מעל בימת הכנסת

נאום בעת הדיון על הודעת הממשלה בנושא האירועים, ההתנקשויות והפרות הסדר. י"ח אדר תשמ"ח (7.3.88)

נאום בעת הדיון על הודעת הממשלה בנושא האירועים, ההתנקשויות והפרות הסדר.
י"ח אדר תשמ"ח (7.3.88)


כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, "ונתתי נערים שריהם, ותעלולים ימשלו בם", "לא אוסיף אהבתם, כל שריהם סוררים", "והיה ביום ההוא יאבד לב המלך ולב השרים - - - כי אויל עמי, אותי לא ידעו, בנים סכלים המה, ולא נבונים המה. חכמים המה להרע, ולהיטיב לא ידעו".

מדינת ישראל, בידיהם של התעלולים והסוררים, הפרס המעופף והשמיר והשית - הופכת למדינת חלם, כאילו קללת אלקים ירדה עליה וסתמה את מעיינות הבינה. ממשלה של שרים סוררים. אכן "סרים" הם - סרים מטוב, מהיגיון, משכל הישר. "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו".

פרס ושמיר - אין הבדל מהותי ביניהם. קיבלו לידיהם מדינה יפה והם מפרקים אותה; לקחו צבא אדיר והורסים אותו; לקחו עם גאה ומשפילים אותו; לקחו נוער מבורך ומקללים אותו.

יש מרד בשטחים? האם צה"ל אינו מסוגל לטפל בנשים ובאספסוף? תנו לי להיות שר הביטחון למשך יומיים - לא יהיה מרד, ולא אספסוף. אני אסגור את השטחים בפני האספסוף האמיתי, הערב-רב - העיתונות, הטלוויזיה. אין מצלמה, אין כתב. אז אורה לחיילים: כסאח. נקמה ושבר על כל קללה, יריקה, כל אבן ובקבוק, על ביזיון העם היהודי ואלוקי ישראל. לאחר יומיים יהיה שקט, דומייה, שקט של אימה ופחד, דומייה של חיל ורעדה - של כהנא.

צמד הגמדים - שמיר ופרס - הזוג המוזר, התעלולים שמשלו בנו. זאת ועוד, שרינו הסוררים ממשיכים לפטפט על המצב בשטחים, כאשר כל ילד בישראל מבין ויודע כי הבעיה האמיתית היא הערבים במדינת ישראל. הבעיה האמיתית היא המצב בתוך המדינה - בוואדי-ערה, בגליל, בהר-תבור, בנצרת, בעכו, בחיפה, בלוד, ברמלה, בירושלים.
יהודים בתוך מדינתם פוחדים לנסוע בכבישי "הקו הירוק". כל העם יודע שהבעיה העיקרית איננה הערבים ביהודה, בשומרון ובעזה, כי אם הערבים במדינת היהודים, השונאים את המדינה, את היהודים והמהווים סרטן בגופה של המדינה.

שרינו - פרס, שמיר, ויצמן, ארנס, רבין, שרון - יודעים שבין שנחזיק בכל השטחים ובין שלא נחזיק בכל השטחים, הנגע האמיתי יישאר בעינו.

גם הנצים וגם היונים מבינים כי הערבים במדינה הם הסכנה וכי יש רק פתרון אחד להצלת משפחותינו, ילדינו, עמנו, מדינתנו, והוא: סילוק הערבים, הוצאתם. הם מכינים את ההתקוממות הגדולה - את חיסולה של מדינת היהודים. יש לגרש אותם מייד בטרם יהיה מאוחר מדי. גירוש עכשיו.

יונים גמדים ונצים ננסים אינם מסוגלים לאמץ את הפתרון היחידי, ומשום כך ממיטים עלינו שואה, חס ושלום. המדינה מתמוטטת, הצבא מתפורר והנוער נהרס. מה יהיה בעתיד אם בגלל פשעי השרים הסוררים ימשיך הגר אשר בקרבנו לעלות מעלה מעלה ואנחנו נמשיך לרדת מטה מטה? אם יתפוצץ המרד בתוך המדינה ודם יהודי יישפך, חס ושלום, מדי יום בתוך המדינה, על הכבישים, בתוך הערים?

חברי הכנסת, הממשלה הזאת פשטה את הרגל. היא הפירה את התנאי היסודי לקיומה ולהטלת מרותה על העם. היא אינה ערוכה. היא משגעת ומסכנת את חיי החיילים והאזרחים גם יחד - אסור לירות בזורקי אבנים; אסור לשבור את העצמות כאשר מקללים ויורקים. כך נשבר מחסום הפחד. כך הם מגיעים לשלב הבא - פוגרומים בתוך המדינה.

אזרחים המקבלים את ההוראות המטורפות של הממשלה הזאת ואינם מגיבים בצורה הולמת, מסכנים את חייהם ואת חיי יקיריהם. חוסר תגובה מצד יהודים על רגימת מכוניות ואוטובוסים יביא מחר לשימוש בסכינים ובגרזנים; אי-ביצוע מעשה תגמול אחרי ניסיון לחטוף ולרצוח יהודי יביא בהכרח להסלמה נוראה. יהודי לא יהיה בטוח כאן בחייו; סירוב לטפל במרי של הערבים במדינה היום - יביא מחר לידי עשיית פוגרומים.

חברי הכנסת, הערבי מבין כוח ורק כוח. הממשלה הזאת של שמיר ופרס איננה מסוגלת ללמד אותם לקח. אזי, האזרח הפשוט, הקורבן הנורא של המדיניות של הגמדים האלה, חייב להגיב. ואני מציע:
א. אחרי התקפה על יהודים או על רכוש יהודי, לפטר כל פועל ערבי הבא מאותו אזור;
ב. אחרי התקפה על יהודים, אחרי שרוגמים באבנים יהודים ורכוש יהודי, לרגום באבנים כל רכב ערבי שעובר ולחבל בכל רכב ערבי שעומד;

ג. אחרי התקפה על יהודים, לגרש בכוח מהעיר, מהעיירה, מהאזור ומהמיקום כל ערבי.

בשבת נפטר שמחה חינקיס ז"ל. לפני כמעט ‎60 שנה, בשנת התרפ"ט, ‎1929, השתוללו שבעה מהם. הוא נדון לתלייה על-ידי הבריטים. אך היישוב היהודי, שהיה אז עדיין שפוי, נאבק על חייו, וגזר-הדין הוחלף למאסר. איפה החינקיסים של היום ללמד אותם לקח? איפה הרזיאלים? דוד רזיאל, גיבור האומה, היום יש יישוב על שמו, בול על שמו, רחובות על שמו, מה עשה היהודי הזה? לקח את ההבלגה והרס אותה. הוא פעל בעצמו נגד הערבים משום שהיישוב דאז לא היה מוכן. אם האזרחים היום לא יתקוממו נגד הממשלה הזאת, ישלמו את המחיר בדם בניהם ובנותיהם, חס ושלום.