חוברת השואה ולקחיה

לא לאנדרטת הזיכרון

 

בשנת 1978, הקים ג'ימי קרטר [נשיא ארה"ב דאז] ועדה מיוחדת, ממנה צמחה המועצה לזיכרון השואה של ארצות הברית. מטרתה: לאתר מקום ולברר את האפשרות לבנות אנדרטת ענק לזכר השואה בוושינגטון בירת ארה"ב. על-מנת להבטיח שפרויקט כזה יזכה להערכה המירבית, הוכרז כי אלי ויזל[1], הגורו של "תנועת השואה"[2], יהיה נשיא המועצה. לכאורה, יהיה זה בלתי נתפס אם מישהו, וכל שכן יהודי, יתנגד לפרויקט שכזה. אני מתנגד.

 

מנהל מועצת הזיכרון, מונרו פרידמן, הודיע כי עלות האנדרטה תסתכם בכחמישים מיליון דולרים (ואפשר לנסות ולדמיין מהו שכרו השנתי של אדון פרידמן).

אני חוזר ואומר. חמישים מיליון דולר. חמישים מיליון דולר עבור אבן דוממת שהורתה בהנחת היסוד ולפיה דבר כזה יזכיר לגויים את זוועות הנאציזם ועל-כן יגרום להם להחליט שלא לחזור עליהם. זוהי אנדרטה אשר נבנתה לא באמת כאות זיכרון למתים, כי אם מתוך תקוה שהיא תרכוש אהבה עבור החיים.

 

חמישים מיליון דולר. רבונו של עולם, כמה דברים באמת חשובים והכרחיים יכלו לבנות בחמישים מיליון דולר! כמה ישיבות ניתן היה להקים על-מנת שיעניקו לילדינו את אותה זהות שאיבדו. כמה בתי-ספר יהודיים שילמדו בהם את היהודים, לא את הגויים, את האמת על השואה. כמה מחנות אימונים להגנה יהודית, בהם יכלו לאמן יהודים להילחם ולירות ובכך לפעול פיזית כנגד אלו השואפים לחזור על השואה. כמה תכניות עליה אשר תצלנה אינספור יהודים משידור חוזר של אותה שואה. כמה ניתן היה לעשות בכסף הזה לו העדפנו אנשים על-פני אבנים!

כבר נמאס לי לגמרי מטקסי זיכרון ותעודות הוקרה ולוויות ואמירת קדיש עבור יהודים מתים. אני רוצה תכניות אשר תזכרנה לנו כיצד יהודי יחיה. אני רוצה את אותם חמישים מיליון דולר שיגויסו עבור מוסדות החינוך היהודים אשר יתנו ליהודים את הגאווה והזהות והאמונה אשר יצילו אותם הן משואה פיזית והן משואה רוחנית. אני רוצה את אותם חמישים מיליון דולר על-מנת לאמן יהודים קשוחים, עוצמתיים ומקצועיים, אשר לא ילכו לעשות משמרת מחאה מול הנאצים, וודאי שלא יתעלמו מהם, אלא ישמידו אותם. כאשר האדונים הנכבדים מונרו וויזל יקימו מועצת זיכרון מהסוג הזה, אתמוך בה מכל הלב.אבל עבור האבן הזו, לא הייתי נותן פרוטה.




[1] אישיות ידועה בארה"ב – ניצול שואה, חתן פרס נובל לשלום, סופר, פילוסוף ופעיל זכויות אדם – נחשב בעיני אמריקאים רבים לדוברם של ניצולי השואה.

[2] הרב כהנא עושה שימוש בביטוי נלעג זה ביחס לאלו הרואים במורשת השואה את תכלית יהדותם, ואינם מוצאים כל תוכן חיובי ביהדות, וזאת מכיון שנושלו מהמורשת היהודית האמיתית, שהיא תורת ה' הנתונה מסיני.