פירוש המכבי - נביאים אחרונים -כתובים

דניאל - קטעי פירושים

דניאל - קטעי פירושים

חילול השם

(א:ב) ויתן אד_ני בידו את יהויקים מלך יהודה, ומקצת כלֵי בית האלקים, ויביאֵם ארץ שנער בית אלהיו... אומר רש"י: "לקלס לעכו"ם שלו, הביא שם את השִׁבְיָה כולה, אף את האנשים...".

מסירות נפש

(א:ח) וישם דניאל על לבו, אשר לא יתגָאַל בפת_בג המלך וביֵין משתָּיו, ויבקש משר הסריסים אשר לא יתגָאָל.

ידעתי את ה'; ה' אלקי ההיסטוריה, כל יכול

(ב:כ_כב) ...לֶהֱוֵא שמֵה די א_להא מברך... די חכמתא וגבורתא די לֵה היא, והוא מְהַשְנֵא עדָניא וזִמנַיא, מְהַעְדֵה מַלכין ומְהָקֵים מַלכין, יָהֵב חכמתא לחכימין ומַנְדְעא ליָדעֵי בינה. הוא גָלֵא עמיקתא ומסַתְרָתָא, יָדע מה בחשוכא, ונהורא עמֵה שְרֵא.

(ב:כז_כח) ...רזא די מלכא שָאֵל, לָא חכימין... יָכלין להַחוָיָה למלכא, ברם איתַי א_לָה בשמיא, גָלֵא רזין...

גאולה; ידעתי את ה'

(ב:לא_מה) כאן מתואר חלום נבוכדנצר, שראה צורה עם ראש זהב, חזה וזרועות של כסף, בטן וירֵכיים של נחושת, שוקיים של ברזל, ורגליים ואצבעות של ברזל וחרס. ועיין במפרשים (מצודת דוד, ר' סעדיה גאון, אבן עזרא) שפירשו מה הן ארבע הממלכות האלה. ומהפסוקים נראה לי לפרש שמלכות הזהב היתה בבל, מלכות הכסף היתה פרס ומדי, מלכות הנחושת היתה יון, והמלכות הרביעית היתה רומא, שלא נפלה לגמרי, אלא שהתפשטה ממנה הנצרות והעולם הנוצרי, שאינה מלכות אחידה אלא ממלכות וארצות שונות. ומאחר שלא נפלה רומא לגמרי, אלא יצאו ממנה העולם הנוצרי והתרבות המערבית, משום כך לא חש למנות את מלכות ישמעאל כמלכות חמישית, אלא עשה כך: אמר שהשוקיים (התחלת הרגליים) היו רק מברזל, כלומר, רק רומא לבד, ואח"כ קמה ישמעאל ביחד עם רומא, ולכן דיבר על הרגליים כמעורבות מברזל וחרס (או יתכן שהשלישית היתה יון ורומא [כמו אבן עזרא ומצודת דוד], ומשתיהן יצאה התרבות המערבית, והברזל היא ישמעאל, שהיא נחלשה והיתה מעורבת אח"כ עם שיירי המלכות השלישית). ואח"כ תבוא הישועה מאת ה' בלי כח האדם. והוא מסומל ע"י האבן שבאה בלי ידיים, והיכתה את הצורה, ושחקה אותה דק דק ופיזרה אותה לרוחות, כמו שכתוב (ב: מד): "וביומיהון די מלכַיָא אִנון, יְקים אֱ_לָה שמיא מלכוּ די לעלמין לא תתחַבַּל, ומלכותָה לעם אָחֳרָן לא תשְתְבִק, תַדִק ותָסֵף כל אִלֵין מלכְוָתָא, והיא תְּקום לעָלְמַיא".

ידעתי את ה'

(ב:מז) עָנֵה מלכא לדניאל ואמר: מן קשֹׁט די אלָקכון הוא א_לָה אלָקין ומָרֵא מלכין וגָלֵה רזין, די יְכֵלתָּ למִגְלֵא רזא דְנָה.

ידעתי את ה'; גאוה

(ג:א) נבוכדנצר מלכא עֲבַד צְלֵם... הנה, אע"פ שנבוכדנצר ראה את גדולת ה' ע"פ דניאל, גאותו בערה בו, וכפר בה', ובנה את האליל הזה.

ידעתי את ה'; קידוש השם ומסירות נפש

(ג:טז_יח) [מעשה חנניה, מישאל ועזריה, וסירובם להשתחוות לפסל] עֲנוֹ שדרך, מֵישך ועֲבֵד נְגו ואָמרין למלכא: נבוכדנצר, לא חַשְחין אנחנא על דְנָה פתגם לַהֲתָבותך. הן איתַי אלָקָנא די אנחנא פָלחין יָכִל לשֵיזבותַנָא מן אתוּן נורא יָקִדְתא, ומן ידָך מלכא ישֵיזִב. והן לָא, יְדִיע לֶהֱוֵא לך מלכא, די לאלקך  לָא איתָנא פָלחין... פירוש ("והן לא"): ואם לא יציל אותנו, מחמת סיבותיו הנסתרות, בכל זאת תדע שאנחנו מוכנים למות ולא להשתחות לע"ז, כי ה' הוא האלקים. ואומר מצודת דוד (טז): "אתה 'נבוכדנצר', ולא קראוהו בשם 'מלך', [משום שמצודת דוד פירש את הפסוק באתנחתא אחרי המלה "למלכא"], כאומר: בדבר זה לא תמלוך עלינו ולא תמשול בנו". ורש"י כתב: "למה הוזכר שמו? אלא כך אמרו לו: אם לקבל עלינו גזירתך לתת מסין וגו' — אתה מלך עלינו. אם לכפור בהקב"ה — נבוכדנצר, שפל אנשים אתה בעינינו, ובזוי עם; את וכלבא שוין. 'לא חשחין אנחנא' — לא חוששין אנו על זאת ליטול עצה מה להשיבך, כי המענה מוכן ושגור בפינו".

בטחון; מסירות נפש וקידוש השם

(ג:כח) עָנֵה נבוכדנצר ואמר: בריך אֱ_לָהֲהון די שדרך, מישך ועבד נגו, די שלח מלאכֵה ושֵיזִב לעבדוהי די התרחִצו עלוהי, ומלת מלכא שַנִיו וִיהַבו גֶשמְהון, די לָא יפלחון ולָא יסגדון לכל אֱלָה לָהֵן לֵא_לָהֲהון.

ידעתי את ה'

(ג:כט) ...די לא איתַי אֱלָה אָחֳרן די יִכֻל להצלה כִּדְנָה. (לג) אָתוהי כְּמָה רברבין ותִמהוהי כמה תקיפין, מלכותֵה מלכות עָלַם ושָלטָנֵה עם דָר ודָר.

ידעתי את ה'; עונש הגוים; גאוה

(ד:א) אֲנָה נבוכדנצר שְלֵה הֲוֵית בביתי ורענן בהיכְלי. (ב) חֵלֶם חזֵית וִידַחֲלִנַני... (ח) רְבָה אילנא ותְקִף, ורומֵה ימטֵא לשמיא... (יא) ...גֹדו אילנא... (יד) בגזֵרת עירין פתגָמא ומֵאמַר קַדישין שאֵלְתא, עד דִברַת [למען] די ינדעון חַיַיָא [שידעו אנשים] די שַליט עִלָאה [העליון שולט] במלכות אֲנָשא [במלכות בני אדם], ולמַן די יצבֵּא יתנִנַה [ולמי שהוא רוצה הוא נותן אותה] ושפל אנשים יְקִים עלַה...

גאוה; עונש גוים

(ד:כז_כט) ...הֲלָא דא היא בבל רבתא, די אֲנָה בֱנַיתַה לבית מלכוּ בתְקָף חִסני וליקָר הַדרי. עוד מלתא בפֻם מלכא, קָל מן שמיא נְפַל: לך אָמרין נבוכדנצר מלכא, מלכותא עֲדָת מִנך... עד די תנדע די שליט עִלָאה במלכות אֲנָשא ולמַן די יצבֵּא יתנִנַה.

(ד:לד) כְּעַן [עתה], אֲנָה נבוכדנצר משַבַּח ומרומֵם ומהַדַר למלך שמיא, די כל מַעֲבָדוהי קשוט, ואֹרחָתֵה דין, ודי מַהְלְכין בגֵוָה יָכִל להַשְפָּלָה.

לא ידעתי את ה'

(ה:א) בֵּלשאצר מלכא עֲבד לְחֶם רב... (ג) ...הַיְתִיו מָאנֵי דהבא די הַנְפִּקו מן היכלא די בית אלקא די בירושלֶם... (ד) אִשְתִּיו חמרא, ושבַּחו לאלָהֵי דהבא וכספא, נְחָשא פרזלא, אָעא ואבנא.

לא ידעתי את ה'; עונש הגוים — גאוה

(ה:כ) וכדִי רִם לִבְבֵה [של נבוכדנצר] ... הָנְחַת מן כָּרסֵא מלכותֵה... (כב) ואנְתְ ברֵה בלשאצר לָא הַשְפֵּלְת לִבְבָך... (כג) ועל מָרֵא שמיא התרוממתָּ...

ידעתי את ה'; השגחה פרטית

(ו:א) ודריוש מְדָאָה קַבֵּל מלכותא כבַר שנין שִתִּין ותרתֵּין. אומר רש"י: "למה מנה שנותיו? לומר לך, ביום שנכנס נבוכדנצר להיכל בימי יהויכין, נולד שטנו דריוש".

אנטישמיות — הדת כעלילה

(ו:ו) [אחרי שלא הצליחו למצוא פגם בדניאל, אומרים שרי פרס ומדי]: ...די לָא נְהַשְכח לדניאל דְנָה כל עִלָא, לָהֵן השכחנא עלוהי בדת אֱלָקֵה. לא נמצאה שום סיבה להאשים את דניאל, אא"כ נמצא את זה בדת אלקיו.

ידעתי את ה'; מסירות נפש

(ו:יא) ודניאל כְּדִי יְדַע די רשים כְּתָבא [גזירה שלא להתפלל לה'], על לבַיְתֵה; וכַוִין [חלונות] פתיחָן לֵה בעִלִיתֵה נגד ירושלֶם; וזמנין תלתה ביומא הוא בָּרֵך על ברכוהי ומְצַלֵא ומודֵא קֳדם אלקֵה, כל קֳבֵל די הֲוָא עבֵד מן קדמת דנָה.

אמונה ובטחון

(ו:כד) ...והֻסק דניאל מן גֻבא וכל חֲבָל לא הִשְתְּכַח בה, די הֵימִן בֵאלקֵה.

ידעתי את ה'

(ו:כז_כח) ...די הוא אֱלקא חַיא וקַיָם לעָלמין, ומלכותֵה די לא תתחבַּל, ושָלטָנֵה עד סופא, מְשֵיזִב ומַצִל, ועָבֵד אָתין [אותות] ותִמְהין [מופתים] בשמיא ובארעא.

ידעתי; אחרית הימים; עונש הגוים; גאוה

(ז:יא) ...מן קָל מלַיָא רבְרְבָתא די קרנא ממַלֱלָא, חָזֵה הֲוֵית עד די קטילת חֵיוְתא והוּבַד גִשמַה... פירש רש"י: "מקול הדברים הגבוהים שהקרן מדברת, עלתה חמתו של עתיק יומין".

גאולה; אחרית הימים

(ז:יב) כתב רבינו סעדיה גאון: "הוא אחרית מלכות ישמעאל וסוף מלכותו, כי הוא אחרית מלכות כל הארץ, כי אין אחריהן מלכות, כי בימי מלכותם ישפוט ה' על כל יושבי הארץ".

בטחון; אחרית הימים; בעתה אחישנה

(ז:יג) [בחלום דניאל על ארבע החיות שקמו מן הים] חָזֵה הֲוֵית בחֶזְוֵי לֵילְיא, ואֲרוּ עם ענָנֵי שמיא, כבר אֱנָש אָתֵה הֲוָא... פירש רש"י: "הוא מלך המשיח". כלומר, בזמן שהשמים יהיו מעוננים ושחורים, לעת צרות רבות, יבוא המשיח.

מנהיג; אהבת ישראל

(ז:טו) אֶתְכְּרִיַת רוחי, אֲנה דניאל בגוֹא נִדְנֶה — בתוך גופי. ופירש רבינו סעדיה: "שהייתי רואה בצערן של ישראל".

לא תהיה עוד גלות

(ז:יז) אִלֵין חֵיוָתָא רברְבָתָא... ארבעה מלכין יקומון מן ארעא. (יח) ויקבלון מלכותא קדישי עליונין ויחסנון מלכותא עד עלמא ועד עלם עלמיא... (כא) חזה הוית וקרנא דִכֵּן עבדא קרב עם קדישין ויָכְלָה להֹן, (כב) עד די אֲתָה עתיק יומיא ודינא יְהִב לקַדִישי עליונין... פירש רבינו סעדיה (כב): "ומשהגלם ועד שיבוא משיחנו, הם עתידים להשתעבד תחת ידיהם". משמע, שכאשר ישראל יתחילו לצאת מתחת ידיהם, זאת התחלת הגאולה, ולא תהיה שוב גלות מלאה.

עם ישראל; עם סגולה וקדוש

(ז:יח) ויקבלון מלכותא קדישי עליונין. פירש רבינו סעדיה: "ישראל שהם קדישי עליונין, כדכתיב (דברים ז: ו): 'כי עם קדוש אתה לה'', וכתיב (שם כו: יט): 'ולתתך עליון'".

ידעתי; עונש הגוים על גאוה ודיכוי עם ישראל

(ז:כה) ומלין לצד עִלָאָה ימלל, ולקדישי עליונין יְבַלֵא, ויִסְבַּר להַשְנָיָה זמנין ודת... ומיד מדבר הפסוק על הענין של "בעתה אחישנה", ונראה ברור שמדבר על "בעתה":

ויתיהבון בידֵה [יהיו מסורים ישראל בידו] עד עִדָן ועִדָנִין ופְלַג עדן. פירש מצודת דוד: "ורצה לומר, שתי שנים וחצי שנה יהיו מסורים בידו". ותימה — הרי אם נאמר שהחיה הרביעית הזאת היא אדום, או אפילו ישמעאל, כפי שכתב מצודת דוד, הלא היו בשעבוד הרבה יותר שנים? אלא צ"ל שמדבר על גוף הגאולה, שבאתחלתא שבו ישראל לארצם, והקימו את מדינת ישראל, ומפני חטאתם תפול המדינה ח"ו לידיהם לשנתיים וחצי, ואח"כ תבוא הגאולה האחרונה. וכן כתוב (פסוקים כא_כב): "חזה הוית וקרנא דכן עבדא קרב עם קדישין, ויכלה להן עד די אתה עתיק יומיא ודינא יהב...". וכן כתב האבן עזרא (פסוק יח): "כי הקרן הקטנה תעשה מלחמה עם ישראל ותוכל להם... כי זה המלך האחרון במלכות ישמעאל יֵרַע רעה גדולה לישראל... ויהיו ישראל בצרה עד עדן ועדנין ופלג עדן". ואז תבוא הגאולה.

(ז:כו_כז) ודינא יִתִּב ושָלְטָנֵה יְהַעְדוֹן להשמדה ולהובָדָה עד סופא. ומלכותָא ושלטנָא ורבותא די מלְכְוָת תחות כל שמיא יְהִיבַת לעם קדישי עליונין... וכן כתוב (פסוק יח): "ויקבלון מלכותא קדישי עליונין...".

ארץ ישראל

(ח:ט) ...אל הנגב ואל המזרח ואל הצבי. פירש רש"י: "א"י, שנקראת ארץ צבי".

עונש הגוים — על גאוה וחילול השם

(ח:י_יא) ותגדל עד צבא השמים, וַתַּפֵּל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים, וַתִּרְמְסֵם, ועד שר הצבא הגדיל. "התגדל עצמו לחרף כלפי מעלה" — מצודת דוד (יא).

לא תהיה עוד גלות

(ח:יא_יב) ועד שר הצבא הגדיל, וממנו הוּרם התמיד, והֻשלך מְכון מקדשו. הנה דניאל חי אחרי גלות בבל, והוא דיבר על עוד גלות אחת ולא שתים.

בעתה אחישנה

(ח:יג_יד) ...עד מתי הֶחָזון הַתָּמיד והפשע שֹׁמֵם, תֵּת וקֹדש וצבא מִרְמָס? ויאמר אלי: עד ערב בֹּקר אלפַּיִם ושלש מאות, ונצדק קֹדש.

(ח:יז) ...הָבֵן בן אדם, כי לְעֶת קץ הֶחָזון.

(ח:יט) ...הנני מודיעֲךָ את אשר יהיה באחרית הזעם, כי למועד קץ. פירש מצודת דוד: "למועד זמן הגלות, יהיה קץ, ולא לעולם יקצוף".

עונש הגוים על גאוה

(ח:כג_כה) ...יעמֹד מלך עז פנים ומבין חידות, ועָצַם כחו — ולא בכחו — ונפלאות ישחית והצליח ועשה, והשחית עצומים ועַם קְדֹשים. ועל שִׂכלו והצליח מִרְמָה בידו, ובלבבו יגדיל ובשלוה ישחית רבים ועל שר שרים יעמֹד, ובאפס יָד יִשָבֵר.

בעתה אחישנה

(ט:ג) וָאֶתְּנָה את פָּנַי אל אד_ני האלקים... כתב מצודת דוד: "ומטרם בינותי בספרים, עוד חשבתי שגם בנין בית המקדש וגאולה שלמה תהיה בכלות שבעים שנה להתפשטות בבל [כלומר, שזאת היתה טעות, ומ"מ כך חשב בתחלה]... שמתי פני כלפי המקום להתפלל על הדבר, בחָשבִי שבעבור העוון נתארך הקץ". א"כ רואים שזה לא היה נכון, והקב"ה אינו מאריך את הקץ. ויש להוסיף טעם לטעות דניאל, שהוא חשב שאין ספק שמצד החטאים שחטאו ישראל ושבעבורם הוגלו, לא יוסיף הקב"ה על הקץ אף אם לא חזרו. אבל מכיון שראה שישראל בגלות אינם חושבים על שיבת ציון, וזה חטא חדש ועיקרי לגמרי, חשש שמא ידחה הקב"ה את הקץ.

ואולי יש לפרש את תפלת דניאל כאן, שהתפלל אחרי שהבין שטעה, ושיש עדיין זמן עד עת הגאולה. והוא התפלל עבור "אחישנה", וביקש שהקב"ה בכל זאת יחיש את הקץ למען שמו ולמען חסדו, כי הנה אנו רואים שהוא מדגיש את חילול שמו (פסוקים ד, טו, טז, יז, יח, יט) ואת חסדיו (פסוקים ד, ט, יח). ונראה שהתפלה המבקשת מה' שיצילנו בעבור שמו, מדברת על "בעתה"; והתפלה על החסד היא להחיש קצת את הגאולה. וכך אמר דניאל (פסוק ט): "...לאד_ני אלקינו הרחמים והסלִחות כי מרדנו בו".

יש שלבים לגאולה

(ט:ד) ...אנא אד_ני, הא_ל הגדול והנורא... כתב רבינו סעדיה גאון: "...משה אמר (דברים י: יז): 'הא_ל הגדול והגבור והנורא', שעושה גדולות וגבורות לישראל במצרים ובים סוף ובמדבר. 'והנורא', על הקמת משכן הקודש, שנאמר (תהלים סח: לו): 'נורא אלקים ממקדשיך'. ירמיהו אמר (ירמיהו לב: יח): 'הגדול הגבור' [ולא "הנורא"], שהוא גדול על הכל. ולו נאה לומר גבור, שראה ביתו חרב ובניו הולכין בגולה וסובל; ולמה לא אמר 'הנורא' על חורבן הבית הנורא. דניאל אמר 'הא_ל הגדול והנורא' ולא אמר 'הגבור', לפי שראה בניו מסורין בקולרין, ואיה גבורתו? ולמה אמר 'הגדול'? שעשה גדולות לחנניה מישאל ועזריה בכבשן האש, ולדניאל בגוב אריות. ולמה אמר 'הנורא'? שחזר ובנה בית המקדש". וצ"ע כאן.

חילול השם קשור לחילול ישראל

אנא אד_ני, הא_ל הגדול והנורא... אומר רש"י: "ולא אמר 'גבור', אמר: גוים משתעבדים בבניו, ואיה גבורותיו?!"

(ט:ו_יג) ולא שמענו אל עבדיך הנביאים... ישראל מסרבים לשמוע לה'. ועיי"ש.

הגלות היא עונש

(ט:ז) לך אד_ני הצדקה ולנו בֹּשת הפנים, כיום הזה לאיש יהודה וליֹשבי ירושלים, ולכל ישראל הקרֹבים והרחֹקים, בכל הארצות אשר הִדַחְתם שם, במעלָם אשר מעלו בך.

גמול ועונש

(ט:י_יד) ולא שמענו בקול ה' אלקינו... וכל ישראל עברו את תורתֶך... ויָקֶם את דְבָרו אשר דבר עלינו... להביא עלינו רעה גדֹלה... כאשר כתוב בתורת משה... וישקֹד ה' על הרעה ויביאֶהָ עלינו...

ישראל אינם מבינים את האמת

(ט:יג) ...ולא חִלִינו את פני ה' אלקינו. "בעוד היינו בירושלים, כאשר שמענו הנביאים מנבאים על הרעה" — מצודת דוד. לשוב מֵעֲוֹנינו ולהשכיל בַּאֲמִתֶּך.

חילול השם קשור לחילול ישראל

(ט:טו) ועתה אד_ני אלקינו, אשר הוצאת את עמך מארץ מצרים ביד חזקה, ותעש לך שֵׁם כיום הזה... פירש רבינו סעדיה גאון: "שיאמרו אומות העולם: כמה נסים עשה הקב"ה לישראל! הרג בכורי מצרים, קרע להם את הים והמית המצריים בתוכו".

(ט:טז) ...יָשָב נא אפך וחמתך מעירך ירושלים הר קדשך. כלומר, ששמך נקרא עליהם.

כי בחטאינו ובעוֹנות אבֹתינו, ירושלים ועמך לחרפה לכל סביבֹתינו. פירש רבנו סעדיה: "לכל הגוים היושבים סביב לא"י".

(ט:יז) ...והָאֵר פניך על מקדשך השָׁמֵם, למען אד_ני. פירש מצודת דוד: "לבל יאמרו העמים: מבלי יכולת...".

(ט:יח) ...וראה שֹׁמְמֹתינו והעיר אשר נקרא שמך עליה... (יט) ...למענך אלקי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך. פירש מצודת דוד: "ואין זו כבודך לעָזבם ביד גוים".

מנהיג

(י:יט) ...אל תירָא איש חֲמֻדות, שלום לך, חֲזַק וַחֲזָק...

ארץ ישראל — ארץ צבי

(יא:טז) ויעמֹד בארץ הצבי וכָלָה בידו.

גאולה

(יב:א) ובָעת ההיא, יעמֹד מיכאל השר הגדול הָעֹמד על בני עמך, והיתה עת צרה אשר לא נִהְיְתָה מהיות גוי עד העת ההיא, ובעת ההיא יִמָלֵט עמך כל הנמצא כתוב בַּספר. פירש אבן עזרא: "וזאת הצרה תהיה על כל העולם, ולא יִמָלְטו [ישראל] רק בעבור היות מיכאל השר הגדול על ישראל, על כן ימלט עמך". ואומר מצודת דוד: "כי הקרן הזעירה שהיא ממלכות ישמעאל יצר להם מאד, כמ"ש בו 'ולקדישי עליונין יבלא' וכו' (לעיל ז: כה)".

מנהיג

(יב:ג) והמשכִּלים יַזְהִרו כזֹהר הרקיע, ומַצְדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. "'ומצדיקי הרבים'... ומוכיחי ישראל" — רבנו סעדיה גאון. ואבן עזרא כתב: "והמצדיקים לרבים מעלתם גדולה, על כן אמר 'ככוכבים לעולם ועד'". ול"נ שמצדיקי הרבים הם אלה שבטחו בה', והוכיחו את ישראל לבטוח בה' ולהחיש את הגאולה, והמשכילים ("שעסקו בתורה ובמצוות" — רש"י) לא הבינו את עומק הבטחון בה', ולכן אין מעלתם כה גדולה.

גאולה

(יב:ז) ...כי למועֵד מועֲדים וָחֵצִי, וּככַלות נַפֵּץ יד עם קֹדש, תִּכְלינה כל אלה. אומר רש"י: "כשתכלה כח ישראל, 'כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב' (דברים לב: לו)".

(יב:יא_יב) ומעת הוּסַר התמיד, ולתת שִׁקוץ שֹׁמם, ימים אלף מאתים ותשעים. אשרי המחכה ויַגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה. אומר רש"י (יב): "ארבעים וחמש שנים נוספים על חשבון העליון, שעתיד מלך משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה, וכן מצינו במדרש רות (עיין רות רבה ה: [יד]ו)".