מעל בימת הכנסת

הצעת סיעת כך להביע אי אמון לממשלה בנושא מצב הבטחון במדינה כ"ח תשרי תשמ"ח (21.10.87)

הצעת סיעת כך להביע אי אמון לממשלה בנושא מצב הבטחון במדינה
כ"ח תשרי תשמ"ח (21.10.87)


גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בצער עמוק התבשרנו השבוע כי אשתו של הנשיא רייגן עברה ניתוח להוצאת סרטן מגופה. אנו כולנו מאחלים לה החלמה מהירה. אך, חברי הכנסת, בואו וראו מה בין אומה בריאה לבין המדינה החולה הזאת. באמריקה, כאשר גוי שומע כי הוא סובל מסרטן, הוא ממהר להוציאו. צעד טבעי, ברור ונורמלי. אבל כאן, במדינת המתייוונים, המתבוללים והמבולבלים, במדינת העוף המעופף והקוץ המקוצץ, כאן זה לא כל כך פשוט, לא כל כך נורמלי.

זוג צעיר, יהודים שהתחתנו רק לפני ארבעה חודשים, מטיילים בחג בעיר העתיקה, בירושלים עיר הקודש, בירת מדינת ישראל, שבה נדמה לנו ולתורמי המגבית היהודית בחוץ-לארץ שיהודים חיים כעם חופשי בארצם, ב"אלט-נוי-לנד" של החוזה מווינה. שני יהודים מטיילים בירושלים, "העיר האחת" של טדי קולק, ההוזה מווינה, ירושלים העיר של "הנה מה טוב ומה נעים שבת בני דודים גם יחד", והנה, ברוח הדו-קיום המקסים והממוגג, ניגש אליהם בן דוד - ערבי שגם הוא נברא בצלם אלוקים - ויורה בראשו של היהודי, השם ייקום דמו.

חברי הכנסת, אחת מי יודע? אחת אני יודע. אחת שנשארה אלמנה בגיל ‎23, בירושלים, עיר הקודש, בירת הציונות הגאה, שקמה להרים את היהודי המופחד והמושפל מבירא עמיקתא לאיגרא רמא.

ומירושלים למגידו. על יד צומת-מגידו עומד חייל יהודי. חייל יהודי. הוי "שטעטעל ייד", יהודי מהכפר הגלותי, התוכל להבין את זה? חייל יהודי. מאה דורות חלמנו עליך, חייל יהודי. אמיץ, חזק, סמל הגאווה הלאומית היהודית. חייל יהודי, במדים יהודיים, עם רובה יהודי, במדינה יהודית שלנו, ולא סתם חייל יהודי. הוא היה גם איש קיבוץ, מתקדם, חבר ב"שלום עכשיו", שלום מייד, איש דו-קיום מייד.
יהודי שעלה מקובה עם חזון של אחוות עמים, קרי, ערבים בפיו. הוא לחם למען הישמעאלי הטוב, הבן-דוד, ונגד היהודי, האח-הזר, הגזעני, הכהניסט. כל ימיו קרא "שלום שלום". ובכן, ניגש אליו אחד מבני הדודים, שלמענו לחם החייל הזה, ושם קץ לחייו בסכין. נתן לו אומנם את השלום הסופי. השם ייקום דמו.

הלאה: מהולנד מגיע צעיר לא-יהודי לארץ הקודש. משהו דוחף אותו. הוא מחפש את האמת. הוא מוצא את האמת בארץ-ישראל. הצעיר מתגייר כהלכה, כמובן. שומר תורה ומצוות. מצטרף לעם הנבחר בארץ הנבחרת, מתגייס לצבאות השם, צה"ל, להגן על עמו החדש-העתיק, על ארץ הקודש. הוא זוכה לחיות בארץ אך זמן קצר. הוא מוצא את מיתתו בארץ, די מהר. שוב, על-ידי בני דודים הרוצחים אותו, לא חס ושלום בתוך השטחים הכבושים של המלפפונים הכבישים של השמאל, לא חס ושלום באדמות הכיבוש של מערב פלשתין, יהודה ושומרון, אלא בצפון, בצפון "פלשתין הכבושה", מדינת ישראל. השם ייקום דמו.

גר צדק שלא זכה לחיות בארץ זמן רב, ואף לא למות בעד ארצו בקרב, במלחמה, בגאווה. הערבים פיצחו את ראשו בגרזן ונטשו את גופתו בשדות קיבוץ כפר-מסריק. עוד מרכז השלום, עוד מרכז השנאה ל"פאשיזם היהודי", לכהנא. ועוד מקום של יגון יהודי, כי משם יצאה חיילת צעירה, הדס קדמי, לפני שנתיים, ולא חזרה. גם את גופתה מצאו אנוסה באכזריות, נרצחת בברבריות המתאימה לאותו ישמעאל, שעליו נאמר בחומש: "והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו".

חברי הכנסת, במדינת היהודים, שקמה כביכול להקים מעפר עם דל, מושפל ומופחד, חיים היום יהודים מושפלים ומופחדים באימה ופחד ממש נוסח הגלות. בתוכנו מסתובבים שונאים ערבים אויבים, השונאים את העם ואת המדינה ומנסים לרצוח אותנו. מחבלים ברכושנו, אונסים את נשינו, מפתים את ילדינו. ואנחנו, כחירשים לא נשמע וכאילמים לא נפתח פינו. עם הצועד להתאבדות.

במקום לקום ביד יהודי חזקה ובזרוע יהודי נטויה, ובאותות ובמופתים לשים קץ לרצח ולמרצחים, במקום להקיא אותם מתוכנו, לבער את הרע מקרבנו, יושבים אנו שבויים בידי מחשבות זרות ורעיונות נוכריים, בהתייוונות של רחמנות של טיפשים, הומניזם מעוות, חסד לאומים חטאת.

חברי הכנסת, הממשלה הזאת, ממשלת הליכוד והמערך, ממשלת זדון היא. ידיה מלאות דם, דם יהודים טהורים, דם שנשפך בארץ על-ידי ערבים השואפים להשמידנו.

דו-קיום בין יהודים לערבים? בינתיים אני ממתין לדו-קיום בין ערבים לערבים בלבנון. איזה דו-קיום? ממש תענוג לראות איך חיים ערבים יחד בלבנון. מה צפוי לנו?

ממשלת זדון, אתם אשמים. אתם, המסרבים לאמץ את הפתרון היהודי האמיתי, שותפים אתם לרצח יהודים. ידיכם דם יהודים מלאו. רחצו, היזכו, התנערו מההתייוונות, ממחשבותיהם הטמאות והמסולפות של הגויים, של "רחמי רשעים אכזרי".

חזקו ואמצו, חזקו ואמצו ואמצו את המחשבות, הרעיונות וההלכות של היהדות לגבי שונאי ישראל ואויביו. הסכת ושמע עם ישראל ליהדות האמיתית; " תחת אשר קנא - פנחס
- לאלהיו ויכפר על בני ישראל", ספר במדבר פרק כ"ה. ועליו אומרים חז"ל: "וכי קורבן הקריב שנאמר בו 'כפרה'? אלא ללמדך שכל השופך דמם של רשעים כאילו הקריב קורבן". זוהי היהדות האמיתית של דורות, של סבא.

"ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע". חז"ל אומרים בתנחומא: "משה מתאווה לראות בנקמת המדיינים קודם שימות, והיה מבקש מן הקדוש-ברוך-הוא על כך שיראם בעיניו. ועליו נאמר: 'ישמח צדיק כי חזה נקם'".

"כי תצא למלחמה על אויביך", אומרים חז"ל: "מהו על 'אויביך'? וכי יוצאים למלחמה על אוהביך? מהו על 'אויביך'? אמר הקדוש-ברוך-הוא: צאו עליהם כאויבים. כשם שאינם מרחמים עליכם כך אתם לא תרחמו עליהם".

השבוע הגשתי לכנסת הצעת חוק בשם "חוק עונש למחבלים", התשמ"ח, והנה הנוסח: הגדרות: "א. מחבל - כל אדם העושה מעשה או הקשור לעשיית מעשה, פגיעה שמטרתה חבלה במדינת ישראל או בתושב מדינת ישראל, משום שהוא תושב ישראלי, או ביהודי, אף שאינו תושב מדינת ישראל; ב. כל מחבל הרוצח בפועל או המנסה לרצוח או הקשור למעשה רצח או לניסיון לרצח של תושב מדינת ישראל או של יהודי על אף שאינו תושב ישראלי, דינו מיתה ולא תהיה לכל בית-משפט אזרחי או בית-דין צבאי בישראל כל שיקול דעת בעניין;
ג. הנחת פצצה או מטען נפץ כלשהו תיחשב ניסיון לרצח לפי סעיף ב'; ד. זריקת בקבוק תבערה תיחשב ניסיון לרצח לפי סעיף ב'; ה. כל אדם הזורק אבנים או הקשור לזריקת אבנים במטרה לפגוע בתושב ישראלי, משום שהוא תושב ישראלי, או ביהודי על אף שאינו תושב ישראלי יגורש מהארץ ביחד עם כל בני משפחתו הקרובים, דהיינו, האב, האם, האחים והאחיות; ו. תושבי האזור שבו מתגורר מחבל המוזכר בסעיף ב' - ברדיוס של ‎5 קילומטרים ממקום מגוריו, יגורשו מארץ-ישראל.

אני שואל את ראש הממשלה, יושב-ראש הליכוד, חירות, האם הממשלה שלך מוכנה, האם התנועה שלך מוכנה, האם אתה מוכן לתמוך בחוק זה? הגיע רגע של אמת. הגיע הזמן להחליט אם הליכוד שונה משמעון פרס או שמא זו נבלה וזו טרפה. אדוני ראש הממשלה, אני מוכן לזרוק לעומתך את הכפפה. התתמוך בחוק זה של עונש מוות למחבלים, או שמא תמשיך במדיניות של "דם יהודי הפקר"? ואם אכן תמשיך להפקיר יהודים, זכור תזכור את המלים ששרת כצעיר בבית"ר: "עוד שלם נשלם לך קין, את נפשות צעיריך ומצביאיך ניטול".

חברי הכנסת, אצל אשתו של הנשיא רייגן, כאשר מצאו בתוך גופה סרטן, מיהרו לחתוך ולהוציאו לפני שיתפשט וייטול חס-ושלום את נשמתה כאדם. גויים שפויים נורמלים. ואצלנו? הרי בתוך גוף האומה הזאת, בתוך גופתה של מדינת היהודים נמצא סרטן המאיים להתפשט ולשים קץ לחיינו כאומה וכמדינה יהודית. ואנחנו אטומים, יושבים ומצהירים: "אהבתי את סרטני, לא אצא חופשי". הוי עם נבל ולא חכם; חכמים המה להרע, ולהיטיב לא ידעו.

חברי הכנסת, בתוכנו סרטן לאומני המאיים על קיומה של מדינת ישראל, אלה בנשק ואלה בדמוגרפיה. אבל אלו ואלו דברי אויבים חיים, השואפים לשים קץ למדינתנו.

השבוע היה כאן דיון מדיני. אם נמשיך כך, חס ושלום, לא תהיה מדינה לדון בה. בואו ונוציא אותם החוצה, טרנספר-טרנספורט, אבל שלא ברצון. בואו ניפרד מהסרטן הזה שבגופנו. חלק מהם נוציא בשקט, ודיה לחכימא ברמיזא, וחלק לא בשקט, לשטיא בכורמיזא. אבל אין מנוס. חולים אנחנו, הסרטן מאיים עלינו ועל ילדינו וזרענו. הבה נבטיח לילדינו חיים של חירות אמיתית, מדינה יהודית החיה בכבוד, בביטחון, בגאווה לאומית, ביהדות. מקווה אני שאת הסרטן של ננסי רייגן הוציאו כליל מגופה.
וכן יהי רצון במדינת ישראל, במדינת היהודים.

אני מציע אי-אמון בממשלה.