פירוש המכבי - נביאים אחרונים -כתובים

דברי הימים ב קטעי פירושים

דברי הימים ב -  קטעי פירושים

כוחי ועוצם ידי

(יב:א) ויהי כהָכין מלכות רחבעם וכחֶזקתו, עזב את תורת ה'...

מושגים

(יב:יד) ויעש [רחבעם] הרע, כי לא הֵכין לבו לדרוש את ה'. חייבים "להכין את הלב" לדרוש את ה'. כלומר, להבין מושגים. או: להתאמץ, כמו שכתוב (תהלים כז: יד): "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך, וקוה אל ה'", שאדם חייב להתחזק כדי לדרוש את ה'.

בטחון בה' — אפילו כאשר אדם חוטא, אם יש לו בטחון בה', הוא מנצח

(יג:ה_יב) [אַבִיָה בן רחבעם אומר לישראל] הלא לכם לדעת כי ה' אלקי ישראל נתן ממלכה לדוד... הלא הִדַחתם את כהני ה'... ואנחנו ה' אלקינו לא עֲזַבְנֻהו... ומקטירים לה' עֹלות בבֹּקר בבֹּקר... כי שֹׁמרים אנחנו את משמרת ה' אלקינו ואתם עזבתם אֹתו... אל תִּלָחמו עם ה' אלקי אבֹתיכם כי לא תצליחו. ותימה: הרי במלכים א (טו: ג) כתוב: "וילך [אביה] בכל חטאות אביו"? אלא, ודאי שהוא חטא, אבל בכל זאת האמין בה' ובטח בו, ומשום זה בלבד, ניצח. וראיה ברורה ממה שכתוב כאן, פסוק יח: "וַיֶאֶמצו בני יהודה, כי נשעֲנו על ה' אלקי אבותיהם".

בטחון בה'

(יד:ו) כי דרשנו את ה' אלקינו, דרשנו וַיָנַח לנו מסביב. פירש רש"י: "לפי שדרשנוהו, הניח לנו מסביב".

בטחון בה'

(יד:י) [תפלת אסא נגד הכושים] ויקרא אסא אל ה' אלקיו ויאמר: ה', אין עִמך לַעְזֹר בין רב לאין כח, עָזְרֵנו ה' אלקינו כי עליך נשעַנו ובשמך באנו על ההמון הזה, ה' אלקינו אתה, אל יעצֹר עמך אֱנוש.

בטחון בה'

(טו:ב,ד,ז) ה' עמכם בהיותכם עמו, ואם תדרשֻהו יִמָצא לכם, ואם תעזבֻהו יעזֹב אתכם... ויָשָב בצר לו על ה' אלקי ישראל, ויבקשֻהו ויִמָצא להם... ואתם חִזקו ואל יִרפו ידיכם, כי יש שכר לפעֻלתכם. אלו דברי עזריהו בן עודד איש האלקים אל אסא. הנה כתוב שתי פעמים "יִמָצא" ולא "יִמְצא", לומר, שהקב"ה תמיד נמצא ליד ישראל לעזור להם, וחסרים רק האמונה והבטחון האמיתיים, וברגע שהיהודי בוטח בו באמת, הוא מוצא את הקב"ה על ידו. וכן במה שכתוב "חִזקו", כתב רש"י (ז): "לדרוש באלקים". וכוונתו היא שיש צורך בחיזוק ובאומץ לדרוש באלקים ולסמוך עליו בשעה של סכנה גדולה, במקום לסמוך על בעלי ברית "טבעיים", כמו שנאמר (תהלים כז: יד): "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'".

בטחון בה'

(טז:א) רד"ק ומצודת דוד שניהם כתבו שהמלוכה (כלומר, על יהודה וישראל) היתה צריכה לחזור לאסא אחרי שלושים ושש שנים ממות שלמה, אך מאחר שסמך על ארם ולא על הקב"ה, נשארה החלוקה.

בטחון בה'

(טז:ז_ט) ...בהשָעֶנך על מלך ארם, ולא נשענת על ה' אלקיך, על כן נמלט חֵיל מלך ארם מידֶך. הלא הכושים והלודים היו לחַיִל לרֹב... ובהשָעֶנך על ה' נתָנָם בידך. כי ה' עיניו משֹׁטטות בכל הארץ להתחזק עם לבבם שלם אליו; נסכלְתָּ על זאת, כי מעתה יש עמך מלחמות.

המלך אוסר את הנביא שהוכיחו

(טז:י) ויכעס אסא אל הָרֹאה. חֲנָני, שהוכיח אותו על ששלח שוחד למלך ארם לעזור לו נגד בעשא.

ויתנֵהו בית המַהְפֶּכת כי בזעף עִמו על זאת; וירַצֵץ אסא מן העם בעת ההיא. כי ידע שחטא, ורגשי האשמה דחפו אותו ללחוץ את כל העם.

בטחון בה'

(טז:יב) ויֶחֱלֶא אסא... וגם בחָליו לא דרש את ה' כי בָּרֹפאים. פירש מצודת דוד: "שם בטחונו ברופאים לבדם". כלומר, שצריכים גם לבטוח בה' ואחר כך גם ללכת בדרך הטבע.

בטחון; צריכים לדרוש בה'

(יז:ד_ה) כי לֵאלקי אביו דרש [יהושפט]... ויָכֶן ה' את הממלכה בידו...

(יז:ו_ח) ...ועוד הסיר את הבמות ואת האֲשֵרים מיהודה, ובשנת שלש למָלכו שלח לשריו... ועמכם הלוִיִם... כתב רש"י (ח): "כי על הכהנים והלויים ללמד ולהורות, כדכתיב (דברים כד: ח): 'ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוִיִם'. והשרים הלכו עמהם, שלא ימרו את פיהם, ולהכריחם לשמוע להם ולשמור לעשות כמצות השופטים, דוגמא (דברים טז: יח): 'שֹׁפטים ושֹׁטרים תתן לך', שופטים לשפוט את העם ושוטרים להכריחם לעשות ציווי השופטים". מנהיג צריך לא רק ללכת בדרכי ה' בעצמו, אלא גם להכריח את העם ללמוד ולעשות. ועי' מצודת דוד, פסוקים ו_ז.

בטחון

(יז:י) ויהי פחד ה' על כל ממלכות הארצות... ולא נלחמו עם יהושפט. אומר רש"י: "בזכות שלמדו תורה". בזכות לימוד התורה, ה' מביא שלום.

ארץ ישראל

(יח:ג) אחאב הסית את יהושפט ללכת למלחמה על רמות גלעד.

נביא

(יח:יג) ויאמר מִיכָיְהו: חי ה' כי את אשר יאמר אלקי, אֹתו אדבר.

נביא

(יט:ב) ויצא אל פניו יהוא בן חֲנָני החֹזה, ויאמר אל המלך יהושפט: הֲלָרָשָע לַעְזֹר ולשֹׂנאי ה' תֶּאֱהָב... נביא חייב להוכיח אפילו מלך. ואסור להתחבר עם רשע.

בטחון — בזכות הבטחון הקב"ה מעלים עין מחטאים אחרים

(יט:ג) אבל דברים טובים נמצאו עמך, כי בִעַרת האשֵרות מן הארץ, והֲכינות לבבך לדרֹש האלקים. אומר רש"י: "'לדרוש' — כדלעיל (יז: ד): 'כי לאלקי אביו דרש'". והנה הכוונה היא שבטח בו, כמו שאנו רואים לקמן (כ: ג), כאשר באו מואב ועמון למלחמה: "וירא ויתן יהושפט את פניו לדרוש לה'...". א"כ רואים שבזכות הבטחון הקב"ה מוחל לו על שעזר לרשע, אחאב.

(יט:ד) ויֵשֶב יהושפט בירושלים, ויָשָב ויצא בעם מבאר שבע עד הר אפרים, ויְשיבם אל ה', אלקי אבותיהם. המלך צריך ללמד ולהביא את העם לתורה.

לה' הארץ ומלואה

(יט:ו) ויאמר [יהושפט] אל השֹׁפטים: ראו מה אתם עֹשים, כי לא לאדם תשפטו כי לה'... פירש רש"י: "אם חייבת את הזכאי, כאילו נטלת ולקחת משל בוראך". אם השופט מעוות את המשפט, ונותן רכוש לאחד שלא כהוגן, הוא גוזל מהקב"ה.

יראת ה'; הקב"ה שונא עוולה

(יט:ו_ז) ...כי לא לאדם תשפטו כי לה', ועמכם בִּדְבר משפט. ועתה יהי פחד ה' עליכם [ואין לפחד מאדם], שִמרו ועֲשו, כי אין עם ה' אלקינו עַוְלה ומשֹׂא פנים ומִקַח שֹׁחד. אומר הרד"ק (ו): "או יהיה עמכם ויעזרְכם בדבר המשפט אם תיראו ממנו". שופט חייב לשפוט משפט צדק, כי ה' עצמו עומד עמם במשפט.

שופט; יראת ה'

(יט:ט_י) כֹּה תעשון ביראת ה', באמונה ובלֵבָב שלם... והזהרתם אֹתם [את העם], ולא יֶאְשמו לה', והיה קצף עליכם ועל אחיכם; כה תעשון ולא תֶאשָמו. השופט חייב להזהיר את העם, בין אם ישמעו ובין אם לא ישמעו. ואם לא הזהירם, גם הוא וגם הם יוענשו. כך אומר מצודת דוד (י): "הואיל ועשיתם את שלכם, והם 'אם ישמעו ואם יחדלו' (יחזקאל ג: יא)".

שכר ועונש

(יט:יא) ...וִיהִי ה' עם הטוב.

בטחון בה'

(כ:ג,ו,ט_י,יב,טו_יז) [תפלת יהושפט, כאשר באו עמון ומואב] וַיִרָא ויתן יהושפט את פניו לדרוש לה'... ויאמר, ה' אלקי אבֹתינו,   הלא אתה הוא אלקים בשמים, ואתה מושל בכל ממלכות הגוים, ובידך כח וגבורה ואין עמך להתיצֵב... אם תבוא עלינו רעה... נַעַמְדָה לפני הבית הזה... וְנזעק אליך מִצָרתנו ותשמע ותושיע, ועתה הנה בני עמון ומואב והר שעיר... אלקינו הלא תשפָּט בם, כי אין בנו כח לפני ההמון הרב הזה הבא עלינו, ואנחנו לא נֵדַע מה נעשה כי עליך עינינו... ויאמר [יחזיאל בן זכריהו]... כה אמר ה'...: אל תִּירְאו ואל תֵּחַתו מפני ההמון הרב הזה, כי לא לכם המלחמה כי לאלקים. מחר רְדו עליהם... התיצְבו, עִמדו ורְאו את ישועת ה' עמכם... צְאו לפניהם וה' עמכם... כאן אנו רואים, שאע"פ שה' לחם בעדם ועשה נס, בכל זאת הוא ציווה להם לצאת באופן טבעי, כי זאת דרך היהדות.

ארץ ישראל — הבטחת הארץ

(כ:ז) הלא אתה אלקינו הורַשתָּ את יושבי הארץ הזאת מלפני עמך ישראל, וַתִּתְּנָה לזרע אברהם אֹהַבְך לעולם.

אמונה ובטחון בה' ובנביאיו

(כ:כ_כב) וישכימו בבֹּקר וַיֵצאו... ובצֵאתם עמד יהושפט ויאמֶר... הַאמינו בה' אלקיכם ותֵאָמֵנו, הַאמינו בנביאיו והַצליחו... וַיַעֲמֵד משֹׁררים לה'... בצאת לפני הֶחָלוץ, ואֹמרים הודו לה' כי לעולם חסדו. ובעת הֵחֵלו ברנה ותהלה, נתן ה' מְאָרְבִים על בני עמון... וַיִנָגֵפו.

ידעתי את ה'

(כ:כט) ויהי פחד אלקים על כל ממלכות הארצות, בשָמעם כי נלחם ה' עם אויבי ישראל...

בטחון בה'

(כ:לב) וילך [יהושפט] בדרך אביו אסא, ולא סר ממנה לעשות הישר בעיני ה'. כתב רש"י: "אבל מדרכיו הרעים של אסא סר, כמו שכתוב (לעיל טז: ב): 'ויֹצֵא אסא כסף וזהב...', אבל יהושפט לא עשה כן, אלא בטח כל ימיו בהקב"ה".

(כ:לז) ויתנבא אליעזר בן דוֹדָוָהוּ... על יהושפט לאמר: כהתחבֶּרך עם אחזיהו, פרץ ה' את מעשיך... נביא מוכיח אפילו מלך. ואסור להתחבר עם רשע.

שכר ועונש

(כא:י) ויפשע אדום מתחת יד יהודה... כי עזב את ה' אלקי אבֹתיו.

גאוה המביאה לידי ע"ז

(כד:יז_יח) ואחרי מות יהוידע, באו שרי יהודה וישתחוו למלך, אז שמע המלך אליהם; ויעזבו את בית ה'... ויעבדו את הָאֲשֵרים... פירשו חז"ל (תנחומא בובר, וארא טז), שפיתו את יואש באָמרם שכתוב "והזר הקרב יומת" (במדבר א: נא), והוא נשאר חי בבית קודש הקדשים שש שנים, ולכן ראוי להשתחוות לו כא_לוה.

ישראל אינם שומעים לנביאים

(כד:יט) וישלח בהם נבִאִים לַהֲשיבם אל ה', ויָעידו בם ולא הֶאֱזינו. נראה שפירוש "ויעידו בם" הוא, שהביאו להם עדות והוכחה מהכתובים, מה יהיה אם לא ישמעו לה'.

נביא

(כד:כ) ורוח אלקים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמֹד מעל לעם... הכוונה היא שרוח אלקים, כלומר, רוח גבורה (עיין בכל השופטים) לבשה אותו, והרימה אותו מעל לעם, כלומר, שלא פחד מלהגיד את האמת על אף ששאר האנשים כן פחדו, ועל אף הסכנה.

בטחון

[דברי זכריה בן יהוידע הכהן ליואש המלך] ...ולא תצליחו כי עזבתם את ה' וַיעזֹב אתכם.

נביא

(כד:כ_כא) ורוח אלקים לבשה את זכריה... ויאמר להם... למה אתם עֹברים את מצוֹת ה'... ויקְשרו עליו וַיִרְגְמֻהו אבן במצות המלך... ישראל רצחו את זכריה בן יהוידע הנביא, על אף שהיה כהן גדול ביום הכפורים, ונביא וחתן המלך. כך כתב רש"י (כ): "סמך על עצמו שהיה שר גבוה מכל העם, נביא וכהן וביום הכפורים וחתן המלך, ולא נתיירא מלומר נבואה".

בטחון

(כד:כד) כי במצְעַר אנשים [במעט אנשים] באו חיל ארם, וה' נתן בידם חַיִל לָרֹב מאד, כי עזבו את ה' אלקי אבותיהם, ואת יואש עשו שְפָטים.

כפוי טובה; מדה כנגד מדה; ידעתי

(כד:כו) ואלה המתקשרים עליו [על המלך יואש]: זָבָד בן שִׁמְעַת העמונית, ויהוזָבָד בן שִׁמְרִית המואבית. אומר רש"י: "מה לי מי היו וממי יצאו, אם מבני ישראל או ממואבים? אלא יבואו כפויי טובה, שכפו טובתו של אברהם אבינו ללוט אביהם, שנלחם עם המלכים כששמע שנשבה לוט, והם שכרו את בלעם לקלל בניו — ויִפָּרעו מיואש, שכפה טובתו של יהוידע והרג את זכריה בנו. כן מפורש במכילתא".

אל תתחבר לרשע

(כה:ז) ואיש האלקים [אמוץ] בא אליו [לאמציהו מלך יהודה] לאמר: המלך, אל יבוא עמך [עם אמציהו] צְבָא ישראל, כי אין ה' עם ישראל, כל בני אפרים. מכאן לומדים שאסור לשלם לרשע להיות בעל ברית. ומתולדות יהושפט (יט: ב, כ: לז) לומדים שאסור ללכת לעזור לרשע או אפילו להשתתף עמו, שלא לדבר מצוה. אבל נראה שאם הוא בא בעצמו ורוצה לעזור בדבר מצוה, ואינו מקבל עבור זה שכר, מותר.

בטחון

(כה:ח) כי אם בֹּא אתה, עֲשֵה חֲזַק למלחמה. כלומר, כי אם לא תשמע אלי, ובכל זאת תבוא איתם למלחמה, ותנסה לעשות את עצמך חזק.

יכשילך האלקים לפני אויב, כי יש כח באלקים לעזור ולהכשיל. פירש רש"י: "יש לו כח וגבורה לעזור לך בלא חיל של אפרים, ולהכשיל אותך אם תוליכם עמך".

בטחון

(כה:ט) ויאמר אמציהו... ומה לעשות לִמְאַת הככר אשר נתתי לִגְדוּד ישראל. ויאמר איש האלקים: יש לה' לתת לך הרבה מזה.

עם נבל ולא חכם; לא ידעתי; מנהיג

(כה:יד_טו) ויהי אחרי בוא אמציהו מֵהַכות את אֲדוֹמים, וַיָבֵא את אלהי בני שעיר ויעמידֵם לו לאלהים... ויחר אף ה' באמציהו, וישלח אליו נביא ויאמר לו: למה דרשת את אלהי העם אשר לא הצילו את עמם מיָדֶך.

בטחון; נביא

(כה:טז) ויאמר לו [אמציהו]: הליועץ למלך נְתַנוךָ? חֲדַל לך, למה יַכוך? ויֶחְדל הנביא ויאמר: ידעתי כי יעץ אלקים להשחיתֶך, כי עשית זאת ולא שמעת לעצתי. נביא חייב להוכיח ולא לפחד. אך ישראל אינם שומעים תוכחה.

ידעתי; השגחה פרטית

(כה:כ) ולא שמע אמציהו [לעצת יואש מלך ישראל] כי מהאלקים היא, למען תִּתָּם ביָד, כי דרשו את אלהי אדום. כמו שכתוב בפסוק יד: "...ויבֵא את אלהי בני שעיר ויעמידם לו לאלהים". הקב"ה מסובב את הענין כאשר הוא רוצה להיפרע ממישהו.

בטחון

(כו:ה) ...ובימי דָרשוֹ [עוזיהו] את ה', הצליחוֹ האלקים.

לא ידעתי את ה'; גאוה

(כו:טז) וכחֶזְקָתו [עוזיהו] גבה לבו עד להשחית, וימעל בה' אלקיו...

בטחון

(כז:ו) ויתחזק יותם, כי הכין דרכיו לפני ה' אלקיו.

ידעתי; שכר ועונש

(כח:ה) ויתנֵהו [את אחז] ה' אלקיו ביד מלך ארם... וגם ביד מלך ישראל נִתָּן... (ו) בעָזבם את ה' אלקי אבותם... (ט) ...הנה בחמת ה' אלקי אבותיכם על יהודה נְתָנָם ביֶדכם... (יט) כי הכניע ה' את יהודה בעבור אחז...

חוסר בטחון; אין לסמוך על האדם

(כח:טז,כ_כא) בעת ההיא [שנלחם בו ישראל] שלח המלך אחז על מלכי אשור לַעְזֹר לו... ויבֹא עליו תִּלגת פִּלנְאֶסר מלך אשור, ויָצַר לו ולא חֲזָקו; כי [=אף כי] חָלַק אחז את בית ה' ואת בית המלך והשרים, ויתן למלך אשור ולא לְעֶזרה לו. פירש מצודת דוד (כ): "...ואף שנלחם בעבורו עם מלך ארם, כמ"ש במלכים ב טז, מ"מ לא יֵחשב לעֵזר הואיל והוא הֵיצֵר לו בסוף".

ישראל מסרבים לחזור בתשובה; חוסר בטחון בה'; לא ידעתי את ה'

(כח:כב_כג) ובעת הָצֵר לו, ויוסֶף למעול בה', הוא המלך אחז, ויזבח לאלהי דרמשק הַמַכִּים בו, ויאמר כי אלהי מלכי ארם הם מַעְזְרים אֹתם, להם אֲזַבֵּח וְיַעזרוני, והם היו לו להכשילו ולכל ישראל. דוקא ההתבוללות והנסיון לחקות את הגוים, במחשבה שה"הצלחה" שלהם באה על ידי התרבות שלהם, ואולי תביא גם ליהודי הצלחה, מביאים אסון על היהודי מחרון אף ה'.

שכר ועונש

(כט:ו,ח) ...כי מָעֲלו אבֹתינו ועשו הרע בעיני ה' אלקינו וַיַעַזְבֻהו... ויהי קצף ה' על יהודה וירושלים ויתנֵם לזַעֲוה, לשַׁמָה ולשְׁרֵקָה כאשר אתם רֹאים בעיניכם... כדי שתהיה תשובה ותהיה ישועה, יש צורך בעם שרואה ומבין את פשר הצרה, עם של "כאשר אתם רואים בעיניכם".

ידעתי את ה'

(כט:ל) ויאמר יחזקיהו המלך והשרים לַלְוִיִם להלל לה'... ויהללו עד לשמחה וַיִקדו וישתחוו. פירש מצודת דוד: "מרוב הדבקות אל המקום ברוך הוא שהיה להם בעת ההילול, באו אל השמחה". שיא האמונה והבטחון שמביאים לידי ידיעת ה' הברורה, הוא כאשר פורץ האדם בשמחה.

בטחון בה'

(ל:ו_ט) ...בני ישראל, שובו אל ה' אלקי אברהם, יצחק וישראל, וְיָשֹׁב אל הפליטה הנשארת לכם מכף מלכי אשור, ואל תהיו כאבותיכם וכַאֲחיכם אשר מעלו בה' אלקי אבותיהם, ויתְּנֵם לשַׁמָה כאשר אתם רֹאים... תנו יד לה'... ועִבדו את ה' אלקיכם ויָשֹׁב מכם חרון אפו... כי חנון ורחום ה' אלקיכם, ולא יסיר פנים מִכֶּם אם תשובו אליו.

ישראל מלעיגים בדבר ה'

(ל:י) ויהיו הָרָצים [של יחזקיהו בדבר הפסח] עֹברים מעיר לָעיר בארץ אפרים ומנשה ועד זבֻלון, ויהיו משְׂחיקים עליהם ומלעִגים בם.

אהבת ה'

(ל:יט_כ) כל לבבו הֵכין לדרוש האלקים, ה' אלקי אבותיו, ולא כטָהֳרת הקֹדש; וישמע ה' אל יחזקיהו ויִרְפָּא את העם. לפעמים הוראת שעה נגד התורה מקובלת משום שהיא נובעת מדרישה לה' ומאהבת ה' שלמה, כמו בחזקיהו, שעיבר את חודש ניסן בניסן, ואכלו העם את הפסח בטומאה.

בטחון

(לא:כ_כא) ויעש [חזקיה] הטוב והישר והאמת לפני ה' אלקיו... בכל לבבו עשה והצליח. (לב:א) אחרי הדברים והאמת האלה, בא סנחריב מלך אשור... תימה! זו תורה וזו שכרה? אלא ודאי, שרצה הקב"ה לעשות את חזקיהו משיח ואת סנחריב גוג ומגוג, ולפיכך שלח ה' את סנחריב, כפי שאמרו חז"ל (סנהדרין צד.), וזה היה באמת שכר. אבל חזקיהו — עם כל מצוותיו וצדקתו — פחד, ושלח לסנחריב מס, וקיצץ את דלתות בית המקדש; ולכן נכשל.

בטחון

(לב:ב_ח) וירא יחזקיהו כי בא סנחריב... ויִוָעַץ עם שריו וגִבֹּריו... ויסתמו את כל המַעיָנות... ויבן את כל החומה הפרוצה... ויחזק את המִלוא... ויעש שֶלח לָרֹב ומָגִנים, ויתן שרי מלחמות על העם... וידבר על לבבם לאמר: חִזקו ואִמצו, אל תירְאו ואל תֵּחַתו מפני מלך אשור ומלפני כל ההמון אשר עמו, כי עִמָנו רב מעִמו, עמו זרוע בשר ועמנו ה' אלקינו לעָזרנו ולהלחם מלחֲמֹתינו, וַיִסָמכו העם על דברי יחזקיהו מלך יהודה. דרך היהדות היא: בטחון בה', ואין סומכין על הנס.

אין הולכים אחר הרוב לטעות

(לב:ג) וַיִוָעץ עם שריו וגבֹּריו לסתום את מימי המעינות... ויעזרֻהו. וקשה, ודאי שעזרוהו, שהרי הוא היה המלך וציווה להם?! אלא שרוב העם נטה אחרי שבנא הסופר ורצו להיכנע, וחזקיהו לא הלך אחרי הרוב לטעות.

חילול השם; גאות הגוי; לא ידעתי את ה'

(לב:י,טו,יז,יט) כה אמר סנחריב מלך אשור: על מה אתם בֹּטחים ויֹשבים במצור בירושלים... ועתה אל יַשִׁיא אתכם חזקיהו ואל יסית אתכם כזאת, ואל תאמינו לו, כי לא יוכל כל אלוה כל גוי וממלכה להציל עמו מידי ומיד אבותי — אף כי אלקיכם לא יצילו אתכם מִיָדִי... וספרים כתב לחָרֵף לה' אלקי ישראל, ולֵאמר עליו לֵאמר: כאלהי גויֵי הארצות אשר לא הצילו עַמם מידי, כן לא יציל אלקי יחזקיהו עמו מִיָדִי... וידברו אל אלקי ירושלים כעל אלהי עמי הארץ, מעשה ידי האדם. אבל אחרי הנס כתוב (פסוק כג): "ורבים מביאים מנחה לה' בירושלים...".

לא ידעתי את ה'; גאות חזקיהו

(לב:כה) ולא כִגְמֻל עליו השיב יחזקיהו, כי גבה לבו...

לא ידעתי את ה'

(לג:ד) ובנה [מנשה] מזבחות [עבודה זרה] בבית ה', אשר אמר ה' בירושלים יהיה שמי לעולם. כלומר, שמי יהיה שֵׁם שלם, בלי ע"ז ובלי שותפות אלא לעולם אחד ויחיד (וכן בפסוק ז).

הגלות היא קללה

(לג:ח) ולא אֹסיף להסיר את רגל ישראל מעל האדמה אשר הֶעֱמדתי לאבותיכם, רק אם ישמרו לעשות את כל אשר צִויתים...

(לג:ט) ויֶתַע מנשה את יהודה ויֹשבי ירושלים לעשות רע מן הגוים אשר השמיד ה'... ישראל יכולים לרדת יותר למטה מהגוים.

(לג:י) וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו. ישראל מסרבים לקחת מוסר.

ידעתי את ה'; תשובה

(לג:יג) ויתפלל אליו ויֵעָתֶר לו וישמע תחִנתו, וישיבֵהו ירושלים למלכותו, וַיֵדע מנשה כי ה' הוא האלקים. הקב"ה החזיר את מנשה למלכותו מבבל כאשר עשה תשובה.

שכר ועונש

(לד:כה) תחת אשר עֲזָבוני... וְתִתַּך חֲמתי במקום הזה...

מושגים ואח"כ מצוות

(לד:לא) ויעמֹד המלך [יאשיהו] על עָמדו, ויכרֹת את הברית לפני ה' ללכת אחרי ה' ולשמור את מצוֹתיו...

(לו:טו_טז) וישלח ה' אלקי אבותיהם עליהם ביד מלאכיו השכֵם ושָלוח, כי חמל על עמו ועל מעונו, ויהיו מַלְעִבִים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומִתַּעְתְּעִים בנבִאָיו... ישראל מסרבים לשמוע לנביא.

שמיטה

(לו:כא) עד רצתה הארץ את שבתותיה...

ארץ ישראל

(לו:כב) ...העיר ה' את רוח כורש מלך פרס. (כג) כה אמר כורש מלך פרס: כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלקי השמים, והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה; מי בכם מכל עמו ה' אלקיו עמו, וְיָעַל. וכן כתוב בעזרא (א: א_ג), אלא ששם כתוב: "...מי בכם מכל עמו יהי אלקיו עמו ויעל לירושלים...".