צופה ומנהיג חלק ב'

על חוק, הלכה ודמוקרטיה

על חוק, הלכה ודמוקרטיה

לפני שבוע היתה בארץ סערה על הצהרתה של מועצת יש"ע. "אם הממשלה תחליט להחזיר חלק מהארץ, האם החלטה כזאת תופסת?"

שמיר פרס וכולם, התרעמו, איך ייתכן שגוף או אדם יקום ויצא נגד החלטה של הממשלה והכנסת?

למעשה, מה שאמרה מועצת יש"ע לא קשור כלל וכלל להלכה. הם אמרו סתם. הם לא באו ואמרו שיש הלכה פסוקה שאסור. אלא שאנחנו כיהודים שאוהבים את הארץ, מחליטים שלא ייתכן שהממשלה תיתן למישהו חלק מהארץ.

אין ספק, שאליקים העצני, שהיה היוזם, הוא לא שומר תורה ומצוות, ואמר את זה כיהודי שאוהב את הארץ.

ראשית, אנחנו צריכים להבין שיש הבדל מהותי בין אחד שקם, כאזרח, ואומר "אני לא מוכן לקבל עלי את החלטת הממשלה". משום מוסר, בגלל משהו. ואני לא מוכן לקבל את ההחלטה של הממשלה שתהיה מי שתהיה מכיוון שהיא נוגדת את העיקרון שלי.

יש הבדל עצום בין זה, לבין יהודי שקם ואומר אני לא מוכן לקבל על עצמי שום החלטה של הממשלה הנוגדת את ההלכה של עם ישראל. של היהדות. של התורה. יש הבדל עצום!

זה נושא עתיק יומין, לפני 500 שנה ביוון כבר דנו האם יש לאדם את הזכות או הרשות המוסרית ללכת נגד חוק המדינה אם הוא חושב שהחוק הזה אינו מוסרי.

ראינו רק לפני 20 שנה באמריקה הכושים אמרו שכל חוק שמפריד בין כושי ללבן אינו מוסרי. והם קמו להפר את החוק.

גם בארץ היה משהו כזה. ודווקא מצד השמאל. בשנת תשי"ז ב- 1956 במבצע סיני,  באותו ערב שיצאנו למלחמה נגד המצרים, הטילו עוצר על כל הכפרים הערבים בישראל. אין יוצא ובא אחרי השעה ארבע או חמש.

בכפר קאסם, ערבים כנראה לא שמעו או לא ידעו ונשארו בשדותיהם עד לחשיכה. הם חזרו, וחיילי צה"ל בפקודה פתחו באש עליהם וכך נהרגו 43 ערבים, כל השמאלנים קמו ואמרו: "איך קורה דבר כזה, צריך להעמיד את החיילים לדין צבאי". וכך היה. העמידו את כולם לדין  והם טענו: "אני טוראי ואני שומע לסרן שלי", "אני פותח באש לפי ההוראות". ואז כל השמאלנים קמו ואמרו שאם יש הוראה או צו שהוא בלתי מוסרי אתה חייב להפר את הצו. כך פסק בית דין הצבאי וגזר עליהם  בין שנה, ל- 5 שנים מאסר בפועל. הם קבעו לא לפי ההלכה, יש מוסר. ואם אתה מקבל הוראה מהסרן, מהסגן אלוף, מהרמטכ"ל, שהיא נגד המוסר הזה, לא רק שיש לך זכות להפר, כי אם חובה להפר את ההוראה.

אנחנו רואים שאפילו אצל אלה שהם לא דתיים יש בעיה של חוק מול מוסר. חוק מול משהו שהוא מעליו.

ובזה באתי היום לדון. מה הדין לפי ההלכה אם יש ניגוד בין ההלכה לחוק מסוים של הממשלה.

אם 99% מהכנסת קובעים שחייבים לדוגמא, למען השלום לתת לירדן שטח, ואם ההלכה קובעת שאסור, מה ההלכה לגבי האזרח האם מותר לו להפר את החוק? האם מותר לו לקום ולומר כמו שאמרו אנשי יש"ע אבל לפי ההלכה. לא כמו שהם אמרו סתם. אלא להגיד שלפי ההלכה אסור ומשום כך החלטת הממשלה לא חלה עלי, על העם.

ראשית, אנחנו צריכים להבין מה זה עם? איך נוצר עם? עם לא נוצר ביום אחד. אי אפשר להצביע על רגע מסוים ולהגיד: עכשיו קם העם הבריטי, או הגרמני. אין דבר כזה.

הקמה של עם היא תהליך התפתחותי. יש משפחות, אח"כ שבטים וככה הם יושבים ביחד, ואז יש  סכנה מהאויב, אז הם אומרים, בואו נתאחד ונשים עלינו מלך להגנה. בדרך כלל כך קם עם. זה התהליך של ההיסטוריה, אבולוציה. ואז הסמכות של המלך, הסמכות של המחוקק, נובעת מהשבטים. הם נותנים לו את הסמכות ולכן הם מסכימים בינם לבין עצמם שכל מה שהוא קובע זה החוק. אחרת תהיה אנדרלמוסיה.

לא כן אצלנו, אפשר להצביע על רגע מסוים בהיסטוריה של העם הזה, ברגע זה קם עם ישראל, ברגע זה קם עם מיוחד "וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹש" (שמות יט:ה-ו) הקב"ה אמר: עכשיו אני בא וכורת ברית ביני ובינכם. אם אתם תשמרו את הברית שלי, את המצוות, אתם תהיו לי לעם מיוחד – קדוש, נבחר וסגולה.

מצד אחד, התחייבות של העם היא לשמור מצוות, ומאידך, התחייבות של ה' היא: אתם תהיו לי עם מיוחד. יש פה תנאי. זה לא שישבו ביחד ראובן ושמעון וחשבו יש לנו בעיה מצד אשור או מצרים או עמלק, בואו נקים עם, עם מלך שיגן עלינו. זה היה הקמה בתנאי, אם העם יקיים את המצוות זה עם, ואם לא - אז יהיה עונש לעם.

התנאי היסודי הוא קיום המצוות והוא חל על כל אחד ואחד מישראל. גם על האזרח וגם על המחוקק. יש צורך תמיד במנהיג כדי לנהל את החיים, אבל התנאי הזה לקיים את המצוות חל גם על המנהיג, גם על המלך.

וללא ספק, אפילו מלך, לא יכול להיות לגבי היחיד יותר מאב ואם, ואפילו לגבם ,שיש חוק ומצווה דאורייתא לכבדם כתוב: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרו אֲנִי, ה' אֱלֹקֵיכֶם" (ויקרא יט:ג) התלמוד (יבמות ה:) אומר כך: "דתניא: יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת? תלמוד לומר: 'איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו' - כולכם חייבין בכבודי" יש פה דבר עצום "כולכם חייבים בכבודי", אתה חייב וגם אבא שלך חייב בכבוד ה'.  וכותב רש"י (שם) "אף על פי שהזהרתיך במורא אב אם יאמר לך חלל את השבת אל תשמע לו וכן בשאר כל המצוות" יש לנו כלל, שאפילו האבא, שהוא המלך של כל אדם, אומר ומצווה בגזירת כיבוד אב לחלל שבת, לא שומעים לו! למה? כי כולכם חייבים בכבודי. זה הכלל!

וכך במלך, שהוא האב של כולנו, המקור למצוות המלך מופיע בדברים (יז:טו)  "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ " הרמב"ם (הלכות מלכים פ"ב:ה' א)  מביא ומגדיר את הסמכות של המלך:  "כבוד גדול נוהגים במלך ומשימים לו אימה ויראה בלב כל אדם" (ממש כמו אבא) "כל המורד במלך בישראל יש למלך רשות להורגו וכל המבזה את המלך או מחרפו יש למלך רשות להורגו" (שם פ"ג:ה' ח-ט) . עד כדי כך! זה מלך.

"וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּו ֹ-- וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל - יְמֵי חַיָּיו --לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת - הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם" (דברים יז:יח-יט) כלומר, אותו מלך שמי שמורד בו או מבזה אותו מותר להורגו, חייב ללכת כל חייו עם הספר הזה "לְבִלְתִּי רוּם - לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן - הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאל" (שם כ) העם חייב לכבד אותו לתת לו יראה ומורא. אבל הוא חייב "לבלתי סור מהמצוה"!

ועל זה אמר שמואל (שמואל א פרק יב) "וְאִם-הָרֵעַ, תָּרֵעוּ--גַּם-אַתֶּם גַּם-מַלְכְּכֶם, תִּסָּפוּ" בגמרא (סנהדרין מט:)": כתיב: 'כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצוונו יומת' (יהושע א:יח), יכול אפילו לדברי תורה (זאת אומרת – אם תצווה עלינו שיפר דברי תורה)? תלמוד לומר: 'רק חזק ואמץ' (לקיים את דברי התורה)!". יש כלל בהלכה כל מקום שכתוב או "רק" או "אך" למיעוט. אומר רש"י (רש"י שם) שאם בא המלך לבטל דברי תורה אין שומעים לו. לא רק אין שומעין לו, אלא, אסור לשמוע לו. וזה המקור "רק חזק ואמץ".

וכך פסק הרמב"ם (מלכים פרק ג:ה' ט): "המבטל גזירת המלך בשביל שנתעסק במצוות, אפילו במצוה קלה--הרי זה פטור: דברי הרב ודברי העבד, דברי הרב קודמין." נגיד שהמלך בא ואומר: תעשה משהו, והוא עסוק במצווה, הוא פטור מלשמוע למלך. דברי הרב ודברי העבד, כלומר הרב - ה'. והעבד - המלך. דברי ה' קובעים. וממשיך הרמב"ם: "ואין צריך לומר (זה דבר ברור, זה פשוט)  אם גזר המלך לבטל מצוה, שאין שומעין לו."  וזה מובן מאליו! זה הרמב"ם.

כאשר שאול רצה להרוג את עיר הכהנים נוב, שעזרו לדוד. הוא אומר לחיילים: (שמואל א' כב:יז) "ויאמר המלך לרצים הניצבים עליו סובו והמיתו כוהני ה', ... ולא-אבו עבדי המלך, לשלוח את-ידם, לפגוע, בכוהני ה'." ולא אבו - ולא רצו, לא הסכימו העבדים לעשות את זה, כל המפרשים אומרים שהם דרשו "אכים" ו"רקים". אנחנו רואים פה בפירוש שהמלך מצווה משהו נגד התורה והם לא עושים.

ואם תשאלו מה לגבי הדמוקרטיה? מה קורה אם יש 120 חברי כנסת נגד ההלכה? מה הדין אז?

אנחנו מוצאים, בסנהדרין (כו.) שהגמרא דנה בשאלה מהו "קשר רשעים". בבית ראשון מלך אשור קם וצר על ירושלים וחזקיהו היה המלך. היה אז שבנא הסופר שהיה אחד מגדולי הדור. באו אשור והציעו ליהודים עסקה: "אם תכנעו נקח אתכם לארץ אחרת שתחיו שם בשקט. ואם לא- כולכם מתים." זאת העסקה- נכנעים וחיים בארץ אחרת, לא נכנעים- מתים.

היה פילוג אם להיכנע או לא. "כניעה עכשיו" או לא, שבנא הסופר גרס שזה פיקוח נפש ופסק שצריך להיכנע, הוא שכנע מאה ושלושים אלף איש. חזקיהו הנביא אמר שאסור להיכנע והוא שכנע מאה ועשר אלף איש נגד כניעה.  רוב העם היה בעד כניעה.

חזקיהו פחד שאולי ח"ו דעתו של ה' להיכנע שהרי כתוב אחרי רבים להטות. דמוקרטיה, וכיוון שהרוב מוכן אולי צריך להיכנע? בא הנביא ישעיהו ואמר לו (ישעיהו ח:יב): "'לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר'. כלומר, קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין" כשאתה הולך לקלפי ומצביע נגד ההלכה לא מונים את זה. אין פה דמוקרטיה "אני בעד ההלכה", "אני נגד ההלכה".

גם לגבי  "דינא דמלכות דינא" יש בכלל מחלוקת אם המושג הזה חל גם על גוי וגם על יהודי לפי הר"ן ורוב הפוסקים זה מדובר רק על מלך גוי, אבל אפילו לפי מי שאומר שזה חל גם על יהודי כתב הש"ך בפירוש (חושן משפט, סימן עג, ס"ק לט) לגבי מנהג הגוים במקום מסוים להמתין למכור את המשכון שנה לאחר שעבר זמן המילווה, וז"ל: "דכיון דע"פ דין תורה יכול למכרו לאחר ל' יום, היאך נלמוד מדיני גוים לבטל דין תורה ח"ו, לא תהא כזאת בישראל. ולא מבעיא לאותן הפוסקים שסוברים דלא אמרינן דינא דמלכותא רק בדברים שהם להנאת המלך ולא בין איש לחברו - וכן הסכים בשלטי גבורים פ' חזקת הבתים סוף דף קפ"ט וז"ל: ונראה בעיני שלא נאמר "דינא דמלכות דינא" אלא בדברים שהמלך גוזר להנאתו כגון המכסים והמסיות וכיו"ב, אבל בדברים שבין אדם לחברו אין לנו לדון אלא ע"פ תורתנו ... אבל לדון בדיני גוים בכל דבר נגד תורתנו ודאי לא יעשה כן בישראל". זאת הלכה פסוקה!

לפי ההלכה כשיש ניגוד בין ההלכה לחוק, אין התנגשות, ההלכה היא הקובעת! אם מישהו בא ואומר בניגוד להלכה זה לא חל עלינו. אם מישהו מצווה חוק נגד ההלכה אסור לשמוע לו. אסור ללכת עם חוק שהוא נגד ההלכה.

שאלה: מה הדין לגבי חוק "מיהו יהודי" שהוא נגד ההלכה?

לך, בתור פרט, אין נפקא מינה. השאלה לגבי הרב פרץ (ש"ס), שהוא שר הפנים (דאז) והוא צריך לרשום גוי בתור יהודי, לו יש בעיה! אסור, חס ושלום! וזה איסור דאורייתא ודאי שהוא צריך להתפטר. בימית על הבונקר כתבנו את הרמב"ם הזה "אם בא מלך אין שומעים לו" זה הלכה פסוקה!

שאלה: אמרת שאסור לבזות מלך. מה הדין אם הוא הולך נגד ההלכה?

בגמרא יש אגדתא על בבא בן בוטא (בבא בתרא ד.) מעשה בהורדוס המלך, לאחר שהרג את כל החכמים בפחדו שיתקוממו נגדו, ורק בבא בן בוטא נותר בחיים לאחר שהורדוס סימא את עיניו: "יומא חד אתא [הורדוס] ויתיב קמיה, אמר: חזי מר האי עבדא בישא מאי קא עביד. אמר ליה: מאי אעביד ליה? א"ל: נלטייה מר [קַלל אותו]. אמר ליה: כתיב (קהלת י:כ) 'גם במדעך מלך אל תקלל'. א"ל: האי לאו מלך הוא... ולא יהא אלא נשיא וכתיב (שמות כב:כז) 'ונשיא בעמך לא תאור'. אמר ליה: בעושה מעשה עמך, והאי לאו עושה מעשה עמך".

ושלא עושה מעשה עמך- מותר. זאת ההלכה. אפילו מלך מכבדים רק אם "עושה מעשה עמך". ודאי נשיא או פקיד רק "בעושה מעשה עמך".

יש התנגשות בין ההלכה לחוק של הגויים. וזאת המלחמה היום בארץ. כל השאר זה סתם שולי. יש בעיה של ערבים, בטח זה בעיה, אבל עיקר המלחמה היא על צביון ואופי המדינה. אם אנחנו נהיה "עם ה'" או "עם ככל העמים" עם כל האסונות שיבואו אז. ואם ב"ה ננצח, יהיה טוב פה ואם לא, יהיה רע.

שאלה: הסיפור עם בבא בוטא לא מדויק שהרי בסוף הוא לא הסכים לקלל את הורדוס?

זה לא נכון, כי ברגע שאמר את זה אמר "עוף השמים יוליך את הקול", כלומר אתה צודק! אבל אני מפחד! הוא לא אמר שזה לא נכון. ואז אמר לו הורדוס: "אני הורדוס" ולו ידעתי שהחכמים מפחדים אז לא הייתי הורג אותם, שם היה פיקוח נפש, אז הוא פחד, אין פה עניין שחייבים בסכנה לקלל, זה לא היה עניין של קידוש ה', ולכן לא חייב, אלא מותר.

ברור שאם יש ניגוד בין ההלכה לחוק, ההלכה היא הקובעת! והיא עומדת מעל הכל. לפני כשנה הייתה בעיה עם הגויה בראשון לציון שנקברה בבית עלמין של יהודים ואז קבעה ועדת הפנים של הכנסת שחוק המדינה קודם להלכה "בנושאים שקיים ניגוד בין חוקי המדינה להלכה יד חוקי המדינה על העליונה" זה הנוסח שהם קבעו אז אנחנו אומרים בדיוק ההפך!

למעשה, כל השנאה והפחד מתנועת "כך" היא משום שהם יודעים שאנחנו החלטיים עם הנושא הזה: מה יהיה הלכה או חוק? לא פחדו מאגודה או ממפד"ל אף פעם משתי סיבות:

א'. כי המפלגות הדתיות מוגבלות לדתיים. יש אחוז איקס לדתיים, זה לא מפחיד. אין סכנה. פתאום בא גוף דתי ומושך אנשים בלי כיפה. זה סכנה.

ב. הם ידעו תמיד שיש גבול לאיומים. אגודה לא יהיו מוכנים להסתכן, יש תיקים. וכאן יש עסק עם אנשים שהולכים עד הסוף. ולכן יש ניגוד והתנגשות. אבל ההלכה היא פסוקה!

נגיד שיהודי לא דתי קם ולא מוכן לקבל את סמכות הכנסת לא בגלל ההלכה, אלא כי הוא אוהב את א"י, לא בגלל ההלכה. זאת שאלה,  בהלכה אין עניין של מצפון, או שיש הלכה או שאין. אם אנחנו בעז"ה נגיע לשלטון ויוסי שריד יקום ויאמר "...המצפון שלי אומר לי..." זאת אנרכיה. ההלכה היא הקובעת בכל. גם כשאסור ללכת וגם כאשר חובה, אבל אדם סתם ככה בלי הלכה, אני מכבד את זה, אבל זה לא נכון.

שאלה: מה לגבי החיילים והשוטרים שמבצעים את הפינוי, בכמה כוח יש להלחם בהם?

זו הייתה הבעיה בימית. והייתה עוד שאלה, האם מותר לחייל דתי לבצע את הפינוי או שהוא צריך להגיד למ"פ שהוא לא מבצע.

דנו בזה הרבנים, הייתה מחלוקת עצומה בקרב הרבנים על אף שזו הלכה פסוקה. בסופו של דבר היו כאלו שאמרו: "לעיתונות צריך להגיד שהחייל יבצע את התפקיד ולחייל בשקט להגיד שלא."

ואנחנו, אני, הרב ישראל אריאל והרב לוינגר אמרנו, מה זה? לעיתונות? ולחייל? או שיש הלכה או שאין. ודאי שאסור!

לגבי השאלה השניה. לגבי המתנחל, מה אתה עושה כשבא חייל? ללא ספק אני לא מוכן לצאת עם נשק על חייל צה"ל. מה אם הוא היה בא סתם לא בקשר לסיני או לשומרון, סתם, אם היה בא ואומר אתה חייב לאכול מאכל לא כשר ואם לא אני מכריח אותך. האם מותר להרים נשק נגד חייל? זה לא פשוט. רבותי זה עניין לא פשוט.

השאלה האם זה דין שווה. שחייל מכריח אותך באופן אישי לאכול לא כשר או לחלל שבת, אם זה דומה לזה שהוא אומר לך אני מחזיר את העיר הזאת, אתה חייב ללכת.

שאלה: יש מצווה להתיישב ויש מצווה לאכול כשר. מה ההבדל?

יש הבדל, אני לא חושב שהוא מהותי, אבל יש הבדל, אין מצווה עליך ליישב את הארץ דווקא פה, אתה יכול גם בצפת. מה שאין כן, אם מישהו אומר לך לאכול את הדג הזה שהוא לא כשר.

באופן אישי, אני חושב שזה הבדל, אבל לא מהותי. כיוון שאילו גזרו עליך באופן אישי ללכת היה הבדל, אבל כאן, גזרו על עם ישראל לצאת וזה מביא את הנושא לגדר של קידוש ה'. וייתכן מאוד שפה אתה חייב להסתכן.  משום כך, אני אומר שזה לא פשוט. כמו שראינו שיש הבדל בין עברה לפני עשרה מישראל או לא (עיין רמב"ם יסודי התורה ה.ג) זה הופך למשהו לא סתם אישי. כי יש גזירה על עם ישראל. אתה הפכת לעם ישראל, זה רמב"ם. מכיון שזו מצוה ששייכת לכלל ישראל זה הופך לקידוש ה'.

אני חושב שאפשר לבטל ולהפר גם בלי כוח חם. אם מספיק אנשים היו פותחים במרי אזרחי יושבים וחוסמים כבישים, לא ביהודה ושומרון אלא בכל הארץ. לא משלמים מיסים ולא עובדים, כמו שעשו הכושים. אין ממשלה שמסוגלת לעמוד בזה. אין צורך לא בנשק ולא באלימות. יש צורך בקצת מסירות נפש. גם לא הרבה, קצת. לא ניתן לעצור מאה אלף איש, פשוט לא ניתן. אני זוכר בוושינגטון בשביל יהודי בריה"מ עצרו 1,200 איש לקח להם 12 שעות. תארו לעצמכם לעצור 100,000 איש, וזה התשובה. למעשה, אין צורך בזה, אם יהיה חס ושלום, צריכים באמת לשבת ולדון, יש פה עניין של קידוש ה'. מאה אלף איש אי אפשר לעצור. אי אפשר!

שאלה: אם היית באלטלנה היית מחזיר אש?  אני שואל למעשה לעתיד אני יושב על ההר ובאים לפנות אותי, מה לעשות?

זה לא זה. א. שם באלטלנה הם פתחו באש ראשונים. אתה שואל אם אני הייתי שם אם הייתי משיב באש. זה משהו אחר, פה, ללא ספק צה"ל לא יפתח באש. אין סכנה כזאת. הסכנה היא אם הם (החיילים) באים ומישהו מהמתנחלים יפתח באש ואז הם משיבים. ואז....

אני אומר, שאם עכשיו יושבים ומתכננים מה לעשות כדי שלא נגיע לזה ח"ו אם פותחים במרי אזרחי מתוכנן הממשלה לא תוכל לנצח, השאלה היא אם מישהו עכשיו עובד על זה, אני לא יודע.

אני כתבתי לפני 10 שנים את החוברת "חוק וסדר בישראל". וזה עדיין אקטואלי. שאסור לשמוע לממשלה נגד החוק וההלכה, ההלכה היא קובעת. נראה מה יעשה שמיר ופרס, אנחנו נחלק את זה בבתי כנסת. הסתה, אבל הלכה!

שאלה: אני רוצה להבין, השלטון מקום המדינה עד היום נקרא "שום תשים עליך מלך"?

לא מלך, אבל אמרתי שאפילו אם נגיד שהוא בגדר מלך, אם יש הלכה היא מעל. אפילו מלך כמו אחאב שהיה מלך, אם היה קם ואומר תעשה כך וכך נגד ההלכה אין שומעים לו.יש לו דין מלך, אבל הוא רשע. הסטטוס של מלך יש לו. כשהוא קם ולא פוסל את ההלכה שומעים לו, אבל  בניגוד להלכה אין שומעים לו. אז פה זה לא מלך, אולי זה עניין של מלכות, אני לא יודע. הוא נשיא. שר.

שאלה: לפי איך שהתרשמתי מהשיעור  "תנועת כך" זה לפי ההלכה, אני תמה, אני פעם ראשונה שומע אותך ותמיד חשבתי ש"כך" זה רק "ערבים החוצה", וזה גורם לשנאה. למה שלא נעשה "כך למען ההלכה" ואז יצטרפו גם המון דתיים? ותעזוב את הערבים?

אז מי צריך את תנועת "כך", לזה יש מפד"ל ואגודה, אני מעדיף את המצב של היום. אנחנו הצלחנו ללקט המון אנשים בלי כיפות. דבר שלא הצליחו המפד"ל ואגודה.

אם אני מסתיר ושם בצד את הנושא של הערבים אף אחד לא יבוא. אם הוא חרדי יצביע לאגודה. אנחנו הגענו לכותרות בגלל הנושא של הערבים. אם אתה רוצה להציל את העם לפני שתהפוך אותו לדתי אתה חייב ראשית כל להחזיר אותו ליהודי. היום הוא אפס, כלום, לא יהודי. ודאי שלא דתי, קודם תחזיר אותו ליהודי ואז תסביר מה זה יהודי? שומר שבת,וכך וכך...

שאלה: ואם יפסלו את "כך" ?

ב"ה זה לא יהיה.  אבל אם זה יהיה, זה יהיה רע. היום הייתה כתבה שכהנא מוציא מצע רק עם פסוקים ואיזה בית משפט יגיד שזה גזעני.

אדם חייב ללכת תמיד עם אמונה וביטחון ומסירות נפש וב"ה יהיה טוב. ללכת עם האמת, בלי סטיות.

שאלה: לפי ההלכה מותר לדבר עם אויבים שהרגו יהודים?

זה לא פשוט, ללא ספק דוד המלך דיבר עם מלך עמון ומואב. יעקב דיבר עם לבן, ועשיו. צריך לדבר ולהגיד לא.

אין הבדל בין אשף לחוסיין! זה כן וזה לא? אתה יושב גם עם ערפאת ואומר: לא! גמרנו. להגיד על גוי זה שהוא טוב, ערבי טוב, אסד רע, חוסיין טוב, מה פתאום? כולם רשעים! אתה יכול לשבת איתם אבל אתה רוצה שלום? הנה שלום, לא נותנים לך כלום. גמרנו. הוא מקבל, מקבל. לא מקבל, לא מקבל.

אפשר לעשות ברית עם גוי רק כשהוא מבקש. אסור להציע לגוי בוא נשב ביחד ונעשה ברית, זה חוסר אמונה בה'. שאתה בא לגוי זה מראה שאתה צריך משהו. אנחנו לא צריכים.

רק כשגוי מבקש מיוזמתו מותר לעשות איתו שלום וזה לא חוסר אמונה.הבעיה עם הברית שעשה שלמה, החטא שלו היה שעשה ברית עם מצריים ומזה נבע שהוא התחתן עם בת פרעה. אבל כשמלכת שבא באה אליו זה משהו אחר, זה לא חטא. האיסור פה הוא לפנות  לגוי זה חוסר אמונה. וכמובן שאתה לא מוותר על משהו. אברהם אבינו עשה ברית עם אבימלך נכון שהם באו אליו, אבל הוא וויתר. וזה היתה הבעיה (רשב"ם בראשית כב.א)

אנחנו עם מוזר. זה מה שעשתה לנו הגלות. לקחה עם אחד שהיה יחיד ומיוחד והפכה אותו לכל מיני גופים וסיעות ודעות, ולכן אנחנו חייבים להביא את המשיח. רק הוא יוכל לעזור לנו.