מעל בימת הכנסת

הצעת סיעת כך להביע אי אמון לממשלה בשל אי נכונותה לקבל את הרעיון של ההעברה (טרנספר) של הערבים מארץ ישראל ב' כסלו תשמ"ח (23.11.87)

הצעת סיעת כך להביע אי אמון לממשלה בשל אי נכונותה לקבל את הרעיון של ההעברה (טרנספר) של הערבים מארץ ישראל
ב' כסלו תשמ"ח (23.11.87)


כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשנת התשל"ב-‎1972 נאמתי באוניברסיטת חיפה. קראתי שם להוציא את ערביי ארץ-ישראל לארצות ערב בטרם יבוא עלינו יום אף ה'. והתגובות - מימין ושמאל רק חיל וחולניות. הממשלה בכבודה ובעצמה גינתה את ההצעה. משה שמיר, איש ארץ-ישראל השלמה, העמוד הימני של פטישי הימין, כתב מאמר קשה וחריף שהשתרע על עמוד שלם ב"מעריב". קונסנסוס לאומי כביכול, שטיח שטחי מקיר לקיר, שקבע: הוצאת הערבים היא צעד מתועב, בלתי מוסרי, בניגוד לציונות.

ואני בשלי. תנועת כך בשלה. "אחזתיו ולא ארפה". התמדנו ונהגנו בעקביות מאז ועד היום. נעצרנו, שוחררנו והמשכנו. הושמצנו, הוטרדנו והמשכנו.

ופתאום, ואשמע אחרי קול רעש גדול: טרנספר. ופתאום, קול מבשר, מבשר ואומר: טרנספר. ופתאום מה קול התרועה הגדולה הזאת? מה קול ההמון הזה? - טרנספר. ממש תור ארוך של טרנספריסטים. קול התור נשמע בארץ. מימיני - גנדי, אלוף במילואים, אלוף הפיקוד לשעבר, רחבעם זאבי. ומשמאלי - מיכאל, סגן שר הביטחון, איש סודו של יצחק שמיר - מיכאל דקל. וממולי - יוסקה, השר בלי תיק, שאולי בעתיד יהיה תיק ללא שר, יוסף שפירא, אתמול ממורשה היום ממפד"ל ומחר מי יודע. גנדי, דקל, ויוסקה שפירא - כולם "תפסו טרמפ" על רכב הטרנספר. תור מכובד של מכובדים, אך בסופו של דבר הקול קול כהנא. קול כהנא נשמע בארץ.

הבה נגמור עם הגיחוך הזה. אחד אחד זעקו אלה "טרנספר" ומייד סירסו את כל הרעיון בבריחה מבוהלת, במנוסה מאימת הפגזים של כלי התקשורת, של השמאלנים והימנים המתחסדים. הם ברחו מההתקפות של האינטלקטואלים שזעקו גזענות ומיד אלה שהעלו את דגל הטרנספר על נס; הם נסו מפחד המשמיצים. נס ליחם. על נסים כאלה אין לסמוך.

למחרת ההצהרה "טרנספר", מייד נסוגו, נזורו אחור. טרנספר - כן, אך רק מ"רצון". מרצון? בוודאי מרצון. איזו הצעה מציאותית. אני כבר רואה בדמיוני הפורה, כיצד ניגש גנדי אל חבר הכנסת תופיק טובי בהצעה לטרנספר מרצון. דקל פורס את ענפיו על תופיק זיאד: תופיק, יש לי הצעה בעבורך שאי-אפשר לסרב לה. יוסקה ניגש אל מחמד ותד עם החיוך המתוק שלו ואומר לו: שמע ידידי, אתה מעוניין לצאת מהארץ? בוודאי, בוודאי, הם יצאו מייד.

אגב, איזו מלה זו טרנספר? לשון הקודש? לשון התנ"ך? התלמוד? הרמב"ם? טרנספר. ואיך מטים אותה: אני אטרנספר את הערבים, אתה תטרנספר, אנחנו נטרנספר והמה מטרונספרים.

רבותי, הגיע הזמן לשים קץ לליצנות הזאת. ודאי שסכנת הערבים בארץ, סכנת הדמוגרפיה, הילודה, מאיימת על קיומה של המדינה היהודית. הלוא זאת האזהרה שהשמיעה תנועת כך מאז הקמתה. שנים על שנים אנו מתריעים על סכנה זו, ורק משום כך, תרתי משמע, התעוררו כל הישנים והמיושנים, העיוורים והמוכים בסנוורים ראו אור גדול.
הודות לתנועת כך ומאבקה העיקש בנושא זה של סכנת הערבים, הקיצו פתאום משנתם הנרדמים הפוליטיים, מוגי הלב האינטלקטואלים, אלה שלא הבינו ולא רצו להבין. העיקר כעת הוא, שתנועת כך הצליחה לשבור את מחסום הדממה, את קשר השתיקה. היום מדברים כולם על הבעיה. כולם הכירו אותה, והיום מותר לשוחח עליה ולדון בה. זה הניצחון של תנועת כך, שלא נרתעה מפני מעצרים, מאסרים ואיומים.

זאת ועוד זאת, היום חל שינוי מוחלט ומהותי בקרב העם. אותו עם שעד לפני זמן קצר פחד להוציא מהפה את המלים: הוצאת ערבים, טרנספר - כבר לא פוחד היום. העם הזה כבר דחה את ההבל, שלפיו הוצאת הערבים היא גזענות, פאשיזם, נאציזם, היטלריזם. הם דחו את ההבל הזה, השקר הזה. היום רובו של העם אינו מתנגד להוצאת הערבים מטעמי מוסר. ההתלבטות היחידה עתה היא בשאלה האם ניתן להוציא אותם. לא עוד שאלה של מוסר, אלא שאלה פרקטית, מציאותית: האם ניתן. אני אומר: כן. רבותי, זה מסמל מהפך אינטלקטואלי ונפשי אדיר, זה הניצחון של תנועת כך.

חברי הכנסת, האיום הדמוגרפי של הערבים הוא מסוכן לאין שיעור; מכל המחבלים של אש"ף ומכל צבאות ערב. ראשית חוכמה, ראשית הפתרון, נעוץ בתוכנו, בנפשנו, ברצוננו להודות על האמת, דהיינו: קיים ניגוד מוחלט, קיימת סתירה חסרת מוצא בין המושג של ציונות ומדינה יהודית לבין המושג של דמוקרטיה מערבית. מי שלא מבין זאת, אטום. מי שלא רוצה להבין זאת, מרמה את עצמו ואת העם ומסכן את קיומנו.

הציונות הפוליטית נולדה כדי להקים מדינה יהודית בארץ-ישראל. למדינה הזאת, היהודית, יש פירוש יסודי בסיסי: מדינה עם רוב יהודי, מדינה השייכת לכל העם היהודי באשר הוא, לרבות אלה, הרוב, שעדיין לא הגיעו. מדינה של ריבונות יהודית, שבה היהודי הוא בעל הבית, היהודי קובע את עתידו וגורלו, והיהודי הוא קברניט הספינה. במדינה יהודית אין ללא-יהודי מה לומר בהכרעות לאומיות הקובעות את גורל המדינה והלאום. מדינה יהודית שייכת ליהודים, ומשום כך קבעה המדינה חוק יסודי בשם חוק השבות, המעניק ליהודים בלבד את הזכות הבלעדית לעלות ארצה כרצונם ולתבוע אזרחות מיידית. החוק הזה לא נקבע על-ידי כהנא. הוא פרי הדמיון של מפא"י והשמאל הנאור, המתקדם והמוסרי. הם העבירו את החוק הזה, המפלה בין יהודי לבין גוי.
אילולא נקבע חוק זה, ואני הייתי מגיש ביום שני, היום, הצעת חוק זהה לו מלה במלה, היתה הנשיאות פוסלת את החוק מטעמי גזענות. זאת הצביעות. עד כאן על הציונות והמדינה היהודית.

אך מה על הדמוקרטיה המערבית? מה הקשר של המושג הזה, המערבי, הגויי, לרעיון הציוני של מדינה יהודית? הדמוקרטיה המערבית דוחה בשאט נפש את המושג של מדינה יהודית. הדמוקרטיה המערבית תובעת מדינה הנתונה להכרעת הרוב, ולא חשוב מי הם הרוב. אם יהיו הערבים הרוב, אזי זכותם להקים כאן מדינה על-פי תוכניותיהם. זאת דמוקרטיה מערבית. מי מכל אלה שברחו מן האולם יהיה מוכן לקום היום ולהגיד: אני מוכן לתת להם להיות רוב, ומוכן שעל-ידי הדמוקרטיה הם יחסלו את המדינה היהודית?
איזו צביעות.

זה הניגוד, זו הסתירה. ועל הפער בין מדינה יהודית לבין דמוקרטיה מערבית אי-אפשר לגשר. האמת הזאת, הצלולה והבהירה, הפכה למפלצת, לחלום בלהות, למתייוונים בארץ. לא מר פרס ולא מר שמיר, לא מערך ולא ליכוד, לא רפול ולא גאולה, איש מהם אינו מסוגל לאזור אומץ להתמודד עם הבחירה ולבחור - זה או זה. במקום זה הם מתחמקים, משמיצים: כהנא הוא גזעני, פאשיסטי, נאצי. מסכנים ואווילים, מוגי לב הם, אחוזי פחד מהמחשבה שמא יצטרכו לבחור.

לכן הם מתרוצצים, הדמגוגים של השמאל - להיפרד מהשטחים. הו, זה הפתרון: להיפרד מהשטחים ומהערבים שבהם. זה הפתרון. גאונים, ממש גאונים. ללא ספק, אם ניתן לערבים את השטחים ובכך נחזיר אותם למרחק של ‎15 ק"מ מהים, זה יבטיח לנו את המדינה היהודית. ללא ספק, ללא ספק, זה הפתרון.

ואם ניתן להם את השטחים, מה הרווחנו? ‎10 שנים, ‎20 שנה? הרי פצצת האוכלוסייה הערבית נמצאת גם בתוך "הקו הירקרק", בגליל כבר יש רוב ערבי, בנצרת-עילית, בעכו, בחיפה, ברמלה, בלוד, ביפו, כבר אפשר לראות שם את המדינה הפלשתינית קורמת עור וגידים לעינינו.

טרנספר, טרנספר מרצון - איזו בדיחה לא מצחיקה. חברי הכנסת, ראשית כול, בואו ונדבר עברית, לא טרנספר כי אם העברה, הוצאה - בין ברצון ובין שלא ברצון. כאשר מדינתי ואני עומדים בפני סכנת השמדה, חיסול - האם אני אשאל את מי ששואף לחסל אותי אם הוא מוכן לצאת? אני לא "פרייר" כזה. יחיו כולם בארצותיהם. יש להם ‎22 מדינות, כן תרבנה. שיחיו שם באהבה ובאחווה ובדו-קיום עם אחיהם, דו-קיום ערבי, כמו בלבנון. אבל לא כאן. לנו אין ‎22 ארצות. לנו אין אפילו שתיים. זאת האחת היא שלנו, ואינה שייכת לעם אחר או לאדם אחר שאינו יהודי.

לסיום, עלינו לבחור, או מדינה יהודית או מדינה דמוקרטית נוסח המערב. מי שבוחר בדמוקרטיה הוא אנטי-ציוני, אויב העם ובוגד במדינה; מי שבוחר במדינה היהודית חייב לאמץ, לחבק, להפעיל את הפתרון היחיד שיצילנו מטבח, חס ושלום, מנוראות, משואה, חס וחלילה, והוא - להוציא אותם מכאן. לא טרנספר מרצון, כי אם הוצאה, הן ברצון והן שלא ברצון.

מכיוון שהממשלה הדו-ראשית הזאת אינה מסוגלת להחליט וממיטה על העם הזה אסון לאומי, אני מציע הצעת אי-אמון.