על האמונה ועל הגאולה

פרק כב-אחרון בדד – ברכה לישראל

פרק כב-אחרון בדד – ברכה לישראל

כשהיהודי נפטר מעולמו ועומד בפני בית דין של מעלה, שואלין אותו: "צִפִּיתָ לישועה?". החכמים שבנו, אלה המבינים את הייחוד והבחירה של העם היהודי, אלה המאמינים באמת, אלה המגנים את ההישענות על הקנה הרצוץ של הגויים ושל יהודים מתבוללים – יאמרו "הן". עליהם יאמר "רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" (דברים ד,ו). האחרים, חילוניים ואף שומרי-מצוות-בלתי-מאמינים, אלה אשר כרעו ברך והתרפסו בפני "בעלי ברית", ובגדו, תוך כדי כך, בארץ וביעוד, יוסרו בהכתמת נשמותיהם במילים: "עַם נָבָל וְלֹא חָכָם" (דברים לב,ו).

עדים אנו לבידודנו הגדל והולך. אויבינו מתעצמים, ו"ידידנו" זונחים אותנו. עומדים אנו בודדים ונתונים בבהלה. בני אותו אברהם העברי אשר עמד בודד, נבדל, מן העולם כולו, שקועים בייאוש על כי בודדים אנו לפני הגוי, אשר אודותיו כבר הזהירו יהודים חכמים יותר: "הלכה, בידוע, שעשו שונא ליעקב".

יהודי פחדן וכסיל! הבדידות ליהודי ברכה היא ולא קללה. ולולא הכריח אותנו הגוי להבדל ממנו, לא היינו יכולים להתקיים בגלות כפי שהתקיימנו, אלא אצים היינו להתחתן בגויים, להתבולל, להטמא ולהעלם. לעמוד בבדידות מול כל אויבינו, פרושו לחסות בצל אלוקי ישראל,  אלוקי ההיסטוריה, א-ל קנא ונוקם, השומר הבטחתו לגאולה השלמה:

"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי ה' אלקים תַּעֲלֶה חֲמָתִי בְּאַפִּי... וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ, אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ. וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'" (יחזקאל לח יח: כב-כג).

הגאולה מובטחת. וכן שנינו (מכות כד): "וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך... הגיעו להר הבית ראו שועל שיוצא מבית קדשי הקדשים. התחילו הן בוכים ורבי עקיבא משחק. אמרו לו: מפני מה אתה משחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתוב בו 'והזר הקרב יומת', ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?! אמר להם: לכך אני משחק, דכתיב (ישעיה ח,ב):  'וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ...', וכי מה עניין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלה תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב (מיכה ג,יב): 'לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ', בזכריה כתיב (זכריה ח,ד): 'עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם'. ואחרי שנתקיים נבואתו של אוריה, שמח ומובטח אני שתתקיים גם נבואתו של זכריה. ובלשון הזה אמרו לו: עקיבא, נחמתנו!".

נחמו, נחמו עמי, שהרי הגאולה לא רק שמובטחת, אלה היא יכולה להיות היום, השעה, וכן שנינו (תנא דבי אליהו, פט"ז ע"פ ילקו"ט ישעיהו תח): "פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים ובא תלמיד אחד ושאל לי... מה נשתנה ישעיהו מכל הנביאים שנתנבא כל הטובות והנחמות לישראל? אמרתי לו: בני, מפני שקיבל עליו עול מלכות שמים בשמחה... אמר לי: רבי, לכמה שנים נתנבא ישעיהו כל אותן הטובות והנחמות? (כלומר, מתי תבואנה?) אמרתי לו: אלו עשו תשובה מחיבתן (מרצונם, בשמחה) היה הקדוש ברוך הוא בונה להם בית האחרון מיד באותה שעה, ועל אחת כמה וכמה שהיה מחבקן ומנשקן ומגפפן ומושיבן בחיקו לעולם ולעולמי עולמים!"

ככל שהיהודי מבודד יותר, כן תגדל יראת הכבוד והקדושה בנצחונו של הקדוש ברוך הוא. ככל שיעמוד בדד, וככל שימעטו העומדים לימינו, כן תגבר תפארת עֹזו. וכאשר יבוא היום בו לא יהיו עוד בעלי ברית לישראל לבטוח בהם אף אם נבקשם – אז נראה בהתקדש שמו יתברך ותיכון מלכותו בעולם. אז תבוא הגאולה השלמה.

"'אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה' (הושע יד,ו) – אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: אימתי יבוא הגואל? לכשירדו לירידה התחתונה אותה שעה אני גואל אתכם... אמרו:... בירידה התחתונה אנו! אמר להם הקדוש ברוך הוא: הכל מכם. כשתכוונו לבבכם למעלה... באותה שעה אני גואל אתכם" (מדרש שוחר טוב, ע"פ ילקו"ש תהילים מזמור מה).

בלק, מלך מואב, שלח פעם את בלעם לקלל את עם ישראל, ובלעם חפץ להתנבא באיומה ובנמרצת שבקללות, אך הקדוש ברוך הוא הכריחו לברוך את ישראל בגדולה ובכבירה שבברכות, וישא משלו ויאמר: "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב" (במדבר כג,ט).

היתה זו הגדולה שבכל הברכות שנתברכו בהן היהודים.

עם ישראל לבדד – קללה? נהפֹך הוא! בבדידותו טמונה ישועתו של היהודי וקידוש שם אלוקיו. "אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ" (הושע יד,ד). רק אמונה, בטחון במלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, ונכונות לקום ולעשות בכח אמונה ובטחון אלה. אם את כל זאת נבין – אשרינו וטוב לנו. אם את כל זאת נבין – הבנו את הכל. אם את כל זאת נבין – הבאנו עלינו ועל בנינו ועל בנותינו את היום הגדול לו קיווינו, נגילה ונשמחה בו. אך עלינו להבין את הכל ולא חלקים, ומי שאינו מבין את הכל כאן, אינו מבין כלום, וימיט על ראשיהם של צאצאיו וצאצאי צאצאיו קללה ושואה, חס וחלילה.

והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצוותיך. אז: "חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ. אִמְרוּ לְנִמְהֲרֵי לֵב: חִזְקוּ אַל תִּירָאוּ! הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם נָקָם יָבוֹא, גְּמוּל אֱלֹהִים הוּא יָבוֹא וְיֹשַׁעֲכֶם. אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה. אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה... וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה" (ישעיהו לה ג-ו:י).

"מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה!" (הושע יד,י).

 

תם ונשלם בשבח לא-ל בכלא מעשיהו

טבת תש"מ