מעל בימת הכנסת

הצעה להביע אי אמון לממשלה בשל חילול השבת בירושלים י' כסלו תשמ"ח (1.12.87)

הצעה להביע אי אמון לממשלה בשל חילול השבת בירושלים
 י' כסלו תשמ"ח (1.12.87)

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, "ארץ כי-אביא עליה חרב ולקחו עם-הארץ איש אחד מקציהם ונתנו אתו להם לצפה. וראה את-החרב באה על-הארץ ותקע בשופר והזהיר את-העם" - דברי הקדוש-ברוך-הוא אל יחזקאל הנביא בהטילו עליו את עול הצופה, אתגר השליחות, להזהיר את ישראל מחרב הנוקמת את עלילותם. איזה רטט היסטורי בוקע את הדורות ואוחז בנו כאשר כבר לפני שיוצא הצופה לדרכו הקשה אומר לו הקדוש-ברוך-הוא: "בן-אדם שולח אני אותך אל-בני ישראל אל-גוים המורדים אשר מרדו-בי המה ואבותם פשעו בי עד-עצם היום הזה; ובית ישראל לא יאבו לשמוע אליך כי-אינם אבים לשמוע אלי כי כל-בית ישראל חזקי-מצח וקשי-לב המה".

חובת הצופה המוכיח, המזהיר את עם ישראל, בית-מרי: חזקי מצח וקשי לב. והרי הנביא יודע, שלא ישמעו ולא יקבלו את תוכחתו. והרי הקדוש-ברוך-הוא עצמו כבר הזהירו, שהוא שולח אותו לעם שעליהם כבר אמר למשה ולאהרן: היו יודעים שסרבנים וטרחנים הם בני. אלא על-מנת שתקבלו עליכם, שיהיו מקללים אתכם וסוקלים אתכם באבנים.

סרבנים, אכן נמצאים בארץ סרבנים. יש המסרבים לשרת בחלקי ארץ-ישראל הקדושה, שהם מכנים באווילותם "שטחים כבושים", ויש המסרבים לשרת כלל וכלל, מסרבים לעבוד את השם ולשמור את השבת, שבת קודשו. אדרבה, קמו עדות מרעים, כנופיה של שמאלנים פנטים קיצונים, פאשיסטים, שונאי דת, שונאי ישראל, שונאי עצמם, חולניים, שאחזם הדיבוק, האובססיה: לרמוס את השבת, לדרוך עליה, לחסלה כערך קדוש עליון בקרב העם והארץ.

פנטים וקנאים וחילונים. המדינה מתפוררת מול עיניהם בגללם ובגלל מעשיהם הזדוניים. הערבים מבית ומחוץ משתוללים, רוצחים יהודים בדם קר. הערבים מתרבים בקצב מדהים, מגבירים את הילודה ומשנים את המאזן הדמוגרפי לקראת מדינה ערבית על הריסות ישראל. רבבות צעירים יוצאי צבא מסתובבים ללא עבודה, משום שמעסיקים יהודים חמדנים מעדיפים עבודה ערבית זולה. רבבות יורדים מהארץ, זה הופך למבול, וכמובן רוב היורדים, הנוטשים את הארץ, לא דתיים. העלייה לארץ היא בגדר בדיחה מרה, והמעטים שבאים, הם כמובן שומרי תורה ומצוות.

הנוער הוא פרי תרבות הסרק של החילונים הקיצונים והפנטים. הנוער ריק מכל תוכן יהודי. אין יהדות, גם אין ציונות ואין ערכים, פרי השחיתות התת-תרבותית של החילונים הקיצונים. הנוער מחפש רק את הכיף, חיי שעה, הוללות, תענוגים, אמריקה. הוא מכור לסמים, לשתייה, לאלימות.

הצבא, צה"ל הגדול, מתמוטט בגין התבוסתנים השמאלנים, הפנטים, שהחדירו לחיילים רגשות אשמה וספקות בצדקת דרכה של מדינת ישראל. כבר אין מוטיבציה, אין תחושה של כבוד לאומי, ותחושת הפחד מהאויב הולכת וגוברת. ה"סופרמן" של "אקסודוס", שנמכר לתורמים השמנים של המגבית, נופץ, ובמקומו עומדת המציאות של חיילי נח"ל שברחו ממחבל. המדינה מתפוררת, "מכף-רגל ועד-ראש אין-בו מתם פצע וחבורה ומכה טריה".

חיל ורעדה אוחזים את אזרחי המדינה. הם מפחדים, מפחדים לטייל בעיר העתיקה. החיוך והביטחון העצמי כבר מזמן נעלמו מעל פניהם, והמחשבה הנוראה מרחפת על ראשם: מה יהיה? האם יש למדינה עתיד?

ומול המציאות העגומה הזאת, מה מעיק על החילונים הפנטים והקנאים - ר"צ, מפ"ם? מה הדבר היחיד שמטריד אותם, שלא נותן שינה לעיניהם ותנומה לעפעפיהם? שבת, יהדות, קודשי ישראל. זאת הסכנה, זה הנגע. שבת - זה מה שחייבים לבער מן הארץ, עד שיישאר רק שריד וצוקר, הסוכר המר הזה, והחברה המסולפת והמעוותת של החילוניות החולנית. הם פשטו על כלי התקשורת - מכבש רשות השידור, הטלוויזיה והרדיו -
שהיעלמותם ופיזורם טוב להם וטוב לעולם. העיתונות - אנשים אחוזי שנאה פתולוגית לדת וליהדות. אך איזה נשק אדיר היא הטלוויזיה הזאת. כלי התקשורת נכנסים לתוך כל בית יהודי, לתוך כל מוח יהודי כדי לעוות, לסלף את היהדות ואת הציונות האמיתית וכדי להביא לאיבוד השפיות בשטיפת מוח מתמדת.

ועתה הצטרפה שופטת. בעלה השמאלני הקיצוני, הפרופסור אוריאל פרוקצ'יה, שיחד עם אנטי-ציונים, טרוצקיסטים, קומוניסטים, תומכי אש"ף ערבים, חתם על עצומה לשחרר את שונא היהודים, איש אש"ף - פייסל חוסייני. הפרופסור, בעל השופטת, שהיה מועמד לכנסת מטעם ר"צ - רומסי ציון - מפלגת השנאה העצמית, יהודים הרצים לבור שחת, השופטת גזרה דין מוות על השבת בירושלים בפסק-דין שיכניס אותה להיסטוריה היהודית יחד עם שאר הקמים נגד השם ונגד משיחו.

חברי הכנסת, המלחמה הזאת אינה רק נגד השבת. כוונתה היא לחסל את היהדות.
החילונים האלה, הפנטים, השמאלנים, חותרים למלחמת אחים; הם רוצים בה. לשם כך הם, שופטיהם וכלי התקשורת שלהם מרעילים את האווירה בשנאה פתולוגית כלפי היהדות והיהודים שומרי תורה ומצוות. קיים ניסיון פסול ומזויף להדביק לדרכה האמיתית של תורה, למושגיה, למחשבותיה, את התוויות: "קיצוניות", "חרדיזציה", "גזענות" ושאר כינויי הבל ובלע. את אותותיהם כבר אפשר לראות בחוצות הארץ: חילול בתי-כנסיות בסגנון פולין האנטישמית וגרמניה הנאצית. תלמידים בני טובים בעיר רחובות, מהתיכון על-שם עמוס דה-שליט, משסים כלב בצעיר דתי. בריונים מתנפלים על ילד קטן בן שמונה, איתי כהן, בנתיבות וגוזזים את פיאותיו. הקריאה של "דוס מסריח" נשמעת בארץ, והיא קריאה מסריחה ואנטישמית שמקורה בחוגים שמאלניים מסריחים.

חברי הכנסת, שמירת השבת אינה עניינו של הפרט; אין כאן עניין של זכותו של היחיד לחלל את השבת. לעם ישראל אין זכות כזאת. יש כלל גדול בתורה, שכל ישראל ערבים זה בזה, שבמעמד הר-סיני קיבל כל יהודי על עצמו ערבות לכל יהודי אחר, ושחטאו של האחד יביא גם עלינו - גם על השני והשלישי ועל כל העם - עונש והרס, חס ושלום. התורה, היהדות, אינן מכירות במושג של "חיה ותן לחיות". הרעיון הזה הוא רעיון זר, פרי התרבות הזרה הגויית שאימצו המתייוונים. כל יהודי ויהודי הוא חלק בלתי נפרד של האומה היהודית, ואחראי לכל יהודי אחר. כולנו זוכים מצדקת הצדיקים, כולנו סובלים מרשעת הרשעים.

מי שמחללים את השבת, ובמיוחד אלה החוטאים ומחטיאים, שואפים לרמוס את היום הקדוש הזה, ובכך מעידים שהקדוש-ברוך-הוא לא ברא את העולם ולא נח בשביעי. הם כופרים בכוחו ובגבורתו ובקיומו של הקדוש-ברוך-הוא ומביאים עלינו, על כולנו, את חרון אפו.

לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו בה את השבת. שנאמר: "ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם". הנביא ירמיהו עמד בירושלים לפני ‎2500 שנה וזעק בשם השם:
"ואם-לא תשמעו אלי לקדש את-יום השבת - - - והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלם ולא תכבה".

חובה קדושה על כל יהודי, החרד אל דברו ואל עמו, לעמוד נגד האויב הזה מבפנים.

וכאן קבור האסון: נציגי היהדות הדתית החרדית, נציגי מחנה התורה, איך הם זועקים נגד חילול השבת? איך הם זועמים על החילונים והמחללים? איך הם מגנים את טדי קולק, ר"צ, מפ"ם, השופטת ואויבי השבת? איך הם מטפלים בטלית השבת שכולה תכלת, ודורשים שכר כפנחס? איזו צביעות, עדת צבועים.

יושבים כאן נציגי ש"ס, אגודת ישראל והמפד"ל וזועקים חמס. הם מצטיירים כמגיני קדושת השבת ומגני מחלליה, אך זוהי צביעות, שקר. אילו רצו להבטיח חוק שבת, היו פורשים מהממשלה, מתבדלים מתוך העדה הרעה, מקדשים שם שמים ומקבלים שכר על הפרישה.

אך כמה מסוכן צעד כזה. לנטוש את הספסלים? הכיסאות? הכספים? התקציבים? המפלגות האלה - ש"ס, אגודה ומפד"ל, מקפידות על המצווה הגדולה של "ודבקת בו", דבקות לכיסא, ממש מסירות נפש. פרישה מהקואליציה? רבותי, הרבה יותר קל לרמות סתם את הציבור בנאומים מבריקים וזועמים. קל יותר לקבל שכר על הדרישה ולא על הפרישה.

הודעתי לכל "כלי הקודש" של הבית הזה, לכל הנציגים הדתיים, שסיעת "כך" עומדת היום להציע אי-אמון לממשלה בנושא השבת. קיוויתי שיחזרו בתשובה, אך הם מחזרים כל כך אחרי כספים ותיקים. לשווא נשאתי עיני אל ההרים: הרב פרוש לא יפרוש; הרב אברהם שפירא לא ישתפר; השפירא השני, יוסקה שפירא, איננו מוכן לטרנספר מהממשלה; הרב פרץ לא יפרוץ קדימה ודרעי לא יעדר ממשרדו ומתקציבו; לא נזכה ל"שוק" מפרישת שאקי; המר לא יהלום בפטישו על ראש הממשלה.

ולסיום, למען הפרוטוקול ולמען ההיסטוריה, וכדי שידע הציבור הדתי, הנני סופר ומונה את הנציגים הדתיים, הנמצאים כאן בשעת המאבק האמיתי למען השבת. אין כאן אף אחד. לכן, אל ידברו על ר"צ ועל מפ"ם כאשמים. הם החמדנים. במקום שאין איש, השתדל להיות איש, השתדל להיות צופה, להזהיר את העם: רבותי, שובו, שובו אלי ואשובה אליכם.

אני מציע אי-אמון לממשלה.