הרב מאיר כהנא - מכתבים לילדיו

לטובה, ברוך, צפורה ובנימין —ילדי משפחת המל"ך (מאיר וליבי כהנא), כ"ב בסיוון תשל"ה

כ"ב בסיוון תשל"ה (1 ביוני 1975)

לטובה, ברוך, צפורה ובנימין —ילדי משפחת המל"ך (מאיר וליבי כהנא),

עברתי אתמול על פרק כ' בספר יחזקאל והעליתי משם כלל חשוב בענייני דיומא:

הנביא מדבר שם על כעסו של הקב"ה ורצונו לכלות את בני ישראל שהיו במצרים עבור סירובם להשליך מעליהם את גילולי מצרים . ואז הוא מניח את היסוד הגדול של חילול השם והחלטתו שלא לכלות את בני ישראל בל יחולל שמו. וכן הוא אומר: "...ואמר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים. ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגויים אשר המה בתוכם". ומצודת דוד מפרש בפשטות (ט): "ואם היו כלים במצרים, היה חילול השם באומרם מבלי יכולת ה' להוציאם, אבדם וכילם".

ובאמת קצת קשה, שאחרי שהקב"ה הביא מכות על מצרים והראה להם את ידו הגדולה וזרועו הנטויה, למה חשש שהמצרים יבזו את שמו אם הוא יעניש את בני ישראל ולא יוציאם?

והנה מצאתי בפירוש מהר"י קרא דברים אלה: "משהבאתי על המצרים עשר מכות יצא טבעי ונתגדלתי לעיני הגויים אשר היית בתוכם. ואילו הייתי חוזר בי מפני עוונותיכם שלא לגאול אותם ממצרים, נודעתי אליהם שאין יכולת בידי להוציאם ממצרים".

והוצאתי מזה כלל חשוב שאפילו אחרי הישג וניצחון גדול שבו נתעלה ונתקדש שם ה', יש עדיין סיכון לחילול השם, אם יש נסיגה אחורה שמטשטשת את הניצחון ויוצרת את הרושם שהניצחון היה רק דבר ארעי וטבעי. ומכאן תוכחה גלויה לאלו שרוצים להחזיר שטחים משוחררים, שבזה יש נסיגה מהניצחון הגדול של מלחמת ששת הימים, שבה נתגדל ונתקדש שם ה'.

תהיו בריאים, תלמדו בכל יום ובכל לילה, ותגמלו חסדים.