הרב מאיר כהנא - מכתבים לילדיו

לטובה וברוך, ה' באב תשל"א (27 ביולי 1971)

ה' באב תשל"א (27 ביולי 1971)[1]

 

לטובה וברוך,

המשפט שלי נגמר, וב"ה יצאתי בלי מאסר. אני מוכרח לומר שציפיתי למאסר כלשהו, ומשום כך, כשהשופט שאל אם יש לי מה להגיד, דרשתי לפניו באגדתא שנמצאת בגמרא ברכות. כאשר רבן יוחנן בן זכאי נטה למות, באו אליו תלמידיו לבקרו, והוא התחיל לבכות. בתימהון הם שאלו אותו למה הוא בוכה: וכי ייתכן שצדיק כמוהו חושש שלא ייכנס לעולם הבא? הוא ענה: לו הייתי בא רק לפני שופט בשר ודם, שהיום חי ומחר מת ושיכול רק לגזור עליי מאסר או אפילו ליטול את חיי, בכל זאת הייתי מפחד. עכשיו שאני בא לפני מלך מלכי המלכים, על אחת כמה וכמה. ובכן, אמרתי לשופט, אתה אינך אלא שופט בשר ודם, ותוכל לשפוט אותי רק למאסר של חמש שנים, אבל בעתיד לבוא אצטרך לעמוד לפני שופט השופטים, והוא – יחד עם כל הנשמות של יהודי רוסיה – ישאל: מה עשית בעד אחיך?

אני מקווה שאתם מתקדמים בלימודי תורה וגם בשפה. כל ההתחלות קשות, אבל שניכם בעלי כישרונות, ומובטח אני שבעוד חודש, כאשר ארד מן המטוס, תפגשו אותי, ותדברו בעברית צחה ובהירה.

באהבה, אבא

 
   

 



[1]טובה וברוך עלו ארצה חודשיים לפני שאר המשפחה.