מעל בימת הכנסת

הצעת סיעת כך להביע אי אמון לממשלה בשל הידרדרות המצב הביטחוני בדרכים וחוסר התגובה של הממשלה לאירועים האחרונים. י"ז כסלו תשמ"ח (8.12.87)

הצעת סיעת כך להביע אי אמון לממשלה בשל הידרדרות המצב הביטחוני בדרכים וחוסר התגובה של הממשלה לאירועים האחרונים.
 י"ז כסלו תשמ"ח (8.12.87)


כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, שלמה סקל, סרן דב טל, יגאל שחף, חנוך דנמן, אלכסנדר ארד, רמי חבה, ג'ליל ג'רוסי, עפרה וטל מוזס, אסתר אוחנה, משה תמם, עקיבא שאלתיאל, דוד מנוס, האחיות פולק, דני כ"ץ, דוד בוקרה, נאוה אלימלך, דפנה כרמון, אליהו עמדי, אהרן גרוס, הי"ד. רשימת דמים, רשימה של יהודים שנרצחו בדם קר בתוך ארצם, בתוך מדינתם. רשימת דמים שהיא חרפה וחילול השם. רשימה מקוצרת בלית ברירה, מחוסר זמן. יש עוד עשרות ומאות שמות של יהודים, שהוקרבו על מזבחם של המתייוונים, מזבח שנבנה מהתרבות הזרה של הגויים ושל ההתגויות.

יהודים וביניהם ילדים קטנים, אחד בן ‎8, אחת בת ‎5, יהודים שבתמימותם האמינו שהגשימו את החלום האדיר של שיבת ציון, מצאו אותו סיוט. אלפיים שנה חלם העם היהודי, שהאמין בייחודו כעם השם, כעם סגולה, כעם קדוש נבחר, מיוחד ועליון, כעם לבדד ישכון. אלפיים שנה חלם העם הזה על שיבתו לציון. אלפיים שנה שמר העם הזה אמונים ופיתח חזון מפואר ואלוקי לעלות לארצו, להקים בה מדינה יהודית, לצאת מהזוועה ששמה גלות, להינצל מהחרפה, מהאינקוויזציות, ממעשי הצלב, מהפוגרומים, מהשואות, מהאימה ומהפחד המתמידים של לב רגז וכליון עיניים ודאבון נפש, של "ורדף אתם קול עלה נדף".

לחזור לארצנו, להיות עם חופשי מאימת הגויים ועם משועבד להשם אלוקינו. והנה חזרנו הביתה. מדינה יהודית, הרצל, בן-גוריון, ז'בוטינסקי - ואין היום רצח יהודים? ואין אימה ופחד? ואין פחד מקול עלה נידף? ואין קברות התאווה של המחבלים? ואין הרגשה איומה של שמא חס ושלום לא תוכל המדינה להחזיק מעמד?

הנה כותרת מעיתון "חדשות": "תלמידים מעטים הגיעו לכיתה בקריית-שמונה, והמורים שמעו: אנחנו מפחדים". אנחנו מפחדים? יהודים מפחדים בתוך מדינתם העצמאית? אכן, זה הוא המצב. בעיתון "דבר": "שתי חיילות נמלטו ממחסום משמר הגבול מפחד מחבלים". חיילות בורחות ממחסום משמר הגבול מפחד מחבלים? כן, זה הוא המצב. יהודים חוששים היום ללכת בעיר העתיקה בירושלים, בתוככי ירושלים, בירת מדינת היהודים, ואילו ערבים צועדים ללא פחד בכיכר-ציון, ברחוב בן-יהודה, לחפש בנות יהודיות. אכן, זה הוא המצב. יהודים נמנעים מביקור בחברון עיר הקודש ומנסיעה בחלקי הארץ המכונים על-ידי השמאלנים והתבוסתנים, הפרס והשאר, "שטחים כבושים".

יהודים מפחדים מאבנים כמו זו שהרגה את אסתר אוחנה הי"ד. יהודים מפחדים מבקבוקי תבערה כמו זה שקיפד את חייהם של עפרה וטל מוזל הי"ד. הם פוחדים מהתופעה היומיומית של ערבים אחוזי ביטחון עצמי ושנאה עיוורת ליהודים. כל יום הם רוגמים כלי רכב יהודיים, תוקפים יהודים, רוצחים יהודים. הערבי שולט כאן היום, בביטחון עצמי ובהרגשה שהניצחון על האויב הציוני רובץ לפתחו.

יהודים נרצחים בדם קר, מותקפים בעזות מצח. יהודים מפחדים ונרתעים, והכול בגלל מנהיגים אומללים, קטני מוח וננסי רוח, מול ערבים הטוענים בגאווה ובאמונה לבעלות על כל הארץ.

בא שמעון פרס ומפטפט על פירוז רצועת-עזה, אולי פירוז פרס. הוא מדבר על הידברות עם ערבים מתונים כמו עוואד הלא-אלים, לא עלינו. קמים הקוצים של הליכוד, השמיר והשית, שבט דן מרידור, דור המרי, עמירב, מבלבלים את המוח של ראש בית"ר בשוויון זכויות לערבים. "שם ירווה לו משפע ועושר, בן ערב, בן נצרת ובני".

ומעל, מעופפים הערפדים של ר"צ, שרידי השנאה העצמית, שולי הערב-רב, ושל מפ"ם - שמלאו הגרנות בור, ושל "שלום עכשיו" ושואה מחר.

מחד גיסא, זכויות לערבים - הצמאים לדמנו. בג"צים לערבים - השואפים להשמידנו. אוטונומיה לערבים המחפשים את חיסולה של המדינה היהודית. ענישה של יהודים המחזירים מכות לשונאינו - הגיבורים והמכבים של היום, כגון המתנחל בגוש-קטיף, דוד בן-שימול ויהודי המחתרת.

ומאידך גיסא, הטירוף הלאומי של סירוב מוחלט לגזור גזר-דין מוות על מחבלים שרצחו יהודים בדם קר ובכוונה תחילה. מחבלים הפורצים בצחוק לשמע גזר-דין של מאסר עולם. מאסר עולם? - הם קמים כשיכורי ניצחון, עושים סימן ‎V בידיהם ולועגים לנו: נשתחרר בעוד שנה בחילופי שבויים. בינתיים הם יושבים ב"רמלה-הילטון".

עם נבל ולא חכם, ממשלה מבולבלת ומתבוללת, שותפים אתם לרצח יהודים. בכם כבר דבק הכתם של "רחמנות של טיפשים", של "רחמי רשעים אכזרי".

הערבים בארץ, בכללם אלה היושבים בתוכנו, בגבולות המדינה, בכללם אלה היושבים בבית הזה, שוללים את המדינה היהודית ואת הציונות. חולמים הם על מדינה ערבית - פלשתין, שתבוא במקומה. אלה ברצח ואלה בסוסים של דמוקרטיה ודמוגרפיה. אך אלו ואלו דברי "עליהום" חיים.

יהודים, עלינו להשתחרר מההתייוונות ומהתרבות הזרה הגויית של "לא מחשבתיהם מחשבתינו". יחסנו לערבים, לשונאים חייב להיות מבוסס על ערכי ההלכה ומושגיה, היהדות האמיתית.

ערבים חותכים לחתיכות ילדה בת שמונה - נאוה אלימלך. ערבים הולמים בפרצופו של ילד בן שמונה - רמי חבה, עד שלא ניכר בו צלם אנוש. מבתרים את גופתו של חייל צה"ל, דוד בוקרה, לבתרים. אם כן, דעו את הרעיון היהודי, תורת השם ודברי חז"ל: "כי תצא למלחמה על איביך". אומרים חז"ל: מהו על אויביך? וכי יוצאים למלחמה על ידידים? אמר הקדוש-ברוך-הוא: בואו עליהם כאויבים, כשם שאינם מרחמים עליכם, כך אתם לא תרחמו עליהם. זאת ההלכה.

"כי תצא למלחמה על איביך". אם אתם חומלין עליהם, הם יוצאים למלחמה עליכם. משל לרועה שהיה רועה צאנו ביער. מצא גור אחד של זאב וחמל עליו. יהודי, חמל על הזאב. והיה מיניקו מן העזים. בא בעל מלאכתו וראה אותו. אמר לו: הרוג אותו, לא תחוס עליו, שלא יהא תקלה לצאן. ולא שמע אליו. לא שומעים, יהודים רחמנים בני רחמנים, מרחמים על זאבים. כיוון שגדל, ראה כבש והורגו, גדי ואוכלו. אמר לו: לא אמרתי לך לא תחמול, לא תחוס? כך אמר להם משה: אם אתם חסים עליהם, "והיה אשר תותירו מהם לשכים" - קוצים - "בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה". זאת התורה ששם משה לפני בני ישראל על-פי השם ביד משה.

הפתרון ההלכתי הוא לא קבינט לנושא הטרור, כפי שאמרה גאולה. קבינט לנושא הטרור - עוד קבינט. הפתרון ההלכתי הוא פסוק מ"במדבר": "והרשתם את כל יושבי הארץ מפניכם". לא מדובר פה בטרנספר, מדובר בהורשתם, בגירוש. ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם - "והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם". נוציא אותם, נעביר אותם, נטרנספר אותם, בין ברצון, בין באי-רצון. העיקר שישבו בשלום בכל אחת מ-‎22 המדינות הערביות שהעניק הקדוש-ברוך-הוא לישמעאל, ולא באחת - ארץ-ישראל שהוא נתן לנו, ולנו בלבד.

אם לא נוציא אותם והיו לשכים בעינינו. ויישפך עוד דם יהודי נקי, חס וחלילה.
והממשלה האומללה הזאת תהיה שותפת גם לזה. ויבוא יום ויתקומם העם הזה, המתוסכל וממורמר ותפקע סבלנותו. העם יחזיר להם את גמולם בראשם. יהיו מטענים ורימונים בשוקי עזה, בחברון ושכם. אז יקומו כל השרידים ויצעקו: גזענות. פצצה במחנה-יהודה זו לא גזענות. אם, חס ושלום, יקום יהודי וישים מטען בשכם, אז אוי ואבוי לנו.

ממשלת ישראל, ידיכם דמים מלאו, דם יהודים חפים מפשע. אתם עם הפחד הגויי המושרש בנפשותיכם, בהתייוונות שהפכה לחלק בלתי נפרד ממוחכם - שותפים אתם לשפיכת דם יהודי. התפטרו, לכו הביתה, נמאס לנו מכם, הפכתם בעיני העם למוקצה מחמת מיאוס; גם בשבת וגם בחול. לכו הביתה והעבירו את המדינה לידיהם של יהודים גאים ומאמינים בהשם ובצה"ל עבדו; אנשים שילמדו את שונאינו לקח יהודי, שיוציאו אותם מקרבנו כפי שמוציאים מגופו של אדם גידול סרטני המאיים על חייו.

אני מציע אי-אמון לממשלה.