מעל בימת הכנסת

נאום בעת הדיון על הצעות לסדר היום - ירושלים עיר השלום. כ"ח אייר תשמ"ז - יום ירושלים (27.5.87)

נאום בעת הדיון על הצעות לסדר היום - ירושלים עיר השלום.
 כ"ח אייר  תשמ"ז - יום ירושלים (27.5.87)


אני מבקש להסיר מסדר-היום את ההצעה של חבר הכנסת גרנות.

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, המנאצים נראו בארץ ותור קול התבוסתנים הגיע לארצנו. קמו כאן נציגי מחנה השמאל לדבר על שלום, כאשר באוזנינו הפסוק בישעיהו: אין שלום, אמר אלוקי, לרשעים. שלום? ירושלים עיר שלום? מכף רגל ועד ראש אין בו מתום, מחברי כנסת ועד שרים. אין אמת. רק כזב וניסיון לסלף את העובדות.

אני עדיין זוכר את המלים המרשימות של מוטה גור, באותו יום אלוקי לפני ‎20 שנה. "הר-הבית בידינו, הר-הבית בידינו!", הוא צעק. הר-הבית בידינו? ירושלים בקושי בידינו.

הפכנו את הניצחון לבושות, כבוד לחרפה, קדושה לחולין. היום מפחדים יהודים ללכת בתוך העיר העתיקה. היום נדקרים ונרצחים יהודים בתוך החומות. היום ערבים מתפרעים ללא פחד, זורקים אבנים, בקבוקים, בקבוקי תבערה, כאשר הקאדים והמופתי מסיתים בגלוי, ובידיעה ששר המשטרה יקום, כמו היום, ויגיד: בודקים, בודקים. ושר מהליכוד יגיד: חיים בשלווה, בדו-קיום מכובד.

הרצח, האימה והביטחון העצמי של הערבים, כל אלה נובעים וצומחים מדברי התבוסתנים שבתוכנו, הפונים עורף לדם יהודי, לילד קטן בן שמונה, ומדברים על זכויותיהם של הפלשתינים המרצחים; המגנים את צה"ל שמנסה למחוק את הפורעים הצמאים לדם יהודי; המקרקרים על הכיבוש.

כיבוש? תבינו, שמאלנים, הסובלים מהרגשת אשמה חולנית, המסופקים בזכויותיהם לחיות כאן, החוששים שאכן גזלנו את כל הארץ מהערבים, תבינו שלערבים גם מזרח-ירושלים כבושה, גם מערב העיר, גם תל-אביב וגם הקיבוצים של השומר הצעיר.

אנשים כאלה מעודדים את הערבים, מכניסים בהם את ההרגשה כי העתיד אכן שייך להם, שזה רק עניין של זמן לפני שהחברה הישראלית הרקובה תתפוצץ מבפנים.

אך שיבינו הערבים שלא כל היהודים מטורפים. יש כאלה שהם שפויים ויקיימו את ההלכה "וחי בהם". לא קיים עם בשם "העם הפלשתיני". ו"מפיש פלשתין", אין פלשתין.
לא היה, אין ולא יהיה.

רבותי, לא יהיה שלום עד אשר נחזור לאבינו שבשמים, עד אשר נקבל על עצמנו את עול מצוותיו, לרבות המצווה "והורשתם את כל יושבי הארץ בפניכם". שלום לא יהיה, כי הם לא רוצים שלום. אבל קיום - בעזרת השם קיום יהיה, על-ידי יד קשה ופינוי שונאינו מארצנו.