מעל בימת הכנסת

הצעת סיעת תנועת "כך" להביע אי-אמון לממשלה בשל מדיניות הממשלה והביטחון האישי של חיילי צה"ל יום שלישי, כ' בתמוז התשמ"ח (‎5 ביולי ‎1988)

הצעת סיעת תנועת "כך" להביע אי-אמון לממשלה בשל מדיניות הממשלה והביטחון האישי של חיילי צה"ל
יום שלישי, כ' בתמוז התשמ"ח (‎5 ביולי ‎1988)

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כמה דקות עלו לבמה זו נציגי השמאל. על במותינו דרכו המזבחים והמקטרים לתרבות הזרה של הגויים והתלוננו על מצב הבריאות בארץ, ובצדק; אך כוונתם היתה לבריאות הפיסית, כאשר כל בר-בי-רב המסתכל סביבותינו מבין שהבעיה היום היא בריאות הנפש, שהמדינה הזאת כולה הפכה לבית-משוגעים אחד גדול - מחד גיסא, דווקא הודות לשמאלנים אלה, יפי הנפש שהם למעשה חולי נפש, ומאידך גיסא הודות לממשלת הקטנות של יצחק שמיר, אדם שכל כך מסמל את התקופה האפורה הזאת, זמן קטנותנו, זכר לשעבוד מצרים. ולא מצאתי דוגמה המסמלת יותר את הטירוף, השיגעון, בלבול המוח, מזו - מרגלא בפומיה דשמיר, כפי שהופיע ביום שישי בעיתונות - "שמיר: אין ספק שאנו מתקרבים לסוף האינתיפאדה". כך דברי שמיר, החלק הימני של הזוג המוזר, ממשלת האחדות.

ומה אומר בן זוגו, יצחק רבין, שר הביטחון? אני מצטט - "רבין: מתחילים להרגיש עייפות בקרב תושבי השטחים", "הערבים עייפים", "אנו מתקרבים לסוף האינתיפאדה" - בהחלט, ודאי. כל הכבוד לאלה שניתנה להם נבואה לאחר חורבן הבית.

אני מצטט מעיתון בוקר של היום: "אתמול היו הפרות סדר כמעט בכל רחבי הגדה. ברמאללה השתוללו במשך כשלוש שעות מאות צעירים רעולי פנים, חסמו כבישים ראשיים, הציתו צמיגים, הציבו מחסומי אבנים ורגמו באבנים כלי רכב של יהודים". היום. מה אמר הקטן? - "אין ספק שאנו מתקרבים לסוף האינתיפאדה". אני ממשיך לצטט מתוך הכתבה: "הפרות סדר דומות היו גם בשכם, בחברון, בג'נין, בקלקיליה ובבית-לחם". מה אמר שר הביטחון? - "מתחילים להרגיש עייפות בקרב תושבי השטחים".

ושלשום, בירושלים עיר הקודש, בירת מדינת ישראל, העיר האחת של ההוזה מווינה, טדי קולק, על-יד אתר החפירות, קרוב להר-הבית, עדים היינו לבושה ולחרפה של מוסלמים פורעים, מתפרעים, פראי-אדם, צמאים לדם יהודי; השנאה בעיניים ואבנים, בקבוקים, סכינים ומוטות בידיים; משתוללים, מתקוממים, מתמרדים נגד המשטרה, מג"ב, השלטון, המדינה, נגד השם ונגד משיחו. תקפו יהודים, השתלטו על כל האזור, צהלו: "אללה אכבר", ולבסוף - הממשלה האומללה הזאת נכנעה, התקפלה. הם הסכימו לדחות את החפירות, ואשרי המאמין שנחזור לעבודה שם.

בושה וחרפה. לפני שנתיים, כאשר יהודים יראי ה' הפגינו בעיר העתיקה נגד אותן חפירות שחיללו את כבודם של מתי ישראל, הגיבה המשטרה באלימות, באכזריות, באלות ובמכות רצח, כאשר השמאלנים הארורים וראש העיר, שונאי הדת, וכלי התקשורת - כולם, כולם, שפכו על היהודים המפגינים חירופים וגידופים, קיתון של שפכין, קיתון של שנאה ונאצה. כחומת פלדה עמדה אז המשטרה נגד החרדים וסיימה את המלאכה השחורה. אבל כאשר מדובר היה במוסלמים מפגינים, מתפרעים, מתקוממים, מתמרדים, החולמים על "איטבח אל יהוד" והשמדת מדינת היהודים, כי אז יוצאים להגנתם טדי קולק והשמאלנים, והשלטון נכנע.

העבודה הקדושה הופסקה. איזה ניצחון נתנו למוסלמים, לווקף הצר והאויב הזה, ולמופתי, שם רשעים ירקב. איזה ניצחון נתנו להם, למוסלמים שכבר השתלטו על הר-הבית, שחיללו את הר-הבית, שחולמים היום על שליטה על כל ירושלים, על כל ארץ-ישראל. איזה ניצחון ואיזה ביטחון עצמי נתנו להם, ואיך הבטחנו לעצמנו בנסיגה זו שמחר יגבירו שונאינו את ההתקפות, את השלכת האבנים, את השלכת הבקבוקים, את נעיצת הסכינים ואת הרצח. דעו כי כל זה הוא רק חלק מהמדיניות הכוללת, המתמוטטת, המתפוררת, המהססת, המבולבלת, שכל כולה כישלון, ביזיון וטרגדיה.

רק בשטח אחד הצליחה הממשלה: היא הצליחה להרוס את צה"ל. היא הצליחה לשבור את החיילים, היא הצליחה לרמוס את כבודם, את רוחם, את ביטחונם. המנהיגים הננסים, מתוך פחד ואימה מכלי התקשורת השמאלניים, וביחד עם קציני צבא, כובלים את ידיהם של כוחות הביטחון בהוראות אוויליות, הגובלות בפשע.

אלוף מצנע הוציא דף לחייל שבו נאמר: "אם זרקו עליך אבנים ורכבך נפגע או אתה נפגעת ואין ביכולתך להמשיך בנסיעה, וזריקות האבנים נמשכות ונשקפת לך סכנת חיים, מותר לך לירות באוויר". מותר לך לירות באוויר, נחמה פורתא. "במידה והירי אינו עוזר וזורקי האבנים מתקרבים אליך לטווח מגע ואין לך שום יכולת אחרת, עליך לצעוק: עצור או שאני יורה". עם מטורף, צבא מטורף. ואז, כאשר יש חיילים שפויים, שבכל זאת מגיבים - תיק, מעצר, משפט וכלא-שש. הרסתם את צה"ל, הרסתם את המדינה.

חברי הכנסת, הממשלה הזאת, ממשלת ליכוד ומערך - זו נבלה וזו טרפה - מובילה אותנו, חס ושלום, להתאבדות, לשואה. אני קורא לשמיר ולשית: קומו צאו נמושות משונות, קומו צאו בטרם תמיטו על העם הזה אסון לאומי, חס ושלום. נמסור את ההגה למנהיגים יהודים אמיתיים ואמיצים, שיודעים בדיוק איך לטפל בערבים. והעיקר, יהודים שמוכנים ומזומנים לקיים את המצווה הגדולה הזאת של "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם".

אני מציע אי-אמון לממשלת הנמושות.