פירוש המכבי - נביאים אחרונים -כתובים

מיכה - קטעי פירושים

מיכה - קטעי פירושים

(ב:ו) אל תַּטִפו יַטִיפון... לא יִסַג כְּלִמות. ישראל אינם רוצים לשמוע מוסר.

(ב:יא) לוּ איש הֹלך רוח וָשקר כִּזֵב, אַטִף לך לַיין ולַשֵׁכָר, והיה מָטיף העם הזה.

דתיים צבועים; מנהיגי שקר

(ג:ט) שִמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל, המְתַעֲבים משפט... נ"ל שראשי בית יעקב אלה ראשי הסנהדרין, כמו לגבי:

(ג:יא) רָאשיה בשֹׁחד ישפֹּטו, שאומר הרד"ק: "הם המלכים או הסנהדרין".

וכהניה במחיר יורו, ונביאיה בכסף יקסֹמו, ועל ה' יִשָעֵנו לאמר: הלוא ה' בקרבֵּנו; לא תבוא עלינו רעה. הם מצביעים על שמירת הפולחן ועל דקדוקם במצוות הפולחן, ושואלים: "איך יתכן שה' יעניש אותנו?" והנה גם בימינו יש שעוברים על מצוות בין אדם לחברו, ואינם משתתפים בצער אחינו המדוכאים, ויושבים בישיבות על דם רעינו, ומואסים בארץ הקודש ומעדיפים לשבת בגולה הטמאה, ואינם חושבים שתבוא עליהם הרעה. והתלמידים סומכים על הראשים, ראשי הישיבות. ולכן אמר הנביא:

(ג:יב) לכן בגללכם [הראשים והכהנים] ציון שדה תֵחָרֵש... מפני שאתם הייתם צריכים להורות להם מה לעשות, ולא עשיתם כך.

עשרת השבטים ישובו

(ד:ח) ובאה הממשלה הראשונה. פירש מצודת דוד: "שאז תמשול גם על עשרת השבטים".

חוסר בטחון בה'; עזרת האדם לשוא; ה' שולח נביאים ללמד לקח

(ד:ט) עתה, למה תָרִיעִי רֵעַ? הֲמלך אין בך, אם יועֲצֵך אבד, כי הֶחֱזִיקֵך חִיל כיולֵדָה? אומר רש"י: "למה אַת צריכה לבקש רֵעים ואהובים מלכי מצרים ומלכי אשור לעזור?" וכן אומר מצודת דוד: "למה תתחברי לרֵעים זרים לבקש עזר ממלכי הגוים, וכי אין בך מלך ה', וכי נאבד יועצך, רצה לומר, הלוא לך נביאים המייעצים אותך לשוב לה', וכאשר כן תעשו הלא הוא יעזור לך".

גוג ומגוג — הגוים יעלו על א"י, שיבת ציון לפני גוג ומגוג, הקב"ה מפתה אותם; קידוש השם; בטחון

(ד:יא) ועתה. אבן עזרא מביא: "דעת מפרשים רבים כי זה לעתיד בימי המשיח, והעד [ההוכחה], 'ואתה בית לחם אפרתה' (לקמן ה: א)" — ששם מדובר על המשיח. וכן כתב הרד"ק: "זה אמר כנגד קיבוץ גליות בימי המשיח, ואמר כי עתה מובטחים תהיו בנחמה זו...".

נֶאֶספו עָלַיִך גוים רבים. "זהו גוג ומגוג ועמים רבים אשר אתו" — רד"ק.

האומרים תֶּחֱנָף. תשלם ציון בעד זה שישראל חייבים ומגיע להם.

ותַחַז בציון עינינו. "ועינינו תראינה בציון מה שקוינו" — מצודת דוד. הגוים אחוזי שנאה לישראל ורוצים להשמידם, ופתאום מחליטים לעלות על א"י, ולשים קץ לישראל אחת ולתמיד. וברור שמדובר שישראל יושבים בארץ ישראל, וסימן הוא שלפני גוג ומגוג ולפני הגאולה השלמה, כבר יחזרו ישראל בכמות ניכרת לא"י.

(ד:יב) והמה לא יָדעו מחשבות ה' ולא הֵבינו עצתו. הגוים ההם לא יבינו שדוקא המלחמה הגדולה הזאת, שהם חושבים שתהיה חיסול ישראל הסופי וחילול השם האבסולוטי, תהיה דוקא מפלתם הסופית וקידוש השם הגדול וידיעת ה' הסופית. ועוד: לא יבינו הגוים שהקב"ה מפתה אותם להוציא לפועל את רצונם הזדוני בדרך זו. שעד עכשיו, או שחשבו שכך לא כדאי להם, או שחשבו לחסל את ישראל בשלבים, או באופן שלא יצטרכו לעלות עליהם כולם, או שחיכו לרגע המתאים לעלות על א"י. ועתה, ה', שהחליט לשבור את גאותם ולשלם להם בעד שנאתם לישראל וחילול וגידוף שמו, מכניס בלבם את המחשבה לחסל את ישראל בדרך זו של התקבצות גוים רבים ועצומים ולהגיע לארץ ישראל. או שהוא מראה להם תנאים טובים, כך שהם חושבים שעכשיו באמת זמן מתאים לכבוש את ארץ ישראל, ולכן מחליטים לעלות עכשיו. והקב"ה רוצה להראות בזה את גדולתו, שישמיד את הצבא האדיר והאיום הזה, ודוקא בארץ ישראל. והנה גם הגוים וגם ישראל לא יֵדעו ולא יבינו את מחשבות ה', וישראל יחשבו שהכל אבוד. כך אומר הרד"ק: "ולא הבינו עצתו למה הֵעירָם לבוא עליה, כי הוא יתברך הֵעירָם, כמו שכתוב בנבואת יחזקאל (לט: ב): 'והעליתיך מירכתי צפון...'". ואומר מצודת דוד: "כי לרעתם קיבצם".

כי קִבְּצָם כֶּעָמִיר גֹרְנָה. (יג) קוּמי וָדוֹשי בת ציון... אומר רש"י (יב): "וסופו לקבצם אל עמק יהושפט וסביבות ירושלים למלחמה, כמו שמקבצין עמיר כדי לדושה שם. אף הם, חיל גוג ומגוג, לרעתם נאספו, ויאמר הקב"ה לכנסת ישראל: 'קומי ודושי בת ציון'".

בעתה אחישנה — צרות שאין כמותן; חבלי משיח; בטחון; קידוש השם; עשרת השבטים ישובו; עזרת האדם לשוא

(ה:ב) לכן יתנֵם [הקב"ה את ישראל] עד עת יולֵדָה יָלָדָה. פירש מצודת דוד: "הוא יתנם בצרה גדולה [לפני הגאולה], עד שיהיו כמו העת אשר היולדה כורעת ללדת, שהיא מצירה מאוד". וכן אומר הרד"ק: "בעת הישועה, יתן הא_ל יתברך ישראל בצרה, ויביאם 'עד עת יולדה ילדה', כלומר, יאחזום צירים כצירי יולדה מרוב צרתם, כמו שאמר בנבואת דניאל (יב: א): 'והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא'".

ויתר אחיו. של המשיח מבית לחם, כלומר, יתר שבט יהודה.

ישובון על בני ישראל. כלומר, עשרת השבטים. ול"נ שהכוונה היא שהצרה הזאת תבוא כאשר שארית של העם היהודי ישוב לארצם של ישראל, כלומר, שתתחיל הגאולה ואז תבוא הצרה. ורש"י מביא: "'עד עת יולדה' — מכאן (יומא י.): אין בן דוד בא עד שתפשוט המלכות הרשעה תשעה חדשים על כל העולם כולו".

(ה:ג) ועמד [המשיח] ורָעָה בְּעֹז ה'. הוא ירעה את עמו כרועה צאן בגבורת ה', שמהצרה הגדולה הזאת תצמח פתאום הגאולה. ואולי משום כך השתמש הכתוב בביטוי המוזר "ורעה בעוז ה'" — כלומר, מהרעה והצרות יעמוד המשיח בעוז ה'. וכתב מהר"י קרא: "'בעוז ה'' — ולא כענין שהיו רועים בהבטחת האומות, אלא עכשיו ירעו בעוז ה'".

בִּגְאון שם ה' אלקיו. בגאון שמו, שהוא בא לקדש את שמו.

ויָשָׁבו. כלומר, שאע"פ שכבר ישבו ישראל בארצם לפני כן, שהרי חזרו לפני גוג ומגוג, עכשיו יֵשבו בשקט ובבטח סופי ונצחי.

כי עתה יגדל עד אפסֵי ארץ. פירש מהר"י קרא: "אני אמרתי [בפסוק הקודם] 'לכן יתנם ה' עד עת יולדה ילדה', שהוא זמן רחוק [וגם עם סבל נורא], אבל אם ישובו בתשובה 'עתה יגדל' כח ה' לגָאלם". כלומר, שהפסוק הקודם הוא אם לא יחזרו בתשובה, והשני — אם יחזרו. ובפירוש יש כאן — "בעתה" או "אחישנה".

בטחון בה'; גוג ומגוג; גאולה

(ה:ו) והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים, כטל מאת ה' כרביבים עלי עשב, אשר לא יקַוֶה לאיש ולא יְיַחֵל לבני אדם. פירש רש"י: "'כטל' — שאין בא לעולם ע"י אדם, ולא יבקשו פני אדם עליו, כך לא יקוה ישראל לעזרת איש כי אם לה'". וכתב הרד"ק: "'בקרב עמים רבים' — שיֵאספו על ירושלים עם גוג ומגוג, ויהיו ישראל ביניהם כטל מאת ה', כי הטל בא מאת ה' מן השמים, והמקַוה לו לא יקוה לאיש שיביאנו לו... כן ישראל בישועה ההיא לא יקוו אלא לא_ל יתברך... כי הם יהיו עם מעט, והעמים הנאספים עליהם יהיו רבים, ומי יוכל להושיעם בלתו? ותרד ישועתו להם כאשר יֵרֵד הטל...".

כחי ועוצם ידי לא מועיל

(ה:ט) והיה ביום ההוא, נאֻם ה', והִכְרַתִּי סוסיך מקרבך והַאֲבַדְתי מַרכבותיך. אומר רש"י: "היא עזרת מצרים, שאתם נשענים עליהם להמציאכם סוסים". וכתב מצודת דוד: "לא תהיה נושע בגבורת הסוס ובמרכבות, כי אם בעזר א_לוה".

וכתב אהבת יהונתן, פרשת בלק (תט.): "ידוע שהקב"ה יציל ישראל ממלחמת גוג ומגוג כאשר יבוא עליהם כמה צרות, ואפילו הכי לא יעזוב ה' ונחלתו א"י, וזה יהיה תשובתם, שיהיה באותו מקום ומעשה. שעיקר חטאם בזמן הבית היה ירידתן למצרים, ובא מזה חטאים גדולים. לכן, תהיה תשובתם לעתיד לבוא שלא ינטשו את נחלתם. וסיבת ירידתן היה לרבות סוסים להביא ממצרים. לזה נאמר 'והכרתי סוסיך מקרבך', וע"פ כן לא תטוש נחלתך לירד למצרים, ולכן תשובתם לתכלית הטוב. מה שאין כן אם יהיה להם סוסים, אין צריך לירד למצרים, וא"כ אין התשובה מפורסמת כל כך".

מלחמת גוג ומגוג

(ה:יד) ועשיתי באף ובחֵמה נָקָם את הגוים אשר לא שָׁמֵעו.

ידעתי את ה'; יראת ה'; עם ישראל

(ו:ח) הִגִיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עֲשות משפט ואהבת חסד, והַצְנֵעַ לֶכֶת עם אלקיך. ההגדרה של "טוב" אינה הגדרה פנימית, סובייקטיבית, אלא הגדרה אמיתית ואובייקטיבית, הנקבעת ע"י קובע ויוצר המושגים והאמת; והוא דורש ממך את מה שהוא הגדיר כ"טוב". ומה זה? לכוף את רצונך, לשבור את האנוכיות, להקריב את התאוות האישיות. וכל זה הוא "הצנע לכת עם אלקיך". והדרך שמראים את זה ומוכיחים את קבלת העול ושבירת היש היא ב"עשות משפט ואהבת חסד", לעשות למען הזולת ולא למענך. ועיקר הענין של "ידעתי" הוא יראת ה'. ובתרגום יונתן: "והוי צניע להלכא בדחלתא דאלקך". ודברי הנביא הם בהמשך לפסוקים הקודמים (ו_ז): "במה אקַדֵם ה', אִכַּף לאלקי מרום? הַאֲקַדְמֶנו בעולות, בַעֲגלים בני שנה? הֲיִרְצה ה' באלפי אֵילִים, ברבבות נחלי שָמֶן...". ואומר הרד"ק (ח): "זהו מענה על השאלה (ו_ז). אמר: אין חֶפצי בעולות כי אם בעשות הטוב, כמו שאמר שמואל הנביא (שמואל א טו: כב): 'הנה שְׁמֹע מזבח טוב'...". ומהר"י קרא (ח) מביא על זה: "וכן הוא אומר (דברים י: יב): 'ועתה ישראל, מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו'".

אזהרת ה'; שכר ועונש לאומי

(ו:ט_י) קול ה' לָעיר יקרא... שִׁמְעו מַטֶה ומי יְעָדָה. עוד הַאִש [היש] בֵּית רָשע אֹצרות רֶשע...

דור יתום

(ז:א) אַלְלַי לי. "אוי לי שהועמדתי לנביא בעת הזאת שאין בני אדם צדיקים בדור" — רש"י.

כי הייתי כאָסְפֵּי קיץ. אחרוני הפירות של קיץ, כשכבר נאספו כולם.

כעֹללֹת בציר. כשהטובים נלקחו, ורק הרעים והקטנים נשארו.

אין אשכול לאכול... "אין חסיד וישר שאלמוד ממעשיו" — רד"ק. ותימה! איה היו כל הגדולים?

עקבתא דמשיחא

(ז:ב_ו) אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אָיִן... כֻּלם לדמים יֶאֱרֹבו... השַׂר שֹׁאֵל והשֹׁפט בַּשִׁלוּם והגדול דֹבר הַוַת נפשו הוא... מצַפֶּיך פקֻדתך באה עתה תהיה מבוכתם, אל תאמינו ברֵעַ אל תבטחו באלוף... כי בן מנַבֵּל אב, בת קמה באִמָה... אֹיבֵי איש אנשי ביתו.

אמונה — אפילו אם יש נפילה קום נקום!; גלות; חיסול הגולה

(ז:ז_ח) ואני בה' אֲצַפֶה, אוחילה לאלקי יִשְׁעִי, יִשְמָעֵנִי אלקָי. אל תִּשְׂמחי אֹיַבתי לי, כי נפלתי קמתי; כי אשב בחֹשך, ה' אור לי. פירש הרד"ק (ח): "אמר 'אויבתי' כנגד הרשעה [הגוים], שארך גלות ישראל ברשותה יותר מאלף שנה, וחושבת כי אבדה תקוות ישראל, והיא שמֵחה לאֵידה". וכתב אבן עזרא: "אם ישראל הלכו בגלות, עוד יקומו מנפילתם. אך יש עליהם לסבול בעבור כי חטאו ויודו".

(ז:ט) זַעַף ה' אֶשא כי חטאתי לו, עד אשר יריב ריבי ועשה משפטִי, יוציאֵני לָאור — אֶרְאֶה בצדקתו.

קידוש השם; חילול השם קשור לחילול ישראל; אמונה

(ז:י) וְתֵרֶא אֹיַבתי וּתְכַסֶהָ בוּשה, האֹמְרָה אלי: איוֹ ה' אלקיך; עינַי תראינה בה, עתה תהיה למרמָס, כטיט חוּצות. אומר מצודת דוד: "וכאשר תראה אויבתי במרבית הצדקה הנעשה לי, תהיה מכוסה בבושה, אשר אמרה אלי בזמן הגלות: איו ה'; מדוע לא יגאלך?"

עם לבדד ישכון; בטחון, ואין צורך בעזרת העמים; א"י; עם ישראל

(ז:יד) רְעֵה [הנהג] עמך בשבטֶך, צאן נחלתך, שֹׁכנִי לבדד, יַעַר בתוך כרמל... תפילת הנביא היא שהקב"ה ינהיג את ישראל, ויחזירם לארץ ישראל, ושם ישבו לבד, עם האפשרות לבנות חברה ומדינה על פי חוקי התורה והיהדות, ויֵשבו שם לבד, בלי שום עם אחר בתוך ארץ ישראל. כך אומר הרד"ק: "שיהיה לבדו בארצו ואין עם אחר אתו". ועל אף שהם לבד, ישכנו לבטח, כי ה' יגן עליהם.

(ז:יד_טו) ...ירעו בָּשָׁן וגלעד כימֵי עולם, כימי צאתך מארץ מצרים אַרְאֶנו נפלאות. ה' יביא את ישראל לבשן ולגלעד.

חבלי משיח

(ז:יח) לִשארית נחלתו. פירש מצודת דוד: "לאותם שנשארו מחבלי משיח".

בעתה אחישנה

לא הֶחֱזיק לעד אפו. פירש הרד"ק: "אע"פ שהיו חייבים, שלא יצאו מהגלות לרוע מעשיהם שעשו, לא יפנה לעד אל מעשיהם".

אמונה

(ז:כ) תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם, אשר נשבעת לאבֹתינו מימי קדם. אומר מצודת דוד: "הַאֲמֵת לנו דברך אשר הבטחת ליעקב, כמו שכתוב (בראשית כח: יד): 'ופרצת...'".