הרב מאיר כהנא - מכתבים לילדיו

לציפי ומשה היקרים, ז' במרחשוון תשמ"א [כלא רמלה]

ז' במרחשוון תשמ"א (17 באוקטובר 1980)

[כלא רמלה]

לציפי ומשה היקרים,

שמחתי לשמוע מכם... החגים עברו כאן בצורה יוצאת מן הכלל, והצלחנו להחדיר שמחה של תורה לתוך הכלא (משימה לא קלה, במקום שהעדרה של שמחה כללית ניכרת). האסירים שרו ורקדו, ובלי ספק שהצלחנו לעורר בתוכם רגש של גאווה יהודית. למעשה, זכיתי לקרב שני אסירים כאן לשמירת המצוות – האחד קיבוצניק לשעבר ואדם שכביכול היה ממש נגד הדת וה"דתיים". ברוך ה', הוא היום הולך עם כיפה וטלית קטן, מניח תפילין וכו'. ברוך ה' יום יום.

חשוב מאוד מאוד לכתוב לרמטכ"ל וגם לבגין ולבקש שחרורי. עם כל השלווה האישית שיש לי כאן (לימוד, כתיבה וכו') אני מסתכל בכאב ובלב נשבר על עם שלא מבין לא דבר ולא חצי דבר. הקב"ה נתן לנו ארכה לתקופה קצרה כדי לחשוב, להרהר, להבין את הדרך הנכונה אשר

 

נלך בה. ואנו שיכורים ולא מיין: המלחמה בין עיראק ואירן תציל אותנו; רונלד רייגן יציל אותנו; כל האשליות האוויליות. אני חייב לצאת ולברר ולעשות למען קידוש השם, שרק הוא יכול להצילנו משואה כל כך נוראה ח"ו שאין מילים בפי לתארה. ה' ירחם.

ובכן, אבקש מכם לגייס אנשים לכתוב לרמטכ"ל ולבגין. ככל שמתגבר הגל של מכתבים, כך יגברו סכויי לשחרור.