הרב מאיר כהנא - מכתבים לילדיו

ברוך היקר, ל' באב תשל"ה

ל' באב תשל"ה (7 באוגוסט 1975)

ברוך היקר,

חודש נוסף עבר. אמנם זה מקצר בחודש את הזמן שנשאר לי עד שאגיע הביתה, אבל זה גם מאריך את הזמן שבו הייתי רחוק מכל אלה שאני אוהב. אני רוצה —בחודש אלול —לעשות מה שכל אבא צריך לעשות. פעם אחת הסבירה אשתו של רבּי חיים מבריסק את תפקיד הרבנית: "תפקיד הרב", היא אמרה, "הוא לתת מוסר לקהילה. אבל מי נותן לו מוסר? זהו תפקיד הרבנית..." ובכן, תפקידו של אבא הוא לתת לילדיו מוסר.

אין מי שזקוק למוסר יותר מהמתבגר, הנער שעוזב את ילדותו ומתחיל להיות לאיש. הילד הוא זך וטהור; אמונתו של הילד ברורה, בלי ספקות. אבל אחר כך הנער גדל, נעשה מתוחכם, ופתאום הדברים אינם שחור-לבן. הוא, יותר מכולם, זקוק לחודש אלול לחשבון נפש ולהתמלאות מחודשת באמונה. חודש אלול מזכיר לו שהוא אינו חכם כל כך כפי שהוא חושב, שאמנם הוא קנה ידע וניסיון, אך אלו אינם בהכרח חכמה

ואמת. חודש אלול שוב הגיע —נצל אותו לחטוף מבט אל אמונת הילד הטהורה שהייתה פעם לכולנו.

אני מצטער מאוד שאינני יכול לתת לכם את מה שנותנים אבות אחרים —את הזמן שלי בכל עת. אני מקווה שאתה יודע שאין זה משום שאני אוהב אותך ואת המשפחה פחות, אלא דווקא משום שאני אוהב אתכם יותר. מישהו מוכרח לעשות את הדברים שאני עושה, והמחיר של זה הוא ההקרבה. הנחת שלי היא שגדלת להיות בן תורה וירא שמים. את זה אני זוקף בעיקר לזכותה של אמא.