מעל בימת הכנסת

הצעת סיעת כך להציע אי אמון לממשלה בנושא החשש לשחרורם של מחבלים מבתי כלא. י"ח אדר תשמ"ז (19.3.87)

הצעת סיעת כך להציע אי אמון לממשלה בנושא החשש לשחרורם של מחבלים מבתי כלא.
י"ח אדר תשמ"ז (19.3.87)


כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כ-‎3,000 שנה, כחלק מהמלחמה המתמדת והאכזרית נגד מדינת ישראל, יצאו צבאות ארם ובראשם בן-הדד המלך, וצרו על שומרון הבירה. וכך שלח בן-הדד הארמי לאחאב המלך: "כה אמר בן הדד לאמר כי שלחתי אליך לאמר כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תתן". אחאב המלך מסרב. שולח לו בן הדד מסר שני, מסר ההשמדה, מסר השואה. ויאמר: "כה יעשון לי אלהים וכה יוספו אם ישפק עפר שמרון לשעלים לכל העם אשר ברגלי". לא פחות מזה. מסר של שואה. הוא לא ישאיר מישראל ומשומרון אף שעל. הגוי הארמי מצהיר כלפי העולם את כוונתו לרמוס, לדרוס, לחסל את שומרון ומדינת ישראל. ולא היה שמץ של ספק, שאילו היה מנצח במלחמתו, אכן היה מגשים ומקיים את מזימות לבו.

אלא מה? רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום. הנביא מחזק את אחאב, אף שהיה רשע, ולמה? למען שמו הגדול של הקדוש-ברוך-הוא, שחולל על-ידי חירופו וגידופו של בן-הדד, שבז לכוחו ולכול-יכולתו של אלוקי ישראל. וכך אומר הנביא: ונתתי את כל ההמון הגדול הזה בידך וידעתם כי אני השם.

ואכן, ישראל מכה את ארם שוק על ירך. ‎100,000 רגלי ביום אחד, ובן-הדד נס בהלם אפקה, ויבוא אל העיר חדר בחדר. שם הוא מסתתר, רועד מאימה ומחכה בבהלה לעונשו הצפוי. אז מציעים לו עבדיו עצה נואשת: "ויאמרו אליו עבדיו הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם. נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו ונצא אל מלך ישראל אולי יחיה את נפשך". הם שמעו שהיהודים הם הומניסטים. הרי בן-הדד רצה להשמיד את המדינה, אבל הם שמעו שהיהודים הם רחמנים בני רחמנים. לכן הם יוצאים, עבדיו של בן-הדד הרשע, ההיטלר ההוא, מגיעים לאחאב המלך והוא אומר: "העודנו חי" - האם בן-הדד עדיין חי - אחי הוא". אחי הוא, אחי הוא, אחי הוא. הוא לוקח את בן-הדד "ויעלהו על המרכבה ויאמר אליו: הערים אשר לקח אבי מאת אביך, אשיב". הווי אומר, עושים שלום, והמנצח מחזיר ערים. ממש כמו ימית. ממש כמו יוסי השריד, להחזיר את השטחים למען שלום, כי הרי אנחנו רחמנים בני רחמנים.

ותגובתו של הקדוש-ברוך-הוא? מה אומר הקדוש-ברוך-הוא לחסד היהודי הזה, להומניזם הישראלי? ניגש אליו הנביא ורועם: "כה אמר השם, יען שילחת את איש חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו".

זאת תשובתה של היהדות האמיתית והמקורית לרחמנות של טיפשים, של היהודים המתגויים, ההומניסטים המזויפים. מי שקם להרוג יהודי, להשמיד את מלכות ישראל, דמו בראשו, איש חרמי, עד חורמה. אחד שקם ומתקומם נגד השם, שמחרף, מגדף, מנאץ את עמו וארצו, מחלל את שמו - וביערת הרע מקרבך.

חסד לרשעים? לשונאי ישראל? לאלה שחולמים על השמדתנו? רחמים? סלחנות? כך לא דרכה של תורה. חז"ל קבעו: "מיתתם של רשעים, הנאה להם והנאה לעולם".

חברי הכנסת, לפני כשנתיים עשתה ממשלת ישראל צעד כל-כך אווילי, כל-כך הרה-אסון, כל-כך פושע, עד שנתקיים, לא עלינו, הפסוק: "כל שמעיו תצילנה שתי אזניו". שחררנו יותר מ-‎150,1 מחבלים, מרצחים, שונאים, צרים, שואפי השמדתה של מדינת ישראל, ממשיכי התוכנית של בן-הדד; שחררנו גויים שרצחו בדם קר, בהנאה, ברינה דיצה וחדווה יהודים. ‎1150 מרצחים פלשתינים שחררנו.

נשאלת השאלה איך בכלל הצטברו בבתי-הכלא של ישראל ‎1150 מחבלים? איך זה שאלה שרצחו יהודים וזממו לרצוח עוד יהודים, לא חוסלו, לא הרגנו אותם, לא נמחקו מעלי אדמות? איך זה שלא גזרנו עליהם, על הרשעים האלה, על הנאצים של ימינו, גזר-דין מוות? איך?

התשובה, חברי הכנסת היקרים והנכבדים והנעדרים, כבר ניתנה על-ידי עבדי בן-הדד: "הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם". כן, החסד הישראלי המטורף, הרחמנות הישראלית המטופשת, ההומניזם הישראלי המעוות, המסולף, המזויף, האכזרי. הבא להורגך השכם להורגו - כך קובעים חז"ל השפויים. במקום זה קמים השמאלנים, ליברלים, הומניסטים, צבועים, ומגנים כל ניסיון להטיל גזר-דין מוות על אלה ששואפים להשמידנו.

אם הנביא זעם על סירובו של אחאב להרוג אויב, שלפחות כלפי חוץ נכנע, התחרט וביקש מחילה, מה נאמר אנחנו על פשע ממשלתי וממלכתי של היום, שקובע שאין לחסל מחבלים, שלא רק שאינם מתחרטים, אלא בבוז מופגן ובגאוותנות מרימים את אצבעותיהם ועושים את סימן ה-‎V בבית-המשפט ולועגים לנו בקריאה: "עוד מעט נשתחרר בחילופי שבויים"?

למה שערבי מחבל לא ינסה לרצוח יהודים כאשר הוא מכיר את חסדם ורחמנותם המטופשים והאוויליים של היהודים, כאשר הוא יודע, כי אף אם ייתפס יקבל לכל היותר מאסר עולם, אולי פעמיים מאסר עולם, אולי גזר-דין כזה שלוש פעמים מאסר עולם, אבל בחילופי שבויים יצא לחופשי, יצא חופשי כדי לרצוח עוד יהודים?

הוי עם נבל ולא חכם, עם חולה. אילו דיו היו הימים וכל מקווי מים, ודיירי הארץ סופרים ורושמי רשימות - לא היה מספיק לכתוב ולפרש את מושגיו ומחשבותיו המוזרים של העם הזה. שמעו שמוע ובכה תבכו.

בעיתון "דבר", למעשה בכתבה מסוכנות עתי"ם, נמסר: בנו של שיח' בדואי לא נדון למאסר בפועל על ניסיון אונס. זה אונס. אני קורא: "שופט בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע נמנע אתמול מהטלת מאסר בפועל על צעיר בדואי שהורשע בניסיון אונס, סחיטה באיומים, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות. אחד הנימוקים להחלטת השופט היה החשש שמא הטלת עונש חמור יותר תתפרש כמעשה נקמה ותפר את האיזון בין הבדואים לשכניהם היהודים בשכונת עומר ליד באר-שבע".

רבותי, אילו זה היה "סיפור חלם", הייתי צוחק. אבל מכיוון שלא מדובר בחלם, מדובר פה בזוועה, שבדואי, משום שהוא בדואי לא בא על עונשו, כדי שחס ושלום לא יופר האיזון. אילו יהודי היה עושה דבר דומה, היה שופט יושב ואומר: נכון, ניסית לאנוס צעירה בת ‎16, אבל אנחנו לא רוצים להפר את האיזון בין קטמון לסביון. זו לא גזענות הפוכה?

כן, רק עם נבון וחכם, חכם ונבון הגוי הגדול הזה, עם שהפך לגוי גדול.

חברי הכנסת, לפני שלושה שבועות קיבלתי ממקור מוסמך ידיעה, שלכלא שכם הגיעו נציגי הצלב האדום, ונערכה שם ספירה מיוחדת של המחבלים האסירים. ספירה מיוחדת כזאת באה, בדרך כלל, כשלב מוקדם לשחרור מחבלים. ואכן, דבר דומה, ספירה דומה, נערכה לפני שחרורם של המרצחים לפני כשנתיים. מעל במה זו אני בוקע שערים בניסיון לבקוע אוזני העם: אל תיתנו לממשלה האומללה הזאת לחזור על פשעה הקודם. למחבל מגיעה פיסת קבר, לא שחרור; מוות, לא חיים של חופש כדי לחזור על הניסיון הקודם.

מאז שוחררו הערבים, המחבלים הארורים, לפני שנתיים, נרצחו בדם קר החייל משה תמם, השם ינקום דמו; החייל עקיבא שאלתיאל, השם ינקום דמו; החייל משה לוי, השם ינקום דמו. כולם, בתוך המדינה. חלק מהמרצחים היו ערבים ישראלים, ערבים שלנו, אזרחים טובים, דו-קיום.

ארוכה הרשימה של קורבנות יהודים מאז שחררנו אותם ברחמנות של טיפשים. התקשרתי לכלי התקשורת בנדון, ואכן העיתונות הזרה הפיצה את הידיעה בחוץ-לארץ. רק במדינתנו הקטנטונת הצליחו השמאלנים השולטים בטלוויזיה של חיים יבין - שלא מבין דבר ולא חצי דבר - ברדיו, בחדשות ותיקות, והארץ והשמים, העולם הזה והעולם הבא, רק אלה, הגיס החמישי שבתוכנו, הם שהשתיקו את ההודעה.

אני אומר שהממשלה הזאת שבקה חיים לכל חי. שילכו כבר הביתה. הורסים לנו את הנשמה ואת הגוף. לא ייתכן שנמשיך כך.

אני מציע אי-אמון בממשלה.