מעל בימת הכנסת

נאום בעת הצעות לסדר היום: עשור לביקורו של אנואר סאדאת מרחשון תשמ"ח (18.11.87)

נאום בעת הצעות לסדר היום: עשור לביקורו של אנואר סאדאת
מרחשון תשמ"ח (18.11.87)


כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, מאי הר-סיני? הר שירדה שנאה לעכו"ם עליו. כך קבעו חז"ל. לדבריהם הפך ההר הקדוש לסמל השנאה לגויים שלא קיבלו בו תורה, דברי רש"י. שנאה לרשעות, לעוול, לטומאה. וכמו שיש הר-סיני, יש גם מדבר סיני. ומי שחושב שביקורו של סאדאת, שהביא לאסון של הפקרת סיני למצרים, שם קץ לשנאה של סיני המצרי, ימיט עלינו אסון.

זכור לי אותו יום, מייד אחרי סוף האסון-הטרגדיה של קמפ-דייוויד, הפקרת סיני, ישבתי עם יהודי פיקח מעדות המזרח, יהודי שלא כעזר ויצמן מכיר את הערבים לא ממשחקי גולף, לא ממסיבות קוקטייל של ג'וני-ווקר בקהיר, אלא משום שהוא נולד בארץ ערבית וחי ביניהם; יהודי, שהוא מומחה של ממש לערבים. והיהודי הזה, הנבון והפיקח, פנה אלי ואמר את המלים ששמעתי מאז פעמים אין ספור: "ערבי, ‎40 שנה בקבר, אין בו אמונה". כך קבע המומחה לערבים, היהודי הפשוט הזה, שהוא באמת העזר ולא כנגדנו.

היו"ר מ' כהן אבידב:
-------------------
נאמר בגוי, ולא בערבי.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
הוא אמר ערבי.

היו"ר מ' כהן אבידב:
-------------------
אז הוא ציטט לא נכון.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
הוא אמר ערבי. אתה רוצה להרחיב את זה? בבקשה.

היו"ר מ' כהן אבידב:
-------------------
אני מצטט את מה שאומרים אצלנו בעדות המזרח. זהו הציטוט המדויק.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
בסדר, בסדר. אתה רוצה להרחיב? בסדר.

אמת ואמונה, ערבי מבין דבר אחד, ורק דבר אחד, והוא - כוח. הנסיגה מסיני, ההתקפלות המדינית ועקירת היישובים סימלו בשביל הערבים דבר אחד: חולשה יהודית.
ואכן סאדאת הערמומי - ואילו העניקו פרס נובל לערמומיות, היה המצרי הצר והמצר זוכה בו - סאדאת הערמומי תפס את הפטנט, הבין את הסוד, סוד ישראל לערמומים. סאדאת הבין שהעם היהודי הגלותי, לרבות אלה הנמצאים כאן בארץ, יצאו מהגלות אך לא הוציאו את הגלות מתוכם; העם היהודי הזה כל כך צמא לאהבת הגוי, כל כך חייב להאמין באהבה זו, שכאשר איזה גוי פיקח קם ומחמיא לו ומדבר על אהבה ואחווה ושלום, מוכן היהודי המרוגש לזרוק כסף, זהב וסיני.

ובכן, מנחם בגין, זה שהתחיל בגדלות, וגמר בצימאון לאהבה ולאהדה, מכר את ביטחון ישראל בעד נזיד עדשים של הערמומי המצרי. שומו שמים. המצרים תקפו אותנו ארבע פעמים, רצחו את חיילינו, שיכלו אבות ואמהות, ניסו להשמיד את המדינה, ואז, מתוך הבנה שבינתיים אי-אפשר לנצח את ישראל במלחמה, שינו את הטקטיקה וצווחו:
שלום, שלום. ואנחנו נתנו להם את סיני. הפקרנו שטח הגדול פי שניים משטחה של מדינת ישראל. הפקרנו בארות נפט ואוצרות טבע השווים מיליארדים של דולרים; הפקרנו בסיסים אדירים, ממש מבצרים; פתחנו בפעם הראשונה את הדלת לזרימת נשק אמריקני משוכלל למצרים, מפני שבפינו קבענו שהחזיר הוא כשר. ומה קיבלנו? - שלום. הנה יש לנו שלום, קבע חבר הכנסת הראל.

חברי הכנסת, ‎11 שנה, משנת ‎1956 ועד שנת ‎1967, לא היתה מלחמה עם מצרים של נאצר, וזאת ללא קמפ-דייוויד, ללא חוזה שלום. האם יגדיר מישהו בבית הזה את השנים האלה כשנות שלום? הסיבה לכך, שנאצר לא יצא למלחמה נגד ישראל בימים ההם, היתה אחת ויחידה: הוא פחד מתבוסה. וברגע הראשון שנראה היה לו כי ינצח, כי ישמיד את המדינה, אכן פתח במלחמה. וכך היה עושה סאדאת, אילו היה חי, וכך נשיא מצרים היום, הצדיק הזה. ברגע שהמצרים יחשבו, שאכן יש סיכוי לניצחון, תהיה מלחמה, חס וחלילה.
איזה שלום, איזה שלום יש לנו היום? היקף הכוחות המצריים בחצי האי סיני גדול יותר מאי פעם בעבר. למה? בשביל מה הם צריכים את זה, אנשי השלום? מה הם מחפשים שם עם טנקים, עם מטוסים, עם צבא כזה אדיר? השנאה שם איומה. כל עיתון, כל ספר היוצא שם הוא אנטישמי ומלא שנאה ליהודים, לא רק לישראל.

רבותי, הפקרת סיני לא רק יצרה סכנה איומה לקיומה של המדינה, אלא היא גם חילול נורא של השם. לפחות חלק מסיני נמצא בתוך גבולות הביטחון של התנ"ך, של הקדוש-ברוך-הוא. וכמו שכרת השם ברית עם אברהם לאמור: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד-הנהר הגדל נהר-פרת". נהר מצרים, יש האומר נילוס ויש האומר רק ואדי אל-עריש. הנסיגה מסיני היא למעשה נסיגה מקידוש השם; נסיגה מהנס הגדול של מלחמת ששת-הימים, שבה חשף הקדוש-ברוך-הוא את זרוע קודשו והביס את אויבינו הנופלים לפנינו.

ביקורו של סאדאת והסכמי קמפ-דייוויד ייכתבו בהיסטוריה כטרגדיה לאומית, וחס ושלום, הרבה דם יהודי יישפך במלחמה עקובה מדם עם מצרים.

סאדאת היה אוהד נאצים, פרו-נאצי, ישב בכלא במצרים תחת השלטון הבריטי משום שהיה פרו-נאצי, אנטי-יהודי, אנטישמי ושונא ישראל. הוא קבע את התקדים להפקרת שטחים בהסכמת מנחם בגין.

ומה יגידו אנשי הליכוד מחר כאשר ישליך חוסיין מעליו את הפחד שלו ויגיע לירושלים ויציע שלום תמורת שטחים, בדיוק כמו "הצדיק" ממצרים, סאדאת? שלום תמורת שטחים - יהודה, שומרון ועזה. אולי לא הכול, תיקונים קלים. המסכנים של הליכוד חייבים להגן על האסון הלאומי הזה.

אילו עשה שמעון פרס בשנת ‎1977 בדיוק מה שעשה מנחם בגין, היו כולם פה, כולם, אנשי הליכוד, ובראשם מנחם בגין, צועדים בראש חוצות, מאות אלפים של אנשים, בצעקות: בגידה, בגידה, בגידה בארץ-ישראל. וכמה נכון זה היה.

אכן, היתה בגידה, בגידה בארץ-ישראל. ואתם, אנשי הליכוד, אנשי ראש בית"ר וז'בוטינסקי, אתם אשמים. אתם מעזים לתקוף את פרס ואת ה"פרסיטים" פה? הרי את התקדים להפקרת אדמות יש"ע, אתם יצרתם.

כנגד שלושה בנים דיבר קמפ-דייוויד: אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול.
סאדאת הוא הרשע, קרטר הוא התם ומנחם בגין הוא שלא ידע לשאול את עצמו: מה אני עושה, מה אני עושה? משום כך הוא יושב היום בדד ועצוב.