להצילך".

אני מציע לדון בנושא בוועדה המתאימה.