הרב מאיר כהנא - מכתבים לילדיו

שלום בנימין היקר, [כלא רמלה]

כ"ח בסיוון תש"מ (12 ביוני 1980)

[כלא רמלה]

שלום בנימין היקר,

שמחתי מאוד מאוד לראות את הציונים הנפלאים במבחנים. כה לחי!

כשהתפללתי היום, הפסקתי לרגע בקריאת שמע, ורעיון נכנס לראשי. כדאי שתחשוב גם אתה על זה.

כתוב "ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". מובן שכאשר אדם יושב בביתו ומן הסתם הוא יושב שם ביחד עם בנו, בידו האפשרות והחובה ללמד אותו. אך אם האדם הולך בדרך, בחוץ ורחוק מביתו, איך יוכל לשבת עם בנו וללמד אותו?

אלא מכאן למדנו דבר גדול שראוי לשים לב אליו. למעשה, מה זה "לימוד בנים" או "חינוך"? האם הוא רק פתיחת ספר ולימוד הילד ממנו? בוודאי שלא, ובוודאי שיש לימוד וחינוך הרבה יותר חשוב ומכַוֵּן, שבלעדיו לא מספיק לימוד מן הספר... אב אינו יכול להגיד לילד לעשות ולקיים מצווה כאשר הוא בעצמו אינו מקיים אותה מצווה. הרי לא רק שזה לעג למצווה, אלא שהבן יראה בזה צביעות, ויגיב בבוז גם לאבא וגם למצווה. כלומר שרק המעשה של האב יביא למעשה הבן.

ועוד: מלים גרידא אין ביכולתן להסביר ולהבהיר את עומקם ורוחבם של המצוות והמושגים. כמה פעמים דיברתי אליך אודות המושגים היסודיים של קבלת עול מלכות שמים, ביטחון ואמונה, מסירות נפש וקידוש השם? אך כל אלה נשארים מושגים גרידא, בלי הגדרה מדויקת. מה זה בדיוק "ביטחון"? עד כמה צריך אדם למסור נפש? מלימוד בספרים קשה לדייק. רק כאשר האב מראה לבנו דוגמה חיה, בחיים ובמעשה, מבין הבן בדיוק מה הם הדברים האלה.

ובכן, כשאני יושב היום בבית הסוהר, אני מקיים את המצווה של "ולמדתם את בניכם… ובלכתך בדרך" – דווקא כאשר אני בדרך ורחוק ממך. משום שבחרתי במצוות ה', תוכל להבין את המהות והאמת של

 

המושגים התיאורטיים. קבלת עול מלכות ה' אפילו ודווקא בדברים שההמון העיוור מסתייג מהם בגלל חוסר הבנתו והתערבותו בגויים. ביטחון ואמונה הכיצד? יראת ה' ולא פחד מהאדם,

מהמשטרה או מהממשלה. "באלוקים בטחתי, לא אירא מה יעשה אדם לי!" (תהלים נ"ו, י"ב) מסירות נפש וקידוש השם – עד כמה? מה הגבול? הנה – עד הסוף!

ותהיה חכם ותבין אלה