מעל בימת הכנסת

הצעות אי אמון לממשלה: "מאפיש פלשתין" כ"ה כסלו תשמ"ח (16.12.87)

הצעות אי אמון לממשלה: "מאפיש פלשתין"
כ"ה כסלו תשמ"ח (16.12.87)

היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
תודה לחבר הכנסת אמנון רובינשטיין. רשות הדיבור לחבר הכנסת מוחמד מיעארי להצעת אי-אמון, ואחריו - לחבר הכנסת מאיר כהנא.

מוחמד מיעארי (הרשימה המתקדמת לשלום):
------------------------------------
(נושא דבריו בשפה הערבית; מזכיר הכנסת ש' יעקבסון קורא תרגום דבריו)

כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, עיסאם מחמד חמודה, בן ‎19, מג'בליה, עלי מחמוד איסמעאל, בן ‎25, מאל-מארזה, טאלב מחמד אבו-זיד, בן ‎46 מאל-מארזה - -

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
- - -

היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
חבר הכנסת כהנא, שב בשקט.

מוחמד מיעארי (הרשימה המתקדמת לשלום):
------------------------------------
- - שעבן נאבהאן, בן ‎26 מאל-מארזה, איברהים אל-עקליק, בן ‎19 משכם - -

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
שני מנדטים.

היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
אני מבקשת ממך, אני אוציא אותך לפני שתוכל להגיש את הצעת האי-אמון שלך.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
- - -

היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
יהיה תרגום, וזה לפי החוק ולפי התקנון, ואתה תשב בשקט ולא תפריע.

מוחמד מיעארי (הרשימה המתקדמת לשלום):
------------------------------------
- - ואחיד איברהים אבו-סאלם, בן ‎13 מח'אן-יונס, חאתם אל-סיסי, בן ‎18
מג'בליה, סוהיילה אל-כעבי, בת ‎57 מבלאטה, סאחר אל-ג'רמה, בת ‎17 מבלאטה, עבדאללה פאחור, בן ‎14 מבלאטה, עלי איסמעאיל סעד, בן ‎11 מבלאטה, חסן מחמוד ג'רהון, בן ‎25
מח'אן-יונס, מחמוד אל-סחלי, בן ‎23 מבית-חנון, טאלל אחמד ג'ועי, בן ‎17 מג'בליה, זהיר אל-סחלי, בן ‎17 מג'בליה, איברהים עלי דאקר, בן ‎23 מג'בליה, חאלד אבו-טאקייה, בן ‎22 מדיר-אל-בלח, עבדאללה אבו-אל-חוסיין, בן ‎27 מח'אן-יונס. אלה הם ההרוגים שהצלחנו לזהות ולמנות בשבוע האחרון, החל מ-‎9 בדצמבר.

במרוצת השבוע הזה נפצעו יותר מ-‎100 נערים, נשים וגברים בשטחים הכבושים.
פלשתינים חפים מפשע נרצחו ונפצעו במהלך המאבק לחירות, לעצמאות ולשלום. חירות -
לעם הפלשתיני; עצמאות - למדינה הפלשתינית; ושלום - לכל העמים והמדינות באזורנו.

יהיה זכרם ברוך, ולפצועים - החלמה.

היו"ר ח' גרוסמן:

תודה. רשות הדיבור לחבר הכנסת מאיר כהנא להצעת אי-אמון.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, "מאפיש פלשתין".

צ'רלי ביטון (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
---------------------------------------------
שתוק, בהמה, שרץ, נבלה.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
שרץ שכמוך. תצא מכאן, מנוול שכמוך.

היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
חבר הכנסת כהנא, אתה מפסיד את רשות הדיבור. חבר הכנסת כהנא, אתה תפסיד את רשות הדיבור.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
בסדר, אבל ככה מדברים?

היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
יש יושבת-ראש.

צ'רלי ביטון (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
---------------------------------------------
- - -

היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
אני מבקשת לצאת מן האולם.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
כלב, נבלה. צ'רלי ביטון אנאלפבית גם.

היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
אתה תשב.

מיכאל איתן (הליכוד):
--------------------
אני מבקש להעיר את תשומת לב היושבת-ראש לדבריו של חבר הכנסת צ'רלי ביטון.

היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
אני שמעתי. הוצאתי אותו מהאולם.

מיכאל איתן (הליכוד):
--------------------
השתיקה הרועמת שלך.

היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
חבר הכנסת מיכאל איתן, אל תעזור לי.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
אבל זה כלב נובח. מה לעשות?

היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
אתה רוצה שגם אותך אני אוציא?

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
גברתי, עכשיו אני מציע הצעת אי-אמון.

היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
תסלח לי, אין בכנסת כלבים.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
קצת אובייקטיביות, קצת אובייקטיביות.

היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
אין בכנסת כלבים, תסלח לי.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
גם אין שרצים.

היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
נכון, אין שרצים. אני מבקשת.

מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
"מאפיש פלשתין". ברצוני להתחיל בשבח, בהלל ובהודיה לכוחות הביטחון, לצה"ל ולאנשי המג"ב על פעולתם למען העם היהודי והמדינה היהודית. כה לחי! חזקו ואמצו והמשיכו להשכים ולהרוג את אלה הבאים להורגנו.

חברי הכנסת, לפני כ-‎000,3 שנה עמד יהושע על שפת הירדן, בגדה המזרחית של ארץ-ישראל, לאחר שכבש אותה מידי סיחון ועוג, והתכונן להעביר את עם ישראל, עם השם, עם סגולה, עם קדוש, לגדה המערבית של ארץ-ישראל, זאת שעתידה להיות יהודה, שומרון ועזה, ארצו של השם, ארץ סגולה, ארץ קדושה. ובהכרת הקדוש-ברוך-הוא את מימי הירדן, התחיל העם היהודי לעבור לצד השני כדי להתחיל לרשת אותו. וכך אומרים חז"ל:
"עודם בירדן אמר להם יהושע: דעו על מה אתם עוברים את הירדן". כלומר, למה אתם עוברים את הירדן, מה הסיבה? "על-מנת שתגרשו את יושבי הארץ מפניכם, שנאמר:
והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם. אם אתם עושים כן - מוטב; ואם לאו - באין מים ושוטפים אותכם - אותי ואתכם."

חברי הכנסת, אחרי תקופה של ‎000,3 שנה חזרו בני יהושע, בני עם הסגולה, העם הנבחר, לארץ הסגולה הנבחרת שלהם, וסירבו להוריש את כל יושבי הארץ מפניהם. כי הרי דבר כזה אינו מוסרי - כפי שהשווה אתמול אחד מפעמי מפ"ם את מעשי צה"ל כלפי הישמעאלים הזרים בארץ למעשי הסורים, יימח שמם, נגד היהודים בסוריה. נכון שהערבים הם שונאינו בדם; נכון שהם שואפים לשפוך את דם חיילי צה"ל; נכון שהם חולמים על ג'יהאד של "איטבח אל-יאהוד"; נכון שהם מחבלים ומסכנים את חיי היהודים, אזרחים וגם חיילים - אך להוריש אותם? לגרש אותם? לטרנספר אותם? או לפתוח באש נגדם? חס ושלום. כאשר חייל מוצא את עצמו תחת ברד של אבנים, זה לא נאה, זה לא יאה. מוטב שנמות מיתת ישרים ולא נחיה ככובשים מנצחים.

ואכן, שוחרי המוסר הלא-מוסרי, המטורף, המטיפים לרחמנות של טיפשים, המתייוונים - חנוכה היום - והמתגויים של השמאל ועמיתיהם הכנופיה הבוגדנית, התקשורת הזאת, הטלוויזיה והרדיו האלה, שעולים בהרבה על אש"ף בתרומותיהם להרס הרוח, הביטחון, התחושה של צדק שבעם, ובמיוחד בנוער, הפכו לגיס חמישי בתוכנו, למצליפים של התרבות הגויית של המערב, שיורים על צה"ל ותוקעים סכין בגבו ממארב.

תיאורו של צה"ל כ"צבא כיבוש", כ"צבא מדכא", כצבא הדומה לאלה שרצחו אותנו, יימח שמם, הוא מעשה בוגדני המסכן את עצם קיומה של מדינת היהודים. יהודים טובים ובריאים החוששים לעתידם של ילדיהם מול ערבים, ישמעאלים, ודואגים לקיומה של המדינה, חייבים לשים קץ לתופעה הזאת.

קרקוריהם של מקרקרי השמאל ועמיתיהם הערבים במדינה כבלו את ידיהם של צה"ל ומג"ב, הפכו את צה"ל ומג"ב לשק אגרוף. הערבים כבר אינם נרתעים מלקום ולתקוף את צה"ל, בידיעה כי בצה"ל יש הגבלות על פתיחה באש וחיילי צה"ל ואנשי מג"ב ממש חוששים לנקוט תגובה נכונה ובריאה, אף כשחייהם בסכנה, שמא יועמדו לדין. זאת הצלחתו של מחנה הבוגדנים, של ח"כים שמאלנים וערבים, של כלי התקשורת האש"פית שלנו, של אנשי הרוח הרעה הנושבת בארץ.

ברגע שאחד מהאספסוף הישמעאלי המסכן את חייהם של מג"בניקים, של חיילי צה"ל, ברגע שאחד מהם נהרג - וכן יאבדו כל אויביך וירבו כמותם בישמעאל - מייד צורחים כולם. רן כהן מקיבוץ השומר-הצעיר של אודי אדיב הבוגד; מייד ניחר גרונו של גרנות שמלאו גור; מייד נשמע קולו הבלתי-נסבל של זה שנרמז בצו האלוקי לעמלק: "לא תשאיר ממנו שריד". "רצח עם", "דיכוי עם".

חברי הכנסת, חבל-עזה - אכן, קושרים השמאלנים את ידיהם של חיילנו בחבל-עזה, חבל עז מאוד. הממשלה הזו, החלשה, בידיו של אדם קטן, ראש ממשלה קטנה. לחצי השמאלנים דוחפים את אנשי בית"ר לנסיגה ממדיניות שפויה ויהודית, מנתינת חופש פעולה לצה"ל ולמג"ב, חופש פעולות ללא פחד מפני תיקים ומשפטים. תנו יד חופשית להם, לחיילים, למג"בניקים. תנו יד חופשית, תנו להם לתת להם. אם כך תעשו, תוך פחות מחצי יום ישבו הישמעאלים כילדים טובים בעזה, ובמחנה בלאטה יתחבאו מתחת לבלטות.

אך ממשלת שמריה ו-‎24 הננסים אינה מסוגלת. הליכוד המסכן, ליכוד לא בחבלי משיח, כי אם בחבל-עזה של השמאלנים.

חברי הכנסת, אכן קיים מרי אזרחי, ומחר יהיה מרד אזרחי, והוא יתפשט לערביי מדינת ישראל. אותם ערבים של האגדה הפתטית הזאת של ארנס, ויצמן וגאולה ושולי, אזרחים נאמנים למדינת היהודים. יוק.

היום בעיתון "דבר", המכונה "דבר", קראנו: "תסיסה בגליל ובמשולש: לא נשב בחיבוק ידיים". אכן, נודע הדבר, אכן נכון הדבר. ערביי המדינה, הציונים האמיתיים
- מיעארי - אלה ששרים את "התקווה" כאשר דמעות של גאווה זולגות מעיניהם - "נפש יהודי הומייה" - מיעארי, הם מאיימים שלא ישבו בחיבוק ידיים, שגם הם יתקוממו, שגם הם יצאו למרי ולמרד. וכי מישהו חשב אחרת? וכי יהודים שפויים, למעט השמאלנים והממשלה, לא הבינו כל הזמן שזה רק עניין של זמן? ודאי שככה יהיה. ודאי שאלה שסירבו להוריש את יושבי הארץ, לגרש את האויב שבקרבנו, מתוך פחד הגויים, מאימת דעת הקהל המדומה, יקבלו מחר ממש מידה כנגד מידה. "בדרך שאדם מודד, כך מודדים אותו" - אם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצננים בצדיכם, יצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה". לא רק יהודה ושומרון ועזה - גם הגליל, גם המשולש, גם יפו, גם עכו, גם רמלה, גם לוד וגם ירושלים עיר הקודש. יבוא יום וכל יהודי וכל גוי אמריקני יישב ויצפה בטלוויזיה איך חיילי צה"ל הורגים ערבים בנצרת, בסח'נין, בטייבה. גם שם יהיה מרד ומרי, גם שם הם ייקהלו ויצעקו: הציונות היא גזענית.

חברי הכנסת, בואו ונחזור על כמה כללים, דינים, הלכות של היהדות והציונות - "קושרם על לוח לבכם": א. ארץ-ישראל כולה שייכת לעם ישראל כולו, ורק לעם ישראל.היא ניתנה לנו על-ידי בעל הבית של כל העולם - הקדוש-ברוך-הוא, ואין לנו זכות לשבת כאן כי אם חובה. אין בידינו זכות לוותר אף על שעל אחד, כי אם חובה למנוע מכל גורם שהוא להפקיר ולו סנטימטר מארץ הקודש.

ב. הישמעאלים אינם אלא זרים כאן, נטע זר בארץ הקודש. בגלות שנכפתה עלינו על-ידי הגויים, פלשו, הסתננו, גזלו מאתנו הישמעאלים את ארצנו. עם מזויף, פלשתינים, תבע ארץ מזויפת - פלשתין. גזל, ולו הכי ממושך, אינו מקנה לגזלן זכות כלשהי בארץ הנגזלת. לישמעאלים אין זכות על הארץ. אם את זה הם לא מוכנים לקבל, ואינם מוכנים, אזי גם אין להם זכות בארץ.

ג. הסיבה למרי, לשנאה, לניסיון לרצוח חיילים אינה העילה הזדונית והאווילית שמעלים אנשי רגלי השמאל. מה הסיבה? - פרובוקציות. שרון הוא הפרובוקציה.
פרובוקציות. זאת הסיבה שהם היום מתקוממים, שיש שנאה. ועד לשבוע שעבר לא היו מעשי התפרעויות וחבלה? לא רגמו יהודים באבנים, בבקבוקי תבערה? לא רצחו ילדים קטנים, כמו רמי חבה וטל מוזס, השם ייקום דמם? השטחים הכבושים של ‎1967 - או, זאת הפרובוקציה, משום כך אין שלום. בוודאי, עכשיו ניתן להבין למה דחו הערבים את התוכנית של האו"ם לחלוקה בשנת ‎1947 ויצאו למלחמת חורמה נגד המדינה היהודית, הרך הנימול. מעולם לא הבנתי למה רצו הערבים להשמיד אותנו בשנת ‎1947, עכשיו אני מבין, בזכות השמאלנים: בגלל השטחים של ‎1967. בוודאי. לא תפסתי את זה עד עכשיו, עכשיו ניתן להבין למה רצחו הערבים כאן בשנות תרצ"ו, תרצ"ז, תרצ"ח - תרצח - בשנים ‎1936-1937-1938 חמש מאות אנשים, נשים וטף יהודים. רצחו אותם בשנת ‎1937, מתוך זעם על השטחים הכבושים של ‎1967. בוודאי, בוודאי. ובחברון, בשנת ‎1929, רצחו בדם קר רק ‎67
יהודים, רמז לשנת ‎1967. פרובוקציה.

יהודים, הפרובוקציה המקפיצה את הישמעאלים היא עצם קיומה של המדינה, היא עצם נוכחותם של יהודים בארץ. פרובוקציה? למה הם שונאים אותנו? משום שאנחנו קיימים, חיים. וחובה עלינו להסביר להם, לישמעאלים, שאנחנו מתכוונים להמשיך לחיות בכל מחיר, וגם במחיר חייהם.

אין ערבי במדינה, אין ערבי בבית הזה, שאינו שולל את הציונות ואת המושג של מדינה יהודית. הם רואים בשניהם נטע זר, שיש לעוקרו מהשורש. אין ערבי במדינה ובבית הזה שאינו השונא של כל יהודי הדוגל במדינה יהודית ובציונות. אין ערבי במדינה ובבית הזה שאינו רואה בצה"ל גוף זר, עוין ואויב, ואדרבה - רואה בערבים המנסים לפגוע בצה"ל גיבורים לאומיים. הגיע העת לשים קץ למיתוסים האומללים האלה.

יש מרד בשטחים. אין סיכוי לשלום אתם. הערבים כאן בארץ, במדינה, אינם אזרחים טובים של המדינה היהודית, וכולם חולמים על אותו יום שהיא תיעלם מהעולם בדרך זו או אחרת. אין תקווה לדו-קיום עם אנשים שאינם מסוגלים לחיות עם עצמם בלבנון, ואין פתרון לבעיה של הנגע המתפשט שמאיים לחסלנו, או במלחמה או בדמוגרפיה, כי אם זה של יהושע: "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם". להוריש, להעביר, לטרנספר, לגרש; ללא תסביכי נחיתות, ללא רגשות אשמה.

השמאלנים הקיצונים, החילונים הפנטים, חולים במחלת האיידס היהודית: רגשות אשמה, שנאה עצמית. אך יהודי בריא מעדיף לחיות וללא למות, לנצח ולא להיות מנוצח, לעמוד עם מדינתו היהודית הקיימת מול חצי השנאה של העולם כולו, ולא בקברי אושביץ, עם פרחי האהבה של תבל ומלואה.

אני מציע אי-אמון בממשלת הננסים.