מעל בימת הכנסת

הצעת אי אמון בשל החלטת בג"ץ בעניין לאה שקדיאל. ט"ו סיון תשמ"ח (31.5.88)

הצעת אי אמון בשל החלטת בג"ץ בעניין לאה שקדיאל.
ט"ו סיון תשמ"ח (31.5.88)

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, שלמה המלך, החכם מכל אדם, כבר קבע את החוק העגום: "ועוד ראיתי תחת השמש, מקום המשפט - שמה הרשע, ומקום הצדק - שמה הרשע". ומפרש התרגום: "בגין חובי דרא בישא" - בגלל החטאים של דור רע.

אמת ויציב ונכון: מקום המשפט - שמה הרשע. בית-משפט השלום, שגזר לפני שנה גזר דין מוות על קדושת השבת, מקום שבו נשמעה קריאת תיגר על קדושת עם ישראל, על חוקו ומשפטו של הקדוש ברוך הוא, בית-משפט השלום בירושלים - שמשם לא יצא שלום, כי אם, חס ושלום, אש שתאכל את המדינה. וכמו שזעק ירמיהו הנביא: "ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת - - - והצתתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה". מקום המשפט - שמה הרשע והאסון.

ומקום הצדק - שמה ה"רשע". בית-דין גבוה לצדק ששלח את חציו כלפי שמיא, ללא יראת שמים, ללא אימה וללא תגרה, התגרה בהלכה, ובגאוותנות אופיינית צווח: "לכה נתראה פנים". החוח אשר בירושלים שלח את חציו אל הקדוש ברוך הוא, הארז אשר בלבנון, והתיימר לקבוע מי זכאי לשבת ולדון ולקבוע דברי הלכה ודת, ומי יבחר ברבנים בישראל. בג"ץ - בית-דין גבוה לצדק - "ומקום הצדק שמה הרשע".

חברי הכנסת, השאלה איננה לאה שקדיאל - שמאלנית שלמה עם חצי מטפחת לכסות את הערווה; השאלה איננה האם ההלכה אכן מתירה לאשה לשבת במועצה דתית. ודאי וודאי אין השאלה האם אשה רשאית לבחור את הרב הראשי של איזו עיר. כל זה אינו לעניין כלל, אין לו כל שייכות אליו. לבג"ץ ולשופטים לא חשוב כלל מה אומרת ההלכה, לא על שקדיאל או על חביבה או על לילי. לבג"ץ ולשופטים היושבים בבית-המשפט העליון לא אכפת מה קובעת ההלכה בשום עניין. במצב הטוב - ההלכה לגביהם פשוט אינה רלבנטית. בשבילם - הלכות היהדות אינן אלא גרוטאות, שברי כלים שיצאו מכלל שימוש, והרבנים - גרוטאים הסוחרים בישן-נושן.

אך לא די בזה. בשביל הרוב היושב בבית-המשפט העליון - תורת ישראל, קודשי ישראל, הלכות ישראל, חוקי התורה וחז"ל הם הרבה יותר גרועים מסתם עניינים מיושנים שיצאו מן האופנה. רוב השופטים האלה, שאת כל השכלתם ותרבותם ינקו מבארות השחת של הגויים, מההתייוונות, שבנו את ה"אני מאמין" שלהם על מושגים זרים ונוכריים, שכל שמץ של יראת שמים וקבלת עול מלכות חסר להם - שואפים לבנות חברה ומדינה ככל הגויים, ורואים בתחומים רחבים ויסודיים של תורת ישראל מושגים, רעיונות, ערכים מסוכנים, מתועבים, מגועלים, נמאסים, שחובה על כל אדם הומני, ליברלי, נאור ומתקדם, להקיאם מתוכנו.

עליהם נאמר: "ואם בחקתי תמאסו, ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי, להפרכם את בריתי". ואלה שמאסו בחוקות השם ואת משפטיו געלה נפשם, פתחו במלחמה, בג'יהאד, נגד השם ונגד משיחיו - רבני ישראל. מול היהודים הקדושים והאמיתיים, הרואים דווקא בהלכות התורה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, הרואים דווקא בישן יסוד האומה והמדינה ומשום כך עמלים הם להחזיר את העטרה ליושנה, מולם מתרוצצים הקנים הרצוצים, תושבי מקום המשפט ומקום הצדק, לקיים את מצוותם המעוותת של "וישן מפני חדש תוציאו".

חברי הכנסת, החלטות בג"ץ באות כדי לשבור את כוח היהדות ואת מעמד הרבנות וההלכה בישראל. החלטות בג"ץ בעניין הנשים, המנשמות ומנשפות מתוך מלחמתן הקשה נגד התורה, אינן אלא חוליות נוספות בשרשרת ארוכה של התקפות על ההלכה מצד מקום הרשע.
מדובר כאן במלחמה, פשוטו כמשמעו, נגד השם ונגד משיחיו, מלחמה מצד אנשים, שהורתם בתרבות הגויים ולידתם בהתייוונות והשקפת עולמם מבוססת על הזר ליהדות. לפנינו, במובן המלא של המלה, מלחמת תרבות, קולטור-קמפף. מצד אחד, מקום המשפט המסולף, מקום הרשע, ומצד שני מקום המשפט האמיתי, כמו שנאמר: משפטי השם אמת, צדקו יחדיו.
מחד גיסא - החול, החושך, העמים והתרבות הזרה, ומאידך גיסא - הקודש, האור, ישראל האמיתי, המקורי, ישראל של עם נבחר וסגולה, של עם קדוש, שעמד מול הר-סיני וקיבל עליו את הבכורה ואת הבחירה דרך עול המצוות.

לא בג"ץ ולא כל גוף חילוני אחר יקבע לנו את דרכנו בקודש. ההלכה עומדת מעל לכל רשע, מעל כל שופט, מעל כל חוק הכנסת. מה שכן יצליחו שופטים קטנים לעשות, באמצעות שקדיאל, הוא: להביא על עם ישראל שפטים גדולים, חרון אף השם.

שקדיאל? אשה לא חשובה, סתם מקל בידי שונאי התורה להכות ולשבור את ההלכה. אך דרכה תגיע המדינה, חס ושלום, לאסונות לאומיים. שקדיאל המקל? כבר היו דברים מעולם: "ויהי דבר השם אלי לאמר: מה אתה ראה ירמיהו? ואמר: מקל שקד אני ראה. ויאמר ה' אלי: היטבת לראות, כי שקד אני על דברי לעשתו".

הממשלה הזאת, האומללה, משותקת בכל נושא ונושא: ביטחון, בריאות, מדיניות, חינוך, סמים, דת. והמפלגות הדתיות והחרדיות - ש"ס, אגודה, מפד"ל - לעג לרש, סיעות של חנפנים וצבועים, מוכרות את הקודש ואת העקרונות בנזיד עדשים של תיקים וכספים; אנשי בצע פוליטי, שעליהם נאמר: "ובצע ברך נאץ השם". ארבע שנים ישבתם בממשלה על יד הקערה, זוללים וסובאים, כאשר התורה נדרסה, נרמסה, נבזתה, חוללה.
ואתם? - שמנתם, עביתם, כשיתם. הרסו את ילדי ישראל במפגשים עם ערבים - ישבתם, לא יצאתם מהממשלה ומהכספים; חיללו וניאצו את השבת - ישבתם, לא יצאתם מהממשלה ומהכספים; הקימו את מרכז המורמונים - ישבתם, לא יצאתם מהממשלה ומן הכספים. מה לא עשו? מה לא חיללו? ואתם בגדתם באבינו שבשמים וביהודים התמימים ששלחו אתכם לכאן כשליחי מצווה. מצווה? ביניכם אין מצווה, יש רק מצה ומריבה, מצה ומרור לציבור הדתי שאתם מתיימרים לייצג.

אני מציע אי-אמון לממשלה.