מעל בימת הכנסת

הצעות לסדר היום: בעיות תעסוקה באופקים. י"א כסלו תשמ"ח (2.12.87)

הצעות לסדר היום: בעיות תעסוקה באופקים.
 י"א כסלו תשמ"ח (2.12.87)


כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, עמי ונוכרי - עמי קודם. חשבתי על מלים אלה של חז"ל, כששמעתי על השביתה הנואשת של היהודים הממורמרים באופקים. חשבתי על מלים אלה גם כאשר ביקרתי שם וראיתי במו עיני את ה"עמי" ואת ה"נוכרי". ראיתי את ה"עמי" העומד מול מכת אבטלה, מול מצוקת חוסר העבודה. ראיתי את ה"עמי" של יהודים צעירים, יוצאי צבא, הנותנים שלוש שנים מחייהם למען העם והמדינה, ולאחר מכן ‎40 יום כל שנה במילואים; צעירים יהודים הרובצים תחת נטל של חובות כאזרחי המדינה היהודית - ושכרם? משתחררים מהצבא, חוזרים הביתה - ואין עבודה.

במדינת ישראל אין עבודה? הרי כל בוקר מגיעים ‎100000 ערבים מהשטחים לעבודה.
אין עבודה? בוודאי ובוודאי יש עבודה. אבל... אבל, לצערנו, המעסיק היהודי החמדן מעדיף את הנוכרי; שני נוכרים במשכורת של יהודי אחד. ובכן, החייל היהודי, אזרח המדינה היהודית, הנותן מחייו למען עמו ומולדתו, מובטל, מופקר, מושפל. ואילו השונא הערבי, שמעולם לא שירת את המדינה ורק חולם על השמדת המדינה היהודית, עובד, מתחתן בגיל צעיר, מביא לעולם ילדים, וילדים, וילדים, וצוחק עלינו בגלוי ובצדק.

היהדות רועמת: "עמי ונוכרי - עמי קודם", והיהודי לא רק שאינו מתקבל לעבודה, אלא ככל שגובר התיאבון של המעסיק, מקבלים יהודים שעבדו שנים במפעלים הודעות פיטורין בנימוקים כוזבים של קשיים במפעל הגורמים לקיצוצים בעובדים. והנה אחרי שבועיים מתברר שמקומו של היהודי הקצוץ לקציצות נתפס על-ידי ערבי מעזה, ח'אן-יונס או רפיח. ונגע החמדנות מתפשט. קבלנים ערבים, שלא משלמים לא מס הכנסה ולא מע"מ, ומסובסדים על-ידי גורמי חוץ ערביים ועל-ידי אש"ף, מציעים עבודות בנייה במחצית המחיר. ומובן שהיהודים מחפשים "מציאה" ומתנפלים עליהם כמוצאי שלל רב.

הקבלן הערבי עובד ומתפרנס. פועליו הערבים עובדים ומתפרנסים, מתחתנים, פרים ורבים; ואילו היהודי המסכן, המובטל, המפוטר, שאין לו אפשרות להתפרנס בכבוד, דוחה את מועד הנישואין, מתחתן בגיל מבוגר יחסית, אינו מביא לעולם אלא ילד אחד או שניים, נוטש את העיירה, בורח ממנה וגם יורד מן הארץ.

והיהדות זועמת: "עמי ונוכרי - עמי קודם".

חברי הכנסת, לא מדובר רק באופקים, מדובר בכל אזור הנגב והצפון ובכל הארץ. בידי השבועון של אופקים, נתיבות, שדרות והמושבים, בשם "עליתון". יש בו מאמר העוסק בהודעות פיטורין ל-‎20 עובדים יהודים צעירים, אבות ומפרנסי משפחות, שגדלו עם מקום תעסוקתם, עם המפעל לייצור מוצרי פלסטיקה בשדרות. אביא כמה ציטוטים ממנו: שלמה מלכה, מפוטר: "לא ייתכן שאדם שהיה מנהל משמרת שנים רבות ימצא את עצמו מפוטר ואת מקומו יתפסו ערבים מהרצועה". זרביב אבי: "ארבע שנים אני עובד במפעל ואף פעם לא רטנתי ולא באתי בטענות. עשיתי הכול בשביל המפעל. קשה לי היום לעכל שאני מפוטר ואת מקומי יתפסו ערבים". חיים מלכה, נשוי פלוס ‎2, מפרנס יחיד, שואל: "האם זהו היחס שמגיע לחייל משוחרר - לפטרו ולהשאיר ערבים במקומו?" דברי יהודים פשוטים, "עמי", והיהדות רועמת: עמי ונוכרי - עמי קודם.

חברי הכנסת, זעקת אופקים ושדרות, הנגב, הצפון והגליל ועמי כולו עולה לשמים. אלפיים שנה חלמו אבותינו, יהודים שומרי תורה ומצוות על מדינה יהודית: מדינה של היהודים, המבוססת על היהדות, מבטיחה חיים של כבוד, פרנסה טובה ואושר ושלווה לכל יהודי.

במקום זה יש מפלצת, מדינה עקומה, שעטנז של מושגים זרים ונוכריים, חיים של גיהינום לרבבות צעירים. בשם עמי, הצעירים והמבוגרים של עמך, אני דורש לממש את ההלכה היהודית כדי שנחזיר את החיוך ואת הכבוד לעם הזה. עבודה עברית. עדיפות בתעסוקה לעמי. עמי ונוכרי - עמי קודם.

אני מציע דיון רציני במליאה על הבעיה הזאת.