מעל בימת הכנסת

הצעת סיעת תנועת "כך" להביע אי-אמון לממשלה בשל סירובה לגרש מן הארץ את מנהיגי המרד הערבי, ובהם חבר הכנסת מוחמד מיעארי. ח' טבת תשמ"ח (29.11.87)

הצעת סיעת תנועת "כך" להביע אי-אמון לממשלה בשל סירובה לגרש מן הארץ את מנהיגי המרד הערבי, ובהם חבר הכנסת מוחמד מיעארי.
 ח' טבת תשמ"ח (29.11.87)


כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, "הוי הירדים מצרים לעזרה ועל סוסים ישענו - - - ולא שעו על קדוש ישראל ואת השם לא דרשו - - - ומצרים אדם ולא אל וסוסיהם בשר ולא רוח והשם יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזר ויחדו כלם יכליון"; "והיה לכם מעוז פרעה לבשת והחסות בצל מצרים לכלמה" - דברי ישעיהו הנביא לעם ישראל קטן האמונה של זמנו, שנטשו את ביטחונם באלוקי ישראל והשליכו את יהבם על בשר ודם, הגויים המצרים, מול הסכנה האשורית. וכדברי הרד"ק: "לא די להם בעוונם ובחטאתם, אלא שמוסיפים עליהם חטאת זו שישאלו על פני עזר מאחר שלא ברשותי. וזהו מרד גדול, העבד באדוניו שנתלה באדון אחר על פניו".

המרד היהודי באדוניו, בשם אלוקי ישראל. היהודים המתייוונים ופורקי עול, פורקי עול האמונה והביטחון בה', המתרפסים והסוגדים, המשתחווים והמתחננים והמשועבדים לגוי, משענת קנה רצוץ.

כך היה בימי אבותינו, כאשר אסא מלך יהודה נטש את ביטחונו בה', ושלח את כל הכסף והזהב הנותרים באוצרות בית השם כשוחד לבן-הדד מלך ארם, סוריה, שיעזור לו במלחמתו נגד בעשא מלך ישראל. וחז"ל רועמים: "ראויה היתה המלוכה, שנחלקה בימי רחבעם, לחזור בימי אסא. אלא שקלקל לשלוח שוחד למלך ארם ולא סמך על הקדוש-ברוך-הוא". וכך הצדיק והגדול, חזקיהו המלך, שאמור היה להיות המשיח, נכשל בחוסר ביטחון וברדיפה אחרי עזר הגוי. וכדברי רבותינו: "ביקש הקדוש-ברוך-הוא לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג. אמרו מלאכי השרת: מי שקיצץ דלתות ההיכל ושיגרן למלך אשור כשוחד ייעשה משיח? מייד סתמו הכתוב".

הפחד מהגוי, הסמיכה עליו, הריצה אחרי עזרתו ותמיכתו - דברים הנובעים מחוסר אמונה וביטחון בה', מהמחשבה שכורח המציאות, הריאליזם, מחייבים סמיכה על בשר ודם, והאמונה בה', שהוא הכול יכול, והקביעה כי "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם השם אלוקינו נזכיר" - הכול יפה לפיוטים, לתפילות, לבתי-כנסת, לדרשות. הכול יפה להלכה, אך לא למעשה; הרי צריכים להיות מציאותיים. והנביא זועם: "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו ומן השם יסור לבו". וחז"ל מתקוננים: "מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לעתיד לבוא? קטנות אמונה שהיה בהם".

חברי הכנסת, מעשי-ביש אבות סימן לבנים. כי דור תהפוכות המה, בנים לא אמון בם. דור עיקש ופתלתול, שפרק עול מלכות שמים וזכה לעול בשר ודם. דור חילוני וחולני השליך את יהבו על האמריקנים והפך את המדינה ואת העם לקבצנים גרורים, התלויים בחסדים של וושינגטון, הנשמעים לכל פקודותיהם וסוגדים לכל תכתיביהם, ולא מבינים כי כדברי שלמה המלך "חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישגב".

הערבים, אויבינו בדם ובנפש, השואפים לשתות את דמנו; הערבים המתאווים לחסל את מדינתנו, לטבוח את נשינו וילדינו; הערבים החולמים על ניצחון הג'יהאד של "איטבח אל-יהוד", מתמרדים ביהודה, בשומרון ובעזה - בחלקי הקודש של ארץ-ישראל הקדושה - רוגמים יהודים, גם חיילים, וזורקים בקבוקי תבערה; בשנאה עיוורת בעיניים הם שורפים רכוש יהודי כאן בירושלים. האספסוף, ההמון, עם המתקומם ושואף לשים קץ לחיינו ולמדינתנו.

מול מציאות זאת - מה עושה עם שפוי, עם חכם ונבון, עם נורמלי? מה עושה עם נורמלי? הוא שולח את כוחות הביטחון שלו לטפל במורדים, באויבים, בשונאים ובמשנאים. הוא שולח את צבאות השם, צה"ל, משמר הגבול, ללא הגבלות וללא כבילת ידיים, להשליט סדר בארצנו. הוא שולח את הצבא, המגן על קיומנו, ללמד לפורעים לקח יהודי. וכמו שאמרו חז"ל: "גוי שהכה את ישראל חייב מיתה", "הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה". הוא דואג לזה, שידע הערבי כי מי שמרים יד על יהודי לא תהיה לו יד, ומי שמרים ראש נגד ישראל לא יהיה לו ראש.

אך במקום זה, ובגלל פחד האויב, אמריקה, וושינגטון, נבהלים המתייוונים שבעם ובממשלה וכובלים את ידי צה"ל בהוראות מטורפות, המסכנות את חייהם של כוחות הביטחון והופכות אותם לשק אגרוף. משעים איש שב"כ שירה בערבים, במקום לתת לו צל"ש. מעמידים לדין קצין שירה בערבים, ולא הקפיד על ההוראות המטורפות והמסוכנות. והערבים, היודעים את המצב ומכירים את הטירוף, כבר לא פוחדים מהחיילים, לא בורחים מהם, מעיזים ומעיזים. כך מתגדלים ומתגברים המרד והסכנה לקיומנו. והרמטכ"ל מטיף מוסר אווילי ובלתי מוסרי לחיילינו, באומרו: "אומץ לב אמיתי הוא התאפקות ולא פתיחה באש". אוי לחיילים, הנתונים למרותה של ממשלה כזאת, של מדיניות מטורפת כזאת.

והכול בגלל הפחד מהאמריקנים. הכול מפני שהננסים שמשלו בנו רואים את עצמם, את עם ישראל כחגבים מול גויים שהם ענקים. ממשלה של גמדים, גמדי רוח ששעבדו את עצמם לגויים ונשענים על הקנה הרצוץ האמריקני.

אך יותר מזה, כאשר סוף-סוף עוצרים כמה מהמנהיגים המסיתים, ברור לכול שהפתרון היחיד והנורמלי הוא לגרש אותם, להוציא אותם, לזרוק אותם מכאן, לבער אותם מקרבנו. זהו פתרון נורמלי. יהודים, למרות נביחת כלבי השמאלנים המבולבלים והמתבוללים - הגירוש הוא פתרון שהוא גם מוסרי וגם מסורתי.

וכך, חובת התורה, תורת משה, תורת ישראל: והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם; והורשתם וגירשתם. ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה והיה כאשר דימיתי לעשות להם אעשה לכם.

בגמרא, מסכת סוטה, מספרים על בני-ישראל שהגיעו לגדה המזרחית של הירדן ועברו אותו. באמצע, עודם בירדן, אמר להם יהושע: "דעו על מה אתם עוברים את הירדן" - על-מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם, תגרשו אותם, שנאמר: "והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם". אם אתם עושים כן - מוטב, ואם לא - באים מים ושוטפים אתכם, אותי ואתכם.

טוב שביקשה סיעת אש"ף בכנסת, המתקדמת, לזעוק חמס נגד הכוונה לגרש כמה עשרות מסיתים, כי זעקתם פותחת גם לנו פתח לזעוק חמס דווקא על זה שמדברים רק על גירוש של כמה עשרות. כי הרי מצווה, חובה עלינו, לגרש מהבית הזה ומהארץ הזאת את כל הגיס החמישי שבתוכנו, שסכנתו גדולה לאין שיעור מהסכנה שבזורקי האבנים שבשטחים.

חובה עלינו לגרש מהארץ בוגד ושונא ישראל שהיה חבר ומנהיג "אל-ארד", תנועה שביקשה לחסל את המדינה כבר בשנות ה-‎50 וה-‎60. אדם, שנבחר לכנסת ישראל וקרא לשנות את הייחוד היהודי של סמלי המדינה; אדם, שבבית הזה, בבית הלאומי של עם ישראל הצהיר, ואני מצטט: "מדינת ישראל אינה שייכת לעם היהודי". אדם, שתומך באש"ף, וכל נאמנותו היא לעם המדומה, המכונה "פלשתיני" - מי הוא זה ואיזה הוא? הלוא איש צר ואויב, מיעארי הרע הזה.

כן, מצווה לגרש מהבית הזה ומהארץ הזאת את הצר והאויב שכתב שיר הלל ושבח לטנקים המצריים, שבמלחמת יום-הכיפורים חצו את התעלה ורמסו את גופותיהם של חיילי צה"ל, והספיד את מנהיג אש"ף בוואדי-ערה במלים: "לא נשקוט עד אשר נממש את המטרה שלמענה לחמת אתה וחבריך"; הצר והאויב, שבריאיון לעיתון בוושינגטון כינה את ממשלת ישראל כ"טרוריסט הכי גדול במזרח התיכון"; אדם, ששונא בדם את מדינת היהודים וחולם על השמדתה - הלוא הוא תופיק זיאד, שונא ישראל.

יש לגרש מהבית הזה ומהמדינה הזאת כל ערבי, שאינו מוכן לקבל על עצמו את האמת, כי המדינה הזאת היא מדינת היהודים, השייכת לעם היהודי, ואין לו בה כל זכות לאומית.

והעיקר, עלינו להשתחרר מהפחד מאמריקה. עלינו להבהיר לאמריקנים, שלא יעזו להתערב בעניינינו. עליהם להבין שתומס פיקרינג הוא אומנם השגריר האמריקני, אך לא הנציב העליון. כבר עברנו את התקופה הזאת. החוצפה האמריקנית: מזהירים אותנו שלא לגרש מסיתים ומתפרעים. הייתי רוצה לראות את תגובתם, אילו זרים מקסיקנים היו מתפרעים ורוגמים באבנים חיילים ואזרחים בטקסס, בניו-מקסיקו, באריזונה, בקליפורניה ובכל המדינות של ארצות-הברית, שנלקחו על-ידי האמריקנים מידי מקסיקו במאה הקודמת. מה היו עושים אנשי רייגן, כדי למנוע יידוי אבנים וזריקת בקבוקי תבערה וסכנה לחייליהם?

החוצפה של הגויים האלה, והשפלות שלנו. אין לנו הכבוד הלאומי המינימלי לענות להם בגאווה יהודית. לפני כמה שבועות רצינו לגרש ערבי, שונא ישראל, בשם עוואד. מייד מחו האמריקנים ובעזות מצח אף שלחו איש מהקונסוליה שלהם להשתתף במסיבת עיתונאים של אותו ערבי רשע. והתוצאה - הגמדים שמשלו בנו לא גירשו אותו. הוא נמצא היום בישראל, כאשר ויליאם נקש נמצא בכלא בצרפת.

רצינו לחפש מים על-ידי קדיחה באזור בית-לחם, קם הנציב העליון פיקרינג והורה להפסיק. הפסקנו. הפכנו לעבד נרצע של וושינגטון, לעבד כנעני עם ההלכה: ועבדו לעולם. איזה חילול השם, איזה חרון-אף אלוקי זה ימיט עלינו בשל הבגידה באדון ישראל.

הבוקר שלחתי מברק לשגריר האמריקני, תומס פיקרינג, ובו נאמר: "התערבות ארצות-הברית בעניינים הפנימיים של ישראל הפכה לבלתי נסבלת. הינך השגריר של ארצות-הברית בישראל ולא הנציב העליון. אנו דורשים להפסיק מייד את הלחצים על ישראל".

חברי הכנסת, אם נמשיך להיות גרורים אומללים, קבצנים גרורים, ניהפך לגרורים דקים ופחותים, פחותים כזית. ההיגררות אחרי האמריקנים תמשוך אותנו חס-ושלום לשואה לאומית. "כי לי בני ישראל עבדים", קובע הפסוק, ולא עבדים לעבדים, וודאי שלא עבדים לגויים.

אני מציע להדגיש את העצמאות, את הריבונות ואת החירות של המדינה בפני וושינגטון בצורה הכי ברורה - על-ידי החזרת השגריר מוושינגטון לשבוע ימים. אני מציע שננצל את השבוע הזה כדי לחזור לאבינו שבשמים ולהכריז לעצמנו כי "רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום", וכי "פלגי מים לב מלך ביד השם, על כל אשר יחפץ יטנו".

אני מציע לגרש מהבית ומהארץ את מיעארי וזיאד ואת כל שאר אויבינו הרובצים לפתחנו.

אני מציע אי-אמון לממשלה של קטני האמונה.

(מחיאות כפיים ביציע האורחים)

היו"ר ד' תיכון:
---------------
רבותי, אני מבקש להוציא מיציע אורחים את כל אלה שמחאו כפיים. הסדרנים, בבקשה.