מעל בימת הכנסת

נאום בעת הדיון על הצעות לסדר היום. כ"ז אב תשמ"ח (10.8.88)

נאום בעת הדיון על הצעות לסדר היום.
 כ"ז אב תשמ"ח (10.8.88)


כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שלושת אלפים שנה, מתוך פחד עז, סירבו בני ישראל לעלות ולכבוש את ארץ-ישראל. ממה פחדו? - מענקים. כמו שכתוב: "אפס כי עז העם הישב בארץ - - - וגם ילדי הענק ראינו שם". היום יושבים בניהם, צאצאיהם, מימין ומשמאל, ושוב מפחדים. ממה? - הפעם מננסים. הננס הירדני - חוסיין; הננס הפלשתיני - ערפאת.

קם חבר הכנסת יציב ממפ"ם, דווקא לא הכי יציב, ומטיף להפקיר את חלקי ארץ-ישראל ולהעבירם לננסים - אותה מפ"ם, השומר הצעיר, שעד לשנת התש"ח-‎1948 התנגדה בכלל להקמת מדינה יהודית כלשהי. אז קם השריד שבתוכנו, משרידי הערב-רב, הפרטנר של אש"ף, וממשיך לתקוע סכין בגב של צה"ל.

מאידך גיסא, ראש הממשלה, עם עבר גדול והווה קטן, גם הוא מסרב לקיים את הצו האלוקי: "ראה נתן ה' אלקיך לפניך את הארץ, עלה רש כאשר דבר ה' אלקי אבתיך לך, אל תירא ואל תחת". וכן: "כי אתם עברים את הירדן לבא לרשת את הארץ אשר ה' אלקיכם נתן לכם, וירשתם אתה וישבתם בה". ואומרים חז"ל: "בשכר שתירש - תשב", וכן ההיפך: "במה ירשתם? - בישיבה".

מה קול ענות אנוכי שומע? הננס הירדני מחליט לצאת מהשטחים, והימין והשמאל, שניהם יחד, מקרקרים: מצב חדש. איזה מצב חדש? וכי מי הננס הזה שיכתיב לנו את צעדינו? ואילו לא היה יוצא מהתמונה, היינו מקבלים את זכותו להיות שם, את ריבונותו? הננס חוסיין אינו אלא זר, נוכרי, גזלן, תוקפן. אין לו ריבונות, לא בגדה המערבית ולא בגדה המזרחית.

כך מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גויים "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים ועד נהר פרת". הארץ כולה שייכת לבורא עולם והוא האדון והוא הריבון עליה והוא נתנה לנו, ולא איזה ננס ירדני. אין לכל גוי רשות להתנגד לזה, ואין לכל יהודי מתייוון זכות למחות על זה.

השמאל המסוכן והממשלה האומללה שותפים לדעה שלא לכבוש, לא לרשת, לא לספח את השטחים. משום כך אי-אפשר להצביע לא לכאן ולא לכאן.
 וחבל על דאבדין.