הרב מאיר כהנא - מכתבים לילדיו

לברוך וניצה היקרים, כ"ג במרחשוון תשמ"ב

כ"ג במרחשוון תשמ"ב (20 בנובמבר 1981)

לברוך וניצה היקרים,

הנסיעה הצליחה מעל לכל הציפיות ומבחינת גיוס כספים. העובדה שרק לפני זמן קצר יחסית הגעתי לכאן לבקש כספים בעד הבחירות לכנסת לא הזיקה. בכל קהילה וקהילה אני מדגיש את הצורך ואת החובה המוטלת על יהודי ארצות הברית לכתוב לראש הממשלה ולהבהיר לו את התנגדותם לנסיגה מסיני וכן את תמיכתם המוחלטת במתיישבים שם. בגין מאוד רגיש ל"מה יאמרו יהודי אמריקה", ודווקא חולשה זו יכולה להיות עבורנו נשק יעיל.

כמובן, אני מעלה בכל מקום את הנושא של הערבים ואת הפתרון היחיד – העברתם מארץ ישראל. הודות למו"ל אני מופיע בהרבה שידורי טלוויזיה ורדיו והתגובות הן מעניינות – בלשון המעטה. הערבים כאן התארגנו תחת ארגון גג ששמו "הועד הערבי-אמריקאי נגד אפליה"(!) – והם מנסים להחרים את ספרי. אני מנצל את זה דווקא לעודד יהודים לקנותו.

בכמה מהאוניברסיטאות, הערבים ובעלי בריתם למיניהם (כושים, אירנים, תורקים, דרום-אמריקאים, וכו') הפגינו נגדי, ובשני מקומות באלימות. עליי להודות להם משתי סיבות: האחת, כי בעקבות ההפגנות עשרות סטודנטים יהודיים שלא חשבו כלל וכלל להגיע החליטו לבוא ולשמוע מתוך סקרנות. ושנית, נוכחותם בעת ההפגנות המלאות שנאה ממש

לישראל ולציונות זעזעה אותם. הם לא האמינו שאכן קיימת שנאה ערבית כזאת, והם בעצמם הפכו ליהודים יותר "קיצוניים" (קרי: ערים).

בטח שמעתם על היריות לתוך ביתו של השגריר הרוסי לאו"ם כאות אזהרה נגד דיכוי היהודים בברית המועצות. כל כלי התקשורת הבליטו את התקרית ובכך החיו את הנושא של דיכוי אחינו ברוסיה. ראש העיר בניו יורק גינה אותי אישית אבל אנחנו יצאנו בתשובה:

Meir vs. Mayor; Koch vs. Kach

ברכה והצלחה בכל מעשי ידיכם.