שמואל א

שמואל א - פרק יב

פרק יב

מנהיג; תוכחה; יסורים

(א) ויאמר שמואל אל כל ישראל: הנה שמעתי בקֹלכם... (ב) הנה המלך מתהלך לפניכם, ואני זקנתי ושַׂבתי ובָנַי הִנָם אתכם, ואני התהלכתי לפניכם מנעֻרי עד היום הזה. שמואל בא להוכיח את העם, וכל ישראל מתאסף, כמו שנאמר (דברים א:  א): "אלה הדברים [של תוכחה] אשר דבר משה אל כל ישראל", ופירש רש"י: "...לכך כנסם כולם ואמר להם: הרי כולכם כאן, כל מי שיש לו תשובה — ישיב". וכן, לא הוכיחם שמואל עד סוף ימיו כמו משה ויעקב ודוד. וכך אמר: תמיד התנהגתי אתכם בלי תוכחה, ושמעתי אליכם במינוי המלך על אף שהתנגדתי; וכן "בני הינם אתכם", כלומר, יושבים אִתכם, ואינם ממלאים את מקומי אע"פ שאני זקן, כי אתם לא רציתם אותם, וגם לזה הסכמתי מכיון שראיתי שאתם צודקים בזה. ואני התהלכתי בתוככם, ואתם יודעים שהייתי ישר וגם לא הוכחתי אתכם כל הימים. אבל עתה אני זקן והגיעה השעה להוכיח אתכם. ורש"י (ב) הביא: "אמרו רבותינו (תענית ה:  ): זקנה קפצה עליו". ומהר"י קרא כתב: "ונעשה זקן מטורח ליאות הדרך ע"י טרחם ומשאם וריבותם של ישראל".

ממשיך שמואל: לפני שאוכיח אתכם, עֲנו בי אם אני נקי כפים, משום שרק אדם נקי כפים יכול להוכיח ("מום שבך אל תאמר לחברך"), ובמיוחד אם הוא מנהיג, כמו שכתוב (רות א:  א): "ויהי בימי שפֹט השׂפטים" — אוי ל"דור ששופט את שופטיו" (ב"ב טו:  ).

דמות של מנהיג

(ג) הנני, עֲנו בי. לא תוכלו לדבר עלי לשון הרע ולהוציא עלי שם רע מאחורי גבי.

נגד ה' ונגד משיחו — לפני ה' ומלכו אתם עומדים, וא"כ אל תשקרו.

את שור מי לקחתי — "לעבודתי" (רש"י).

וחמור מי לקחתי. פירש רש"י: "כשהייתי הולך מעיר לעיר לשפוט אותם על עסקי צרכיהם, הייתי הולך על החמור שלי והיה לי ליטול משלהם". כלומר, לא לקחתי אפילו את ההוצאות שמגיעות לי.

ואת מי עשקתי — "בממון" (רד"ק).

את מי רצותי — "בגופו" (רד"ק). כלומר, לא עשיתי עוול לאדם לא בממונו ולא בגופו. ויותר מזה: 

ומיד מי לקחתי כפר — "פדיון על פשעו" (מצודת דוד). כלומר, אפילו כאשר אדם רצה לתת לי פדיון נפש על איזו עבירה בין אדם למקום, לא לקחתי. ונ"ל שהוא לא לקח אפילו סתם "פדיון", כמו שחשב שאול לתת לו (לעיל ט:  ז), ולא כמו האדמורי"ם שלוקחים "פדיונות", דבר שהבעש"ט לא חלם עליו. ויש שפירשו: מיד מי לקחתי שוחד, כדי להעלים עיני ממנו מלחייב אותו בדין.

ואעלים עיני בו... אכבוש את פני בבושה, אם אכן עשיתי דברים כאלה. ואם תשאלו: כל אלה, מאן דכר שמייהו? מה דחף את שמואל לדרוש את "ניקוי שמו" בפני העם? התשובה היא, שאין ספק שהוציאו עליו שם רע, והיו כאלה ששיקרו וטענו שלקח כסף לעצמו.

צדיק ומנהיג — אפילו הקב"ה מעיד עליו

(ה) ויאמר [שמואל] אליהם: עֵד ה' בכם... ויאמר: עֵד! לשון זו קשה, שהלא היה צריך לומר "ויאמרו: עד", שהרי מדובר בעם ישראל? תירץ הרד"ק (והוא על פי מכות כג:  ): "בת קול יצאה ואמרה: עד! אמר להם הקב"ה: אתם מעידים עליו על מה שבגלוי, ואני מעיד עליו על מה שבסתר, וזהו אחד משלושה מקומות שהופיע רוה"ק בב"ד שלמטה". הנסיונות והקשיים שמקשים על מנהיג מלהיות צדיק הם כה גדולים, עד שכאשר מנהיג עומד בצדקותו כמו שמואל, ומתקדש פי אלף יותר מאדם פשוט, הוא מקדש שם שמים ברבים, ולכן הקב"ה עצמו מעיד עליו.

(ו) ...ה' אשר עשה את משה ואת אהרן. פירש רד"ק: "הגדילם ולימדם, וכן 'ואת הנפש אשר עשו בחרן' (בראשית יב:  ה)".

ואשר העלה את אבותיכם מארץ מצרים — הוא העד.

חוסר בטחון

(ז) ועתה התיצבו ואִשָפטה אִתכם לפני ה' את כל צדקות ה' אשר עשה אִתכם ואת אבֹתיכם. שמואל בא להוכיחם על חוסר הבטחון שהיה המניע העיקרי לבקשתם למלך (וכך כותב מהר"י קרא: "להוכיחכם שפשעתם בי לשאול מלך, שהרי כמה נסים עשה לכם הקב"ה בלא מלך"), ומשום כך הביא שמואל לעד, את הקב"ה ש"עשה את משה ואת אהרן", שלכאורה לא מובן מה הכוונה בזה, אלא, הוא בא לומר, שכמו שמשה ואהרן לא היו מנהיגים טבעיים ולא היו מלכים, ואדרבה, משה היה ההיפך מדמות של מנהיג, ובכל זאת הקב"ה הציל אתכם ממצרים עם מנהיגים כאלה, כך הוא היה יכול להציל אתכם היום בלי מלך. וממשיך שמואל לציין את הנצחונות שניצחו בעבר בלי מלך. ואמר "אִתכם" ולא "אֶתכם", משום שכאשר המנהיג מוכיח, הוא חייב לכלול גם את עצמו בתוכחתו.

(ט) וישכחו את ה' אלקיהם — לא ידעו את ה'.

וימכר אתם ביד סיסרא... וביד פלשתים וביד מלך מואב וילחמו בם. פירוש: בני ישראל נלחמו בגוים האלה, ולא הצליחו, והבינו מזה שהם צריכים לחזור ולבטוח בה' ולדרוש את עזרתו.

(י) ויזעקו אל ה' ויאמרֻ חטאנו כי עזבנו את ה' — ועכשיו "ידעו את ה'" ובטחו בו.

בטחון

ונעבֹד את הבעלים... ועתה, הצילנו מיד אֹיבינו ונעבדך. זוהי קריאה נרגשת מעם ישראל, שמכיר שתשועתו יכולה לבוא רק מאביו שבשמים. ואע"פ שאינם שומרים את כל המצוות, כדאי בטחון זה להביא להם תשועה, לכל הפחות חלקית וארעית, משום שבזכות בטחון בלבד, הקב"ה מרחם על בני ישראל.

(יא) וישלח ה' את ירבעל — גדעון; והשתמש דוקא בשמו "ירובעל", לומר לנו שפעם עבד לבעל ואח"כ עזב אותו ונלחם בו.

ואת בדן [שמשון] ואת יפתח ואת שמואל ויצל אתכם... הקשה מהר"י קרא (ט): הרי כנגד האויבים שהזכיר, היה צריך להזכיר בדיוק את מי שהושיעם מהם, והם: דבורה וברק, שמשון ואהוד, ולמה לא הזכיר אותם, ובמקומם הזכיר אחרים? ובאמת יש לשאול גם, למה הזכיר דוקא את אלה? מהר"י קרא ענה, שהזכיר את שלוש האומות הקשות, ומכיון שרצה להשוות מנהיגים קלים למנהיגים חשובים (עיין רש"י [יא]: "הרי שלושה קלי עולם עם שלושה חמורי עולם — משה ואהרן ושמואל"), לכן הזכיר מנהיגים קלים, אלא ששמואל, מתוך ענוותו, לא חשב שדבורה ואהוד היו קלים יותר ממנו, ולכן הכניס במקומם את יפתח ואת גדעון.

הגאולה באה גם ע"י מנהיג שאינו שלם

הרלב"ג (ו) כתב: "שלא זכר אלו הארבעה כי אם לבאר להם שמרוב חסדי ה' יתברך היה שהושיע את ישראל מאויביהם, פעם ע"י הבלתי שלמים מאד אע"פ שלא היו ראויים לזה [המנהיגים האלה] מצד עצמם... כי ירובעל היה עובד ע"ז כשקרא ה' אליו להושיע את ישראל [אלא שה' ראה בו אהבת ישראל בזה שהטיח כלפי מעלה וטען שה' חייב להושיע את בני ישראל, ועל זה אמר לו (שופטים ו:  יד): "לך בכחך זה והושעת את ישראל"; ומ"מ, לפני שהיה יכול להיות מנהיג, היה עליו להפגין את פרישתו מע"ז ואת בטחונו בהקב"ה ע"י שבירת הבעל, ומשום כך קרא לו כאן "ירובעל" ולא "גדעון", להשמיענו שעובד ע"ז אינו כשר להנהגה], ויפתח ג"כ לא ראינו לו מעלה כי אם בגבורה [אך זה היה דבר גדול, שבטח בה']... כי כשהיה אפשר שיהיה ביניהם איש שלם, ראוי שיעשה נס על ידו... וכשלא היה ביניהם איש בזה התואר הושיעם ג"כ ע"י בלתי שלם...". ויש לשאול: איך אפשר שלא היה צדיק, לומד תורה וגדול בתורה, או לכל הפחות מי ששומר את כל המצוות (או את רוב רובן), שתוכל הישועה לבוא על ידו, ומדוע היו צריכים להיוושע ע"י אדם שאינו שלם, כמו גדעון ויפתח? על כך יש תשובה חשובה: לא מספיק שהיהודי ישמור את מצוות הפולחן, אלא יש צורך בתפיסת מושגים, ובעיקר אמונה, מסירות נפש, אהבת ישראל וכו'. ובכן, בוודאי בכל דור יש צדיקים הלומדים ומקיימים מצוות, אבל לפעמים הם פוחדים להסתכן, ומשום כך זקוקים לאדם שגם אם אינו שלם במצוות — הוא מוכן ללכת ולהקריב.

גדולים — אדם חייב לציית להוראת גדול הדור שהוא חי בו

וישלח ה' את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל... כתב רש"י: "הרי שלושה קלי עולם עם שלושה חמורי עולם — משה ואהרן ושמואל. לומר לך: הקל בדורו כחמור בדורו. כל ב"ד המתמנה על הדור צריך לילך אחריו כאילו הוא אביר שבאבירים" — כדי למנוע אנארכיה. ויש להדגיש שמדובר כאן בב"ד שמתמנה, וצ"ע לגבי מקומות שאין שם קהלה מאורגנת, ולא מנהיגים שממונים על פי הציבור.

חוסר בטחון; מלך

(יב) ותראו כי נחש מלך בני עמון בא עליכם, ותאמרו לי: לא, כי מלך ימלך עלינו. זוהי ראָיָה שרצונכם למלך היה מבוסס על פחד האויב. וזה פירוש "לא": אמרתם לי, שלא אתה ולא האמונה מספיקים, אלא "מלך ימלוך עלינו"; ואיך לא האמנתם בה', והלא הוא הושיע אתכם בלי מלך בכל המקרים שהזכרתי עכשיו? והרי: 

וה' אלקיכם מלככם — למלחמה.

יצר הרע

(יג) ועתה, הנה המלך אשר בחרתם אשר שאלתם. אומר שמואל: לא עשיתם כהוגן, אך מכיון שכבר עשיתם ואתם עומדים ברצונכם, מה שעשוי עשוי. ומכאן רואים שה' לפעמים מסכים לדבר לא הגון, משום שישראל לא ישמעו אם יאסור עליהם, מחמת כוחו של יצר הרע. אך, אומר שמואל,

(יד) אם [לכל הפחות] תיראו את ה'... — יהיה טוב. שהרי באמת הרצון למלך אינו רע כשלעצמו, שהלא יש מצות מינוי מלך, אבל זה לא טוב אם המניע הוא חוסר בטחון. לכן אם יחזרו בתשובה, אין צריכים לבטל את המלכות, ואין זה כטובל ושרץ בידו; ועיין מצודת דוד לפסוק יז.

ידעתי את ה' — המושג של יראת ה' וקבלת מלכות שמים קודם לכל

אם תיראו את ה', ועבדתם אֹתו, ושמעתם בקולו, ולא תמרו את פי ה' — [אז] וִהיִתם גם אתם וגם המלך... אחר ה' אלקיכם. כאן מתבטא הכלל (תהלים קיא:  י): "ראשית חכמה יראת ה'". הוא אומר — "אם תיראו... ועבדתם" (תשתעבדו לו), "ושמעתם... ולא תמרו". זאת היא ידיעת ה', קבלת מלכות שמים ויראת ה', שהן הבסיס למצוות הפרטיות ולקדושה. והוא בא לומר: אם תיראו את ה' ותקבלו את עול מלכותו, אזי אוטומטית תהיו "אחר ה' אלקיכם", היינו בדרך ה' ובהתחלת הקדושה שהוא רוצה.

חוסר אמונה

(טו) ואם לא תשמעו בקול ה'... והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם. אם לא תשמעו בקולו, תרגישו את ידו. וקשה — למה ואיך תהיה יד ה' באבותיהם של ישראל? הרד"ק תירץ: "כמו 'ובמלככם', כי האדון [המלך] לעם כמו האב לבן". ולי נראה שהכוונה היא גם למלכי ישראל וגם לכל אלה שבטחו בהם ישראל, דהיינו הגוים, כמו אשור ומצרים וארם וכו', שישראל חשבו שהם יצילו אותם כמו אבות — ה' ישפיל גם אותם, וישראל יראו שאלה אינם "אבות" שאפשר לסמוך עליהם, ואז גם ישראל ייענשו.

חוסר אמונה; נסים ושינוי טבע; מלך

(טז) גם עתה התיצבו וראו... (יז) הלוא קציר חטים היום [ואין גשם, ובכל זאת], אקרא אל ה' ויתן קֹלות ומטר ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' לשאול לכם מלך. כלומר, שאלתם מלך רק מחמת פחד האויב כאשר ראיתם סכנה ולא בטחתם בה', והרי דוקא בזמן הסכנה ה' הוא אִתכם ולפניכם במיוחד, כמו שכתוב (תהלים צא:  טו): "עמו אנכי בצרה". ולכן אמר שמואל "אשר עשיתם בעיני ה'" (שלכאורה זה מיותר), כלומר, מה שעשיתם כאשר ה' עמד לפניכם (בעיני ה'), כשהיה מוכן לעזור אם אך הייתם קוראים אליו ("דִרשו ה' בהִמָצאו, קראֻהו בהיותו קרוב" — ישעיהו נה:  ו). ורש"י (טז) פירש: "וכשם שע"י תפלתי אני יכול לשנות את העתים, כך אם פגעה בכם מלחמה היה כח בתפלתי לעמוד על האויב ולא הייתם צריכים לשאול מלך בחיי". וז"ל מהר"י קרא: "ואין דרכו של הקב"ה להביא פורענות בחנם [לשנות את העתים לקללה בנס ללא סיבה], אלא בזאת תדעו כי רעתכם רבה...". ה' משנה את העתים גם לקללה.

(יט) ויאמרו כל העם... התפלל בעד עבדיך אל ה' אלקיך. אמרו "אלקיך", לומר: שאתה קרוב אליו והוא בחר בך כשליחו.

תשובה

ואל נמות כי יספנו על כל חטֹאתינו רעה לשאֹל לנו מלך. פירש מהר"י קרא: "מודים אנו שפשענו".

(כ) ויאמר שמואל אל העם: אל תירָאו; אתם עשיתם את כל הרעה הזאת אך אל תסורו מאחרי ה'. הם חזרו בתשובה בהודאה פומבית, ועל זה אמר שמואל, שההודאה נתקבלה, ועכשיו אתם צריכים קבלה לעתיד שלא תחטאו עוד. אך הזהיר אותם: 

צביעות

ועבדתם את ה' בכל לבבכם. פירש מהר"י קרא: "לא בלב ולב". כלומר, לא בחצי לב; לא לבחור במה שאתם רוצים; לא בצביעות — אלא בשעבוד וקבלת עול מלכות שמים גמורה.

ידעתי את ה'

(כא) ולא תסורו; כי אחרי התֹּהו אשר לא יועילו ולא יצילו — כי תֹּהו המה. אל תסורו מלסמוך על ה' ומלשמוע לו, כי כל סטייה ממנו וכל סירה והישענות על דבר אחר — בין על ע"ז בין על אנוש — חייבת להיות כשלון, כי חוץ מהקב"ה הכל תהו ואין בו מועיל, ושום דבר אינו יכול להציל, כי הקב"ה הוא מנהיג העולם. ונ"ל שהמלה "תוהו" פירושה: בלי כיוון ובלי כח הסדר והחישוב והתכנון, מלשון "תוהה", אדם המשתומם ואינו יודע מה לעשות; אדם ששרוי במחשבה זמן רב משום שאינו יודע מה לעשות. וכן כתוב (בראשית א:  ב): "והארץ היתה תהו ובהו", משום שהאלמנטים והעולם הפיזיים אין להם תכנון וסדר משלהם, ורק אחד — הקב"ה — יודע ומתכנן, והוא אינו צריך לשבת ולתהות, אלא יודע ועושה.

חילול השם קשור לחילול בני ישראל

(כב) כי לא יטֹש ה' את עמו בעבור שמו הגדול, כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם. לגבי מה שאמרתם (יט): "התפלל בעד עבדיך... ואל נמות", דעו, שיהיה מה שיהיה, הקב"ה לא יחסל את עם ישראל, גם אם יחטאו, והם יתקיימו לעולם (אלא שזה יהיה ביסורים ובסבל אם יחטאו). ומדוע לא ישמיד את העם? כי מכיון שהקב"ה הואיל — נשבע — לעשות אתכם לעמו, ובחר בכם לעם סגולתו, עמו המיוחד, וייחד את שמו עליכם, הרי כל מה שיארע לכם מורה עליו. חולשתכם היא חולשתו, כביכול, מאחר שלא עזר לכם. חילול וגידוף בני ישראל, הוא חילול וגידוף של הקב"ה. אתם קשורים לו, ואם כן, אם הוא יחסל אתכם ע"י הגוים או ע"י כל גורם אחר, ילעגו הגוים ויאמרו שמחוסר יכולתו להציל אתכם, הושמדתם. כך פירש הרד"ק: "כי כבר נשמע בגוים כי רצה בכם להיותכם לו לעם סגולה, ואם לא יסבול אתכם ויגמולכם כחטאתיכם וישחיתכם הרי כאילו נתמעט שמו בגוים, ויאמרו: לא יכול להצילם. וכן אמר משה (במדבר יב:  טו_טז): 'ואמרו הגוים... מבלתי יכלת ה'...'. וכן אמר יהושע (יהושע ז:  ט): 'ומה תעשה לשמך הגדול'". וז"ל רש"י: "ולמען לא יתמעט שם גדלו". ובמצודת דוד: "בעבור שמו הגדול שלא יחולל".

מנהיג — חובתו ומדתו: אהבת ישראל

(כג) גם אנכי, חלילה לי מחֲטֹא לה' מחֲדֹל להתפלל בעדכם, והוריתי אתכם בדרך הטובה והישרה. כל המפרשים פירשו: מכיון שחזרתם בתשובה, עלי להתפלל בעדכם. ולי נראה ששמואל אינו תולה את התנהגותו בהתנהגות העם, אלא אומר להם מה חובתו כנביא ומנהיג, והוא אומר: כמו שהקב"ה אינו מתנהג אתכם כשורת הדין (כדי למנוע חילול השם), כך עלי יש מצוה להתפלל בעדכם ולהורות לכם את הדרך — דוקא כשאינכם כשרים. זאת, משום שלמנהיג יש שתי חובות כלפי העם: א) הוא חייב ללמד אותו ולהוכיח אותו, ואם אינו מוכיח את הרשע, מלבד מה שהרשע נענש על חטאו, גם המנהיג נענש על זה שלא הוכיחו (ועיין יחזקאל ג:  יח). ב) הוא חייב להיות מלא אהבת ישראל, להתפלל בעד העם ולהיות סניגורו אפילו ודוקא בזמן שאינו חוזר בתשובה. וזה מה שאמר כאן שמואל, שיתפלל בעד העם תמיד גם אם אינו חוזר בתשובה, וילמד וידריך אותו. ומצודת דוד כתב: "כמו שהמקום יכפר העוון הזה, כן גם אנכי אמחול על עלבוני".

ידעתי את ה'; יראת ה'

(כד) אך יְראו את ה', ועבדתם אֹתו באמת בכל לבבכם — כי רְאו את אשר הגדִל עמכם. הבסיס הוא יראת ה', השתעבדות לו באמת ובכל הלב, ולא בצביעות ולא בחצי הלב, כי זאת היא ידיעת ה' וקבלת עול מלכותו, שבלעדיו אין תורה. וראו את הנפלאות שעשה עמכם, ולכן ראוי להאמין בו ולבטוח בו.

ידעתי את ה'; שכר ועונש

(כה) ואם הָרֵעַ תָרֵעו — גם אתם, גם מלככם תִסָפו. ולא יועיל לכם מלככם נגד הגוים, כי לא הוא המביא לכם תשועה אלא הקב"ה.