צופה ומנהיג חלק ב'

סוכות – חג האמונה והבטחון

סוכות – חג האמונה והבטחון

לכל חג יש כינוי, תואר, לחג הסוכות התואר הוא שמחה. "זמן שמחתינו".  בפסח, יצאנו מעבדות לחרות, בשבועות, קיבלנו תורה, אם כן למה דווקא חג סוכות הוא "זמן שמחתינו"?

ויש עוד דבר מוזר, אנחנו רואים בגמרא (ברכות ט:): "אמר ליה רבי אלעא לעולא כי עיילת להתם (לבבל) שאיל בשלמא דרב ברונא אחי במעמד כל החבורה דאדם גדול הוא ושמח במצות, זימנא חדא (פעם אחת) סמך גאולה לתפלה ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא. (שמח כל אותו היום)" והרי אנחנו בכל יום סומכים גאולה לתפילה, ומה השמחה המיוחדת? ויותר מזה, (שם ד:)"אמר ר' יוחנן איזהו בן עולם הבא? זה הסומך גאולה לתפילה". מה הגדלות שיש בלסמוך גאולה לתפילה?

הגר"א קבע שבחג ראשון של סוכות לא אומרים שיר של יום כבכל יום, אלא: "למנצח בנגינות מזמור לאסף שיר. נודע ביהודה אלוקים; בישראל, גדול שמו. ויהי בשלם סוכו;" (תהילים עו). מדוע דווקא המזמור הזה? אם בגלל שנאמר שם המילה "סוכו", הרי קודם לכן כתוב: "ישת חושך, סתרו - סביבותיו סוכתו" (שם יח) או  "כִּי יִצְפְּנֵנִי, בְּסֻכֹּה" (שם כז). וחוץ מזה, מה הכוונה ויהי ב"שלם" סוכו? העיר שלם? או  שלום?

עוד דבר, חז"ל תיקנו לקרוא את ההפטרה של גוג ומגוג דווקא בסוכות, מה הטעם?

בחג הסוכות, אנו קוראים בתורה על כל המועדים (ויקרא כב-כג). ולפני פרשת המועדים מופיע הפסוק (שם כב:לב-לג): "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם המוציא אתכם מארץ מצרים... אני ה'" מה הקשר בין זה לזה?

אנחנו רואים שכשתמה העבודה בבית המקדש הראשון (דברי הימים ב', ה:ב-ג)"אז יקהל שלמה את זקני ישראל את כל ראשי המטות... ירושלים ויקהלו... בירח האיתנים (תשרי) בחג הוא, החודש השביעי"- בחג הסוכות. למה דווקא בסוכות?  רואים שם עוד דבר מעניין מאוד, הם מביאים את הארון לקודש הקודשים: "וַיַּאֲרִיכוּ, הַבַּדִּים, וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן-הָאָרוֹן עַל-פְּנֵי הַדְּבִיר" (שם, ט) הבדים היו בארון והכהנים הנושאים את הארון החזיקו את הבדים. ואסור היה להוציא את הבדים מהארון, מה עשו? האריכו אותם. למה עשו את זה?

אנחנו יודעים שבסוכות בכל יום מקיפים את המזבח פעם אחת ואומרים "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא" ורב יהודה אומר "אני והו הושיעה נא". (סוכה מה.) מה הכוונה של "אני והו"?

כדי להבין את כל זה אנו צריכים לדעת מהי הנקודה המרכזית של חג סוכות? " לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כג:מג) אנחנו יושבים בסוכות כדי שנזכור  שאבותינו יצאו ממצריים וישבו בסוכות. בגמרא (סוכה יא:) רבי עקיבא אומר סוכות ממש, ורבי אליעזר אומר ענני כבוד. ללא ספק אין פה מחלוקת, העיקר ענני הכבוד. הסוכה היא הסמל של הכוח הנצחי.

"ופרוש עלינו סוכת שלומך" למה לא "ארמון שלומך", או "מבצר שלומך"? וכן, "סוכת דוד הנופלת" למה לא "מעוז דוד", או "מבצר דוד"? אנו רואים שדווקא הסוכה הפכה לסמל של הישועה. "כִּי יִצְפְּנֵנִי, בְּסֻכֹּה--  בְּיוֹם רָעָה" (תהילים כז:ה). ולכאורה, כשאני נמצא במלחמה - בצרה, אני לא מחפש סוכה, אני מחפש בונקר! אנו רואים שדווקא הסוכה מסמלת את הבטחון בקב"ה שהוא יציל אותנו. להם מעוז, להם ארמון, להם מבצר - לנו סוכה! דווקא הסוכה היא סמל הישועה והבטחון בה'.

משום כך, חג הסוכות נקרא זמן שמחתינו. אדם עצוב לא יכול להיות עם אמונה. רק אדם שמח הוא מאמין. אדם שדואג אינו מאמין. ולכן, לא עומדים לתפילה בעצבות, אלא מתוך שמחה של מצווה. אדם שמאמין הוא שמח, "רע היום? יהיה טוב!" זה בטחון. וכך אפשר להבין את הסיפור בתלמוד על רב הונא, פעם אחת סמך גאולה לתפילה, קשר את הברכה האחרונה של ק"ש - "גאל ישראל" לתפילת עמידה, ולא פסק לחייך ולשמוח כל היום. אתה אומר "ברוך אתה ה' גאל ישראל"  ה' גאל את ישראל. ואם אתה מאמין בזה, באמת, אז ללא ספק, ה' גם גואל ישראל. אתה חייב לקשור את האמונה בעבר, לבטחון בעתיד. אנשים עצובים, בגלל שאין להם בטחון. 

בסוכות אנחנו רואים את האמונה האמיתית, את הבטחון האמיתי. גם בפסח יש בטחון, אלא ששם ראו ניסים "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים" (רשי שמות טו:ב) מי שרואה נס מאמין, זה לא חוכמה,  בחג מתן תורה כל העם עומד מול הר סיני ורואה ושומע את ה', מי לא יאמין? בסוכות אתה יושב בסוכה, דלה, רעועה, ארעית, חלשה, ואומר- אני מאמין! ארבעים שנה ישבנו בסוכות והגענו לארץ. זה הבטחון שנובע מהאמונה של יציאת מצרים.

ומשום כך, "נודע ביהודה אלוקים; בישראל, גדול שמו. ויהי בשלם סוכו;", הסוכה מסמלת את האמונה השלמה.

כל אחד אומר שהוא מאמין, אבל זה לא נכון. רק מיעוט קטן באמת מאמינים באמונה שלמה. כשאתה יודע שיש הלכה פסוקה שחייבים לזרוק את הערבים ואתה מפחד מאמריקה – אתה לא מאמין! "ויהי בשלם סוכו" - בטחון שלם. לא "בטח אני מאמין, אבל.." אין אבל!

וכך כתוב במכילתא "'ואכבדה בפרעה' - מגיד הכתוב שכשהמקום פורע מן האומות, שמו מתגדל בעולם" (מכילתא בשלח, מסכתא דויהי פרשה א). ומובאים שם פסוקים, אחד מהם מההפטרה של סוכות על גוג: "וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ, בְּדֶבֶר וּבְדָם; וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית, אַמְטִיר עָלָיו וְעַל-אֲגַפָּיו, וְעַל-עַמִּים רַבִּים, אֲשֶׁר אִתּוֹ.  וְהִתְגַּדִּלְתִּי, וְהִתְקַדִּשְׁתִּי, וְנוֹדַעְתִּי, לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים; וְיָדְעוּ, כי אני ה'" (יחזקאל לח:כב-כג) מתי ידעו? רק כאשר ונשפטתי אתו בדם ובאש, רק כאשר אני הורס ומשמיד אותם. "'נודע ביהודה אלקים... ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון' (תהלים עו) מגיד שכשייפרע הקב"ה מן האומות, שמו מתגדל בעולם" (תנחומא בשלח ז) זה הקידוש ה' וזה העניין של הבטחון בו.

ומשום כך, שלמה החליט לחנוך את בית המקדש דווקא בסוכות. כי סוכות זה החג של אמונה ובטחון. וגם הבדים הם סימן של אמונה. כאשר יהושוע וישראל עברו את הירדן "'ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה..(יהושע ג) זקפן בין שני בדי הארון... צמצמן בין שני בדי הארון. אמר להן יהושע: ממה שהחזיקו שני בדי הארון אתכם אתם יודעים ששכינתו של הקב"ה ביניכם". (בראשית רבה ה, ז)

הקב"ה עשה נס, שינה את החוק של הפיזיקה, המעט החזיק את המרובה. חז"ל אומרים (סוטה לה.): "נשא ארון את נושאיו ועבר, (כשנכנסו ישראל לארץ נשארו הכהנים מעבר לירדן והירדן חזר לזרום כרגיל, נשא הארון את הכהנים ועברו את הירדן)... ועל דבר זה נענש עוזא שנאמר ויבואו עד גורן כידון וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון אמר לו הקב"ה: עוזא, נושאיו נשא,עצמו לא כל שכן? ויחר אף ה' בעוזא ויכהו שם על השל...."  למה היו צריכים חז"ל להגיד דברים כאלה על הארון, שנשא את נושאיו. עד כדי כך שהחטא של עוזה שהביאו את הארון מבית שמש לירושלים ששמו אותו על עגלה ופתאום הארון כמעט ונפל, אז עוזה הושיט את ידו והוא מת. למה? כי צריך להבין שאם הארון נושא את נושאיו הוא לא נופל! עד כדי כך. לארון יש כוח לשנות את חוקי הפיזיקה.

וכך גם ביום הכיפורים, הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים, ועושה את העבודה בין הבדים. הבדים הם הסמל של האמונה שהקב"ה הוא כל יכול. ולכן, הבגדים של הכהן הגדול באותו יום הם בגדי בד. ובד  בגימטריה שש,  ה' זה שברא את העולם בשישה ימים, זה הבטחון.

זה היסוד של העם הזה, אמונה ובטחון. "הנה ארון הברית, אדון כל הארץ"(יהושע ג:יא) "אמר רבי שמואל בר נחמני כל מקום שנאמר אדון, עוקר דיורין ומכניס דיורין וזה בנין אב לכלם עוקרכנעניים ומכניס ישראל" (ילקוט שמעוני יהושע)  ומשום כך שלמה דאג להאריך את הבדים שיראו ויזכרו.

 וזה הטעם שאנחנו אומרים "אני והו הושיעה נא". כביכול - גם הוא בגלות, גם הוא כבול באזיקים (תוספות סוכה מה.). הגלות, השפלות, הדיכוי, זה אזיקים. אם הוא בעצמו אסור באזיקים "אני והו הושיע נא" נושיע גם את ה'.

מה שהיה היום הרצח בבית שמש ובכינרת אנחנו חייבים להבין "אני והו" -  זה חילול ה'.

לא בכדי החליטו חז"ל לקבוע את ההפטרה של גוג בסוכות. חג הסוכות הוא החג האחרון של שלושת הרגלים. כמו שפסח מסמל את הגאולה הראשונה, סוכות מסמל את הגאולה האחרונה. ואיך? רק עם בטחון.

אם אנחנו נבין את המפתח של סוכות – האמונה והבטחון -  אז נדע איך להביא את הגאולה. מה זה גוג? כוח אדיר שעולה על ישראל,  הקב"ה מביא אותו, מזמין אותו כדי שנשפיל אותו. לא סתם ככה "ונשפטתי בו בדבר ובדם ובגשם שוטף אבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל עמים רבים אשר איתו והתגדלתי והתקדשתי" מתי? דווקא אז. רק כאשר "וְשִׁלַּחְתִּי-אֵשׁ בְּמָגוֹג, וּבְיֹשְׁבֵי הָאִיִּים לָבֶטַח; וְיָדְעוּ, כִּי-אֲנִי ה'  וְאֶת-שֵׁם קָדְשִׁי אוֹדִיעַ, בְּתוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא-אַחֵל אֶת-שֵׁם-קָדְשִׁי, עוֹד; וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי-אֲנִי ה', קָדוֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵל".(יחזקאל לט:ו-ז) על הפס' הזה רש"י אומר "שפלותם של ישראל חילול שמו הוא" כשאנחנו מושפלים, ה' מושפל ומחולל. כל יהודי שנרצח זה חילול ה', כביכול חלק מה' גם מושפל.

זאת ההגדרה האמיתית לסוכות -  בטחון מלא בה' הסוכה העראית והעלובה הזאת, זאת הסוכה שתשפיל את כל הגויים.