מעל בימת הכנסת

נאום בעת הדיון על הודעת הממשלה בנושא: האירועים בירושלים, יש"ע והשלכותיהם. ב' טבת תשמ"ח (23.12.87)

נאום בעת הדיון על הודעת הממשלה בנושא: האירועים בירושלים, יש"ע והשלכותיהם.
 ב' טבת תשמ"ח (23.12.87)


כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו לא הגענו לשפרעם להחניף. אנחנו הגענו לשפרעם להגיד להם, שבעזרת השם אנחנו פה, ואילו הם יוצאים.

המדינה בוערת. ערבים בשטחים ובמדינה מציתית ושורפים אותה, ואנו - מדברים.

ובכן, אני מתחיל כבר מייד עם הפתרון:
א. לסגור כל אזור של אלימות בפני כלי התקשורת;
ב. לתת לכוחות הביטחון, צה"ל, מג"ב ומשטרה, הכוחות האדירים והגדולים שלנו, יד חופשית לטפל בהם כפי שהם מבינים;
ג. לגרש גירושים המוניים גם מקרב ערביי ישראל, כתגובה על כל התקפה על יהודים בין ברימונים ובין באבנים;
ד. להבין שערבים לא ישלימו לעולם עם מדינת היהודים, ולנצח ינסו לחסלה, ושכל הפתרונות הקרים הם רק הבל ורעות רוח, ורק יגבירו את הסבל היהודי;
ה. להחליט על תוכנית להעביר את כל הערבים מכל שטחי הארץ, העברה מרצון או שלא מרצון. יש להפריד ולהבדיל כדי לקיים את המדינה היהודית וכדי שילדינו הקטנים יגדלו במדינתם ללא פחד, ולא יצטרכו חס וחלילה לשלם את המחיר של "איטבח אל-יהוד". זה הפתרון.


ועכשיו לבעיה. חברי הכנסת, אתם הבעיה. "יככה השם בשגעון ובעורון ובתמהון לבב". פסוק מהתורה, אזהרה לאומית, תוכחה על השיגעון, העיוורון, ותימהון הלב.
כולם נתקיימו בהודעה האומללה של ראש הממשלה השקט, השאנן, האין-מחריד. השאנן בציון והבוטח בדן שומרון. מר שמיר, שהפך את המושג "שאננות" לקלס - הלעג השאננים הבוז לגאי-נצים. והנה קם אתמול איש השאננות וכך אמר: "עם ישראל הופתע ונדהם מעוצמת השנאה שתקפה אותנו לפתע בתוככי הארץ. גם הממשלה הופתעה". חברי הכנסת, עם ישראל הופתע? הממשלה הופתעה? אם כן - באמת נפלנו בידיהם של משוגעים, עיוורים ותימהונים. הפתעה? הפתעה משנאת הערבים הישראלים? ולפתע פתאום?

אם קיים אדם בישראל שלא מבין שהשנאה הזאת לא תקפה אותנו פתאום, אלא נולדה ברגע שהציונות באה להקים מדינה יהודית בארץ, אזי הוא מוכה בשיגעון ובעיוורון ובתימהון לבב.

שר או חבר כנסת שאינו מבין שערביי ישראל, האזרחים הנאמנים שלנו, מוחמד מיעארי, תופיק זיאד, תופיק טובי, שונאים את מדינת היהודים ואת העם היהודי ואת הציונות מטבע הדברים, הוא אכן משוגע, עיוור ותימהוני.

הבעיה היא כי מימי אבי אבות האומה, ומאז ראשית הציונות ועד היום, משלו בנו אנשים שלא רצו לראות את המציאות, ולא רצו להודות בסתירה היסודית הטמונה בציונות.
אנשים אלה, שפרקו עול מלכות שמים ושתו בצימאון ממימי ההתגויות וההתייוונות, אימצו את המושג הגויי של מדינה המבוססת על דמוקרטיה מערבית ושוויון לכל אחד בין שהוא יהודי ובין שאין הוא יהודי; יהודים, ששברו את המחסומים החוקיים בין יהודים לערבים, נשבעו אמונים למדינה דמוקרטית מערבית. ברור שכל זה היה בגדר "הרו עמל והוליד און". כי הרי המטרה היסודית, שלשמה נולדה הציונות הפוליטית, היתה להקים מדינה יהודית, מדינה שמטבע הדברים ומעצם הגדרתה לעולם אינה יכולה להעניק שוויון מלא לערבים. הסתירה הבולטת הזו, הניגוד התהומי הזה בין אליל הדמוקרטיה לבין הציונות חצתה את נפשם, קרעה לבבם, שיגעה אותם, סנוורה אותם, מילאה אותם בתימהון לבב ורעידת נפש.

ובכן, ניסו מוגי הלב האידיאולוגים להתעלם מן הסתירה במחשבה אומללה, שאם לא נתמודד אתה היא תיעלם. לשם כך יצרו המשוגעים אגדה על הערבי, המוכן להשלים עם מדינה יהודית הנבנית על אדמה שהוא רואה בה את ארצו - פלשתין. המציאו העיוורים מיתוס של דו-קיום, דו-קיום בין היהודי השולט לבין הערבי הנשלט, כעין דו-קיום בין חמור ורוכבו, כאשר הערבי הוא החמור המאושר. "אכן, יככה ה' בשגעון ובעורון ובתמהון לבב".

חברי הכנסת, האזינו לאמת היהודית, היונקת מתורת השם, שהשלכתם מאחורי גווכם.
אין מקום להפתעה ולתימהון. הערבי הישראלי הוא אויבה המושבע של הציונות, של המדינה היהודית, של העם היהודי. הערבי שואף לחסל את המדינה היהודית בין בדמוגרפיה ובין בדמוקרטיה, בין באבנים ובין ברימונים. הוא בונה כבר היום את התשתית של פלשתין בגליל, במשולש, בוואדי-ערה, בעכו, בחיפה, בלוד, ברמלה, ביפו ופה בירושלים. הוא הופך לכוח פוליטי מדהים, הודות לתינוק שלו והודות לביטוח הלאומי שלנו. מה תגידו כאשר ישבו בכנסת הזאת ‎20, 30, 40 ערבים ויותר, על-פי כללי הדמוקרטיה? או אז תקומו פתאום ותגידו: עד כאן דמוקרטיה ותו לא. אם כך, אני אומר כבר עכשיו: עד כאן ותו לא.

הגליל ייהפך לצפון-אירלנד. מדי שבוע יסתכל כל העולם בטלוויזיה ויראה התפרעויות אלימות ביפו, לא בעזה, אלא בירושלים; לא בשכם אלא בתוך המדינה יקומו הערבים ויצעקו: נפדה את פלשתין, ישראל בדם ובנפש - וחיילים ושוטרים יירו בהם.

חברי הכנסת, די, מספיק. המדינה בוערת והערבים מציתים אותה. למען טפנו ונשינו - חזקו ואמצו, והעבירו את הערבים החוצה.