40 שנה

פרק ה הגאולה בידינו

פרק ה הגאולה בידינו

מקור הגיל, ובאותה עת מקור התסכול המטריף.של ימינו,הוא המציאות שמעולם לא הייתה אומה כזאת שיש בידיה להביא על עצמה גאולה שלימה ומפוארת – חיש מהר, מיד – והיא מסרבת לנקוט את הצעדים הדרושים להשיג זאת.לא רק שאל לנו להבחין במציאות תמונה פסימית ועקרה,מפחידה ומדכאת- אלא שעלינו לדעת כי מעולם לא הייתה תמונה אופטימית יותר.במובן האמיתי של המילה, הקב"ה שבוי בידינו: אם נעשה את אשר ציונו,הוא מוכרח כביכול להביא עלינו את אשר דיבר.הבטחתו היא הבטחה אלוקית. היא לא תופר. ואילו אנו מצדנו מסרבים "לכפות" עליו לגאלנו...

"ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהילה בארץ"(ישעיה סב)

"ואם עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי"(ספרי,עקב מט)

הסבור שאופי הבעיות והמשברים והסכנות העומדים בפני עם ישראל הוא מדיני או כלכלי או חברתי או צבאי,אינו מבין מאומה.מנהיג המסוגל לדבר או לכתוב על בעיותיו של היהודי בלי להזכיר את שם ה'-לכל היותר הוא נבער מדעת.פנו ממנו,נוסו מפניו! אין הוא ערובה אלא לאסון לאומי; דחו אותו!

לאומן חילוני ולו מן התקיפים והמקסימליסטיים? אין היהדות מכירה בדבר הזה.אהבת העם ואהבת הארץ חסרות משמעות הן ומגוחכות ללא יסוד ייחודם של העם והארץ בזכות קיומו של הקב"ה.לאמץ את עם ישראל ולהלחם למען ארץ ישראל הם צעדים משמעותיים רק אם הן העם והן הארץ מיוחדים הם.ייחוד זה נובע אך ורק מהאלוקים ומתורתו.מי שאינו מבין זאת,אינו מבין כלום.אין לו תשובות על בעיותינו.אין הוא כלל רלבנטי ליעוד של היהודי. 

גורל היהודי תלוי תמיד בשאלת נאמנותו לה' ולמצוות,ועד כלות כל הזמנים זאת תהיה המפתח לאסון ולגאולה.תולדות ישראל מאז ומעולם ותולדות ישראל כיום ובעתיד תלויות בנקודה אחת ויחידה: "אם בחוקותי תלכו" ו"אם את חוקותי מאסו"...הראשון מבטיח שלום ושלווה וחדווה וגאולה,השני מבטיח שואה ואסון ח"וח.אין מנוס מחוק טבע זה הטבוע במהות הבריאה.אם אמנם הולכים בדרכי הבורא,אזי התחייב אביו של עם ישראל,הכל יכול,להביא על בניו את שכרם המובטח.זוהי התשובה,זהו המפתח לשערי הגאולה צדיקים יבואו בם.אך מי שאינו מבין נגזר עליו לפוץ כמו קש ברוח ולקחת עמו,חלילה וחס,רבים מידי מאחיו ומאחיותיו.יש אלוקים בעולם,זוהי העובדה היסודית והרלבנטית ביותר  בשביל היהודי.על יסוד זה בלבד יכול היהודי להשתית את חייו ואת תקוותיו,האישיים והלאומיים.

יש אלוקים בעולם,והוא ה' אלקי ישראל.הוא קיים,הכל יכול ויודע הכל,הוא היה,הוא הווה,והוא לעולם יהיה בורא הכל,ובורא האדם בכלל זה.הוא איננו התרמית המגוחכת של החוששים להצהיר בגלוי על כפירתם ומסתתרים אחרי הגדרת האלוקים כ"רוח שבאדם",בדומה למעי הגס מאוד או לצרבת...

הוא אלוקי ההיסטוריה! כל אשר היה,הווה ויהיה – הוא גזר וגוזר.יחידים ולאומים הנם בידיו כלי ביד היוצר,וגורלם תלוי בהכרעתו.קטני האמונה הרועדים בפני מלכות האומות ונשיאיהן והשואלים בקול רוטט: מי יעמוד בפני זעמם של אלה,ומה יהיה עלינו אם יסרבו לספק לנו את זהבם,את רכבם ואת סוסיהם? – שוטים הם,בוגדנים ומחללי השם!

"עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו..." (במדבר יד)

אותו יהודי אשר עטוף טלית ועטור תפילין מדקלם כשגרה,"אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר" –היפחד הוא מהגוי אשר בזעמו לא יספק רכב וסוסים? הוי אדוקי הפולחן המאמינים במצוות אך לא במי שציווה אותן! הפונים עורף ליסודי ביותר מכולן,לתשתית אשר עליה ניצבות כל היתר: "וצדיק באמונתו יחיה!" (חבקוק ב)

"ולא מי תדמוני ואשווה!" (ישעיה מ)

"בעקבות משיחא חוצפה ישגא ויוקר יאמיר,הגפן תתן פריה והיין ביוקר ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת,בית ועד יהיה לזנות והגליל יחרב...וחכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת... פני הדור כפני הכלב..."(סוטה מט)

איפה בשם השם הם מנהיגנו הדתיים,בעלי גדולה וחזון? איפה אדירי התורה,ארזי הלבנון,שיורו ויגזרו? איפה ענקי הרוח לשים קץ ל"עקבתא דמשיחא" ולהכיר ולקבל את "אתחלתא דגאולה"? איפה תופסי התורה שיכריזו על קידוש ה' ובכך יביאו את הגאולה בשלמותה? עליהם אנו נושאים את עינינו ובאורם נראה אור,והרי לפנינו "עקבתא דמשיחא" שהרי כך גזרו. מי שאינו מבחין ברגע המפואר של "אתחלתא דגאולה",שאינו שומע את דפיקותיו של ה' על דלתות הישועה,ומסתפקים בדיבור על "עקבתא דמשיחא" בלבד,הם המבטיחים שכל הדמעות שיציפו אותנו בתקופה ההיא אמנם יוזלו.ובכך נותרנו מקיימי פולחן עקר נטולי אמונה,ומה נעשה לאחריתינו?

"הושיעה ה' כי גמר חסיד..."(תהילים יב)

יראת הגוי,הפחד מפני כעסן של האומות-זוהי התורה היוצאת מן הגלות,זוהי ההוראה המעכבת –היום- את כניסת המשיח.האם המלך מושל בגורלו? האם נשיאם של הגויים אינו כבול,האין הוא נתון עוד לרצון ה'? יהודי שוטה,יהודי מוג לב-גדול המלכים אינו אלא כמוץ בעיני ה'.הא-לקים יכביד את ליבו של המלך הקטן לכשירצה,וירכך אותו כחפצו.הוא יקשה את הגוי או ירכך אותו ויביא אותו להיות לנו לאויב או להאיר פניו עלינו- הכל בהתאם למעשה ידינו.אם נמסור את עצמנו בידי הקב"ה,אז אותו גוי שאנו יראים מפניו יונחה ע"י מלך מלכי המלכים לעשות את כל צרכנו.

"ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו"(משלי ט"ז)    

"רבים מבקשים פני מושל ומה' משפט איש"(משלי כ"ט)

"פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפץ יטנו"(משלי כ"א)

המושל בגויים אשר ממנו אנו כה מפחדים אינו סוכן עצמאי,הוא עומד תמיד על פרשת דרכים; הוא שהוי בידי ה',תגובתו על המאורעות יכולה לפנות בדך זו או בדרך זו- ברכה ליהודי,או קללה לו וסכנה.קבלת ההחלטה בידי אותו מלך כלל אינה בידיו,כי אם ביד בוראו,אלוקי ישראל,אך איך יביאנו הקב"ה לקבל את החלטתו –תלוי במעשנו שלנו.

ה' אלוקי ישראל הוא האלוקים האחד והיחיד; הכל יכול.העולם שברא נוצר לבטא את תפארתו והדרך של ה' ושל התגליותיו,כדי שהודם הנורא של הצדק ושל הטוב ושל החסד יתמזג כולו עם גאון האומנות והטבע ויצרו יחד הדר-נפש וחומר שהקב"ה כינה אתו "קדושה".

והאדם נברא כדי שיהיה יצור החסר רק מעט מהעליונים,שתהיה לו היכולת האדירה להתעלות לגדולה או לשקוע ברפש- ולבחור בראשון! יצור בעל גאון שלא ניתן לבהמה,ובעל יכולת הבחירה שלא ניתנה למלאך; יצור שיוכל להבין כמה הוא קטן,ולהרכין את ראשו תחת עול מלכות שמים.

"כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה; מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ותחסרהו מעט מאלוהים וכבוד והדר תעטרהו"(תהילים ח)

זהו עולמו של ה' וזוהי סיבת קיומו.ומבין שורות אנוש,מכל אומות בריאתו,הוא ברא אחת להיות לו לממלכת כהנים וגוי קדוש- להתעלות לדרגת טוהר ולהיות לדוגמה,לאור גויים;

"ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי"(ישעיה מא)

"קדש ישראל לה' ראשית תבואתה..."(ירמיה ב)

בעוד הר סיני רועד לתקיעת השופר הבלתי פוסקת,והאש עלתה לשמיים,והעשן התרומם כמטווחי עין, והברקים והרעמים הניסו אדם ובהמה באימה ובפחד,נכרתה ברית בין הבורא לעמו,בין ה' לעם ישראל:

"את ה' האמרת היום,להיות לך לאלוקים וללכת בדרכיו ולשמור חוקיו ומצוותיו ומשפטיו ולשמוע בקולו, וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דיבר לך,ולשמור כל מצוותיו ולתתך עליון על כל הגויים אשר עשה לתהילה לשם ולתפארת ולהיותך לעם קדוש לה' אלוקיך כאשר דיבר" (דברים כו)

ברית שלא תופר,לא לישראל ולא לאלוקיו.האושר והאסון,התפארת והשואה,הגאולה המיידית וההדורה, והזוועות הקודמות לה – הכל תלוי אך ורק בשאלה; אם תלך ישראל בדרכיו או לא.מדיניות? צבא? כלכלה? הבל ואין בם מועיל.רק הבחירה הדתית שיבחר היהודי.

"והיה אם לא תשמע בקול ה' אלוהיך לשמור ולעשות את כל מצוותיו וחוקותיו...ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך..."(דברים כח)

ברכות או קללות.

זוהי הברירה,ברירת חיים או מוות.לגבי היהודי אין אפשרות אחרת.

"העידותי בכם היום את השמיים ואת הארץ,החיים והמוות נתתי לפניך-ובחרת בחיים,למען תחיה אתה וזרעך" (דברים ל)

זוהי הברירה-לשמוע בקול ה' אלוקי ישראל או לא.ואחר כך,לקצור את שכר בחירתנו-או את עונשה. בחירה זו מהווה לכל יהודי ויהודי אתגר כפול.על כל יהודי חובה גם לקיים מצוות פרטיות,אישיות,וגם למלא תפקיד לאומי.במישור האישי,על היהודי לציית למצוות השבת,הכשרות,התפילה,מתן צדקה וכל שאר המצוות המעשיות המגדירות אותו כפרט,כיהודי,והמרוממת אותו אישית לדרגת קדושה וגדולה רוחנית "קדושים תהיו,כי קדוש אני ה' אלקיכם!"(ויקרא יט)

המצווה לאהוב כל יהודי אהבה מן הלב,להשתתף בתחושותיו,לאמץ ולהקריב למען כל יהודי נצרך וראוי- המצווה להתמסר למען יהודי אחר שהרי כעמיתים בעם הנבחר הם קשורים בקשרים החשובים מקשרי דם. "ואהבת לרעך כמוך"(ויקרא יט)

ובמישור הלאומי,היהודי היחיד הנו חלק מהאומה,פרט אחד בשלמות גדולה.לא רק שחובה עליו לחיות את חיי הפרט שלו בקדושה,אלא שיחד עם כל יהודי אחר,כל פרט אחר,עליו לבנות שלמות גדולה,אומה גדולה,קדושה ומקודשת - לא בגלות על השפעות הרוב החונק שלה,השפעות של טומאה ושחיתות הפוגעות בערך היהודי הטהור – כי אם בארץ קדשם ושם בלבד,בבידוד,בהיבדלות,מורחקים מטומאה.

"ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציווני ה' אלקי,לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה"(דברים ד)

מדינה העטופה ביחודה של תורת ה',מדינה המוחזקת ע"י יהודים האוהבים את ה' והאוהבים זה את זה.

הקב"ה תבע מן היהודי להקים עם שלם של קדושה,ואת זה ניתן לעשות רק בעם הדר בארצו שלו,הבונה חברה יהודית יחודית.וחברה זו תישאר יהודית,רק אם מרחיקים ממנה תועבות נכר,תרבות זרה ושאר סילופי הטוהר והשלמות של המדינה.על כן קיימת החובה הלאומית לעצב את המדינה ככלי לחברה שהיא חפצו של ה'.בלעדיה,אין צורך במדינה; בלעדיה,אין צורך בעם היהודי.

"ושמרתם את כל חקתי...ולא תקיא הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה...והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"(ויקרא כ)

אימוץ מושגים נכריים ע"י המדינה היהודית מזמין את הקאת העם,פותח את השערים לשואה לאומית, חו"ח.         

 "כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים והייתם קדושים כי קדוש אני"(ויקרא יא)

יהדות ולא התיוונות,קדושה,ולא קיא הגויות.

החיים והעולם עצמו לא נבראו למען גילויי סובלנות אפילו יהיו הרעיונות מושחתים; אף הקביעה מהו "טוב" ומהו "רע" אינה מוכרעת עפ"י דעת הרוב.החיים נבראו,העולם התהווה,למען הטוהר,הקודש והטוב.בעולם מעין זה אין מקום לרע,לטומאה ולחולין.העולם שנברא ע"י זה שכולו טוב וטהור אינו סובל בתוכו את היפוכו הגמור.והיהודי שהוא שליחו של הקב"ה בעולם הזה נצטווה לחסל את הרע,להשמידו ולהסירו מעולם שכולו טוב.והוא,היודע הכל,קובע מהו טוב ומהו רע.לא המון ולא משכיל,לא רוב אנושי ולא מיעוט; הגדרתם של אמת וצדק וטוב ומוסר הוא בסמכותו.עלינו רק לקבל את קביעותיו ולהצטרף למאמץ להבטיח שהן לבדן ישלטו.בעולמו של הקב"ה לא ייתכן דו-קיום בין טוב לרע.

"ובערת הרע מקרביך"(דברים יג)

בשביל היהודי אין מנוס מחובתו הכפולה,הפרטית והלאומית,ואין ביהדות תפיסה של חרות הפרט לנהוג ככל העולה על רוחו או של סובלנות נוסח "חיה ותן לחיות".כל יהודי ויהודי שווה הרבה יותר מכך.הוא חלק מאומה,מעם.הוא איננו אי יהודי המתקיים לבדו,גורלו קשור בגורלו של כל יהודי אחר ולגורל האומה כולה.מעשיו משפיעים על עם היהודים,ומעשיו של כל יהודי יחיד משפיעים גם עליו.כל ישראל ערבים זה בזה,ובסיני,יחד עם המצוות שכל יהודי קבל על עצמו,בא שטר ערבון שנחתם ע"י כל יהודי ויהודי בשם כל יהודי אחר.

לכן מושגי הסובלנות "חיה ותן לחיות" אינם נוגעים כלל ביהודי.הם אינם בתחומו,אין ביכולתו "לחיות ולתת לחיות",שהרי חטא היחיד ייזקף על חשבון הכלל,אלא אם כן עשה הכלל ככל יכולתו למנוע את ביצוע העבירה על תורת ה'.העם היהודי יושב כולו יחד בספינה.המנקב את תחתיתה ע"י חטאיו משליך את כולנו אל תוך הגלים.

ועוד.

בשביל היהודי קיים צד נוסף לדבר ה' – הקשור במצוות היסוד שהיא באמת לאומית בהיקפה,מכיוון שהיא מתייחסת לאומה בכללותה.היא תפיסה לאומית המיועדת לפאר בקרב אומות העולם את שם ה',לאלצן ל"דעת אותו",להביא את העולם כולו להכרה שה' הוא האלוקים,ואין עוד מלבדו.לשם כך נברא העולם.

"עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו"(ישעיה מג)

זוהי מצוות היסוד הנוראה של קידוש ה',קידוש שם ה',בהיקף לאומי.זוהי גם השעה לגאולה השלמה.

קידוש ה',המפתח לגאולה,מיד ובהדר.קידוש ה',קידוש השם הלאומי.והוא עולה בקרבנו באמצעות נס תקומת המדינה היהודית.ראשיתה של אותה מדינה ציינה את סוף העידן הממושך והמשפיל של חילול ה'. הולדת המדינה הייתה,גם כן,הולדת תקופתו של קידוש ה'.

עצם תקומת מדינת ישראל,התפתחות שדורות של יהודים התחננו והתפללו למענה משך אלפיים שנה,היא בריה שנולדה – לא על ברכי צדקתנו – כי אם כתוצאה של משקלו הגובר  של חילול ה' בידי הגויים. חולשתו הנצחית – לכאורה של היהודי; השפלתו המוחלטת וביזוי עד עפר,תורגמו במחשבת האומות לחולשתו או לשלילת קיומו של אלוקי ישראל.אילו היה קיים,צהלו הגויים בנצחון,בוודאי לא היה מתיר כך את השפלת עמו ואת סבלותיו! כך פעל מוחו של הגוי.אלוקי ישראל הפך ללעג ולקלס בעיני האומות.זהו שפל השפלות של חילול ה',שהרי "שפלותם של ישראל חילול שמו הוא"(רש"י,יחזקאל לט)

"לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד...למה יאמרו הגויים: איה נא אלקיהם!"(תהילים קטו)

"כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו"(תהילים מד)

ואילו המילים אשר רק הן לבדן שכנעו את הקב"ה לרחם על דור המדבר: "פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלי יכולת ה' להביאם אל הארץ אשר דיבר להם..."(דברים ט)

ודברו הברור והחד משמעי של הקב"ה ליחזקאל ,המפתח לשאלה מדוע קמה מדינה יהודית בימינו,בדור רחוק מחסדיו של ה' ובלתי ראוי להם כלל.

"...לא למענכם אני עשה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגויים אשר באתם שם...וידעו הגויים כי אני ה'...בהקדשי בהם לעינכם"(יחזקאל לו)

שם ה' קשור קשר בל ינותק לשם עמו ישראל.וכן גם חרפתו.חולשתם של היהודים,בעיני הגויים,היא היא חולשת אלקי היהודים.על – כן,כל נסיגה,תבוסה,השפלה,וביזוי לאומי יהודי מתפרש בעיני האומות כנסיגתו,תבוסתו,השפלתו,ביזויו לאי-קיומו של אלקי ישראל.עוצמתם,נצחונם ודריכתם של היהודים על במות האויב הם הם עוצמתו,נצחונו וקיומו של ה' אלקי האמת,היחיד.רק בכוחו ובנצחונו יכנעו האומות באימה ויקראו: ה' הוא האלוקים! 

וזוהי סיבת קיומה של מדינת ישראל.לא משום שהיהודים היו ראויים לכך,אלא משום שהגויים היו ראויים לה – כדי שהכנסיה שהצדיקה ויזמה משך מאות בשנים את סבלות היהודים בטענה שהם רק עונש על שהיהודים דחו את "אלהי האמת",ושלא יוכל היהודי לעולם לשוב למולדתו עד שיקבל על עצמו את אותם "האלוהים",תשב בזעם ותסכול בראותם את היהודים,הדוחים עדיין את ישו,שבים בעצמה,בכח,בניצחון ומחזיקים את המקומות "המקודשים" לנצרות במדינתם.ישראל,מדינת היהודים,היא עצם הסמל של קידוש ה'.היא אתחלתא דגאולה,ראשית הגאולה השלמה והשער הפותח לפנינו את האפשרות לסיומה המפואר של הגאולה הזאת ע"י הוד והדר ומידיות,ללא זוועות ושואות מוקדמות.

קידוש ה'! זהו המפתח.קמה המדינה כראשיתה של הגאולה,לקדש את שמו – עלינו להמשיך בתהליך, לפאר ולרומם אותו עוד,כדי להביא על עצמנו את הגאולה השלמה.כל נסיגה של עם ישראל ושל מדינת ישראל היא נסיגה מאותה קדושה.כבר נסוגנו יותר מידי; כבר גרמנו חילול ה' ע"י פחד,חולשה ומנוסה בדרכים שיביאו עלינו רק את זעמו של ה' שנתן לנו מדינה רק למען שמו.חלילה וחס,שרק לא נמשיך בנסיגתנו מקידוש שמו,נסיגה המתחוללת יום-יום במדינת היהודים הקטנטנים המסרבים להיות גדולים.

תצא הקריאה מכל גבעה רמה,מכל בית כנסת,מכל רב ומכל יהודי: לעצור את הנסיגה מקדושתנו!

לעצור את הנסיגה ואת המנוסה מן הגאולה.לחדול מחילול ה',ולנצח עוד ועוד למען קידוש שמו.

לחדול מחילול ה',שהוא עצם מהותו של פחד מפני הגוי.לעצור את הנסיגה מהאמונה באלקי ההיסטוריה. לחדול מן הרעדה,שמא ינתק הגוי את זרם הנשק והסיוע.לחדול מן הוויתורים שאנו מוותרים מרוב אימה, ולגשת לביצוע הצעדים שפחדנו לנקוט.לשים קץ לרעידתנו בפני הגוי.לשים קץ לביזיון ולחילול שמו – להתחיל בקידוש שמו המבין שהיעוד היהודי וגורלו מונחים אך ורק בידיו של אלקי ישראל,ושהחלטתו תושתת על רצוננו להפגין את אמונתנו בו למרות הפחדים והסכנות.הכרעתו תושתת על הכרעתנו בתורת קידוש ה' או חילולו.

לשים קץ לחילול שם ה' שהוא במהותה של כל נסיגה משטחי ארץ ישראל וכל עקירה של ישוב יהודי והסירוב להרשות ליהודים להתיישב בכל מקום שירצו,הכל בגלל אימת התגובה העולמית.

לשים קץ לחילול,להתחיל את קידוש ה'.לא רק שאין לסגת,יש להתקדם; הצהרה פומבית המכריזה על סיפוח כל חלקי ארץ ישראל אשר לבושתנו סרבנו עד היום לעשות עפ"י חוק.אנו אשמים,אנו מחללי ה'! ריבונות,משפט עברי,ישוב בלתי מוגבל של כל ארץ ישראל.קידוש ה'!

ולשים קץ לחילול המגעיל של שם ה' בגלל פחדנו מפני הסרת הסרטן הערבי המחלל את שמו.נוכחותם בארצנו,בהצהירם גלויות על סירובם להכיר בריבונותנו על הארץ ובזכותם האלקית של היהודים לשלוט שם,הוא חילול נורא של שמו הגדול.לא לשווא גזרה התורה שרק לגר תושב,שקיבל על עצמו את עול נחיתותו המדינית וויתורו על זכויות האזרח,רק לנכרי כזה יותר לדור בארץ.לא לחנם קבעה שיש לגרש כל מי שאינו מקבל זאת על עצמו מחוץ לתחום אדמת קדשו.כשאנו מתירים לישמעאלים,הדוחים בפומבי מעמד כזה,להישאר – אנו האשמים,אנו מחללי שמו.

ולשים קץ לתוצאה הישירה של הישארותם; תקיפת יהודים,רגימת יהודים באבנים,אונס יהודיות,רצח יהודים.פחדם של יהודים להניח את רגלם בחלקים שונים של ארצם! על זה השמים מזילים דמעה,והקב"ה זועם...כי אנו האשמים,אנו מחללים את שמו!

ולשים קץ לשועלים,הקטנים והגדולים שאינם משרתים בשרות לאומי כלשהו ואינם משלמים את חלקם במסים,אך היודעים לחפש בלילות נשים יהודיות כשכסף בכיסם.הם מחללים את זרע עם קודש; הם פוגעים באלקי ישראל באמצעות בנות עמנו.ואנו מתירים זאת.הם המטמאים; אנו הגרועים שבמחללים.

חילול המקום המקודש שביהדות!

"על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו"(איכה ה)

הר הבית המקודש; המקום בו נזכר "והזר הקרב יומת",נטמא יום יום ע"י זרים.ואנו האשמים; אנו מחללי שמו. יש לשים קץ לחילול שם ה' ולהסיר את הישמעאלים מהר הבית; לאסור על קיום מגע מיני בינם לבין יהודיות; להרחיק אותם מן הארץ.פחדנו מפניהם ומפני האומות יביא עלינו ברד אש מאת אלקי ישראל אשר את שמו חיללנו.

ויהודי הגלות היושבים שם בשלוה,בהשקט ובבטחה.שהותם המכוונת בגלות שהיא מעצם מהותה חילול ה',כשכורע היהודי ברך בפני שלטון הגוי וחוקי הגוי,חילול שמו שיסתיים בדם ואש,חו"ח.

"והעלה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן... והוצאתי אתכם מן העמים...ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה"(יחזקאל כ)

"כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת ה'..."(יחזקאל ז)

יש לשים קץ לחילול השם הכרוך בישיבת יהודים בגולה.ביום זעמו של ה' לא יועילו כל בתי הכנסת והישיבות והתרומות למגבית.קומו צאו...לפני הינתק זעמו ארצה.לחדול מן החילול – יש לשוב לארץ ישראל ולקדש שם שמיים.

ויש לטהר את ישראל מטומאת תרבות הנכר.הנכרים מקיאים אל תוכנו את תחלואם ואנו בולעים בחפץ לב את קיאם.אנו האשמים; אנו המחללים.הבה נקיא אותם ונטהר את ארץ הקודש מכל שמץ טומאתם.

"ויצו המלך...להוציא מהיכל ה' את כל הכלים העשויים לבעל ולאשרה ולכל צבא השמים וישרפם...ושבר את המצבות ויכרות את האשרים...ויזבח את כל כהני הבמות אשר שם על המזבחות...וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו..."(מלכים ב)

נקומה ונלבש את גלימת הקדושה; נתעטף באדרת הקודש.כל יהודי הוא בן קדוש לה',מדינת ישראל היא היכלו המקודש של מלך מלכי המלכים.תושר השבת ברנה מכל בית יהודי ויהא המזון הנכנס לפיותינו טהור וכשר כמו המילים היוצאות מהם.

יהיו ערכינו זכים כאוויר הררי ציון,ויעלמו השחיתות וההבל כערפל הבוקר בפני חום השמש של ירושלים.יקברו תחת זכרונות הדורות של סבל משותף כל שנאה ואלימות ורשע כלפי אחים-יהודים.

"עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקדש..."(ישעיה נב)

קידוש ה' – המפתח לגאולה.לעצור את הנסיגה מקידוש ה',לשים קץ לחילול שמו.לקדש שם שמיים ולהביא גאולה - עכשו.לא עוד גלות.אך סבל נורא חו"ח אם נתמיד בעוורוננו.לפחד מהאדם?

"ראיתי רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן ויעבור והנה איננו ואבקשהו ולא נמצא"(תהילים לז)

"הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל...איך היו לשמה כרגע..."(תהילים עג)

לאו.לא לפחד מהאדם כי אם ליראה את ה'.כי זה כל האדם.

"סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם(קהלת יג)

"כי המצווה הזאת אשר אנכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא...כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבך לעשותו"(דברים ל)

לעשותו: קום ועשה.