מעל בימת הכנסת

נאום בעת הדיון על רצח הילד רמי חבה ז"ל והמצב ביש"ע. ד' סיון תשמ"ז (1.6.87)

נאום בעת הדיון על רצח הילד רמי חבה ז"ל והמצב ביש"ע.
ד' סיון תשמ"ז (1.6.87)


כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה. ומפני חטאינו גלינו מארצנו. ושם בגלות, קרוב לאלפיים שנה, חיינו חיים של חלום בלהות, חיים של שפלות, של דיכוי, של פחד מתמיד, אימה נצחית, כאשר דברי התוכחה האלוקית מצלצלים באוזנינו: "והנשארים בכם והבאתי מרך בלבבם בארצת איביהם ורדף אתם קול עלה נדף".

ואכן זאת היתה התמונה הגלותית, כך היה מראה היהודי בגולה - פחד, אימה, בהלה, הגשמת האזהרה התורנית: "ונתן ה' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש והיו חייך תלאים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך". ובגלות הנוראה הזאת הרים היהודי המושפל והמפוחד את עיניו לאלוקיו שבשמים בתחנונים של תחנון: אל הביטה דל כבודנו בגויים ושיקוצינו כטומאת הנידה. עד מתי עוזך בשבי ותפארתך ביד צר.

איך קיווינו ליום הגדול והנורא של היציאה מהפחד והעלייה לגאון. זה היום קיווינו לו - נגילה ונשמחה בו. כמה ימים ולילות התפללנו וחלמנו על יום הגאולה והישועה, על השיבה לארץ, לציון, על הקמת מדינה עצמאית וריבונית, שבה נשתחרר מהפחד ומהבהלה, מלב הרגז ומדאבון הנפש, ממורך הלב ומקול העלה הנידף. איך תיארנו בתפילותינו ובחלומותינו את החירות ואת הגאולה, את החיים החדשים והמחודשים, חיים של כבוד וגאווה לאומית, של קומה זקופה, של יד רמה. מדינה וחיים של קוממיות.

חברי הכנסת, לעג לרש, אשליה אכזרית. החלום והחזון של דורות למאות הפכו בידי ממשלות ישראל ומנהיגי המדינה לסיוט, לאכזבה לאומית, לחלום בלהות. מי היה מעלה על דעתו, בשבתנו באשפות הגלות, כי לאחר הקמת המדינה היהודית - פרי תפילותיהם של דורות - תתכנס הכנסת, כנסת ישראל, לדון במצב של רצח יהודים בתוך הארץ, של אימה ופחד הזרועים בקרב העם היהודי היושב בארצו במורך לב ציוני, בדאבון נפש ישראלי?

זאת היא קצירתה של הציונות החילונית, זאת תוצרת הארץ של מנהיגים מתייוונים ומתגויים, הכבושים בידי תרבות הזרה, הגויית, של המערב.

ילד רך וצעיר, בן שמונה שנים, רמי חבה הי"ד, נקטף באבו. לא הוציא את ימיו, נרצח באכזריות על-ידי פלשתינים ארורים. והנה, עוד הקבר טרי, ועוד יהודי נרצח בדם קר, הפעם בעזה, ג'ליל ג'רוסי הי"ד. עוד הלוויה, עוד הספד, עוד שבעה, עוד אזכרה, עוד חירוף וגידוף של עם ישראל, של ארץ-ישראל, של אלוקי ישראל. ועל שני הקברים מרחפת נשמתה של עוד נרצחת, עפרה מוזס הי"ד, אם צעירה שנשרפה חיים בהשלכת בקבוק תבערה לתוך רכבה על-יד העיר הנודעת לשמצה - קלקיליה.

יהודים, היש את נפשכם להבין את מלוא הטירוף של הממשלה הזאת? את זה אפשר להכיר מהעיר קלקיליה. לפני מלחמת ששת הימים היתה קלקיליה מוקד של הטרור. כל ערב יצאו משם הטרוריסטים הרוצחים לכפר-סבא, לנתניה, לפתח-תקווה לרצוח. וחלמנו וקיווינו, מתי יבוא היום - נקמה בקלקיליה. והנה הגיע היום - מלחמת ששת הימים, וצה"ל פרץ את המחסומים לקלקיליה והם ברחו, ברחו בפניקה, כולם ברחו עד לירדן.
טוב? שמעו עד הסוף. שר הביטחון, משה דיין, שלח את הצנחנים לירדן להחזיר אותם.
למה? לא לנקמה, חס ושלום, אלא כפי שהוא אמר: חס ושלום שיחשבו בעולם שיש עוד גל של פליטים ערבים. ‎000,7 ברחו. היום יש ‎000,30 שמה, מרצחים, שונאי ישראל.

צל האימה פשט על כל המדינה. רכבי ישראל ופרשיו נרגמים באבנים מדי יום על-ידי ערבים משוחררים מכל פחד והרתעה. באוניברסיטאות ביהודה, בשומרון ובחבל-עזה - מוקדי הסתה, שנאה וקריאה לשחוט את היהודים. האוניברסיטאות שלא התקיימו כלל תחת חוסיין, הביצות האלה, נולדו ביום-טוב של בגין והליכוד, המגנים היום את הטרור של שמעון פרס ורבין. אותם סטודנטים הופכים למנהיגי אש"ף בעתיד, ואנחנו - דמוקרטיה.

בתוככי ירושלים, בשער-שכם, מתפרעים מאות ערבים ללא חת וללא פחד. אבנים, בקבוקים, מוטות, ואימת המשטרה ומשמר הגבול כבר ירדה מפרקם, כי הערבים יודעים על כל ההגבלות המטורפות שנכפו על כוחות הביטחון.

אם חס וחלילה נהרג איזה ערבי, מייד קמה ומתקוממת מקהלת השמאלנים הבוגדניים בקריאה לאתר ולעצור ולהעניש את החייל או את השוטר. תוכנית ברורה ומכוונת להרוס את צה"ל, את משמר הגבול, את כוחות הביטחון, בדיוק כמו שהם מכפישים את שמו של השב"כ. תוכנית של יהודים תוקעי סכין בגב האומה, שונאי ישראל, מפקירים את המדינה היהודית ואת העם היהודי שבתוכה. תוכנית מוצלחת, כי בידיהם הטלוויזיה והרדיו הממלכתיים. כלי התקשורת האלה מנוהלים ומודרכים על-ידי שמאלנים מסוכנים שמסכנים את עצם קיומנו.

והממשלה האומללה הזאת, ממשלה של אוזלת-יד ואפס עצור ועזוב של שמיר ושית, מתקפלת בפני השמאלנים האלה, נסוגה בנביכות מנביחות כלבי עזי הנפש, כלבי גישוש ההתאבדות. שבויה היא בתוך מושגים גויים ונוכריים, מושגים וערכים מעוותים ומסולפים של רחמנות כלפי אויבינו, דבר שהגיע לשיא הטירוף בהוראת צה"ל, בצו של צה"ל, שלא לפרסם תמונות של גופותיהם של מחבלים, טרוריסטים, מרצחים, בעילה של "בנפול אויבך אל תשמח". אוי לבורות, אוי להתייוונות, אוי לעמי-הארץ המביאים פסוק ממשלי ואין להם שמץ של ידיעה מה אומר התלמוד על פסוק זה: "הני מילי, אלה הדברים נאמרים בישראל, ביהודים, באויב יהודי, אבל בדידכו - בכם הגויים - כתוב: 'ואתה על במותימו תדרוך'".

רחמנות יש לכם, ממשלת הזלה? הרמב"ן כבר הגדיר את זה כרחמנות של טיפשים. וכך אמר: "כי ברחמנות הטיפשים יאבד כל משפט". "ורחמי רשעים אכזרי", פסוק במשלי. ואכן, אכזריים אתם, רוצחים אתם, שותפים לרצח יהודים נקיים מחטא, חפים מכל פשע, יהודים שסמכו עליכם כמנהיגים, כממשלה, להגן עליהם, לעשות את הכול ללא היסוס וללא הגבלות, למחוק את אויבינו באכזריות של חכמים.

פושעים אתם. תורה הקדושה ציוותה: "לא תעמד על דם רעך". ואתם עמדתם על דם רעים ורעות. התורה ציוותה על הזקנים להכריז: "ידינו לא שפכה את הדם הזה". ואתם שפכתם דם נקי בישראל, על-ידי סירובכם לבער את הערבים המרצחים מקרבנו.

דו-קיום? אין דו-קיום עם עם השואף להשמיד אותנו. וכל שעה שניתן להם לחיות בקרבנו קיימת סכנה של עוד רצח יהודי. ודם יהודי זה על ראשכם, הרחמנים הטיפשים והאכזריים.