פירוש המכבי - נביאים אחרונים -כתובים

תהלים - קטעי פירושים

תהלים - קטעי פירושים

(ב:ח) שְׁאַל ממני וְאֶתְּנה גוים נחלָתֶך... הישועה באה במדה שאנחנו מיחלים לה ודורשים אותה.

(י:א) למה ה' תעמֹד ברחוק, תַעְלִים לְעִתות בַּצָרָה. הכוונה בפסוק זה היא לרמוז לנו, שהקב"ה מעלים את עיניו מהגאולה מכיון שאין אנו ראויים לה, ולכן אינו מביא אותה מהר בבחינת "אחישנה", אלא "לעתות בצרה" — הוא מחכה להביא אותה "בעתה", והיא מלוּוה בצרות וביסורים.

(כ:י) ה' הושיעה, המלך יַעֲנֵנו [מתי?] ביום קָרְאֵנו! הישועה באה במדה שאנחנו מיחלים לה ודורשים אותה.

(כב:ו) כתב אבן עזרא: "'אליך' לבדך זעקו, ולא נשענו על אחרים, על כן לא בושו". יש לבטוח רק בה' ולא באחרים.

(לא:ד) ולמען שמך תַּנְחֵנִי ותְנַהֲלֵנִי. חילול השם קשור לחילול ישראל.

(לא:ז) שָׂנֵאתי השֹׁמְרים הַבלי שָוְא, ואני אל ה' בטָחתי. יש לבטוח רק בה' ולא באחרים (ועי' במפרשים).

(לא:יב_יד) מכל צֹרְרַי הייתי חֶרְפה... כי שמעתי דִבת רבים... ישראל הם לבדם, בבידוד, מול כל העולם. ועי' במפרשים.

(לא:טז) ביָדְך עִתֹּתָי. כל העתים, הן הטובות הן הרעות, הן בידי ה'.

(לג:יח,כב) הנה עין ה' אל יְרֵאיו, למְיַחלים לחסדו... יהי חַסְדְךָ ה' עלינו כאשר יִחַלנו לך. הישועה באה במדה שאנחנו מיחלים לה ודורשים אותה.

(לד:ה) דרשתי את ה' ועָנָני. מפני שאדם הבוטח בה', זכאי לדרוש מה' ישועה (ועיין לעיל ט: יא).

(לד:ט) טַעֲמו ורְאו כי טוב ה'. הרשע מנסה כל דרך בעת משבר, אבל אינו מוכן לנסות את תורת ה'.

(לה:יא_טז) יש כאן ענין נפלא, אודות היהודי שגמל טוב לגוי, והגוי שילם לו רעה תחת טובה.

(לז:ג) שְׁכָן ארץ ורְעֵה אמונה. נוכל לפרש את זה לענין אמונה בה' ושלא לעזוב את ארץ ישראל.

(מ:ה) אשרי הגבר אשר שם ה' מבְטַחו, ולא פנה אל רְהָבים... יש לבטוח רק בה' ולא באחרים.

(מב:יא) ...חֵרפוני צורְרָי, באָמְרָם אֵלַי כל היום: איה ה' אלקיך. חילול השם קשור לחילול ישראל.

(מו:ו) אלקים בקרבָּה בל תִּמוט, יעְזְרֶהָ אלקים לִפְנות בֹקר. נראה שזה תואם עם מה שכתוב בזכריה יד על נפילת ירושלים לידי האויב ליום אחד (ועיין בכל הפרק).

(מו:יא) כתב מצודת דוד: "ודעו שאנכי אלקים והכל שלי, ובידי ליתנה למי שארצה". ה' מושל בארץ, ונותן למי שהוא רוצה.

(נ:טו) וקרָאֵני ביום צרה, אחַלֶצְךָ ותְכַבדֵני. הישועה באה במדה שאנחנו מיחלים לה ודורשים אותה.

(נ:טז) ולָרָשָׁע אמר אלקים: מה לך לסַפֵּר חֻקָי, וַתִּשא בריתי עלֵי פיך. אלו הרפורמים והדתיים הצבועים.

(נג:ב_ג) אמר נָבָל בלבו אין אלקים... אלקים משמים השקיף... לראות הֲיֵש משכיל דֹרש את אלקים. הישועה באה במדה שאנחנו מיחלים לה ודורשים אותה.

(נג:ו) פִּזַר עצמות חֹנָך. פירש אבן עזרא: "והכ"ף לנוכח ה' או המשיח". חילול השם קשור לחילול ישראל.

(נד:ה) כי זרים קָמו עלי... לא שמו אלקים לנגדם סלה. רמז לשמאל הכופר, שיקום נגד ישראל בלי לחשוב באלוקים (וכן לקמן נה: כ).

(נה:ז_ט) מי יתן לי אבר כיונה, אָעופָה וְאֶשכֹנה... ארחיק נדֹד... אָחישה מִפְלָט לי... זהו דוגמה ליָמֵינו, שאנשים שמפחדים חושבים על ירידה מן הארץ.

(נח:יא_יב) ישמח צדיק כי חָזָה נָקָם... אך יש אלקים שֹׁפטים בארץ. נקמת ה' זו הוכחה שהוא המלך והשופט העליון.

(ס:יג) ושָׁוָא תשועת אדם. עזרת האדם היא שוא.

(סב:ט) בִּטחו בו בכל עת, עָם שִׁפכו לפניו לבבכם. הישועה באה במדה שאנחנו מיחלים לה ודורשים אותה.

(סב:י) אך הבל בני אדם...  האדם הוא הבל, ולכן מצד אחד אין לסמוך עליו, ומצד שני אין לפחד ממנו.

ידעתי את ה'

(סו:ג) ברֹב עֻזך יְכַחשו לך אֹיביך.

(סו:י) כי בחַנְתָּנו אלקים, צְרַפְתנו כִּצְרָף כסף. כתב מצודת דוד: "הצרות אשר באו עלינו, המה היו לבחון אותנו אם נהיה עומדים באמונת ה'... כמו הצורף מסיר סִיג הכסף ע"י הצירוף, כן נתמרקו עוונינו ע"י הצרות". הקב"ה בוחן אותנו באמונה ובבטחון, כמו הצורף המסיר סיג הכסף ע"י הצירוף, לראות מי הם באמת המאמינים בו. זה קנה מידה לימות המשיח.

(סט:ז_י) אל יֵבֹשו בי קֹויך ה' אלקים צב_אות... כי עליך נשאתי חרפה... וחֶרפּות חֹרפֶיך נפלו עלי. חילול השם קשור לחילול ישראל.

(סט:כ) אתה ידעת חרפתי ובָשתי וכלִמָתי, נגדך כל צוררָי. חילול השם קשור לחילול ישראל.

(סט:לג) דֹרשי אלקים ויחי לבבכם. הישועה באה במדה שאנחנו מיחלים לה ודורשים אותה.

(סט:לו_לז) כי אלקים יושיע ציון, ויבנה ערי יהודה, ויָשבו בה וִירֵשוה; וזרע עבדיו ינחָלוהָ, ואֹהֲבֵי שמו ישכנו בה. הגאולה תבוא בכח ה', והוא יבנה את ערי יהודה. שלכאורה היה צריך לומר "ובני ישראל יבנו ערי יהודה", אלא, שאף אם ישראל לא ירצו, ה' יכריח את המצב, והם יבנו, וזה כאילו הוא בנה אותן. ומי ינחל אותן וישכנו בהן? דוקא "זרע עבדיו", היהודים המאמינים, שהם זרע האבות שהאמינו (עיין מצודת דוד), ו"אוהבי שמו" שמסרו את נפשם על ההתנחלות והיישוב.

(ע:ה) יָשישו וישמחו בך כל מבקשיך. הישועה באה במדה שאנחנו מיחלים לה ודורשים אותה.

אֹהבי ישועתך. קשה — מי לא אוהב ישועה? אלא הכוונה לאלה שגם ששים לישועה כל שהיא, ובאיזו דרך שהיא, כדי שהם יִנָצלו, וגם מצפים ואוהבים את ישועת ה', שהוא גם מושיע אותם, וגם מקדש את שמו כאשר הוא מראה את גדולתו ואת אמיתותו לעמים.

(עא:ז) כמופת הייתי לְרַבים, ואתה מַחֲסִי עֹז. זה מסמל את הגלות הנדירה של ישראל.

(עא:י_יא) כי אמרו אויבַי לי, ושֹׁמרי נפשי נועֲצו יחדו, לאמר אלקים עֲזָבו... זו הדוגמה לימינו, שכל העולם נגד ישראל.

(עג:א) אך טוב לישראל... הפרק מדבר על הספקות הנכנסים ללבו של אדם, כאשר הוא רואה שלוות רשעים ויסורי צדיקים (במיוחד פסוקים א,ב,ו_ט,יא,טז).

חילול השם קשור לחילול ישראל

(עד:ד,יח,כב) שָׁאֲגו צֹרְרֶיך בקרב מועדֶך, שמו אותֹתם אֹתות... זכָר זאת אויב חֵרֵף ה'... קומה אלקים ריבָה ריבֶך, זכֹר חֶרְפתך מִנִי נָבָל כל היום. פירש רש"י (יח): "האויב חֵרף אותך בהַשמידו אותנו".

(עו:ב_ד) נודע ביהודה אלקים, בישראל גדול שמו... שמה שִׁבַּר רשפי קָשת... נראה שכוונת הפרק היא: מתי יִוָדע ביהודה ובישראל שם ה'? כאשר הוא יחזיר את ישראל לארצם, ויושיב את מלכותו בירושלים ובציון, אחרי שישבור את הגוים.

(עז:יד) כתב רש"י: "דרך מידתך לקדש את שמך בעולם, לעשות דין ברשעים". דרך ה' לקדש את שמו בעולם, היא כאשר הוא עושה דין ברשעים. וחילול השם קשור למפלת ישראל.

(עט:ה,ו,ז,ט,י,יב) עד מה ה' תֶּאֱנף לָנֶצח... שפֹך חמתך אל הגוים אשר לא יְדָעוך... כי אכל את   יעקב... עָזרנו אלקי ישעֵנו על דבר כבוד שמך, והצילנו וכפר על חטֹאתינו למען שמך. למה יאמרו הגוים איה אלקיהם? יִוָדַע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך... והָשֵב לשכֵנינו... חרפתם אשר חֵרפוך ה'. חילול השם קשור למפלת ישראל.

(פא:יא) הַרְחֶב פיך וַאֲמלאהו. הישועה באה במדה שאנחנו מיחלים לה ודורשים אותה.

(פא:יד_טו) לוּ עמי שֹׁמע לי, ישראל בדרָכַי יהַלֵכו; כמעט אויביהם אכניע... עיין מצודת דוד — שה' שלח את ישראל לגלות עקב אי_רצונם לשמוע לו. אבל אילו שמעו לו, "כמעט אויביהם אכניע". וכן המשמעות של הפסוקים (פב: ו_ז): "אני אמרתי אלהים אתם... אכן כאדם תמותון".

(פג:ב) אלקים, אל דֳמי לך... (ג) כי הנה אויביך יֶהֱמָיון. הם זועקים בקול גדול, כי הם — אויביך — הם המונים, המונים, רוב רובו של העולם, קיבוץ כל הגוים על ישראל.

ומשנאיך נשאו ראש. לא רק שהם רבים, אלא שהם גדולים בעושר ובנשק ובאיכות, ומשום כך הם מתגאים ונושאים את ראשיהם בחוצפה ובגידוף. והמלה "משנאיך" בדרך כלל שונה מ"שונאיך", והיא מכוונת לאויב שרוצה לחלל ולגדף את ה', כמו בפסוק (דברים לב: מא): "אָשיב נָקָם לצרי, ולמשנאי אשלם". והנה קרא להם "משנאיך", שונאי ה', ומיד אח"כ אומר:

(פג:ד) על עמך יערימו סוד. שמעשה זה נגד עמך, הוא למעשה שנאה לך. והכוונה היא, שהם רוצים להשמיד את ישראל, ולא פחות מזה, אך מ"מ הם מסתירים את הסוד הזה בערמה ובערמומיות, בזה שדורשים מישראל רק כניעה וויתורים הרסניים, כמו ביָמֵינו, ומי פתי ויאמין להם!

וְיִתְיָעצו — איך להביא השמדה בערמה.

על צְפוניך. אלה שנסתרים בצל כנפיך, שהם עמך, אך הם בגדר נסתרים לעמים, מפני שאינם רואים את זה בישראל, כי הגוים מבזים ומחללים את השם.

(פג:ה) אמרו: לְכו ונכחידם מגוי, ולא יִזָכֵר שם ישראל עוד. זאת המטרה האמיתית, ולא פחות.

(פג:ו) כי נועצו לב יחדָו. כולם, מכל הסוגים ומכל העמים, ומכל ההשקפות, לגבי זה — השמדת ישראל — התאחדו והיו "יחדו".

עליך ברית יִכְרֹתו. והרי הקריאה להשמדת ישראל וההתאחדות לזה, היא למעשה ברית עליך, נגדך. כך אומר רש"י: "ברית זו אינה אלא עליך, להשכיח את שמך, שאתה קרוי 'אלקי ישראל', ומאחר שלא יִזָכר ישראל, אף שמך הגדול אינו נזכרה...". חילול השם קשור למפלת ישראל.

(פג:ז) אהלי אדום וישמעאלים, מואב והַגרים; (ח)  גְבָל ועמון ועמלק, פלֶשֶת עם יֹשבי צור... (יג) אשר אמרו: נִירְשָה לנו את נְאות אלקים. כל העמים האלה, אע"פ שאחד שונא את זולתו, ויש ביניהם ניגודים לאומיים, דתיים, השקפתיים, גזעיים, חברתיים, וכו', מ"מ הם התקבצו יחד להשמיד את עם ה', ואת נאות ה', את ארץ ישראל. כי בזה שהם כובשים את א"י או אפילו חלק ממנה, הם לוקחים את נאות ה', את דירתו ואת ביתו. וגם זה חילול שמו, שהרי אם הגוי שולט באיזה חלק מא"י, הוא שם את שמו עליה ומסיר את שמו של ה'. ואם הוא לוקח בחָזקה או תחת איומים (ואפילו סמויים), הרי זה חילול השם שאין כמוהו, כאשר נותנים לו את השטח הזה. ועל אחת כמה וכמה אם יקח את כל ארץ ה'!

(פג:יז) מַלא פניהם קָלון, וִיבַקשו שמך ה'. רק בזה, בתבוסה מחפירה ומבישה, שמשפילה אותם ואת גאותם, תוכל להוכיח שאכן אתה ה' הוא האלקים, ואז יֵדעו את ה', ויכירו את שמך ואת שִמעך, ויבקשו בשפלות ובהכנעה להשתחוות לך.

(פג:יח) יבֹשו ויִבָּהֲלו עֲדֵי עד, וְיַחְפרו ויֹאבֵדו. כמו שפושעי ישראל, במזיד ולהכעיס, שלא ידעו את שמו וחיללוהו, יחפרו ויבושו, כך הגוים האלה יחפרו ויבושו בתבוסתם ובכליון שיבוא עליהם. אבל אז יהיה מאוחר מדי, ויאבדו.

(פג:יט) ויֵדעו. הכל, כל מי שיישאר משאר הגוים, וכן כל ישראל שנשאר, כי אתה שמך ה' לבדך, עליון על כל הארץ.

(פד:יא) בחרתי הסתופֵף בבית אלקַי. עלייה לארץ ישראל עדיפה מעושר בגולה (ועיין גם לעיל נה: ח).

(פה:ז) הלא אתה תשוב תחַיֵינו. פירש אבן עזרא: "אנחנו נחשבנו בגלות כמתים".

(פה:י) אך קרוב לִירֵאָיו יִשעו, לשכֹּן כבוד בארצנו. פירש אבן עזרא: "אל ידאג עמו בעבור אורך הגלות, כי הישועה הקרובה אם ישראל ישובו ליראה את ה'". הגלות תעבור ברגע שישראל ישובו לִירָא את ה'.

(פו:ה) ורב חסד לכל קֹראיך. הישועה באה במדה שאנחנו מיחלים לה ודורשים אותה.

(פו:יד) וַעֲדַת עריצים בִּקשו נפשי, ולא שָׂמוּך לנגדם. חילול השם קשור למפלת ישראל.

(פט:יט) כתב מצודת דוד: "כאשר יהיו המלכים... יראי ה', אז משלו ממשל רב".

(פט:כה) ובשמי תָּרוּם קַרְנו. חילול השם קשור למפלת ישראל.

(פט:נא_נב) זכֹר ה' חרפת עבדיך... אשר חֵרפו אויביך ה', אשר חֵרפו עִקְבוֹת משיחֶך. פירש אבן עזרא: "כי המחרפים הם אויבי ה'" (ועי' מצודת דוד). חילול השם קשור למפלת ישראל.

(צא:ח) רק בעיניך תביט, ושִׁלֻמת רשעים תראה. אילו הסתכל היהודי, היה רואה בבירור את כח ה' ואת השגחתו.

(צא:טו) כתב אבן עזרא, שה' אומר: "ואחלצהו ואכבדהו, שלא יצטרך לזולתי". יש לבטוח רק בה' ולא באחרים.

(צב:ו_ט) מה גדלו מעשיך ה'... איש בער לא יֵדָע וכסיל לא יבין את זאת... אילו הסתכל היהודי, היה רואה בבירור את כח ה' ואת השגחתו.

(צד:ז_יא) ויאמרו לא יראה י_ה... בינו בֹּערים בעם... הנֹטַע אֹזן הלא ישמע... ה' יֹדע מחשבות אדם... אילו הסתכל היהודי, היה רואה בבירור את כח ה' ואת השגחתו.

(צה:ז) כי הוא אלקינו, ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו, היום אם בקֹלו תשמעו. ה' מוכן להיות אלוקינו ורוענו היום, מיד, אם נשמע בקולו.

(צה:ט) בחָנוני גם ראו פָעֳלי. אפילו כאשר ישראל רואים את פעולות ה', עדיין אינם מאמינים, והם בוחנים אותו. וזו הגדולה של ישראל על הים (שמות יד: לא): "וירא... ויאמינו", שלכאורה אין בזה גדולה לראות ולהאמין; אבל באמת יש בזה גדולה.

(צה:יא) אם יבֹאון אל מנוחתי. א"י יכולה להיות מנוחה לישראל, אילו יָראו את ה'.

(צז:י) אֹהֲבי ה' שִׂנאו רע, שֹׁמר נפשות חסידיו, מיד רשעים יצילם. יהודי חייב לשנוא את הרע, לצעוד בדרך הנכונה על אף הפחד והסכנה, ולא לפחוד מהרשעים. כי אם יעשה זאת, ה' ישמור אותו.

(צח:ב) הודיע ה' ישועתו, לעיני הגוים גִלה צִדְקָתו. ה' כבר הודיע לנו את הישועה שתבוא, ע"י הנביאים בתנ"ך, וגם לגוים הודיע, שהרי גם הם מאמינים בנביאים. ובמליצה: ה' הודיע את ישועתו, אבל רק הגוים המאמינים בתנ"ך הבינו והאמינו, משא"כ ישראל.

(צח:ג) כל אפסי ארץ. הגאולה תבוא כאשר העולם יקטן כל כך ע"י המדע, שכל הגוים ואפילו הרחוקים ישמעו על ישראל ועל ישועתם. ועיין לקמן קו: מח.

(צט:א) ה' מָלָך ירְגְזו עמים... רש"י אומר שזה מכוון למלחמת גוג ומגוג, והמלה "ירגזו" באה מלשון "כעס" ו"רעדה", שהעמים — הישמעאלים ואדום — יכעסו בשוב ה' את שיבת ציון, וכן ירעדו כאשר יַראה ה' את פניו.

(קב:ח) שקדתי וָאהיה כצפור בודד על גג. ישראל לבדם, בבידוד, מול כל העולם.

(קב:יא) מפני זעמך וקצפֶּך, כי נְשאתַני וַתשלִכֵני. פירש רש"י: "'נשאתני' תחלה והגבהתני, ועתה השלכתני משמים ארץ, ואם לא נשאתני תחלה לא היתה חרפתי רבה כל כך". נדמה לי שזה רמז על השואה הנוראה (וכן כל הפרק).

(קב:יד_טו) כי בא מועד; כי רצו עבדיך את אבניה. הסימן של המועד של ה"בעִתה" הוא שישראל חוזרים באהבה ובחיבה לא"י.

(קב:טז) וְיִירְאו גוים את שם ה'... כי בנה ה' ציון. חילול השם קשור למפלת ישראל.

(קב:יח) פנה אל תפלת העַרְעָר... הישועה באה במדה שאנחנו מיחלים לה ודורשים אותה.

(קב:יט) כתב רש"י: "'ועם נברא' — שעשה בריה חדשה, לצאת מעבדות לחרות ומאופל לאור גדול". יהודי שעוזב את הגלות ובא לא"י, נעשה לבריה חדשה, שיוצא מעבדות לחרות.

(קה:ד) דִרשו ה' ועֻזו, בַּקשו פניו תמיד. הישועה באה במדה שאנחנו מיחלים לה ודורשים אותה.

(קה:ה) זִכרו נפלאותיו אשר עשה... נוכל להאמין בישועת ה' לעתיד אם נביט בישועתו בעבר.

(קה:יא) לך אתן את ארץ כנען. פירש מצודת דוד: "ולא לישמעאל ועשיו, עם שהמה מזרעם". א"י ניתנה לישראל ולא לישמעאל ולעשיו.

(קה:מד_מה) ויתן להם ארצות גוים... בעבור ישמרו חֻקיו ותורֹתיו ינצֹרו. ה' נתן לישראל את ארצם של שבעת העמים, אבל בתנאי שישמרו את התורה.

(קו:ז) אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך... וַיַמְרו על ים בים סוף. פירש רש"י: "היו מקטני אמנה. אמרו: כשם שאנו עולים מכאן מצד זה, אף המצריים עולים מצד אחר". ולענין זה יש להוסיף: הגמרא (חולין קלט: ) אומרת: "אסתר מן התורה מנין? (דברים לא: יח): 'ואנכי הסתר אסתיר פני'". ותמוה, מה הקשר לשם? ועוד — למה לא כתוב שם ה' במגלת אסתר? אלא יש לומר, שהנס הגדול שם היה שמרדכי בא והטיף מוסר, וקרא להם לחזור בתשובה, והם הכירו בחטאם, והכירו שמזה נובעת הצרה, וחזרו בתשובה על אף שלא הראה להם הקב"ה נס גלוי. וזאת כוונת הגמרא: הלקח של מגילת אסתר מהו? שהיה הסתר הפנים, עילום ה' (ושמו), ובכל זאת חזרו בתשובה. ואיך שזה גדול! כי הרי בדורנו זה לא היה כך.

א"כ, יש בזה שלוש מדרגות: א) כמו בזמן פורים, שישראל האמינו בלי ראיית נס. ב) כמו בים סוף, שראו ואח"כ האמינו, וגם זאת מדרגה. ג) גם ראייה וגם סירוב להאמין, כמו בימינו.

(קו:ח) וַיושיעֵם למען שמו. פירש מצודת דוד: "שלא יחולל, כי פן יאמרו 'מבלתי יכולת וכו'". חילול השם קשור למפלת ישראל.

(קו:כד) וימאסו בארץ חמדה. פירש רש"י: "בשילוח מרגלים". פחד האויב וחוסר אמונה ביכולת הקב"ה להציל אותם — גרמו לזה שבני ישראל "מאסו בארץ". ו"מאיסה" זו מתבטאת גם בזה שישראל מוותרים או מפקירים את חלקי ארץ ישראל מחוסר אמונה בה'.

(קו:כז) ולהפיל זרעָם בגוים ולזָרותָם בָּארצות — כך נשבע ה' אחרי מעשה המרגלים. אך באמת קשה — איפה מצינו שה' נשבע כך בשעת חטא המרגלים? ורש"י אומר: "מאותה שעה נגזר עליהם חורבן הבית, שהרי ליל תשעה באב בכו". ונראה שהכוונה היא, שחטא המרגלים היה בזה שהם בחרו בגלות, ולכן היום שבו אירע המאורע — תשעה באב — הפך להיות כעין "יום גלות", ולכן הקב"ה קבע שאם יבוא יום שיתחייבו גלות, יהיה באותו יום.

(קו:מד) וירא בַּצַר להם, בשָׁמעו את רִנָתם. הישועה באה במדה שאנחנו מיחלים לה ודורשים אותה.

בעתה אחישנה

(קו:מה) ויזכֹּר להם בריתו, ויִנָחֵם כרֹב חסָדָו. פירש רש"י: "'ויזכֹר להם בריתו' — מתוך תשובה, 'וינחם כרֹב חסדָו' — מתוך הקץ". הגאולה באה או מתוך תשובה ("אחישנה"), או דרך הקץ ("בעתה").

(קח:ו_יד) רוּמָה על שמים אלקים, ועל כל הארץ כבודֶך... שכם ועמק סֻכות... גלעד... מואב... אדום... פלשת...   בֵּאלקים נעשה חָיִל... אלו השטחים של א"י שהם שלנו, ושנכבשם כאשר ה' ירום על הארץ.

(קח:יא) מי יֹבִלֵני עיר מבצר, מי נָחַני עד אדום. פירש רש"י: "'מי יובילני' — לימות המשיח, לפשוט יד בעֵשָׂו בערי מבצריו? מי שנחני כבר על אדום". נוכל להאמין בישועת ה' לעתיד אם נביט בישועתו בעבר (ועיין גם לעיל קה: ה, ומצודת דוד לקמן קכו: ג). ועיין יהושע כד: ו, שמספר על יציאת מצרים ומערבב "אבותיכם" ו"אתכם" זה אחר זה; ונראה שבכוונה דיבר כך אל ישראל, שכמו שה' גאל את אבותיכם, כך יגאל אתכם, וכאילו אתם הייתם שם אז ונגאלתם. ועיין שמות ו: ז, שה' אומר: אחרי שאוציא אתכם, ואַראה לכם את הניסים, ואוכיח את כחי ואת יכולתי, אז "וידעתם כי אני ה' אלקיכם".

(קח:יג_יד) הָבָה לנו עֶזְרַת מִצָר, ושָוא תשועת אדם; בֵּאלקים נעשה חיל... עזרת האדם היא שוא.

(קטו:א_ג) לשמך תן כבוד... למה יאמרו הגוים איה נא אלקיהם; ואלקינו בשמים... חילול השם קשור למפלת ישראל.

(קטו:יא) יִרְאֵי ה' בִּטחו בה'. תימה — למה צריכים להגיד ליראי ה' לבטוח בו?! אלא שלא כל ירא ה', כביכול, הוא מלא בטחון בעת צרה, ויראתו המתבטאת בשמירת מצוות אינה תמיד עומדת לו בשעת משבר. ועוד — לפעמים אדם שהוא ירא ה' הוא אדם שכל קיום המצוות שלו נובע מפחד מה', ולכן כאשר הוא עומד בפני סכנה חמורה, היא עלולה לגבור על פחדו מה'.

(קטז:ו) שֹׁמר פתָאִים ה', דַלותי ולי יְהושיע. עם ישראל, שהוא דל באמצעים, וחושב שאין תקוה, או שהוא צריך לפנות לבני אדם לעזרה, ואין לו הבנה איך להושיע את עצמו ושבאמונה הוא יתגבר — ה' ישמור ויושיע אותו.

(קטז:ט) בארצות החיים. פירש רש"י שא"י נקראת "ארצות החיים". והסביר מצודת דוד: "לשעבר שהייתי מגורש מא"י מפני שאול, וקרוב הייתי לשכון בין המתים". בגלות אתה קרוב לשכון בין המתים.

(קטז:יא) ...כל האדם כֹּזב. עזרת האדם היא שוא.

(קיח:ה_יז) מן המֵצר קראתי י_ה... ה' לי בעֹזרָי... טוב לחסות בה' מבטֹחַ באדם... עזרת האדם היא שוא.

(קיח:ז) ה' לי בעֹזרָי, ואני אראה בשֹׁנאָי. כתב אבן עזרא: "אמר רבי משה: כאשר יהיה ה' לבדו כנגד כל עוזרַי, אני אראה בשונאַי. והטעם איננו אומר כי ה' יהיה אחד מעוזרָי, רק הוא כנגד כל העוזרים, כי בהיות ה' עזרתה לי, אין לי צורך לעוזרים בלתו. ואילו היו לי עוזרים רבים וה' איננו עזרי, לא יועילני. וזה הפירוש ארוך ואין צורך לו. רק הטעם: שה' יעזור עוזריו ויראה בנקמתו בשונאיו. ובעבור שהזכיר שיש לו עוזרים, אמר כי לא יבטח בהם רק בה' לבדו, על כן טוב לחסות בה', כי בכל מקום יהיה לו מחסה". פירוש: כאשר ה' עומד לי במקום כל העוזרים האחרים, אראה במפלת שונאַי, ואם לא יעמוד על ידי, כל העוזרים לא יועילו. או פירושו: כאשר אבין שאין עוזרים, אלא שה' עומד במקומם, אנצח. או: שה' יעזור לי בעוזרַי, כלומר, שהוא יכניס בליבם את הרצון לעזור לי. או: שה' יעזור לי ויגן עלי "מעוזרַי" כביכול, שהם באמת אינם עוזרַי, ואז אתגבר על שונאַי.

(קיח:י) כל גוים סְבָבוני... יש כאן הסלמה:

(קיח:יא) סַבּוּני גם סְבָבוני... כלומר, פעם אחרי פעם.

(קיח:יב) סַבּוּני כדְבֹרים, דֹעכו כאש קוצים. פירש מצודת דוד: "אף אם [הגוים] הרגו רבים מישראל".

(קיח:יג) דָחֹה דְחִיתַני לנפֹּל, וה' עזָרָני. שהגוים יעלו עלינו פעם אחר פעם, וכל פעם ביתר חוזק, והמצב יהיה יותר גרוע כל פעם, אבל בכל פעם ימין ה' פועל (עיין אבן עזרא בפסוק טז, שלכן כתוב שלוש פעמים "ימין ה'"), עד שבסוף (פסוק כד): "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו".

(קיח:כב_כג) אבן מאסו הבונים היתה לראש פִּנה; מאת ה' היתה זאת, היא נפלָאת בעינינו. פירש מצודת דוד, שאפילו לישראל הדבר יהיה לפלא, איך עם כל כך בזוי נגאל גאולה שלמה, בניגוד לכל כללי הטבע. וזהו "היא נפלאת בעינינו".

(קכא:ב) כתב אבן עזרא: "אין לי צורך לעזרת אדם, כי אם לעזרת ה' לבד". שוא תשועת אדם.

(קכא:ד) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. פירש מצודת דוד: "כי הנה מעולם אינו מסיר השגחתו".

(קכד:ג) כתב מצודת דוד: "אם לא היה ה' עמנו, אזי היו בולעים אותנו חיים... מרוב תאוותם לבָלענו". זהו גודל השנאה הלא_נורמלית של הגוים לישראל.

דתיים צבועים

(קכה:ד) הֵיטִיבה ה' לַטובים וְלִישרים בלִבותם. ה' מיטיב לצדיק שהוא טוב (עיין קדושין מ.), שמקיים גם את המצוות בין אדם לחברו. ועוד: הוא מיטיב עם הישרים האמיתיים, שתוכם כבָרָם, ואינם רמאים וצבועים. אבל:

(קכה:ה) והַמַטים עֲקַלְקַלוֹתם. אלה שבחשאי נוטים אחרי רע במרמה ובעקמימות, שכלפי חוץ הם צדיקים אבל בתוכם הם חוטאים. ועיין מצודת דוד שמדבר על צביעות הצדיקים הרמאים.

יוליכֵם ה' את פֹּעלי האָוֶן. ה' יוליכם לאותו עונש שיש לרשעים בגלוי, כי הם אינם יכולים לרמות את הקב"ה.

שלום על ישראל. אז יהיה שלום על ישראל, כי לא יהיו לא רשעים בגלוי ולא צבועים.

בעתה אחישנה

(קל:ח) כתב מצודת דוד: "גם העוון לא יעכב הגאולה, כי הוא יפדה את ישראל מן העוונות".

(קלז:ז) כתב אבן עזרא: "והחרפה שהיו האדומיים מחרפים את ישראל יום שנלכדה ירושלים ונשרף ההיכל... היתה קשה לישראל יותר מצרתו". חילול השם קשור למפלת ישראל.

(קמג:ה) זכרתי ימים מִקֶדֶם, הָגִיתי בכל פָּעֳלֶך... נוכל להאמין בישועת ה' לעתיד אם נביט בישועתו בעבר.

בעתה אחישנה

(קמג:יא) למען שמך ה' תחַיֵני, בצִדְקָתך תוציא מִצָרָה נפשי. פירש מצודת דוד: "למען יקוּדש ויגדל שמך... אף אם אין בידי זכות, מ"מ בצדקתך תוציא נפשי מצרה".

(קמה:א) תהלה לדוד... אומרת הגמרא (ברכות ד: ): "איזהו בן העוה"ב? זה הסומך גאולה לתפילה". ולמה? מפני שתפילה היא בקשה על צרכינו, ואין אמונה ובטחון מלא ואמיתי בלי הוכחה שה' כבר עזר בעבר, ואז ממילא יכולים להאמין באמת שיעזור בעתיד. והבטחון בה' הוא היסוד של היהודי, וכל מי שיש לו בטחון אמיתי הוא בן עולם הבא. וכן כל מקום שכתוב "הרי זה בן עולם הבא" מדובר בבטחון. כמו (שם): "כל האומר 'תהלה לדוד' בכל יום שלוש פעמים, מובטח לו שהוא בן העולם הבא", מפני שכתוב ב"אשרי": "פותח את ידיך" (שם: טז), שהוא הבטחון שה' מפרנס את העולם, ויש בו גם הא"ב, שמראה שהכל הוא שלו, והוא כל יכול. וגם היפוכו נכון, כלומר, שחוסר בטחון הוא שממעט את העולם הבא של האדם, כמו שאמרו (סוטה מח: ): "מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לעתיד לבא? קטנות ["קטנות אמנה" — רש"י] שהיה בהן".

(קמה:יח_יט) קרוב ה' לכל קֹראיו, לכל אשר יקרָאֻהו באמת... ואת שוְעָתם ישמע ויושיעם. הישועה באה במדה שאנחנו מיחלים לה ודורשים אותה.

(קמה:כא) תהלת ה' ידבר פי, ויברך כל בשר שם קדשו... הקב"ה בחר תחילה בישראל להיות עם סגולתו, שהוא לבדו מבין את האמת. ולכן תחילה הוא מהלל את ה', אבל באחרית הימים, כל בשר יבין, וכולם יברכו את ה' (ועיין אבן עזרא לקמן קמט: ז).

(קמו:ג) אל תבטחו בִנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה. שוא עזרת אדם.

(קמז:יא) רוצה ה' את יְרֵאיו, את המְיַחלים לחסדו. הישועה באה במדה שאנחנו מיחלים לה ודורשים אותה.

(קמט:ו) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. היהודי חייב ללכת בשתי דרכים במקביל. הוא מתפלל לה' ובוטח בו, וגם חייב לצאת למלחמה, וה"רוממות א_ל" הופכים לו ל"חרב פיפיות".