הרב מאיר כהנא - מכתבים לילדיו

ציפי היקרה, י"ז בתמוז תשל"ה

י"ז בתמוז תשל"ה (26 ביוני 1975)

ציפי היקרה,

..."אמר רבי אלעא לעולא: כאשר אתה עולה לארץ ישראל, שאל בשלום רב ברונא אחי, שאדם גדול הוא ושמח במצוות. פעם אחת סמך גאולה לתפילה (כלומר התפלל קריאת שמע וברכותיה מיד לפני נץ החמה וגמר בנץ החמה, ואז מיד התפלל שמונה עשרה. וככה באמת צריכים לעשות) ולא פסק חיוך מפיו כל היום".[1]

מה רואים פה? יהודי שהיה שמח כל כך בעובדה שזכה לעשות מצווה עד שחייך כל היום. מי יודע? אולי היה עני. אולי היה חולה; אולי היו לו בעיות במשפחה; אולי היו לו כל מיני בעיות, אבל זה לא מה שהיה חשוב לו. מה שהיה חשוב לו היה להיות שמח במצוות כי הוא ידע מה חשוב ומה הבל ו"נארעשקייט".

בכל ליל שבת אני אומר לך ולילדים האחרים "דעו מה חשוב ומה לא חשוב". הבעיה היא שאנשים רבים, כולל דתיים, אינם יודעים זאת. לכן הם דואגים על דברי הבל ומאמללים את חייהם.

...יש לך דברים רבים כל כך לשמוח בהם. יש לך בריאות. יש לך כל אברייך. יש לך שפיות. יש לך משפחה אוהבת. יש לך חינוך טוב ובית ספר טוב. יש לך מספיק לאכול. יש לך בגדים. יש לך דברים שאין

למאות מיליוני בני אדם. דברים אלו בלבד אמורים להעלות חיוך על פנייך כל היום.

וכשמוסיפים לכל זה את העובדה שאת בת תורה ומבינה מהי קדושה, ויש לך הזדמנות לעשות מצוות, הרי עלייך לשיר כל היום מרוב שמחה. ולשאלה האם החיים יכולים להיות חופשיים מצרות, התשובה היא: יש לאדם צרות רק אם הוא מסתכל עליהן כצרות. למי שיש חיוך על פניו כל היום אין צרות. אני מתגעגע אלייך ואוהב אותך.



[1]ברכות, ט: