מעל בימת הכנסת

נאום בעת הדיון על זהותה היהודית של מדינת ישראל. ג' כסלו תשמ"ח (24.11.87)

נאום בעת הדיון על זהותה היהודית של מדינת ישראל.
 ג' כסלו תשמ"ח (24.11.87)

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כחצי שנה התפרסמו בעיתונים מודעות שקראו לשחרורו של ערבי בשם פייסל חוסייני, איש אש"ף, שונא ישראל, שנעצר במעצר מינהלי.
חותמי המודעה ייצגו את השפלות שבעם, אנטי-ציונים, טרוצקיסטים, אנשי רק"ח, שלא לדבר על ערבים תומכי אש"ף שמיהרו להצטרף ליהודים המטורפים. משמנו ומסולתו של השמאל הקיצוני, האנטי-ציוני, חברי המועדון הלא-כל-כך אקסקלוסיבי של יהודים שונאי עצמם, הופיעו שם, וביניהם שמאלני קיצוני אחד ושמו פרופסור פרוקצ'יה, פרופסור למשפטים באוניברסיטת ירושלים, איש שעומד בין רק"ח למיעארי, מאותו סוג שימיט חס ושלום שואה על עם ישראל.

חברי הכנסת, לא טוב היות שמאלני לבדו. ובכן מצא פרופסור פרוקצ'יה עזר כנגדו, כנראה להשלים את החסר. והנה השבוע הגישה אשת השמאלני תרומה משלה להרס העם והמדינה. השבוע פסקה השופטת פרוקצ'יה כי עיריית ירושלים לא יכולה למנוע חילול שבת פומבי וציבורי, אלא מותר לכל אזרח בעיר הקודש, וכמובן בארץ הקודש, לחלל את השבת, את הקודשים, את עצמו, כאוות נפשו, והכול על-פי השקפת עולמו. כך פסקה השופטת. ובכן, מצא מין את מינו.

היו"ר א' נחמיאס:
----------------
חבר הכנסת מאיר כהנא, זו שופטת בישראל, היא איננה כאן, היא איננה חברת הכנסת, היא לא יכולה להשיב לך. בדרך כלל איננו נוהגים לתקוף אנשים שאינם נוכחים.
למתוח עליהם ביקורת - כן, אבל לא לתקוף אותם אישית. ראיתי לנכון להעיר לך את זה.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
שמעתי. אינני מקבל את זה.

חברי הכנסת, המאבק מסביב לשבת הוא רק חלק קטן מהמאבק האמיתי בקרב עם שעמד מול הר-סיני וראה את התגלות השכינה, קיבל מפי הקדוש ברוך הוא את תורת ישראל, שהבדילה אותו מן התועים, שהבדילה בין קודש לחול, בין ישראל לעמים, תורה שהפרידה בין היהודי לבין יתר העמים, שקבעה אותו כעם נבחר, כעם סגולה, עליון.

בין השופטת פרוקצ'יה ואלה שהריעו לה, אנשי ר"צ, מפ"ם ומחנה המתייוונים, המתבוללים, לבין היהודים הנאמנים לרעיון היהודי המקורי, האמיתי, רובץ פער שלא ניתן לגשר עליו. שני עולמות: מחנה אחד של היהודי האמיתי, הקדוש והטהור, המקבל עליו עול מלכות שמים ועול מצוות, השואף לקדושה ולהתעלות, המברך כל יום "שלא עשני גוי" ושלא אחזתי בהתייוונות ובתרבות המתועבת שלה; והמחנה השני - של בהמיות, שפלות, חופש פראי, ללא ריסון, ללא עול, של אנשים החותרים לחיי החיה, תועים, מתעים, שונאים את עצמם מכיוון שהם מכירים בריקנות שבהם, ומשום כך שונאים את הדתיים שנאה פתולוגית, מתוך קנאה באנשים שמצאו שלווה ויש סיבה לחייהם.

שני מחנות: אחד השם את הדברים של הקדוש ברוך הוא על לבבו, המכופף את יצרו ואת האנוכיות שבו לאביו שבשמים, העושה את רצונו של מלך מלכי המלכים כרצונו הוא, וכך זוכה לחירות האמיתית, לחופש האמיתי, לשלוות הנפש, שלעולם לא יוכל המחנה השני להגיע אליהם; והמחנה השני, האומלל, הרץ ומתרוצץ אחרי חיי שעה, רעיונות סרק, תענוגי הבל, כשיכור המתגלגל ברפש, כעיוור הממשש בחושך, כמסכן המחפש את זה שאינו קיים, פורקי עול, בני בלייעל - בלי עול, אומרים חז"ל - שמרדו באביהם שבשמים, שנוסדו יחד על השם וקראו: "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו". "יושב בשמים ישחק, השם ילעג למו - - - עבדו את השם ביראה, וגילו ברעדה, נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך, כי יבער כמעט אפו."

חילונים קיצונים, לא כולם, קיצונים, הנפתם את דגל המרד נגד הקדוש ברוך הוא, נגד מצוותיו. הוי, אווילים ומוכים בסנוורים, אתם תתמודדו עם השם יתברך, עם מלך מלכי המלכים? הלוא הוא גזר את חוק הברזל לעם היהודי: אם בחוקותי תלכו ונתתי שלום בארץ, ואם בחוקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם והפקדתי עליכם בהלה ושברתי את גאון עוזכם. צו השם בוקע בקיעות וקורא הדורות מראש: שמור את יום השבת לקדשו.

לפני ‎500,2 שנה עמד יהודי בעיר הזאת, ירושלים, מול הליצנים והכופרים ופורקי העול, שחיללו בפרהסיה את השבת. וכך אמר להם ירמיהו הנביא: "ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת - - - והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה".

מחללי הקודש, אתם תביאו עליכם ועל ילדיכם ועל כולנו, על כל העם הזה היושב בציון, אש שלא תכבה. ואת זאת לא ניתן לכם. פלוגות הסער של השמאלנים הקיצונים, מלחמה אתם רוצים? אנחנו לא רוצים, אבל אם אתם דורשים את זה, תקבלו את זה.

תנועת "כך" איננה כשאר המפלגות הדתיות, שמכרו את נפשן בעבור נזיד עדשים של כספים ותיקי ממשלה. הם יושבים כאן - מפד"ל, ש"ס, אגודת ישראל - עטופים בטלית שכולה צביעות, זועקים חמס על שבת, על חילול שבת, אך לא מוכנים לפרוש מהממשלה הזאת. קומו, צאו ממנה, צבועים. אין קול ואין עונה. הם מקיימים בקנאות את המצווה: ודבקת בו. דבקות למופת - דבקות לכיסא, דבקות לתקציב. אילו פרשו הדתיים היה יצחק שמיר מגיש בכנסת, בתוך שבועיים, חוק השומר על קדושת השבת בירושלים. אך אין אנשים, אין אנשים. מכרו את התורה שלהם, השחיתו את נפשם, ועל כאלה כבר נאמר: "הכל סר, יחדיו נאלחו, אין עושה טוב, אין גם אחד".