מעל בימת הכנסת

הצעת כך להביע אי אמון לממשלה בנושא התנהגות הממשלה בענין פולארד ט' אדר תשמ"ז (10.3.87)

הצעת כך להביע אי אמון לממשלה בנושא התנהגות הממשלה בענין פולארד
ט' אדר תשמ"ז (10.3.87)


כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, "ושם ראינו את הנפילים, בני ענק מן הנפלים, ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם". המרגלים חוזרים. המרגלים הישראלים חוזרים מתור, מרגל את ארץ כנען, ומביאים את המסר הגלותי: "ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם". וכבר העירו המפרשים על הקשר בין שני הרעיונות - מכיוון שהיינו בעינינו כחגבים, מכיוון שלנו לא היו גאווה עצמית וביטחון עצמי, מכיוון שבעינינו היינו והתנהגנו כחגבים, כשפלים וכחלשים - משום כך "וכן היינו בעיניהם". אדם שמתנהג כשפל, שמסתובב עם תסביכי נחיתות, יוצר תדמית - תדמית של בוז, של שאט-נפש, והגוי מתנהג אתו בהתאם.

זאת היא הבושה המרכזית של פרשת פולארד. "ונהי בעינינו כחגבים", כעבדים המשמשים את האדון, הברון בבית הלבן, יהודים הרועדים מתגובת הפריץ, ממש כמו באיזה "שטעטל" בפולין.

חברי הכנסת, הגיע הזמן לשים קץ לתופעה הזאת - לשקרים, לרגשות האשמה, להיסטריה ולקולות המגעילים הקוראים לעוד יותר התרפסויות לפני הגוי, להקריב עוד יותר שעירים לעזאזל האמריקני.

עלינו להבהיר ולאמץ כמה נקודות מרכזיות: א. אין שמץ של ספק כי הדרג המדיני והצבאי הגבוה ביותר בישראל ידע על פרשת פולארד ואישר אותה. הגיע הזמן לשים קץ לסיפור האבסורדי, כאילו פולארד הופעל על-ידי קבוצה שולית שפעלה על דעת עצמה. הגיע הזמן שממשלת ישראל תפסיק להתנהג עם יהודים ועם אמריקנים כאילו הם דבילים ומטומטמים. קצין כגון אביאם סלע, איש צבא ממושמע, מעולם לא היה לוקח על עצמו את האחריות להפעיל את פולארד בלי שהיה מקבל לזה אישור מממשלת ישראל. ראש הממשלה בז לעצמו ולנו בהסבריו המגוחכים.

מר שמיר, האמריקאים אינם טיפשים, הם אינם מאמינים לך, בדיוק כפי שלא האמינו לנשיא שלהם, לסיפור העלוב שלו לגבי אירן. ייתכן שתורה בגויים, אל תאמין; חוכמה בגויים, תאמין.

ב. הגיע הזמן להשתחרר מהחגביות ולהכריז בקול רם את האמת: כן, אנחנו ידענו ואישרנו. ואין בזה שום עוול, שום אשמה. פשענו היחיד היה טיפשות, אווילות, שלומיאליות. לא יותר מזה.

אין צורך בוועדת חקירה, בהיסטריה, בהתאבדות לאומית. כל המדינות מרגלות, וכל מדינה מרגלת נגד כל מדינה אחרת שהיא סבורה שניתן להוציא ממנה מידע בעל ערך צבאי או מדיני. סוד גלוי הוא: האמריקנים ריגלו ומרגלים אצלנו, וכבר תפסנו מרגלים אמריקנים כאן. השתקנו את הפרשיות ההן, כדי שלא להעכיר את היחסים עם הפריץ. אילו זעמנו וצעקנו אז בכלי התקשורת, כפי שעושים היום בוושינגטון ובניו-יורק, היתה כל פרשת פולארד לובשת צורה אחרת לגמרי.

אין כאן חטא ואין כאן פשע ואין מקום לרגשות אשמה מסוג זה של החגבים השמאלנים החולנים. אך יש בוודאי מקום לנזיפה קשה על הטיפשות, האווילות של ממשלת החגבים. איזה ליצן, איזה חובב יזם את ה"פורים שפיל" הזה? מי לא הבין שכל מידע שנקבל לא יהיה שווה מאומה לעומת הנזק האפשרי? אבל, זה לא פשע. אין עלינו להתנצל.
בטיפשות צריכים להודות, לא להתנצל עליה.

ועצה טובה לאמריקנים: אל לכם, במיוחד במצבכם היום, לגנות את הטיפשות.
אנשים שגרים בבית-זכוכית של טיפשות, קרי: מכירת נשק לאירן, אל להם לזרוק אבנים על שוטים כדוגמתם.

ג. גזר-הדין של מאסר עולם שקיבל פולארד וההתבטאויות שלוחות הרסן מצד אמריקנים מהווים שערורייה. מאסר עולם? אנטישמיות. וכי ריגל פולארד למען מדינה עוינת, מדינה שהיא בגדר אויב מושבע של ארצות-הברית? וכי העביר מידע לרוסים, לסינים? וכי רצה פולארד לפגוע בביטחונה של אמריקה? וכי פעל פולארד, כפי שפעלו המרגלים האמריקנים, אזרחים גויים, כמו משפחת וולקר? הם ריגלו למען הרוסים. וכי הוא פעל כמו האזרח האמריקני הגוי וו-טי צ'ין, שריגל למען סין? והאם שפכו האמריקנים על כל הגויים האלה אפילו קיתון קטן של שנאה ונאצה כפי ששפכו על היהודי פולארד, שלעולם לא התכוון לפגוע באמריקה, ורצה רק, מפני שהוא יהודי טוב וציוני טוב, לעזור למדינת ישראל?

פרשת פולארד כולה מסריחה מאנטישמיות ומאיבה לישראל, החל מכלי התקשורת וכלה בחברי הממשל האנטישמים, שבראשם עומד בן משפחה יהודית מומרת, כספר ויינברגר, אדם שבגלל התסביך המיוחד שלו, דיבוק היהודים וישראל אחזו.

במדינת ישראל, ה"שטעטל" הכי גדול בעולם, מתפרצים בהיסטריה העבדים הנרצעים ודורשים "מנחה לעשיו", שעירים לעזאזל האמריקני, להעביר יהודים למולך, להקריב את אביאם סלע כדי להדוף את זעם הגוי. אביאם סלע קיבל הוראות. הוא קיבל תפקיד לעבוד עם פולארד. הוא חייל טוב שציית להוראות. פשע לא יכופר יהיה אם נעשה מהיהודי הטוב הזה, הקצין הטוב הזה, את השעיר לעזאזל בגלל אווילות הממשלה.

להדיח את סלע? או, לא. על הממשלה לקום ולהודות, שאכן היא שיזמה ופעלה והפעילה את פולארד וציוותה על סלע לעבוד אתו. ואז, לטהר אותו מכל שמץ של אשמה, יש לקדם אותו ללא בושה. הגויים והיהודים ה"מה-יפיתניקים" שם יתרגזו? שיתרגזו. לא מפיהם אנחנו חיים.

ג'ונתן פולארד כבר נענש. לא עלינו להוסיף על סבלותיו. חובה מוסרית על המדינה להודות שפולארד היה שלוחנו, ונוסף על זה להודות שאנו חייבים לו דבר עקרוני: נאמנות. נאמנות. די בכך שהובשנו את עצמנו בזה שסגרנו את דלת השגרירות בוושינגטון בפניו ובפני אשתו. אל לנו להשליך את הזוג הזה לכרישים. ייתכן שמנקודת המבט האמריקנית פולארד הוא אמריקני רע. אך אל לנו לשכוח שהוא פעל מתוך מניעים של יהודי טוב.

בשבילי, ג'ונתן פולארד הוא יהודי הרבה יותר טוב מה"מה-יפיתניקים" של הקהילה היהודית באמריקה. איך הממסד היהודי שם, השפל והנמוך, הצטרף לכל קריאות הגנאי נגד פולארד, ולמעשה נגד ישראל. והכול בגלל פחד עמוק, אימה יסודית: מה יהיו ההשלכות עלינו, היהודים האמריקנים? מה יאמרו הגויים? מה יעשו הגויים?

ובכן, כתב "מה-יפיתניק" אחד, רביי קונסרבטיבי ג'יקוב נוסנר, ב"וושינגטון פוסט" - וכך כותב היהודי ה"אמריקני הטוב" הזה: הגיע הזמן לומר שאמריקה היא מקוםק טוב יותר להיות בו יהודי מאשר ירושלים. אם היתה אי-פעם ארץ מובטחת, הרי אנו יהודי אמריקה חיים בה.

אוי, יענקל'ה נוסנר, אוי טבייה, הכנר המסכן על הגג האמריקני הפולני. הקול מוכר. זהו ההד מהעבר הלא-רחוק. איפה שמענו את נוסנר? - בברלין של שנות ה-‎20, בספרד של המאה החמש-עשרה, ברומי, ביוון, במצרים, כל יהודי בגלות שרעד מפחד: מה יאמרו הגויים. זהו המנסה להציל את עורו בהוכחה שהוא יותר פטריוט מהפטריוטים, יותר אמריקני מהאמריקנים.

יהדות ארצות-הברית, כל זה לא יעזור לכם. האנטישמיות חיה אצלכם, תרתי משמע. יום אידכם חס ושלום בא, יום הגוי האנטישמי, כסופה, כשואה הוא בא על שמאסתם בארץ חמדה, על שבחרתם את סיר הבשר האמריקני, הגלותי, במקום לדור בארץ האבות, בארץ הצבי.

פרשת פולארד חשפה במלוא האימה את הפרצוף האנטישמי, את הסכנה המרחפת על ראשי היהודים בארצות-הברית, אם חס ושלום תתמוטט הכלכלה והחברה שם. היהודי האמריקני המסכן, כמו יונה התנ"כי, בורח ממשימתו ואינו יודע שלכל יונה אורב הדג הגדול.

הביתה, יהודי אמריקה, הביתה. הקדוש-ברוך-הוא בחסדו גילה טפח מהסכנה הרובצת לפתחכם. "צאו מתוך עמי ומלטו איש את נפשו מחרון אף השם." כך צריכה ממשלה יהודית, מלכות ישראל, לדבר ולפעול. אך לממשלה הזאת, ממשלת הננסים, השלומיאלים, אין תקנה.

לכן, אני אומר "לא" לחקירה, ו"כן" להתפטרותה של ממשלת ה"לא-יוצלח" הזאת.עייפים אתם, חובבנים אתם, גוססים אתם. לכו הביתה ונוחו בשלום על משכבכם.

אני מציע להביע אי-אמון לממשלת השלומיאלים.