על האמונה ועל הגאולה

פרק י"ב – הקריאה היהודית לגויים

פרק י"ב –

הקריאה היהודית לגויים

אמונה ובטחון עמוקים ובלתי מעורערים בה' יתברך נוסכים באדם דמיון ומעוף – גדלות! הוא מפסיק לדבר אל הגוי כגרורה, הוא פונה אליו בידיעה ברורה שהוא – היהודי ענק ולא חגב. הגיעה השעה לשים קץ לניסיונות האומללים לשכנע את העולם לעזור לישראל משום שהיא "דמוקרטיה", ומפני שיש לגוי "חוב מוסרי" לתמוך במדינת היהודים. בל נמשיך לומר דברי הבל על "ערכה" של מדינת ישראל לגוי במערב. בעיני הגוי אין לישראך ערך, ואדרבא, היא מהווה סכנה לאינטרסים החיוניים שלו. הקץ להתרפסות, לשכנוע סרק. התנערי מעפר החגבים; קומי, לבשי בגדי הענק, והינבאי לגוי ואמר: "כה אמר ה' אלוקי צב-אות הנני עליך! על שלושה פשעיך, ועל ארבעה לא אשיבנו. על מכרך בנפט עמי, וארצי בזהב וכסף. ידברו אליך האחרים על נפט ונמלים וסחר ו"אינטרסים". הם באים בחרב ובחנית ובכידון. ואנו, העם היהודי, באים בשם אלוקי צב-אות, בשם אלוקי מערכות ישראל. ואזהרה בפינו אליך: כתוב על לוח ליבך את האמת התנ"כית והנבואות הכתובות בו, המנבאות על בנין הבית היהודי לפני בא המשיח. אנו מזהירים אותך כי לטובתך תעמוד לימין ישראל, פן ביום פקודה, כאשר יבקש האלוקים את המאמינים בו ובנביאיו ואת המסייעים לעמו יפקד מקומך.

"ובכן, האזינו העמים ושמעו מדינות: הקץ ממשמש ובא; נכנסו לעידן של אתחלתא דגאולה, עדים היינו לנפלאות שעשה לנו הקדוש ברוך הוא, ואיך נכחד לעצמו? השואה נוראה שאכלה כאש בתוך מחנה ישראל, ושהשאירה את מיטב שדנו ומיטב כרמנו שממה. השואה הנוראה שדווקא ממנה צמחה ראשית גאולתנו, מדינת ישראל, וכמו שניבא לנו הנביא יחזקאל: "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים... בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה" (יחזקאל כ,לד). "תחיית ההרים והגבעות, האפיקים והגאיות, התנערות והתעוררות החרבות השוממות והעדים הנעזבות. הרי ישראל שלבשו בגדי דשא וישע בהתגשם חזון הנביא: "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ, לָבוֹא" (יחזקאל לו,ח).

"שיבת ציון ואנחנו כחולמים – עם שרידי חרב, התועה אלפים ונקבצו מירכתי ארץ, וההבטחה האלוקית מצלצלת באזנינו: "עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים, בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן... שִׁמְעוּ דְבַר ה' גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק, וְאִמְרוּ: מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ. כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ" (ירמיהו לא ד:ט-י), ואומר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם" (ישעיה כז,יג).

"תחיית מדינת היהודים שהושפלה ונחרבה, שחרפות מחרפיה נפלו עליה, ועתה: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה וְחֵמָה גְדוֹלָה קִנֵּאתִי לָהּ... שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת וְהַר ה' צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ... עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם... וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ... הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ, וְהֵבֵאתִי אֹתָם וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה" (זכריה ח ב-ח).

"זכותו וחובתו הבלעדית של עם ישראל לארץ ישראל השלמה כולה, על כל שעל ושעל: "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם... שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו. וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ... וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל. וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק" (בראשית יז ח-כא), ואומר: "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת" (בראשית טו,יח).

"והגויים? מה תהא מנת חלקם? יהיו מהם שיבינו את גזרת ה' אלוקי ישראל, ויזכרו את הבטחתו ואזהרתו: "וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב,ג), ואומר: "מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר" (במדבר כד,ט).

"הירא את דבר ה' ימהר למלא אחרי פקודתו: "בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר: נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם" (זכריה ח,כג).

"ומאושרים וברוכים יהיו הגויים האלה בחלקם באחרית הימים: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיהו ב ב-ד).

"ברוכים יהיו העמים והגויים אשר ישכילו ויעמדו לימין עמי ונחלתי להחיש את הגאולה, ומקוללים ונכרתים הגויים והארצות שימרו את פי ה' אלוקי צבאות, קדוש ישראל; שיסרבו לקום לעזרת ישראל, משיחו; שיעיזו להגדיל על עם ה' ולמנוע את שיבת שבותם; שיכחישו את זכותם לארץ ישראל או שימעיטו את ריבונותם ואדמתם ולו אמה על אמה...

"על ראשיכם תחול קללת ה' הגדולה והנוראה: "וְאַל תֵּרֶא בְיוֹם אָחִיךָ בְּיוֹם נָכְרוֹ, וְאַל תִּשְׂמַח לִבְנֵי יְהוּדָה בְּיוֹם אָבְדָם, וְאַל תַּגְדֵּל פִּיךָ בְּיוֹם צָרָה... אַל תֵּרֶא גַם אַתָּה בְּרָעָתוֹ בְּיוֹם אֵידוֹ... וְאַל תַּעֲמֹד עַל הַפֶּרֶק לְהַכְרִית אֶת פְּלִיטָיו וְאַל תַּסְגֵּר שְׂרִידָיו בְּיוֹם צָרָה. כִּי קָרוֹב יוֹם ה' עַל כָּל הַגּוֹיִם – כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְ, גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ" (עובדיה א יב-טו). ואוי לגויי הארצות אשר יתייצבו ונוסדו יחד על ה' ועל משיחו, להתייעץ על צפוני אלוקי ישראל. אוי להם שמערימים סוד להפר עצת ה'. "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק, ה' יִלְעַג לָמוֹ" (תהלים ב,ד). "כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת: אַחַר כָּבוֹד שְׁלָחַנִי אֶל הַגּוֹיִם הַשֹּׁלְלִים אֶתְכֶם, כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ" (זכריה ב,יב). "לָכֵן חַכּוּ לִי נְאֻם ה' לְיוֹם קוּמִי לְעַד, כִּי מִשְׁפָּטִי לֶאֱסֹף גּוֹיִם, לְקָבְצִי מַמְלָכוֹת, לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי, כֹּל חֲרוֹן אַפִּי כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל הָאָרֶץ" (צפניה ג,ח).

"הקדוש ברוך הוא שוקל את הגויים בכף המאזניים, ולכל יליד אנוש העין רואה והיד כותבת והגורל נחרץ "על הגויים ועל הממלכות, לנטוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס..." מי יחיה? ה גוי והממלכה אשר יעמוד לימין העם הנבחר, ישראל, ללא סיג. מי ימות? אלה אשר "אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד!" (תהלים פג,ה). בשצף קצף יכריתם ה': "כֹּה אָמַר ה' אלוקים הִנְנִי אֵלֶיךָ הַר שֵׂעִיר וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיךָ וּנְתַתִּיךָ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה..." – את גאוותם יכלה באש קנאתו. "יַעַן הֱיוֹת לְךָ אֵיבַת עוֹלָם וַתַּגֵּר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חָרֶב בְּעֵת אֵידָם בְּעֵת עֲו‍ֹן קֵץ" (יחזקאל לה ג-ה).

אם כן, גויי הארצות, התקוששו וקשו, התבוננו וראו לעצמכם: האם תבחרו בחיים ובברכת ה' או האם תספו כולכם בסופת שואה, ביום עברת ה' "יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה, יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל" (צפניה א, טו). זאת היא הבררה. זאת ואין אחרת". ככה מדבר עם בטוח ומאושר היודע שהוא נושע בה'. זאת היא "מגילת העצמאות" שלו, שטר שחרורו משעבוד המח הגלותי והגויי. ומהלך מחשבה זה, מגיעים אנו למדיניות דמיונית, אמיצה ותקיפה. היא המדיניות שחייבת להצליח, משום שכוחנו הוא אמונה, ואין הקדוש ברוך הוא יכול להשתחרר מהבטחתו של "וארשתיך לי באמונה..."

ובכן, "קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'" (תהלים כז,יד), ובכן, "עַל הַר גָּבֹהַּ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ... הָרִימִי אַל תִּירָאִי" (ישעיה מ,ט), והכריזו לעמים את המדיניות של עם ה', עם הקודש:

ארץ ישראל היא ביתו הקדוש של עם ישראל, ממלכת כהנים וגוי קדוש. ארץ ישראל היא ארץ הקודש, הארץ שהובטחה על ידי בורא עולמות ומחריבם, לאברהם, ליצחק וליעקב ולזרעם אחריהם. זאת תביעתנו לארץ ואין אחרת. ויהיו הדברים האלה כתובים בעט ברזל ובציפורן שמיר חרוטים על לוח לבכם, כדבריו הראשונים בהם פותח רש"י הקדוש את פירושו לספר בראשית: "אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם' (שמות יב) שהיא מצווה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח בבראשית (בריאת העולם)? משום 'כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם' (תהלים קיא,ו); שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם! שכבשתם ארצות שבעת גויים, הם (ישראל) אומרים להם: כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו; ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

זאת תביעתנו... זאת זכותנו... זאת חובתנו... לא תביעה לאומית פשטית שבקלות ניתן להפריכה; לא בקשה לחזור לארץ משום שפעם, בעבר הקדום, היינו שם; לא זכות המבוססת על גוי בשם בלפור או גויים המכונים חבר העמים או האומות המאוחדות, שלמעשה מאוחדות רק בשנאתן לישראל ולעם היהודי. לא גויי המערב ולא גויי המזרח העניקו לנו את מורשת אבותינו. אין כאן לא בקשה ולא תחנון, אלא תביעה המיוסדת על מתנת ה', בורא וקונה שמים וארץ.

"לסטים אתם!" זאת תהיה הטענה המתמדת של כת האדומים והישמעאלים. "לסטים אתם!" וכל הניסיונות האומללים של ננסים יהודים אומללים "להסביר" להם את הצדק שבדינינו לא יועילו. שהרי ההתנגדות לעם היהודי ולמדינת היהודים, נובעת מעמקי השנאה והאיבה של עשו. ושוב, בל נשכח: "הלכה, בידוע, שעשו שונא ליעקב". אם תלמיד חכם אתה – תלמדהו כהלכה; ואם אינך תלמיד חכם, מספיק שתדע שככה היא ההלכה. כל ניסיון לשכנע משנאינו אינו אלא כלימה וחרפה עצמית. אם חז"ל אמרו על הפסוק "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ" (בראשית יב,ו) – "היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם" (רש"י שם), הרי הכנענים בעצמם כבשו האץ משם, ואיך אם כן, העזו לצעוק לעבר העברים: 'לסטים אתם'? אלא להודיענו, שאין כאן הגיון ואין כאן חסד, ודי והותר כל טיעונינו המשפטיים והאוויליים. רק טענה אחת: "כל הארץ של הקדוש ברוך הוא והוא נתנה לנו!"

אין "פלשתינה". אין עם ואין מדינה בשם כזה. מעולם לא היו, ולעולם לא יהיו. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, כל הארץ לכל העם. והנסים, האותות והמופתים שראינו בימינו – נפלאות שלא ראה כמותם יחזקאל בן בוזי – הנם חלק מהתהליך האלוקי הבלתי נמנע. על אפם ועל חמתם של הגויים חזרו לארץ ישראל, ובעל כורחנו אנו חגבים היינו ומוכנים לוותר על חלקי הארץ משנת תש"ז (1947) ועד היום, אך לא יתן לנו הקדוש ברוך הוא לסגת מגדלות. הגאולה בלתי נמנעת, ואין בכוחו של הגוי או של היהודי המתיימר להיות גוי, לעצור בעדה. "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ..." (דברים כח,ב) – אף על פי שתנסה, יהודי, לברוח מן הברכה, לא תצליח. והשיגוך... (מפי אבי מורי ז"ל).

איך מחישים את הגאולה? מה היא מדיניות יהודית המבוססת על אמונה טהורה? החלת הריבונות היהודית המיידית על כל חלקי ארץ ישראל אשר בידינו; זרימת יהודים לכל חלקי ארץ ישראל; הפקעת קרקעות מהליסטים הישמעאלים והשכנת יהודים בכל אתר ואתר; הפיכת הערים שהן היום נקיות מיהודים לערי עם ישראל; קול קורא ליהודי הגולה ויהודי השכונות העניות להתיישב באדמות המשוחררות שחזרו לחיק העם. אך שוב בל נטעה. "לאומיות" גרידא וציונות חילונית, אפילו הכי עמוקה וכנה, אך מנותקת מקדשי ישראל; קבוצות ומפלגות הדוגלות בארץ ישראל השלמה כאשר הן חסרות רוח ישראל סבא וכאשר הן בעלות מום נפשי – לא יושיעונו. "שלמות" לעם ישראל יכולה להיות רק דרך קבלת עול מלכות שמים ומצוות. אם נהפוך לעם כזה – עם שתשוקתו לארץ נובעת ממעיינות התורה – אז, בוודאי נצליח להחיש את הגאולה. ורק עם כזה יבין את קנה המידה השני שבלעדיו לא יעזרו לנו כל ההתנחלויות וההתיישבויות.