נביאים ראשונים - קטעי פירושים

מלכים ב - קטעי פירושים

מלכים ב

אמונה

(א:יז) ...וימלֹך יהורם [בן אחזיהו מלך ישראל] תחתיו בשנת שתים ליהורם בן יהושפט מלך יהודה... פירש רש"י: "...והלא מלך בשנת י"ט ליהושפט?! ...אלא ראוי היה יהושפט ליהרג ברמות גלעד, ובשכר שזעק, תלה לו שבע שנים, ומאותה שעה הוא מונה לבנו" (וכ"כ הרד"ק לקמן ח: טז). אע"פ שיהושפט היה ראוי ליהרג ברמות גלעד, מ"מ מפני שזעק לה' בעת צרה — שהאמין שלה' הישועה — ניצל, ונוספו לו שבע שנים. אמונה בה' מכפרת על שאר עוונות.

ישועת הקב"ה

(ב:יט,כא_כב) הנה נא מושב העיר טוב... והמים רעים... ויצא [אלישע] אל מוצא המים וישלֶך שם מלח... ויֵרָפו המים עד היום הזה. אלישע ממתיק את המים במלח, משום שהקב"ה מביא ישועה מדברים שטבעם ההיפוך.

מנהיג; שמחה; אבלות; כעס; רוח הקודש

(ג:טו) [כאשר אלישע ניבא ליהושפט וליהורם בענין המלחמה נגד מואב] ועתה, קחו לי מנגן; והיה כְּנַגֵן המנגן ותהי עליו יד ה'. פירש הרד"ק: "אמרו, כי מיום שנסתלק אליהו רבו לא שרתה עליו רוח נבואה עדיין, כי אָבֵל היה, ורוה"ק אינה שורה אלא מתוך שמחה (עי' שבת ל: ). וי"א מפני הכעס שכעס על מלך ישראל היה עָצֵב. ואמרו (עי' פסחים סו: ): כל הכועס, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת". ונראה, שזה משום שמנהיג חייב להוכיח מתוך אהבה ולא מתוך כעס.

רצון יראיו יעשה

(ד:טז) ויאמר [אלישע לשונמית]: למועד הזה כעת חיה את חֹבקת בן... הרד"ק מביא: "וכן אמר בדרש (פרקי דרבי אליעזר פרק לג): 'רצון יראיו יעשה' (תהלים קמה: יט) — עשה הקב"ה רצונו של נביא".

אין סומכין על הנס

(ד:לד) ויעל, וישכב [אלישע] על הילד, וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו... ויגְהר עליו ויָחָם בשר הילד. פירש הרד"ק: "כי רוב הנסים נעשים עם מעט תחבולה מדרך העולם".

עונש הגוים

(ה:א) ונעמן שר צבא מלך ארם, היה איש גדול לפני אדניו... כי בו נתן ה' תשועה לארם... פירש הרד"ק: "אמר להם [לאנשי ארם] הקב"ה: גמלתם חסד עם יעקב [שעשה לבן משתה ליעקב]; אני אתן שכרכם לבניכם בשביל שלא יהיה שכר לרשעים בעוה"ב...". כעונש לגוים בעבור רוב פשעיהם, ה' נותן להם שכר בעוה"ז על מצוותיהם, כדי שלא יקבלו שכר בעוה"ב.

קידוש השם; ידעתי את ה'

(ה:ח) וישלח [אלישע] אל המלך לאמר: למה קרעת בגדיך? יבֹא נא אלי וְיֵדע כי יש נביא בישראל. פירש מצודת דוד: "לא למענך אַרַפאוֹ, כי אם למען קדושת השם".

אין סומכין על הנס

(ה:יא) ויקצֹף נעמן וילַך, ויאמר: הנה אמרתי אלי: יֵצֵא [אלישע] יָצוא, ועמד וקרא בשם ה' אלקיו והניף ידו אל המקום ואסף המצֹרע. הוא לא הבין שגם בעל הצרה חייב לעשות פעולה.

ידעתי את ה'

(ה:טו) ויאמר [נעמן]: הנה נא ידעתי כי אין אלקים בכל הארץ כי אם בישראל...

ארץ ישראל — אסור למעטה, והיא אדמת קודש

(ה:יז) וָלא, יֻתן נא לעבדך משא צמד פרָדים אדמה... נעמן ביקש מאלישע לתת לו אדמה מארץ ישראל לבנות בה מזבח בארם. ונראה שהוא ידע שאסור למעט את אדמת ארץ ישראל, ולכן שאל אם מותר לו לבנות ממנה מזבח. ופירש רש"י:  "'יותן נא' — מאדמה זו מארץ ישראל שהיא קדושה".

אלה ברכב ואלה בסוסים; בטחון בה' שהוא כל יכול

(ו:טו_יז) וישכם משָרֵת איש האלקים [אלישע] לקום, ויצא והנה חַיִל [ארם] סובב את העיר וסוס וָרָכב, ויאמר נערו אליו: אֲהה,  אדֹנִי!  אֵיכה  נעשה? ויאמר: אל תירא! כי רבים אשר אִתנו מאשר אותם. ויתפלל אלישע ויאמר: ה', פְּקח נא את עיניו ויראה, ויפקח ה' את עיני הנער, ויַרא, והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבֹת אלישע. אע"פ שלאויב יש נשק עצום וחיל כבד, לה' הכח; והחיל והרכב שהראה אלישע היה רק חזון, אבל הוא סמל לכח ה'. היהודי רק צריך לפקוח את עיניו! והקב"ה גואל את ישראל מיד חזק ממנו.

בטחון בה'; אין סומכין על הנס

(ו:כב) ויאמר [אלישע אל המלך]: לא תכה! הַאֲשר שָבִית בחרבך ובקַשְתך אתה מכֶּה?... היהודי חייב לסמוך על ה' וגם ללכת למלחמה בדרך הטבע; ואם האויב נמסר ליהודי רק בדרך נס, בלי שהיהודי יסתכן, אין לו רשות להכות אותו אם הוא נלקח בשבי.

ישועת הקב"ה

(ז:ו) [מצור שומרון וסיפור המצורעים] וה' השמיע את מחנה ארם קול רכב, קול סוס, קול חיל גדול, ויאמרו איש אל אחיו: הנה שכר עלינו  מלך ישראל את מלכי החִתים ואת מלכי מצרים לבוא עלינו. הקב"ה גואל את ישראל מיד חזק ממנו.

בעתה אחישנה; קץ לטוב וקץ לרע

(ח:יט) ולא אבה ה' להשחית את יהודה למען דוד עבדו... הקב"ה נתן קץ לחורבן, שלא הביא חורבן על יהודה לפני הזמן ההוא, כי רצה לתת להם אפשרות לחזור בתשובה לפני כן. והקב"ה נותן קץ גם לחורבן וגם לגאולה, אלא שבגאולה יש ענין של "אחישנה" אם יחזרו בתשובה, מה שלא היה בחורבן, שלא נתן אפשרות לקרב את החורבן, אפילו ע"י רשעות יתירה.

עם סגולה

(ט:ו) כה אמר ה' אלקי ישראל: משחתיך למלך אל עם ה' אל ישראל.

השגחה פרטית; ה' אלקי ההיסטוריה; נקמת ה'

(ט:ז) [אלישע ליהוא] והכיתה את בית אחאב אדֹניך, ונִקמתי דמי עבָדַי הנביאים ודמי כל עבדי ה' מיד איזבל. פירש הרד"ק: "'עבדי ה'' — ונבות בכללם".

נביא

(ט:יא) ויהוא יצא אל עבדי אדֹניו ויאמר לו: השלום? מדוע בא המשֻגע הזה אליך? ויאמר אֲליהם: אתם ידעתם את האיש ואת שיחו. בני ישראל לועגים לנביא.

השגחה פרטית

(ט:כה_כו) ...ויאמר [יהוא] אל בִּדְקַר שָלִשֹׁה: שא, השלִכֵהו [את יהורם בן אחאב] בחלקת שדה נבות היזרעֵאלי... וה' נָשָא עליו [על אחאב] את המשא [הנבואה] הזה: אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש, נאֻם ה', ושִלמתי לך בחֶלקה הזאת, נאֻם ה'. יש השגחה פרטית בזה שיורם מת בחלקת נבות.

השגחה פרטית

(ט:לו_לז) דבר ה' הוא אשר דִבר ביד עבדו אליהו התשבי לאמר, בחלק יזרעאל יאכלו הכלבים את בשר איזבל. והיתה נִבלת איזבל כדֹמן על פני השדה בחלק יזרעאל.

השגחה; ה' אלוקי ההיסטוריה

(י:י) [דברי יהוא לעם]: דעו אפוא, כי לא יפֹל מדבר ה' ארצה אשר דִבר ה' על בית אחאב...

ידעתי את ה'; עבודה זרה

(י:ל) ויאמר ה' אל יהוא... בני רְבִעִים יֵשבו לך על כסא ישראל. כתב הרד"ק: "ויהוא ביער הבעל ולא ביער העגלים, כי אותם נעשו לשם ה'. ואעפ"כ היה חטא גדול כמו שכתוב (שמות כ: כ): 'לא תעשון אִתי'".

חוסר אמונה

(יב:יט) ויקח יהואש מלך יהודה את כל הקֳדָשים אשר הקדישו יהושפט ויהורם ואחזיהו אבֹתיו מלכי יהודה, ואת קֳדשיו ואת כל הזהב הנמצא באֹצרות בית ה' ובית המלך, וישלח לחזאל מלך ארם, ויעל מעל ירושלים. יואש נותן לחזאל מקדשי בית ה' כדי שיעלה מעל ירושלים.

כפוי טובה

(יב:כב) רש"י מביא (בשם הספרי, עי' מכילתא, בשלח, מסכתא דעמלק א): "יבואו עמונים ומואבים, כפויי טובה, שכפו בטובתו של אברהם אבינו שעשה ללוט, שנלחם עם המלכים להצילו, והם שכרו את בלעם לקלל את בניו, וייפרע מיואש שכפה בטובתו של יהוידע והרג את זכריהו בנו".

ישועת ה'; בטחון

(יג:ב) ויעש [יהואחז בן יהוא] הרע בעיני ה'... (ג) ויחר אף ה' בישראל ויתנֵם ביד חזאל מלך ארם... (ד) ויְחַל יהואחז את פני ה', וישמע אליו ה'... (ה) ויתן ה' לישראל מושיע... (יא) ויעשה [יהואש בן יהואחז] הרע בעיני ה'... פירש רש"י (ה): "את יואש בן יהואחז", שהוא היה המושיע. הקב"ה מרחם על בני ישראל, ולפעמים מוכן להביא להם ישועה אע"פ שאינם ראויים לה, מפני שהם פונים אליו וסומכים עליו. ובשכר הבטחון הזה לבד, הם נושעים. כך כאן, בזכות שיהואחז בן יהוא פנה לה', אע"פ שהיה רשע (פסוק ב), נתן הקב"ה תשועה לבני ישראל ע"י יהואש, אע"פ שגם יהואש היה רשע (פסוק יא). ומזה רואים את כח הבטחון בה'.

הקב"ה מוכן לתת לבני ישראל מה שהם מוכנים לקבל

(יג:יח_יט) ויאמר [אלישע אל יואש בן יהואחז]: קח החצים — ויקח. ויאמר למלך ישראל: הך ארצה, ויך שלש פעמים ויעמֹד. ויקצֹף עליו איש האלקים ויאמר: להכות חמש או שש פעמים, אז הכית את ארם עד כַּלֵה; ועתה שלש פעמים תכה את ארם. הקב"ה מוכן לתת ישועה וגאולה שלמה לבני ישראל אם יאמינו בו וילכו עד הסוף. אבל יהואש היה קטן אמונה, ומספיק היה לו שארם תפסיק את הלחץ, ולא האמין שיש לאל ידו להשמיד את ארם. ולכן הוא פחד, ולא היה מוכן לצאת ולכלות את ארם, ולקדש בזה את השם. ואלישע אמר לו שהקב"ה נתן לו את האפשרות לקבל ישועה עד בלי די, והוא היה יותר מדי קטן בשביל זה, ולכן יקבל רק נצחון חלקי. וכן בימינו, היה בידינו לקבל את הישועה השלמה ואת הנצחון המלא במלחמת ששת הימים, אלא שפחדנו, ולכן נמנעה מאיתנו הגאולה השלמה.

גבולות ישראל

(יד:כה) הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חֲמָת עד ים הערבה.

סמיכה על הגוי

(טז:ז_ט) וישלח אחז מלאכים אל תגלת פְּלֶסֶר... לאמר: עבדך ובנך אני, עֲלה והושִעֵני מכף מלך ארם ומכף מלך ישראל... ויקח אחז את הכסף ואת הזהב הנמצא בית ה'... וישלח למלך אשור שֹׁחד. וישמע אליו מלך אשור ויעל... על דמשק... ואת רצין המית. ישראל סומך על אדם ולא על ה', ולכאורה, המדיניות הזאת מצליחה (פסוק ט והלאה); המדיניות של אחז "הצליחה" לטווח קצר, אבל בסוף, הכל התמוטט.

אסור לסמוך על הגוים

(יז:ב) ויעש הרע בעיני ה', רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו. (ד) וימצא מלך אשור בהושע קשר, אשר שלח מלאכים אל סוֹא מלך מצרים, ולא העלה מנחה למלך אשור כשנה בשנה... פירש רש"י (ב): "שביטל פרדיסאות שישבו מימי ירבעם על הדרכים לשמור שלא יעלו ישראל לרגל". ואע"פ שהושע בן אלה לא היה כל כך רע כמלכים שקדמו לו, שהרי הוא ביטל את השומרים שמנעו מישראל ללכת לירושלים, בכל זאת הגלות באה בעת מלכותו. ונראה שהטעם הוא משום שלא בטח בה' כאשר מרד באשור, אלא שלח מלאכים לסוא מלך מצרים לבקש עזרה.

חטא ישראל ועונשו

רש"י שם ממשיך: "ולפי שבטלו פרדיסאות, והם נמנעו מלעלות לרגל, לפיכך נחתם גזר דינם לגלות בימיו, שעד עכשיו תלו הקלקלה במלכיהם, ועתה לא היה במי לתלות". יש להקב"ה קצת סובלנות כאשר מנהיגי ישראל הם שמטעים ומכריחים את העם לחטוא. ורק כאשר אין כפייה ואין הטעייה, ובכל זאת העם חוטא, ה' כועס.

חוסר בטחון; לא ידעתי את ה'

(יז:ז) ויהי כי חטאו בני ישראל לה'... וייראו אלהים אחרים. כלומר, לא יראו את ה' אלא את האלילים האחרים. זו תחילת הסיפור של חטא בני ישראל.

ידעתי את ה'; שכר ועונש לאומי

(יז:ז_ח,יג_יד,יח) ויהי כי חטאו בני ישראל לה'... וייראו אלהים אחרים, וילכו בחֻקות הגוים... וַיָעַד ה' בישראל וביהודה... לאמר: שֻבו מדרכיכם הרעים... ולא שָמֵעו... ויתאנף ה' מאד בישראל ויְסִרֵם מעל פניו, לא נשאר רק שבט יהודה לבדו...

לא ידעתי את ה'; כפירה בהשגחת ה'

(יז:ט) ויחַפְּאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלקיהם... פירש מצודת דוד: "אמרו בסתר על ה' דברים שאינם ראויים לאומרן, כי כיחשו בידיעתו והשגחתו".

תוכחה; חוסר אמונה

(יז:יג_יד) ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביאֵי כל חוזה לאמר: שֻבו מדרכיכם הרעים... ולא שָמֵעו, ויקשו את ערפם כעֹרף אבותם אשר לא האמינו בה' אלקיהם. בני ישראל אינם שומעים לתוכחה של הנביאים.

(יז:טו) וילכו אחרי ההבל ויֶהְבָּלו. ההולך אחרי הבל הופך להיות הבל בעצמו.

גלות

(יז:כ) וימאס ה' בכל זרע ישראל [אפילו בטובים, שהרי כל ישראל ערבים זה בזה] ויְעַנם, ויתנם ביד שֹׁסים, עד אשר השליכָם מפניו. יש כאן שלושה תהליכים: א) ויענם; ב) ויתנם ביד שוסים; ג) השליכם מפניו. פירש הרלב"ג: "זכר זה כי כבר עשה ה' יתברך בהדרגה, כמו שזכר בתורה. והוא שכבר עינה ישראל ברעב ובמה שידמה לו [חולי וכו']; ואחר זה, נתָנָם ביד אויבים היו שוללים אותם; ואחר זה השליכם מעל פניו והגלה אותם אל ארץ אחרת", וזאת שיא העונש. הגלות היא העונש והקללה המקסימלית.

חילול השם

(יז:כה) ויהי בתחִלת שִבְתם שם לא יָראו את ה'... מדוע הגוים שאשור הושיב בשומרון לא יָראו את ה'? פירש רש"י: "כי אמרו: אילו היתה בו יראה, לא נתן עמו לגלות".

סמיכה על ע"ז של הגוים

(יז:כח) כתב הרד"ק: "וכשהיו [בני ישראל] רואים ההצלחה לאומות העולם, היו סוברים כי אלהיהם האמצעיים היו גורמים להם ההצלחה... והיו אומרים (דברים יב: ל): 'איכה [כמו ש_] יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני', כמו שאמר אחז (דברי הימים ב כח: כג): 'כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אֹתם, להם אֲזַבֵּח ויעזרוני'". אחז התחיל לעבוד עבודה זרה, כי ראה שעמים שונים מצליחים, וחשב שהעבודה הזרה שלהם תעזור גם לו.

קדושת ארץ ישראל

הרד"ק שם כותב, שאע"פ שהקב"ה אינו מעניש גוים שעובדים ע"ז בארצם, הוא העניש את העמים שהביאו האשורים לארץ ישראל כאשר עבדו ע"ז בארץ ישראל, "כי ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ולא תסבול הארץ התועבות ההם".

לא ידעתי את ה'; איסור שיתוף ע"ז עם ה'

(יז:לג,מא) את ה' היו יְרֵאים [הכותים] ואת אלהיהם היו עֹבדים כמשפט הגוים אשר הגלו אֹתם משם... וַיהיו הגוים האלה יראים את ה', ואת פסיליהם היו עֹבדים... כתב הרד"ק (כח): "כי הא_ל ציווה אותם [את ישראל] (שמות כ: כ): 'לא תעשון אִתי אלהי כסף ואלהי זהב', ר"ל שתחשבו שיהיו אמצעיים ביני וביניכם, ובזה היו טועים...". ומצודת דוד (כט) כתב: "ולא היה הכהן מעבירם מהע"ז מכל וכל". וכן כתב הרלב"ג (מא): "שלא שמעו אלו הגוים לקול הכהן, אך הרכיבו בין שתי האמונות, ולזה הוא מבואר שלא היו יראים את ה', שאם היו יראים את ה' לא היו עובדים ע"ז... ולזה הם משוללים מיראת ה' יתברך". מכל זה יש לראות שאסור לשתף ע"ז להקב"ה אפילו כאמצעי, ואפילו כאשר גוי עושה את זה, היינו שמאמין וירא את ה' וגם עובד עבודה זרה, אין זה נקרא יראת ה' שלמה.

בטחון בה' — והוא יציל את ישראל מיד הגוים

(יז:לד) ...וכתורה וכמצוה אשר צוה ה' את בני יעקב אשר שׂם שמו ישראל. פירש מצודת דוד: "הלא השם הזה [ישראל] היה על שם 'כי שרית עם אלקים... ותוכל' (בראשית לב: כט), ומזה נראה [ברור] שאין לעבוד לשרי מעלה כי הלא בעזר א_לוה גבר על השר של מעלה". ואח"כ מדגיש הפסוק שלוש פעמים שלא לירא מאלהים אחרים:

(יז:לה) ויכרֹת ה' אִתם ברית ויצַוֵם לאמר: לא תירְאו אלהים אחרים... (לז) ואת החֻקים ואת המשפטים... תשמרון לעשות כל הימים ולא תירְאו אלהים אחרים. (לח) והברית אשר כָרַתי אִתכם לא תשכחו ולא תירְאו אלהים אחרים. (לט) כי אם את ה' אלקיכם תירָאו והוא יציל אתכם מיד כל אֹיביכם. נראה מכאן שהיראה, וחוסר האמונה והבטחון, הם שהביאו את בני ישראל לעבוד ע"ז כדי שתעזרם. ומכאן שהחטא הגדול היה חוסר אמונה; והנביא מדגיש שהקב"ה שינה את שם יעקב ל"ישראל", כהבטחה שאם יבטח בה', יתגבר על כל שונאיו, על אלילים ואדם.

גר

(יז:מא) כתב הרלב"ג: "הגר לא יהיה גר אם לא יקבל עליו כל מצוות התורה, כי התורה זאת בלתי קבלת תוספת וגרעון". בלי קבלת המצוות אין הגר נחשב ישראל.

בטחון בה'

(יח:ה) בה' אלקי ישראל בטח [חזקיהו] ואחריו לא היה כמֹהו... זה שיא המחמאות והשבח! ואז מרד במלך אשור:

(יח:ז) והיה ה' עמו, בכל אשר יֵצֵא ישכיל, וימרֹד במלך אשור ולא עֲבָדו. כתב הרד"ק: "לפי שאחז אביו היה עובדו, אמר כי מרד בו ולא עבדו, שבטח בא_ל לבדו". כלומר, שלהיות משועבד לגוי ולעובדו הוא גנאי וחילול השם, ולכן מרד ובטח בה'.

שטחי ארץ ישראל

(יח:ז_ח) ... וימרד [חזקיהו] במלך אשור ולא עבדו. הוא הכה את פלשתים עד עזה ואת גבוליה... סמך הכתוב את הענין של הכאת פלשתים לענין של המרד במלך אשור, משום שהמרד במלך אשור היה אות של בטחון בה', כדברי הרד"ק; וכן, כיון שידע חזקיהו שאסור להניח חלקי ארץ ישראל בידי הגוים, בטח בה' ויצא למלחמה.

גלות שומרון

(יח:יא) ויֶגֶל מלך אשור את ישראל אשורה... (יב) על אשר לא שמעו בקול ה' אלקיהם ויעברו את בריתו... ולא שמעו ולא עשו. למה הוסיף "ולא עשו"? כי יש שלכאורה שומעים, ובכל זאת אינם עושים; שהם לכאורה דתיים ושומעים, אבל ברגע האמת של אמונה — אינם עושים.

חוסר בטחון בה' אינו מועיל

(יח:יד_טז) וישלח חזקיה... אל מלך אשור לָכישָה,  לאמר:  חטאתי,  שוב מֵעָלי, את אשר תתן עלי אשא. וישֶם מלך אשור... שלש מאות ככר כסף ושלשים ככר זהב, ויתן חזקיה את כל הכסף הנמצא בית ה' ובאוצרות בית המלך; בעת ההיא קִצַץ חזקיה את דַלתות  היכל  ה'  ואת האֹמְנות [מפתני הבית] אשר צִפה חזקיה מלך יהודה, ויתנֵם למלך אשור. חזקיהו פחד מאשור, ונתן לו מאוצרות בית ה', וקיצץ את הזהב מדלתות בית ה'. ובכל זאת זה לא עזר, כי אשור עלה בין כך ובין כך:

(יח:יז) וישלח מלך אשור את תַּרתָּן... בחיל כבד ירושלים... פירש מצודת דוד: "ובמרמה שם עליו העונש, כי על כל זה עלה עליו". וזו ראיה שכל סמיכה על הגוי היא לשווא. ולפי הרלב"ג (יט), זאת היתה פעם אחרת, וחזקיהו חזר בתשובה על שפחד, ושוב מרד באשור.

אין לסמוך על גוים

(יח:כא) [דברי רבשָקֵה] עתה, הנה בטחת לך על משענת הקנֶה הרצוץ הזה, על מצרים...

בטחון בה'

(יח:כג)  ועתה,  התערֶב נא את אדֹנִי את מלך אשור ואתְּנה לך אלפַּיִם סוסים — אם תוכל לתת לך רֹכבים עליהם, (כד) ואיך תשיב את פני פַחַת אחד עבדי אדֹנִי הקטנים, ותבטח לך על מצרים לרכב ולפרשים... (כט) כה אמר המלך [של אשור]: אל יַשִׁא לכם חזקיהו, כי לא יוכל להציל אתכם מידו, (ל) ואל יַבטַח אתכם חזקיהו אל ה' לאמר: הצֵל יצילֵנו ה' ולא תִנָתן את העיר הזאת ביד מלך אשור... (לא) כי כה אמר מלך אשור: עֲשו אתי ברכה וצְאו אלי ואִכלו איש גפנו... ושתו איש מי בֹרו, (לב) עד בֹּאי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם — ארץ דגן ותירוש, ארץ לחם וכרמים, ארץ זֵית יצהר ודבש — וִחְיו, ולא תמֻתו, ואל תשמעו אל חזקיהו כי יסית אתכם לאמר: ה' יצילנו. (לג) הַהַצֵל הִצילו אלהי הגוים איש את ארצו מיד מלך אשור? (לד) איה אלהי חמת וארפד; איה אלהי ספרוָיִם הֵנַע ועִוָה כי הצילו את שֹׁמרון מידי? (לה) מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי, כי יציל ה' את ירושלים מידי? אלו דברי רבשקה ה"שכליים", דברי "הגיון", שאי אפשר לעמוד נגד צבא גדול ולסמוך על ה'. ועיין ישעיהו פרקים לו_לז שדומים כמעט בדיוק לכאן, יח: יג_סוף ולפרק יט.

חילול השם

(יח:ל,לג,לה,לז) ואל יבטח אתכם חזקיהו אל ה' לאמר, הצל יצילנו ה'... ההצל הצילו אלהי הגוים איש את ארצו מיד מלך אשור?... מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי?... ויבא אליקים בן חלקיה... ושבנא הספר ויואח בן אסף... קרועי בגדים... רבשקה חירף וגידף את ה', ופירש הרד"ק (לז): "אין לך גידוף גדול מזה, שהשוה בורא הכל לאלהי עץ ואבן, והסיר היכולת מהבורא" (ועיין לקמן יט: ד,י_טז).

חילול השם

(יט:ג) יום צרה ותוכֵחה ונְאָצָה היום הזה, כי באו בנים עד משבר וכח אַיִן ללֵדה. זהו חילול השם הבא מלחץ הגוי.

בטחון בה'; אין לסמוך על הגוים; רצון יראיו יעשה

(יט:ז) [דברי ישעיהו לעבדי חזקיהו אחרי שחירף רבשקה את ה'] הנני נֹתן בו [בסנחריב] רוח, ושמע שמועה ושב לארצו... (ח) ויָשָב רבשקה וימצא את מלך אשור נלחם על לבנָה — עם כוש. הוא שמע שתִּרהָקָה מלך כוש עלה עליו להילחם נגדו, משום שה' שלח אותו להילחם עם אשור, וזה הכריח את סנחריב להסיר את המצור מעל ירושלים. אבל הוא היכה את כוש, ואז חזר למצור כמו שהבטיח (פסוקים י_יג). וכתב הרד"ק (ז): "ואין לשאול טעם למעשה הא_ל יתברך... למה לא נגפו [את סנחריב] אז, אלא עד שהלך להילחם עם מלך כוש ואח"כ שב לירושלים... שיראה כוש ומצרים הנפלאות שעשה לאוהביו ולדורשי שמו, כי מלך אשור ניצח אותם... ובירושלים ניגף". ולי נראה שהקב"ה רצה להראות לבני ישראל שבעל בריתם, כוש, שהם סמכו עליו, כמו שכתוב (ישעיהו כ: ה): "וחַתו ובֹשו, מכוש מבָטָם ומן מצרים תפארתם", ופירש רש"י: "כל המביטים ומצפים על עזרת כוש והמתפארים במשען מצרים" — יינגף לפני אשור, ושאין לסמוך עליו, וישראל ינצח דוקא ע"י בטחון בה'. ואילו השמיד הקב"ה את אשור מיד, כאשר בעלי בריתם של ישראל — כוש ומצרים — היו עדיין בלתי מנוצחים, לא היו מבינים שבעלי ברית הם דברים טפשים וחלשים. לכן היה צורך להשמיד אותם ע"י אותו אויב ממש שאיים על ישראל, כך שכוחו של האויב ויראתו היו הרבה יותר גדולים (עי' ישעיהו כ: ו). לכן, כשהשמיד ה' את האויב שהשמיד את בעלי הברית שישראל סמך עליהם, הם באמת הבינו. מה שיקרה עם דורנו קטן האמונה הוא שדברים יהפכו להיות כל כך גרועים וחסרי תקוה, עד שישועת ה' תהיה נס ברור לעיני כל ישראל.

ועוד: הקב"ה מלמד אותנו כאן לקח חשוב באמונה ובטחון, שלפעמים נדמה לנו שהגוי באמת עומד על סף נצחון, ואין ישועה מאת ה', אבל באמת ברגע האחרון יכולה לבוא הישועה מה', אם נאמין בו.

ידעתי את ה'; חילול השם — לא למענכם; בעתה אחישנה

(יט:טו_יט) ויתפלל חזקיהו לפני ה' ויאמר: ה' אלקי ישראל, יֹשב הכרֻבים, אתה הוא האלקים לבדך לכל ממלכות הארץ; אתה עשית את השמים ואת הארץ, הַטֵה ה' אזנְך... ושמע את דברי סנחריב אשר שלָחוֹ לחרף אלקים חי. אמנם ה', החריבו מלכי אשור את הגוים ואת ארצם ונתנו את אלהיהם באש כי לא אלקים המה... ועתה ה' אלקינו, הושיענו נא מידו ויֵדעו כל ממלכות הארץ כי אתה ה' אלקים לבדך. פירש הרלב"ג (יט): "שראוי לך לעשות זה כדי שלא יתחלל שמך [גם] ואם אין ישראל ראויים שתעשה להם נס".

רצון יראיו יעשה

(יט:כ) אשר התפללת אלי אל סנחרִב... שמעתי.

קידוש השם; עונש הגוים; גאוה; ה' משפיל גאים; ה' אלוקי ההיסטוריה

(יט:כא_כד,כח) [דברי ישעיהו על חירוף סנחריב] ...בָּזָה לך, לעגה לך בתולת בת ציון... את מי חרפת וגדפת, ועל מי הֲרימות קול, ותשא מרום עיניך — על קדוש ישראל! ביד מלאכיך חרפת א_דני ותאמר: ברֹב רכבי אני עליתי מְרום הרים... אני קַרתי ושתיתי מים זרים, ואחֲרִב בכף פעמַי כל יאֹרֵי מָצור... יען התרגֶזך אֵלי ושאֲנָנך עָלה באזנָי, ושמתי חַחי באפֶּך ומתגי בשפתיך והשיבֹתיך בדרך אשר באת בה. כתב הרלב"ג (כב): "הנה הגדלת לעשות מאד, עד שהִשיאך גודל לבבך לחרף ולגדף מי שהוא בתכלית הרוממות, והוא קדוש ישראל". וברד"ק (כה): "הלא שמעת מזמן רחוק הגזירה שגזרתי על האומות להחריבם, אותה הגזירה עתה הביאותיה... ועל ישראל אני הוא שגזרתי שיהיו ערים בצורות לגלים נִצִים... והכל היה מאתי, ואני גזרתי ואמרתי ע"י נביאַי טרם שהיתה הגזירה, ואיך תתפאר על מה שעשיתי אני". וברש"י (כז): "ואת אשר סופך להתגאות...".

לא למענכם; בעתה אחישנה

(יט:לא) קנאת ה' צב_אות תעשה זאת. פירש רש"י: "שיקנא לכבודו ולשמו, ולא שיש זכות בידכם, כי הרבה הרשיע אחז אביך". וכן כתב הרלב"ג: "יעשה זה ה' יתברך לקנאותו על החירופין שחירף אותו מלך אשור, ואע"פ שאין ישראל ראויין לזה הנס".

לא למענכם; בעתה אחישנה

(יט:לד) למעני. פירש מצודת דוד: "למען כבוד שמי".

דרכי ה'

(כ:א) כי מת אתה ולא תחיה. הגמרא (ברכות י.) אומרת שזה משום שלא רצה לעסוק בפריה ורביה משום שראה שיֵצא ממנו מנשה, ואמר לו ישעיהו: "בהדי כבשי דרחמנא למה לך?" גם אם דרכי ה' נראות מוזרות, ואם יעשה אדם מה שמוטל עליו זה יביא לתכלית "רעה", אין לו להרהר אחרי דרכי ה', אלא יעשה מה שמוטל עליו.

מושגים

(כ:ג) זכָר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם והטוב בעיניך עשיתי. פירש הרד"ק: "'התהלכתי לפניך' — זו עבודת הלב, ואח"כ זכר המעשה". המושגים של תורה קודמים למצוות.

בטחון בה'

והטוב בעיניך עשיתי. הרד"ק מביא: "ובדרש (ברכות י: )... שגנז [חזקיהו] ספר רפואות שעשה שלמה, והיו העם בוטחים בו, ולא היו דורשים את ה' בלבם". עד כדי כך הבטחון בה'!

תפלה

(כ:ה) שוב [ישעיהו] ואמרת אל חזקיהו... שמעתי את תפלתֶך, ראיתי את דמעתֶך... הנני רֹפא לך... זה כח התפלה שהחייתה את חזקיהו.

לא למענכם; בעתה אחישנה

(כ:ו) וגַנותי על העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי.

ישועת ה'

(כ:ז) ויאמר ישעיהו: קחו דבֶלֶת תאנים, וַיקחו וישימו על השחין וַיֶחי. חזקיהו התרפא מהשחין החם ע"י דבלת תאנים, אע"פ שזה גם מחבל את הבשר. כך כתב הרד"ק: "כך הוא דרכו של הקב"ה — במר הוא ממתיק את המר".

הן עם לבדד ישכון

(כ:יג) וישמע עֲליהם חזקיהו ויַרְאם את כל בית נכֹתֹה... חזקיהו שכח שעל בני ישראל להיות מובדלים משאר העמים, ולא לשמוח לקבל אותם בידידות כה גדולה כמו שהוא עשה.

גאוה

וישמע עליהם חזקיהו ויראם את כל בית נכתה... ועיין רלב"ג (יג) ורש"י (יד) שמשום שהתגאה חזקיהו, נענש. כך כתב רש"י: "זה אחד משלשה שבדָקָן הקב"ה [שניסה אותם בשאלת נסיון], ומצאן עביט של מים עכורים: קין, יחזקיהו ובלעם... חזקיהו, היה לו להשיב לישעיה: אתה נביאו של מקום ואתה שואל אלי?! [ישעיהו שאל אותו (פסוק יד) בנסיון שיחזור בתשובה: "מה אמרו האנשים האלה ומאין יבֹאו אליך?"], התחיל חזקיה מתגאה ואמר (פסוק יד): 'מארץ רחוקה באו' אלי, לכן נענש, ועל ששמח עליהם והאכילם על שולחנו". וז"ל הרלב"ג (יג): "...כי גבה לבו על ה' יתברך, כי הם באו לדרוש את המופת לכבוד ה' יתברך, ולא היה ראוי לחזקיה להגדיל עצמו בזה, אבל היה ראוי שיתן הגדולה והכבוד לה' יתברך, ויַראה להם גדולת ה' יתברך".

חוסר בטחון והריצה אחרי אהבת העמים

וישמע עליהם חזקיהו ויראם את כל בית נכתה... אולי הכעס של הקב"ה (עיין פסוקים יז_יח: "הנה ימים באים ונִשא כל אשר בביתך... בבלה") היה משום שחזקיהו שמע עליהם, היינו אודות בבל, שהוא גוי גדול, ושמח על זה שהם באו אליו, ולכן רצה להחניף להם. ועיין רש"י שם (יד): "ועל ששמח עליהם והאכילם על שלחנו".

שכר ועונש; שלוות רשעים

(כא:א) בן שתים עשרה שנה מנשה במָלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים.  הנה, לא היה רשע יותר ממנשה, ובכל זאת לא היה מלך שמלכותו ארכה כל כך הרבה שנים.

חטא ישראל

(כא:ג_ז) ויקֶם מזבחֹת לבעל ויעש אשרה... וישתחו לכל צבא השמים... והעביר את בנו באש ועונן ונִחש ועשה אוב וידעֹנים... וישֶם את פסל האשרה... בבית אשר אמר ה'...

קידוש השם

(כא:ד,ז) ובנה [מנשה] מזבחֹת בבית ה' אשר אמר ה': בירושלים אשים את שמי... וישֶם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה'... בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעולם. שמו של הקב"ה שלם כאשר בית המקדש קיים.

ארץ ישראל; שכר ועונש לאומי; גלות

(כא:ח) ולא אֹסיף להניד רגל ישראל מן האדמה אשר נתתי לאבותם — רק אם ישמרו לעשות ככל אשר צויתים... גלות היא הקללה העיקרית.

שכר ועונש לאומי; גלות; חטא ישראל

(כא:ט_טו) וַיַתעֵם מנשה לעשות את הרע מן הגוים אשר השמיד ה'... יען אשר עשה מנשה מלך יהודה התֹעֵבות האלה, הֵרע מכל אשר עשו האמֹרי... הנני מביא רעה על ירושלים ויהודה אשר כל שׂמעָה תִּצַלנה שתי אָזניו... ומָחיתי את ירושלים כאשר יִמְחֶה את הצלחת, מחה והפַך על פניה. ונטשתי את שארית נחלתי ונתתים ביד אֹיביהם... יען אשר עשו את הרע בעיני... גלות היא הקללה העיקרית. וכשחטאו ישראל, הרשיעו יותר מן הגוים.

נביא; חטא ישראל

(כא:טז) וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד. הרד"ק מביא: "יש מרז"ל (סנהדרין קג: ) שדרשו בו שהרג ישעיהו". והרלב"ג פירש: "ידמה שהוא היה הורג כל מי שלא הסכים לעבוד עבודה זרה והנביאים המוכיחים אותו, כמו שעשתה איזבל שהרגה את נביאי ה'". הרשעים הורגים את נביאי ה'.

שכר ועונש לאומי

(כב:טז_יז) ...הנני מביא רעה אל המקום הזה ועל יֹשביו... תחת אשר עֲזָבוני ויקַטרו לֵאלהים אחרים למען הַכעיסֵני בכל מעשה ידיהם. ונִצְתה חמתי במקום הזה ולא תכבה. אלה הם דברי חולדה הנביאה. ולשון כזאת יש בדברי הימים ב לד: כה, באותו סיפור.

חטא ישראל — עבודה זרה

(כג:ד_כ) להוציא מהיכל ה' את כל הכלים העשויִם לבעל ולאשרה... ויזבח את כל כהני הבמות.

חוסר בטחון

(כד:א,ז) בימיו [של יהויקים] עלה נבֻכדנֶאצר מלך בבל, ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים. ויָשָב וימרָד בו... ולא הֹסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו, כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת, כל אשר היתה למלך מצרים. נראה שיהויקים מרד בבבל כי חשב שמצרים תעזור לו.

ה' אלקי ההיסטוריה

(כד:ב_ג) וישַלַח ה' בו את גדודי כשדים... אך על פי ה' היתה ביהודה, להסיר מעל פניו בחטֹאת מנשה ככל אשר עשה. ה' שולח גוים להעניש את ישראל, ולא בעוצם ידם הם גוברים.

חטא ישראל — רצח

(כד:ד) וימלא את ירושלים דם נקי.

ה' אלקי ההיסטוריה

(כד:כ) כי על אף ה' היתה בירושלים וביהודה... וימרֹד צדקיהו... כדי להעניש את בני ישראל, ה' שם בלב צדקיהו למרוד במלך בבל. כך כתב רש"י: "...נתן הקב"ה בלבו למרוד בו כדי שיִגְלה".

השגחה פרטית

(כה:ד) רש"י מביא שצדקיהו ניסה לברוח, אך ה' שלח צבי, ורדפו אחריו הכשדים ומצאו את צדקיהו